עוד שבוע בבוקר (שבועות)

אתן גם אומרות קורבנות?

ואני ספרדיה

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

ושל כמה הפרעות יהיו לי בזמן שאומרת וכמה יכולת ריכוז יש לי באותו זמן...

זה אחד הקטעים המהממים בתפילה... גורם לכ"כ געגוע...

למה אתה חושב שלא?

כנראה אני פשוט לא רגיל לבחורות רווקות שיש להן זמן

בראש שלי לאשה אין זמן לנשום, והיא עושה מה שהיא חייבת ולא יותר

אולי פעם ביובל היא מצליחה למצוא לעצמה זמן להתפלל

אבל באמת אשתי סיפרה לי שכשהיא הייתה בחורה היא היתה מתפללת 3 תפילות ביום...

(סתם כי הייתי חולה ולא הלכתי לערבית..)

לקח לי כמה דק' להבין איזה סיבה יש לקרוא הלל שלם...

ככה זה שעוברים את הגיל שבו יום ירושלם מסמל אומר משהו מעבר ליום בחירה... [והתקופה הזאת הייתה כשהייתי תיכוניסטית והיה לכך ציון על ידי טיול וריקודגלים..] .

אך לקבל שכר, ויש לבחור מרשימת מועדים מצומצמת.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אכן, אחד המקצועות היותר נוחים....

וחוץ מזה חשבתי עליך לאחרונה- לא כל כך ראיתי אותך כאן . או שזו אינ שלא הייתי?

אבל את היחידה ששמה לב....

אצלינו זה חג . 

לא הספקתי, לא קריטי. 

אני לא מרגישה בכלל את יום ירושלים. ולא עשיתי כלום על זה בינתיים 

אבל אני מתקשה להרגיש קשר בין זה לבין יום ירושלים..

"הודו לה' " - מזמור ק"ז על חייבי ההודאה לה', קל-וחומר לישועת כלל ישראל.

אח"כ שני פרקים על מלכות ה', ההודאה לו וראיית ישועתו. זה בא מגישה שרואה בתקומת ישראל, תקומת מלכות ה' בעולם.  [והפרקים הללו תוקנו בערב שבת כדי להרבות בשמחה עם כניסתה]

אח"כ מתוך "לכה דודי" - על התעוררות כנסת ישראל, בניינה, שמחתה, והציפיה לבן-פרצי, בהמשך הגאולה.  הקשר מובן לגמרי.

ו"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" - מובן.

כששוחררה ירושלים, ראו בכך באופן טבעי המשך ליום העצמאות. כמו שאמר הרצי"ה: נחית בחסדך עם זו גאלת - יום העצמאות.  נהלת בעזך אל נוה קדשך - יום שחרור ירושלים; שזה נותן את הכיוון הקדושתי, המגמה, למדינה.

ומכאן השייכות של אותם פרקים, היכן שאומרים אותם, גם ליום שחרור ירושלים.  מה גם שכל הנ"ל, לגבי ההודאה, הופעת מלכות ה' ע"י ישועת ישראל, הנפלאות ש"ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוקנו", שמחת כנסת ישראל, הציפיה להמשך הגאולה - הכל נכון ממש גם לגבי יום שחרור ירושלים.

כבר תוקן סדר בזמנו, הדלקת נרות וכו'.

בזמננו - היה צריך איזה סדר תפילה שווה לכולם.

בשביל זה יש הרה"ר (ורחל המשוררת, עם כל הכבוד, זה לא מזמורי דוד שנאמרו ברוה"ק וגם לא ר' שלמה אלקבץ מ"לכה דודי"...).

וההרגשה - זה אכן סובייקטיבי. אבל אני חושב שאם מתבוננים בקשר של הפרקים לענין, ובכך שיש כאן בעצם "העברה" של מזמורים שרגילים בהם לשבת, אל היום הזה, מה שמוסיף לכך מימד של חשיבות וחגיגיות, ואם מבינים את השמחה שיש נוסח שכולם ביחד אומרים - אז מתעוררת גם הרגשה..

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל