נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אני מתכוון לדברים שהם טבועים בכל הילדים בצורה שווה, מעין טלאפתיה כזאת..

תקחי ילד מירושלים וילד מלונדון, תבקשי מהם לצייר בית, יצא להם כמעט אותו הדבר, ריבוע שתי חלונות דלת, למרות שבפועל רוב הבתים כיום לא דומים בכלל לזה..

מקווה שהובנתי

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

האם אבא או אמא מרימים כתף כשהם לא רוצים משהו? נראה לי שלא, זה לא דבר שהוא בהכרח נלמד או מועתק, יותר אינסטינקט

יכול להיות שהמבוגרים מניעים את הכתף 

אפילו בלי להיות מודעים לכך

מעניין, צריך לחקור את זה...

יש כמות לא נתפסת של מחקרים, הקושי האמיתי הוא לברור מתוכם מה שמעניין אותך.

עזבי חקירה, לכי לגוגל ועדיף בחיפוש מאמרים באנגלית.

עד שהגיעו לגן ופגשו ילדים אחרים שנהגו כך ותוך יומיים משכו בכתפיהם.

מסקנה- זה עובר במסורת.

מהגננת? ההורים?

זה כמו השיר (במחילה מכבודכם) "אוטו פח הזבל" שילדים בכל הדורות שרים אותו, למרות שאף אמא או גננת לא מלמדת אותו (להפך) וזה שיר שאמא שלי מכירה מילדותה, וראיתי אותו בכמה מקומות לא קשורים אחד לשני..

וכמו שהבן שלי סיפר לי בדיחה "חדשה חדשה"

על צבותותי וכותותי..

(זוכרים?)

יכול להיות שהתנועה עם הכתף

זו תנועה טבעית של תינוקות

ואנחנו נתנו לה את הפרשנות של ה"לא"

(מזכיר את שאלת הביצה והתרנגולת.)

ילדים הם גאונים קטנים.

ב"ה

ילדים מציירים בית ריבוע שני חלונות ודלת. בכל העולם הבתים דומים זה הלזה (ונאספו ציורים מכל העולם על ידי גננת שחקרה אותם)

הסיבה שלמדנו היא שהבית דומה לפרצוף. ובני אדם מזהים בכל דבר פרצופים. אז ילדים מצירים בית, שהוא למעשה פרצוף אנושי.

אפשר לקרוא עוד בספר "הציור כראי הנפש" מאת ד"ר משה רז.

חקרו ציורי בית של ילדים שגרים בטיפי בבנגלו או ב--- איך קוראים לזה? סוג אחר של בית בוץ או אוהל או משו -- ??? 

יש מקומות שלעשות בראש כן ולא זה הפוך משלנו... 

אבל זה דבר שהוא מיומנות נרכשת- בבירור... 

אולי הגג לא יראה בדיוק כך וגם לא החלונות וכו', אבל ילדים שמעצבים את הבית שלהם כמו פרצוף, אפשר לצייר גם כשמציירים בתים שונים. זה לא דברים שהם תמיד 100 אחוז. אנשים גם לומדי לצייר מציאותית יותר בשלב כלשהו (גילאי בית ספר יסודי, וגיל 12 ואילך...). ניתוח ציורים הוא לא 100% . בכל מקרה- פרצוף הוא פרצוף בכל העול, וניתן לעקוב אחרי ציורים ולזהות אם המוטיב מופיע.

לא בהקשר של בית, אלא בהקשר של התפתחות.

ב"ה בלי עין הרע...

שכולם מתחילים להתהפך ואז לזחול וכו וכו בלי שאמרו להם ובלי שראו את אמא או אבא זוחלים...

מגניב, לא?

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל