נקראנו הבוקר צמוד לתחנה (בירושלים-המ"ג), לפועל באתר בנייה שנחבל/פציעה בגפיים..
אני כנהג-במקרים שכאלו, יודע מראש שה-"הבטיחות" של הצוות שלי מעל הכל..מה לעשות אנחנו עם "נוער" שמתלהב (ובצדק) מכל טראומה ונכנס לאקסטזה..אז אני מחנה את האמבולנס "בראייה מרחבית" , אני לא רץ לפצוע, ובודק ככל הניתן דרכי גישה בטוחים , במיוחד שמדובר באתר בנייה..גם אם הכוננים הגיעו שתי דקות לפניי, והם נותנים את הריצה של החיים שלהם..
כוננים??? אה כן, על הכוננים רציתי להעלות פוסט..(וכן גם אני כונן!!!)
קיצר הגענו למקרה, ושני כוננים מקסימים הגיעו יחד איתי (דקה לפניי בריצת אמוק)..אני נכנס לאתר בנייה ובשלב הראשוני ביקשתי משני הנוער שימתינו שנייה ,אכנס עם החובש המלווה ובמידת הצורך אקרא להם.. (הכל היה על ברזלים-בטיחות של הצוות כבר אמרתי?!?!?!?).
אני מגיע לפצוע-15 שניות אחרי השני כוננים..והם כבר הספיקו לתת לי רקע על גילו, מה קרה?ממה סובל?מה מידת התחתונים?ומה מספר חשבון הבנק שלו? כאילו רבאק..מה הקטע?!?!!?!?הגעתם לפני 20 שניות..מה הקטע?כל כך מהר אתם אוספים פרטים, העיקר להראות את חכמתכם???לא משנה.. בכל זאת גם אני כונן, וגם אני אוהב להרגיש מדיי פעם שאני מינימום רופא צבאי בשטח שהולך לעשות ניתוח שטח מציל חיים!
אז שמעתי והקשבתי לשני הכוננים..הקשבתי באמת!!!!
וכאן מתחיל העצבים...אני מסתכל על הפצוע, רואה שהוא במצב חצי שכיבה חצי ישיבה, מבין שהבחור שלנו חטף זרם של בטון מצינור של האתר..מבין שזה כואב ולא נעים, רואה שנחבל בראשו, רואה קצת שיפשופים על ידיו ורגלו, ומבקש מאחד הכוננים ..לומר לי מה הלחץ דם של הבחור..במקביל, לאט לאט ובזהירות רבה מתשאל את הבחור שלנו מה קרה?היכן זה קרה?!?!?מה כואב לו?!?ותוך כדי מבחין בקליניקה שלו!
אז נכון...היה לו קצת נשימות מהירות- הוא היה בסטרס/בלחץ/ובכאב.
הלחץ דם שלו היה קצת גבוה...נו אז מה?!?!?הדופק היה סדיר ובגדר הנורמל-כן!!!
היה בהכרה מלאה? כן!אישונים שווים ומגיבים?!!!כן!
חוץ מתלונות על כאב ראש (כי בכל זאת הוא חטף קצת בטון רטוב לפנים-לא נעים), ועל טיפה כאב ברגלו השמאלי..לא התלונן על כלום!!!!!!
עכשיו במקרים שכאלו..חשוב לי להבין כיצד הבן אדם נפצע, על מנת לשלול פגיעת עמש"צ....שתבינו כל מה שאני מספר פה לקח בדיוק שתיים וחצי דקות...
בזמן הזה שני הכוננים הנחמדים כבר החליטו מה יש לבחור שלנו..ומה צריך לעשות! "קרש גב!אדוייס!!! צאוורון!!!! " מחכים שיגידו להם כל הכבוד! ויישר יודו להם על העזרה...
אני מסתכל עלהם בחצי עיין, מנסה לרמוז להם, הלו יש פה ראש צוות, הקשיב לכם, תנו לתשאל את החולה, ולהבין את אופי הפציה וכיצד זה קרה? אז בקלאסה אני מתעלם, ובעדינות חוזר לתשאל את אחד הפועלים מה בדיוק קרה?!?!? לבינתיים בקשתי מאחד המתנדבים שיביא כיסא.
"כיסא?!?!?!?!!? " שאלו הכוננים...כן כיסא, עניתי... הם הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהירח, ואני שלם בהחלטתי!
כשהכיסא הגיע , הבנתי שאין מצב שאני מצליח לפנות אותו מהאתר בנייה עם כיסא, ושוב בקשתי שהפעם יביאו קרש גב.
(אבל הסיבה הייתה לשם הוצאה בלבד מהאתר...), אז מה קרה? כונן אחד הלך להביא את הקרש גב עם המתנדב שלי, ולבינתיים חוץ מחיפוש של פגיעות בשאר הגוף, גם הלכתי בעצמי עם פועל אחר שיראה בדיוק היכן זה קרה ובאיזה אופי???
והפעם הייתי יותר שלם בהחלטתי שהבחור שלנו אינו זקוק לקרש גב מלא!
לבינתיים חזר הכונן (עם ציוד מלא-צאוורון ,אדוויס, מנייח) ומה הכוננים אומרים? "יאללה קיבוע מלא, עם הכל, יוצא גם הודעה לדוברות של איחוד הצלה"...
פה התעצבנתי!!!!
כאילו מה, אני כפוף לכם?!!??!!?הרי כבר אמרתי לכם 4 פעמים בצורה יפה ונינוחה, הבחור שלנו בידיים טובות, ואינו זקוק לקרש גב (הקרש גב היה לשם הוצאה בלבד מהאתר). חלאס לחפור!!!
ושוב הם "אתה בטוח?יש גם הודעה של הדוברות"...ינעל ...תגידו התחרפנתם?!?!!?!?מה נסגר?!?!!? אז פשוט אמרתי להם חבר'ה, אני ראש הצוות פה ההחלטה היא שלי, תודה רבה! מרוב טבחים המרק מתקלקל! הקשבתי לכם מההתחלה בקשב רב , שמ עתי מה יש לכם לומר, וההחלטה הסופית היא שלי!
הם שיחקו אותה גיבורים, אז הם "התחפפו" להם משם, בקטע של "אני לא עוזר לו להרים את הפצוע לאמבולנס" כאילו "בוא נראה אותו מתמודד עכשיו"...אז לכם כוננים יקרים אני אומר...היו איתי 20 פועלים שמתמחים בהרמת דברים כבדים..אז "להפחיד" אותי לא הפחדתם!
הוכחתם לעצמכם שהכבוד שלכם שווה ל*&^%$ ולא יותר מיזה..
ולשאר הכוננים ואני בתוכם אני רוצה לומר משהו..לפני שאנחנו "חורצים את דינם" של החולים/פצועים..בואו נביט סביב טוב טוב..נביו מה הקליניקה של החולה? מה הקינימטיקה? מה תלונות החולה? מה בדיוק קרה? ואיפה?
ואיך אמר לי פעם מישהו חכם????? דברים שרואים מלמעלה לא רואים מלמטה?גם אם לא תגיעו לאבחנה תוך חצי דקה..לא קרה כלום!!!! תגיעו רגועים לחולה כבר פתרתם 90% מהבעיה..אין טעם להתעלל בפצוע ולכל דבר לדפוק קרש גב..
ואם שני הכוננים קוראים את דבריי פה..אסיים ואומר...כשהגעתי לאמבולנס הורדנו את החולה מהקרש...למיטה.
באמבולנס הוא כבר נשם רגיל,הוריד לחץ דם לנורמל 120/70, חייך וצחק איתנו..נכון, אצלכם הוא היה כאוב..אני מסכים!
ונכון, גם אם חולה/פצוע משדר עסקים כרגיל, אנחנו לא מקטינים ראש עד שהבדיקות המקיפות יוכיחו אחרת..נכון..
אבל למדתי על בשרי, רוגע וקבלת האחר, משנים את כל התמונה!
המשיכו להציל חיים!