רוצה שהפעם זה יקרה.
שלא אטעה
ושלא אעשה שטויות
וששאר הנהגים מסביב לא יעשו שטויות
ושגם הבוחן יחבב אותי
ושאני אצליח.
לעבור ולסיים עם זה
כי כל פעם זה..מיאש ומוריד למטה.
כן..מאמינים, יודעים שהכל לטובה ושהכל יסתדר.
אבל זה קשה שוב ושוב
ומפעם לפעם..מרגיש כאילו אני מאבדת את זה יותר
וכל פעם אומרים- הפעם זה יקרה. גם את תעברי.
ואז..זה מגיע שוב.
האכזבה..מעצמי, מהכל. כי אני יודעת שדיי, הגעתי לשלב שמגיע לי
שאני לקראת הסוף האמיתי..שעוד מעט אוכל לומר למורה שלי-נהנתי אבל עכשיו זה הזמן שלי לבד.
הזמן שלי לבד.
בעז"ה...אחרי שבועות, אולי זה יהיה הזמן שלי לבד.
ו..זאת אני, רק מאנונימי
(עכשיו תוהים מי זאת- אני..
)
