עיסוק בתחביבים אחרים?) יש אנשים שדיבור הוא לא הצד החזק שלהם...ניסית?

וכמובן,שבקשת העזרה לא תהיה בצורה מאולצת

לבקש ממנו עזרה בתחום שהוא טוב בו

אם זה עזרה בלימוד\נתינת עצה טובה\עזרה פיזית וכו

ואל תנסה להפוך אותו למה שהוא לא.

אם הוא אדם מוזר ולא בריא זה משהו אחד, אבל אם הוא במצב שככה נח וטוב לו כרגע, לנסות להוציא אותו מזה בכח לא יהיה נכון.

המסגרת שאתם נמצאים בה- היא פלטפורמה מצויינת לדיבורים

ישיבה, המקום הכי טוב לדבר בו! לשבת לחברותא- בכלל.... 

תציע לו ללמוד ביחד- אבל תבחר ספר שפותח לדיבור, משהוא שאפשר לגלוש ממנו קצת... שהוא לא רחוק מידי מהחיים הריגשיים של אנשים (לא בבא קמא- אוקי? ) 

עיצה כדי לדובב אנשים- להתחיל לספר להם מהחיים של עצמך. לא דברים אישיים מידי, דברים פשוטים. 

מתוך זה שאתה מספר- יבואו 2 תועלות- 

א יהיה אווירה של קירבה ופתיחות ואמון- שלך בו כמקשיב לך 

ב הוא יקבל דוגמא אישית איך מדברים, יראה ממך דפוס ויעתיק 

(זה^ עיצה שלקחתי במקור מאימהות- איך לגרום לילד לספר מה היה לו היום? לספר לו מה היה לך היום....) 

לפעמים- לשקף

לעבוד לידו- "אני רואה שקשה לך, אתה רוצה לדבר?" 

ואז לשבת לידו, לדבר, או לשתוק ביחד (לשתוק ביחד שווה המון! אם שותקים בצורה נינוחה, אני פה לידך, ואתה לא חייב לדבר אם אתה לא רוצה.) 

לתת לבנאדם תחושה של ניראות- יש מי שרואה את הקושי שלי, יש מי שעוצר רגע כדי להרגיש איתי.... 

כשחבורה יוצאים ביחד לטייל או משהוא- לדאוג (וקצת לתעקש) שהוא יבוא גם, אמנם הוא ישתוק כל הדרך- אבל החבורה תהיה לו טובה 

דבר ראשון, יפה לך על הרגישות, זה לא מובן מאליו...

אין דרך אחת שמתאימה לכולם, ואני לא בטוחה שאתה צריך לשים לך מטרה "לפתוח אותו", יש כנראה סיבה שהוא בחר בהגנה הזו, הוא צריך אותה מאיזו סיבה, כך שצריך זהירות לא להכניס אותו בכוח למקום שעדיין לא מתאים לו.

אם הוא ירגיש שאתה מרגיש לא בנוח עם הסגירות/השקט שלו- זה רק יסגור אותו וירחיק יותר.

תשדר כמה שיותר שזה בסדר גמור, שאתה לא נבהל מזה.

אני לא הייתי מתחילה איתו בשחנ"שים או בלימוד של ענייני הנפש, להיפך, זה מקום שהוא כנראה מרגיש בו לא בטוח, מאויים, נסה שיחות/לימוד טכני, קליל יותר, יכול להיות שיהיה לו טוב שתשתוק מידי פעם (גם אם זה לזמן ארוך יחסית כדי שהוא יצליח להוציא מעצמו משהו), אולי יקל עליו דווקא שתשאל אותו (אבל לא שאלות פתוחות מידי, אלא ממוקדות דווקא), אפשר אפילו לשאול אותו מה הוא מעדיף.

לא לשדר רחמים, זה מקטין, כמה שיותר בגובה העיניים.

נסה אולי ליזום איתו תקשורת בהתכתבות, יש כאלה שקל להם יותר בדרך הזו, סמסים/מיילים/ ואפילו לימוד בהתכתבות, זה יכול להיות התחלה טובה.

אם אתה יוזם  איזו יציאה שיחה קלה או משהו חברתי אחר, נסה לראות אם מתאים לו שמישהו נוסף יצטרף, בילוי בשניים עלול לגרום לו להרגיש פחות בנוח, כי האחריות לשיחה היא 50% עליו, כשיש אדם נעים נוסף זה יוריד ממנו, ואולי ירגיש יותר בנוח ותהיה לו את האפשרות לפרוש מתי שהוא ירגיש צורך.

ז"א - אל תנסה לפתוח אותו בכוח, אם הוא לא מעוניין בכך...

לדעתי - שב איתו, שאל אותו אם זה בסדר שתשב לידו..ופשוט תשתוק!! אל תדבר כלום... תן לו לפתוח איתך את הדיבור...

אם לא ברגע זה, אז בזמן אחר... תאמין לי שהוא רוצה להיפתח, אבל, אף-אחד לא נותן לו את המרחב השקט שלו לעצמו...

כולם רק חושבים על איך לגרום לו לדבר, במקום להקשיב למצוקה שלו...

ב"הצלחה!

הוא לא איזה אוביקט שאתה צריך לפצח. או הקליינט שלך שביקש ממך לעשות לו כאן (או בכל מקום אחר) 'ניתוח-לב-פתוח'.

אם אתה סגור חברתית אתה יכול לנסות לפתוח את עצמך. 

ככלל אני לא ככ מבינה מה זה "סגור חברתית", אולי סגור רגשית? כי חברתית זו זכותו למקם עצמו במקום כלשהו על מפת החברה, וזה כנראה בגלל האישיות שלו. למה זה נושא לדיון? וגם אדם ביישן הוא לא נושא לדיון, זו אישיות שלו והוא יעשה בה כנפשו. כל עוד הוא לא ילד קטן שאתה מופקד על החינוך שלו- אתה (וכל אדם אחר) לא קשור לבעיות/יתרונות החברתיות רגשיות פסיכולוגיות שלו בכהוא זה.

עריכה: מעונינת להשאיר את התגובה אע"פ שכעת ראיתי שהיא אינה מתאימה להודעה של פותח השרשור בה הוא אמר שיש לו בעיות בבריאות הנפש. לגבי זה- לא יודעת איך מישהו שלא למד את הנושא יכול לעזור.  

לרגל משהו שלכם?

אפשר לשתף כ"א בארגון של משהו (אולי זה לא רעיון מוצלח כי אנשים שמרגישים שאין להם מספיק מה לתרום לחברה, יכול להיות שזה ילחיץ אותם, אולי  אני טועה)

אפשר להכין משחקים שבהם משתפים בדברים אישיים.

יותר מכל הסכמתי עם מי שאמר/ה לבקש ממנו עזרה.

וזה צריך להיות דבר שבו אתה באמת, באמת-באמת תשמח לקבל ממנו עזרה. (אולי התנדבות במשהו).

אחרת, הוא ירגיש שזה מלאכותי (זה מחזק את התחושות  ש "אין לי באמת מה לתרום לסביבה וכולם שמים לב ומרחמים עלי"). שזה זבל של תחושה.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.