אז אל תבטיחי לעצמך אם זה רק יעשה רע.
ואולי תדברי עם חברה או מישו?
לדבר זה פורק המון ונשמע שעמוס לך בפניםם.
תחשבי על זה..
ותאמת קראתי מה שכתבת על התפילה,
ותדעי שאם רוצה ספר שיעזור לך קראי את "לב העולם אתה" (הרב ארז משה דורון).
הוא ספר ענקק ונותן מזה רצון פשוט לדבר עם אבא.
ותפילה בכללי זה משהו שאת צריכה לחזק בו את עצמך.
להתעקש עם עצמך להתפלל שחרית אפילו שמאוד קשה, אולי אפילו גם מנחה על העיקרון של עצמך.
לחשוב מה יעזור לך יותר להתכוון. אולי להתפלל בחוץ על איזה דשא/ להתפלל בחדר לבד/ כל יום לפני התפילה ללמוד הלכה שקשורה.
וגם תזכרי שזה שאבא לא עונה לך (כאילו, אנחנו לא יודעים..) זה סתם מחשבה.
הוא מקשיב, הוא שומע, הוא שלך שלך.
אולי את לא רואה מיד תוצאות, אבל התפילה הזאת איפושהו שם למעלה.
(אולי היא לא נענית איך שא-ת רוצה בדיוק, אבל היא בטוח נענית איכשהו).
ולאבא מותר לומר לא, כמו שאבא של נחשון ווקסמן אמר.
פשוט לא תמיד הוא עונה לנו בצורת מה שאנחנו רוצים ומצפים בדיוק.
אני מעתיקה לך קטע יפההה מהספר, כדאי לך לקרוא
"פעם ראיתי ילדה קטנה חוזרת מהגן, נשרכת במעלה הרחוב, כולה מלאה יבבות.
הדמעות ניגרו על לחייה, אפה היה לח.
מפעם לפעם היא ניגבה את הכל בגב יד מלוכלכת, הביטה בשריטה שהייתה לה בברך ובכייה התחדש.
כשעברה ליד שער של וילה מטופחת, נבח עליה כלב והיא כמעט זינקה באוויר מרוב פחד.
היא רצה ככל שיכלה, נשימותיה טרופות ושערותיה סתורות, עד שמרחוק, בקצה הרחוב, היא ראתה את אמא שלה.
כל הכאב והבהלה, כל החום והעייפות והפציעה - הכל פרץ אז החוצה.
את הדרך שנותרה לה היא עברה בריצה ונפלה לזרועותיה של אמה, מתייפחת בקולי קולות.
"אמא---
והיה שם כלב, ופחדתי, ורינה'לה ברחה לי עם רותי, וכמעט הלכתי לאיבוד אז נבהלתי ורצתי ונפלתי, וירד לי דם ובכלל לא היו שום מים לשטוף, והייתי צריכה לשירותים והכנתי לך ציור והוא עף ברוח..."
אמא שלה חיבקה ונישקה והרימה על הידיים ולקחה אותה לשטוף את הפצע במים, ונתנה לה לשתות והרגיעה וניחמה, עד שהבכי שכך.
ואני הסתכלתי על כל התמונה ואמרתי - הנה כך!
הנה כך באים אל אבא, בריצה, עם כל הבכי שנאגר במשך היום שעבר.
עם כל הנפילות והשריטות והכלבים שנבחו והחברים שהלכו והרגשתי לבד, והדם שירד... עם הכל.
ואח"כ ראיתי את כל החיים, מאז שיצאנו לדרך ועד שנגיע לסוף, כמו מעלה רחוב ארוך ארוך.
וידעתי שיש זמנים שעוברים אותם רק ככה, בריצה, כמו ילדה קטנה ובוכה, ישר לידיים של אבא.
(אני מדלגת טיפה)...
ככה חייתי, בשקר נורא. ובמקום לבוא לזרועותיו למצוא נחמה, ברחתי ממנו לשדות של אימה.
שם מצאה אותי ההתבודדות, רועדת ובודדת.
היא אספה אותי בזרועותיה, אימצה אותי אליה ולימדה אותי לדבר.
סיפרה שה' מחכה לי, בגעגועים שא"א לתאר,
וחבל על כל רגע--- אז רצתי מהר.
נפגשנו. אהובים שהופרדו בטעות. התרגשנו, השתנתה לי כל המציאות.
ומאז אני כבר לא בורחת ממנו, אני רצה - אליו.
מאז אין כאב בעולם שלא סיפרתי באוזניו.
אין כלב שנבח, או מישהו שברח, או רגע של תסכול או שגיאה מתוך בלבול שהסתרתי.
עכשיו אני כבר לא מסתירה. עכשיו אינני ילד שפוחד מסטירה.
אנחנו כבר ביחד, וזה עניין לגמרי אחר. כל כך אחר שא"א לתאר.
רק לבכות בשביל מי שבחושך, שיחזור אליו מהר."
זהו מאמי. רוצי אליו, הוא מחכה לך.
דברי איתו על כ-ל מה שעובר עלייך בחיים, אפילו על כלב שנובח ותראי שיהיה הרבה הרבה יותר טוב.
ותתפללי אליו גם על זה שאת לא מצליחה להתפלל, הוא מלך העולם.
אין משהו שהוא לא יכול לעשות. את הבת והוא האבא האוהב והדואג.
ור' נחמן אומר שכשאדם פונה אל הקב"ה בתפילה, אלוקים כביכול עוזב הכל הכל והוא כולו של הבנאדם הזה.
24/7 - הוא ש ל ך !!
נצלי את זה שנולדת יהודיה 
בהצלחה אחות!