איזו כיתה לימדת?
שנה ראשונה?
והם הצליחו בשנים הבאות לגשר על זה.
צריך לחשוב למה היה סיוט? מה הנקודות שהפריעו?
ומפה רק לעלות...
יש עם מי להתייעץ לגבי ההמשך?
שנה ראשונה- קשה קשה קשה
ועוד שנה מעוברת.
בכ"מי לא חושבת שכדאי להתאייש כ"כ מהר, אם התחברת מלכתחילה למקצוע ורק עכשיו התלמידים "הוציאו לך את המיץ" לדעתי כדי לנסות עוד שנה שנתיים, ולקוות לטוב
הרבה הצלחות 
גם לי שנה ראשונה וסיוט לא נורמלי.
לא ידעתי שאני יכול להגיע לעומקי דכדוך כאלה.
אפילו התפטרתי לקראת סוף השנה וקיבלו את ההתפטרות שלי, היו לי כמה ימי שמחה עד שהודיעו לי שאין כרגע מחליף ושאגרור עד סופה ...
כל השנה יריתי לכל הכיוונים ניסיתי כך וניסיתי כך. והעסק רק החמיר מנסיון לנסיון...
אבל הכי קשה היו לי שני דברים: ההשפלה של תחושת חוסר אונים מול חוצפה וזילזול.
ותחושת התסכול והכשלון במחשבה "מישהו אחר היה עושה את זה הרבה הרבה יותר טוב ממני."
עד כאן הסבל שעברתי בתמצית הכי קצרה שבעולם. (לא כתבתי על אמא שבשיחת טלפון הראשונה ביננו שבוע אחרי תחילת העבודה הודיעה לי שאני צריך רטלין... או אמא אחרת שכתבה הודעה למנהל שבה "שירות ותשבחות" עלי ובטעות שלחה אותה אלי....)
אם כי אחרי הכל ב"ה בא לי שינוי אמנם מאוחר קצת... אבל לקראת סוף שנה קראתי את הספר של הרב ארוש "בואו שעריו בתודה" ולמרות שאני לא הבי ברסלבר שבעולם הוא מאוד עזר לי.
העקרון הוא דברי הגמרא "בכל מידה ומידה שהוא מודד לך הווי מודה לו מאוד מאוד" להגיד תודה לה' על כל דבר טוב או רע כי הכל לטובתינו.
התחלתי עם זה וזה פשוט שינה לי את כל התחושה.
תלמיד מתחצף - אני אומר בשקט לעצמי (או יותר נכון לה') תודה ה'!.
המנהל צופה בי איך אני לא משתלט... - "תודה ה'".
אין לי חשק לקום בבוקר... - תודה ה'.
הנקודה הפסיכולוגית כאן היא שאני לא נותן מקום לתחושת המאבק עם התלמיד החצוף, אלא אני מול ה'. לא נותן מקום לתחושת התסכול, אלא בפעולה שקיבלתי על עצמי לעשות - להגיד תודה.
המוח לא יכול לחשוב שתי מחשבות ביחד והלב לא יכול לחוש שתי תחושות ביחד ועלינו לנצל זאת.
מאז שהתחלתי עם זה - אני הרבה יותר רגוע ושליו.(תודה לה'...)
תלמיד מתחצף - אני לא במאבק איתו בכלל ולא כועס עליו, אני עסוק מידי בשביל זה... אחרי השניות הראשונות שבהם אני עסוק אז אני מגיב לענין. גם התלמידים קולטים שהחוצפה לא מוציאה אותי מהכלים ופחות מתחצפים.
היה לי קטע קצת מוזר, כל כך נהנתי מהקטע שיום אחד חיכיתי שתלמידים יתחצפו כדי לעשות את ההיפוך הנפשי הזה.
במחשבה שניה הבנתי שבעצם כל הברכות זה כל הזמן להגיד תודה לה' על הטובה ועל הרעה ועל כל דבר, אז לא חייבים להיות דווקא בשיטת ברסלב בשביל זה.
לא יודע אם זה מתאים לכל אחד אבל לנסות כדאי.
אני חושבת שמה שהחזיק אותי במקרים של תלמידים חצופים או שובבים
זה ההתנקות מכך שמעשים שלהם מופנים כלפי.
הרי הם לא עושים את זה כדי להציק ל-י
הם עושים את זה כי הם
לא רוצים ללמוד
משעמם להם החומר
קרה להם משהו היום
הם עצבניים
יש להם חברים והם רוצים לעשות איתם שמח
ועוד אלף ואחת סיבות
כל הסיבות האלה לא מופנות כלפי אישית.
ברגע שאתה מרגיש שאתה קצת שונא תלמיד כדאי לך להזכר שהוא ילד!!
הוא לא עושה את זה נגדך
אתה אפילו יכול לצחוק מזה ולומר- שזה מצחיק שהוא חושב שהוא נלחם בך.
תזכר איך זה שאתה בעצמך היית ילד...
לא היית עושה שטויות?
כי זה מגניב, כי זה צחוקים, כי לא היה לך כוח למקצוע..
ואחרי שאתה צוחק מזה אתה הרבה יותר משוחרר
גם כשאתה מטפל במעשים ומעניש אתה מעניש את המעשה ולא את הילד
ואתה מסיבר לו עד כמה שאתה מחכה לראות אותו לומד כמו שצריך
ושאתה אוהב אותו.
צריך לשבור את ההתכסחות כמה שיותר מהר
אפשר גם להצטרף לתלמידים בהפסקה, לשחק איתם להשתולל איתם לצחוק איתם..
בהצלחה ממש!
בעיקר:
ההתנקות מכך שמעשים שלהם מופנים כלפי.
הרי הם לא עושים את זה כדי להציק ל-י
הם עושים את זה כי הם
לא רוצים ללמוד
משעמם להם החומר
קרה להם משהו היום
הם עצבניים
יש להם חברים והם רוצים לעשות איתם שמח
ועוד אלף ואחת סיבות
כל הסיבות האלה לא מופנות כלפי אישית.
יש כאן עצמאים ובעלי עסקים שמעוניינים בקידום ושיווק העסק שלהם? שרוצים למתג את העסק שלהם בצורה יוקרתית שתמשוך את העין ותזמן לקוחות?
אז אני רוצה לתת לכם המלצה קטנה ממני, בשנים האחרונות עולם השיווק עבר מהפכה משמעותית! השיווק החזק ביותר כיום הוא ברשת. אחד הכלים החזקים והמשפיעים כיום במיתוג, שיווק וקידום עסקים הוא לא אחר מאשר - כרטיס ביקור דיגיטלי.
לפרטים נוספים כנסו לקישור הבא:
https://www.licard.co.il/
