1. ב-3 מתוך 4, כי ברביעית לא הספקתי למרות שביקשתי

2. כן!!!!!!!!!!!!!!!

3. כואבת אך כן!!

5. דת"ל

1. השתמשתי באפידורל בשלוש הראשונות מתוך 4.

2. עוד לא סגורה על זה...

3. תלוי לידה. אבל האפידורל היה ה-הצלה בכל הלידות. (הראשונה זכורה כסיוט, אח"כ השתפר מלידה ללידה)

5. דת"ל.

1. כן.

2. אם ארגיש צורך- כן. אם אסתדר בלעדיו -לא.

3. ממש לא. והלידות האחרות ללא אפידורל היו עם חוויה חיוביות מאוד!

4. לא רלוונטי.

5. חרדית.

חסכת לי לכתוב.

2. לידה הבאה בעזרת השם קיסרי, אז אין לי ברירה...

3.  הלידות שלי לא היו חיוביות בכלל אבל אני לא חושבת שדוקא בהקשר לאפידורל

לידה ראשונה ארוכה ארוכה שבה אפידורל שיתק אותי לגמרי (24 שעות עד לניתוח)

לידה שניה די קצרה אבל האפידורל לא השפיע עלי בכלל, וזה עשה לי רע ממש ודי מהר נכנסתי לניתוח שוב לצערי

4. ל"ר

5. חרדית

2 מתוכן היו ממש ממש חויה חיובית, האחרונה גם חויה עוצמתית מאד, אבל גם קשה...

לא השתמשתי כי לא הספקתי, אבל גם מאד רוצה להאמין בכח הגוף ללדת, ובכח וביכולת שלי להתמודדות.

לא יודעת איזה מגזר אני... 

1. לא (רק לידה אחת, בינתיים)

2. לא רלוונטי

3. מאוד

4. כמה סיבות: אני מעדיפה לא להכניס לגוף שלי חומרים שאינם טבעיים אם אין צורך אמיתי (חלק מגישה כללית בחיים- משתדלת לאכול בריא, לא לוקחת אקמול, גם בתפירה שאחרי הלידה העדפתי בלי הרדמה), וגם- הבנתי שאפידורל מעלה את הסיכויים להתערבויות נוספות בלידה שרציתי להימנע מהן, וגם כי תוך כדי הלידה באמת לא הרגשתי צורך.

5. דת"ל

1. לא

3. כן

4. בדרך כלל היה מהר אז לא היה צורך

5. דת''ל

1) כן

2)כן

3)הלידה זכורה לי כחוויה חיובית למרות שהיא לא הייתה קלה הרבה שעות , אבל תמיד כשאני נזכרת  אז אני ממש מתרפקת על זה.

5) לא יודעת איזה מגזר אני(לקחתי מאורית )

1 בכל הלידות.

2.בטח!!!

3.מאוד

5. דת"ל

1)לקחתי באחת והיחידה

2) כעת בהיריון שנית וממש מתכנננת לקחת!!!!

3) הלידה זכורה לי כחוויה מדהימה!!! היה לי כוח לדבר עם בעלי

ולהתכונן תוך כדי לזה שעוד מעט אנחנו הופכים להורים.

מבחינתי הפוס הגדול שבעלי היה איתי במשך כל הלידה וזכה לראות

אישה שפויה, שעתיים אח"כ אמרתי לו שאין לי בעיה להיכנס שוב לחדר לידה

וללדת אם ככה זה לידה

5) דת"ל

1 כן בהחלט!

2 כן במקרה שיהיה לי זמן ושהות לקחת....

3 כן דווקא בגלל שלקחתי אפידורל לפני זה הייתי בהתכווצות מרוב כאבים ואח"כ שמחה ונינוחה! (לידת ויב"ק)

4 חבדניקית!!

1. כן!

2. כן!

3. לא שלילית

5. חרדית

1. באחת כן.

2. לא בטוחה, מתפללת שלא אצטרך. בלידה שבו לקחתי אותו לא הרגשתי את צירי הלחץ ולכן הייתה ירידה בדופק העובר מה שהיה מאד מסוכן..מעבר לזה, לדעתי באפידורל לא מרגישים כלום ולוחצים גם כשלא צריך מה שמשפיע על תפרים.

3. ב"ה כן. גם זו עם האפידורל וגם זו שלא.

5. דת"ל

ואני שואלת ברצינות ולא כדי להקניט או לזלזל.

כל כמה זמן עולה סקר כזה או אחר בנושא וכל אחת כותבת מהמקום החוויתי- האישי שלה ואח"כ זה מתפתח להוכחות לכאן ולכאן ולהשמצות של הצד שלא חושב כמוני.

כל אחת לגופה ומה שמתאים לאחת לא מתאים לאחרת.

לכל אחת יש סף סבל שונה וגם אותה אישה, לידות שונות, סבל שונה.

אני אישית עשיתי את הבחירות שלי בכל לידה בנפרד, היו לידות שלקחתי- מכורח המצב והיו לידות שלא הייתי זקוקה לאפידורל.

ויש לי חוויות חיוביות מכל הלידות שלי עד עתה, 4 במספר

הכי חשוב זה שהבחירה נעשית מתוך חשיבה וכמה האישה נמצאת במצב שהיא יכולה או לא יכולה להתמודד עם הצירים ומתוך זה לבחור מה הכי מתאים לה באותו רגע.

החלפת ניסיון היא מפרה,אני לומדת המון מהפורום,לא כל שירשור צריך להיות מחנה חינוך מחדש

1 כן 2

2 כן

3מאוד חיובית בה בשתיהן

5דתל

ורוצה גם להוסיף שלמרות זאת , בלידה האחרונה לא היתה לי ברירה 

ולא הצלחתי לשאת את הכאבים ולקחתי שוב אפידורל.

מתחת לחלל האפידורלי נמצא החלל הספינלי.

אם המרדים אינו נזהר ומחדיר את המחט קצת מידי עמוק אז חודרת בועת אויר

שגורמת לכאבי ראש נוראיים מיד אחרי הזרקת האפידורל.

הכאבים נמשכו שבוע ולא תפקדתי בכלל , מאוד קשה.

יש נשים שזה לא עובר וצריכות לחזור לבי"ח לאיזשהו טיפול חוזר בעמוד השדרה, שגם בו יש סיכונים.

לי זה קרה אחרי שתי לידות שלא היתה שום בעיה עם האפידורל.

אח"כ הבטחתי לעצמי שלא אקח יותר אפידורל,

ובחסדי ה' בלידה הבאה אח"כ פשוט לא הצטרכתי, כי הצירים לא היו קשים מידי.

אבל בלידה האחרונה שוב סבלתי מאוד, ולא יכולתי לשאת את הצירים ובקשתי אפידורל.

ספרתי למרדימה את מה שקרה לי בעבר והיא מאוד נזהרה,

ואמרה שאצלי שני החללים קרובים וצריך זהירות.

שמעתי על מקרים נוספים של חברות שזה קרה להן.

השתמשתי בשתי הלידות. 

השתמשתי בשתי הלידות. 

לא ארצה בלידה הבאה. גם בשניה לא רציתי אבל הפיטוצין הרג אותי. 

בלידה השניה האפידורל הרס לי המון, אבל הלידה הראשונה היתה חוויה נוראית בלי קשר לאפידורל.

דת"ל

1. השתמשתי ב-3 מתוך 6

2. לא...

3. ב"ה יש לי לידות די מהירות אחת מהם באמבולנס ולכן הלידות בלי האפידורל היו חוויה עצומה ובעז"ה אחזור עליהם שוב... הלידות עם האפידורל גם היו חוויה אבל העוצמה והחיבור לקב"ה הרבה יותר חזק.

5. דת"ל

דוקא נתן לי קצת הפוגה בסיוט הזה

1. כן

2. כן!

3. בהחלט ב"ה

5. דת"ל

השתמשתי בעיקר כי ממש פחדתי מזה ורציתי להתגבר על הפחד, לנסות ולהחליט אם מתאים לי או לא. והמסקנה- חד משמעית שלא. סבלתי אח"כ מסחרחורות והקאות למשך 8 שעות שבהן לא יכלתי להחזק את התינוקת בכלל, ועוד כאבי גב למשך חודש וחצי.

גם בלידה עצמה הרגשתי שהכל קורה בלעדי.

מקווה שלא אגיע למצב שבו כן אצטרך להשתמש שוב.

בס"ד

השתמשתי ב2 הלידות הראשונות. בשניה שמו לי כי כאב לי חבל"ז ובדיעבד הסתבר שכבר הייתי בלידה. באסה. בלידה השלישית לא כי לא הספקתי [כלומר הגעתי בפתיחה 6 ועוד התמודדתי עם הכאבים. כשכבר זעקתי לאפידורל הייתי בפתיחה מלאה וילדתי אחרי 25 דק]

אחרי שילדתי בלי, אני חושבת שלא אקח עוד

הלידה בלי האפידורל זכורה לי כחוויה עוצמתית מדהימה מדהימה מדהימה

מגזר? דת"ל

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

בלידה הראשונה, בשלב די מוקדם של הצירים, עלה בי רגש מאוד חזק (משהו הורמונלי אולי?) שאני מסוגלת להתמודד, שאני יודעת לעשות את זה, שאני רוצה ויכולה ללדת בלי אלחוש. זה היה מאוד עוצמתי והשפיע עליי (גם די מתואם עם מה שחש/בתי לפני כן, אבל קודם זה היה מהראש ובלידה זה פתאום הגיע מהקישקעס ). אבל בפועל ההמשך היה ארוך מ-א-ו-ד, ולא קל, ובאיזה שהוא שלב של תסכול עמוק וכאב ועייפות בחנתי את הסיבות שלי לא לקחת אפידורל, וראיתי שרובן התמוססו ונשארה רק אחת עקשנית: הרצון לצאת גיבורה. החלטתי שזו לא סיבה מספיק טובה, וביקשתי אפידורל.

אני שמחה בהחלטה הזאת.

בלידות הבאות, שוב עלו בי רגשות דומים בצירים הראשונים, ונשארו שם עד הסוף. לא חשבתי לרגע לקבל אפידורל.

בלידה האחרונה, ההתחלה הייתה פחות טבעית, ומסיבות שונות הגיעה תוך כדי עייפות קשה, ודאגות למיניהן, ובאופן כללי מצב רוח לא משהו. הרגש החזק הזה לא הגיע. מתוך הרגל לא לקחתי אפידורל, אבל הגיע שלב שהרגשתי ממש ייאוש (רגשי, פיזית הלידה לא הייתה קשה לי יותר מהקודמות), ובחנתי ברצינות את הסיבות שלי לא לקחת אפידורל, וגיליתי שבסופו של דבר יש רק סיבה אחת עקשנית: הרצון להרגיש היטב את רגע יציאת הוולד, את ההחלקה של הגוף שלו ממני, לא לפספס את זה... זו הייתה סיבה מספיק טובה, ולא ביקשתי אפידורל.

אני שמחה בהחלטה הזאת.

דת"ל.

ששווים את כל הכאב...

לידה ראשונה, זרוז מההתחלה. ברור שאפידורל.

לידה שניה לא הספקתי.

ועוד כמה לידות- בלי אפידורל.מגיעה בלי החלטה ברורה, (תוך העדפה שאם לא אצטרך לא אקח.)

ולא לקחתי.

ההריון הזה אני כבר לא בטוחה מה יהיה. הצירים בפעם האחרונה היו כמעט יומיים וללידה הייתי כבר עייפה והצירים היו בלתי נסבלים(הלידה היתה כבר יותר נסבלת...) אני מקווה שלא אצטרך.

הסיבות שאני לא מעדיפה אפידורל- אני אוהבת להיות לא מוגבלת מיד אחרי הלידה.

מעדיפה פחות התערבויות בלידה. ומפחדת מהסיבוכים של האפידורל.

יש לי כוח סבל ואני מעדיפה להשתמש בו.

הלידה עצמה צריכה שיתוף פעולה. עם אפידורל עלול להיות שיתוף פעולה מופחת.

1. כן (לידה ראשונה)

2. כן

3. כן, מאוד

5. דת"ל

1. בשניהם.

2.ברור.

3.כן- מאז שהאפידוראל התחיל להשפיע.

4. לא רלוונטי.

5. דת"ל

1. כן. בראשונה.

2. לא ארצה אותו שוב.

3. כל הלידות זכורות לי כחוויה. הלידה עם האפידורל זכורה לי כמאוד כואבת עד לקבלת האפידורל, וגם אחרי שהשפעתו עברה (וזה קרה לצערי בשלב הצירים הכואבים...). הלידות ללא האפידורל היו פחות כואבות, וזכורות לי כחוויה טובה!

4. אמנם השתמשתי פעם אחת באפידורל, אך בע"ה יתברך לא אשתמש בו שוב משום שלמדתי איך להתמודד עם הכאבים בכוחות עצמי, וללא אפידורל אפשר לנוע ולזוז מה שמזרז את הלידה והופך אותה לפחות כואבת ויותר נעימה. זאת גם דרך להימנע מהסתבכויות ועיכובים לא הכרחיים.

5. דת"ל

תגידי לכולם תאריך יותר מאוחר מהאמיתי.

ביום יום (לא המזדמנים)-

הנה אני פה, זה נראה שילדתי? אז מה העניין לשאול. כשאני אלד אני לא אשמור את זה בסוד, בבקשה להפסיק להתעסק בזה, זה לא נעים לי, במקום לתת לי כח להגיע ללידה רגועה זה עושה את ההרגשה ההפוכה. וזה בסדר לסנן, ואז לכתוב הודעה או משהו כמו, לא הייתי פנויה לענות, אני מרגישה טוב ואין חדש. לא הסברים ולא התנצלויות.

שיהיה בקלות ובידיים מלאות! 🤍

אם זורם לך,

ראיתי פעם מדבקות חמודות לוואטספ לסוף הריון.

נגיד מדבקה של אישה בהריון עם בטן וכתוב: עוד קצת ומסתיימת לך השכירות

או כתוב: עוד לא ילדתי, תודה

וככה כל מיני דברים מצחיקים.

ותשלחי לכולם כל בוקר, ייתן לך שקט בחיים.

פשוט תקלילי את הסיטואציה ותנערי את כל החופרים....

אף אחד.

תמיד אמרתי סביב חודש מסוים ולא מדויק בטענה של אוי שכחתי מה התאריך וכו...

בכל אופן, תבקשי לעזוב אותך בשקט וכשתלדי תיידעי. זה בסדר לבקש כזה דבר.

או שאמרתי את החודש ולא את השבו המדויק, בטענה שלא רוצה חפירות בשבוע 39..

התערות של אנשים בשלב הזה, פשוט בלתיייי

מתי באמת התאריך

והקרובות אלי יודעות ולא חופרות

הבעיה שהיום אנשים כבר לא שואלים איזה חודש את

הם שואלים איזה שבוע ומזה אין לי איך להתחמק חח

בכל מקרה תודה על החיבוק שלכן

זה מחזק

כזה:

"אהההה 23? לא רגע, איזה חודש אנחנו? צריכה לראות ביומן טפשת הריון"

חחחח

בייי

בהריון הראשון גם אם היו מעירים אותי באמצע הלילה הייתה יודעת להגיד שבוע+יום מדוייק

אצל האחרונים- באמת שלא זכרתי והייתי תמיד צריכה לחשב ולנסות לזכור באיזה שבוע אני עכשיו. והייתי מתבלבלת חופשי🙈

-איזה שבוע את?

-אני צריכה ללדת בפסח בערך...

אני לא רואה בזה משהו מלחיץ , נטו התעניינות, אולי את נמצאת קצת בלחץ ואז כל אמירה כזו מלחיצה אותך, תנטרלי אותם, תעני או לא תעני , ותתעלמי.. תגידי להם גם אני מחכה, תתפללו שיהיה בטוב..

לי אמרה דיילת הסופר פארם שאני נראית בשלה ללידה, אז אמרה.. נכנס מצד אחד ויצא מהשני, יש אנשים שסתם מחפשים להגיד משהו, יש אנשים ששואלים להראות התעניינות ויש ששואלים מאהבה, אני לא חושבת שמישהו מנסה להלחיץ או שזה אמור להלחיץ אותך באיזה אופן, אם באמת עוד לא הגעתי לשבוע ארבעים, אז באמת אין לך סיבה להיחלץ.. לידה קלה ומהנה בעיתה ובזמנה!!

אחרי המשוער.

בעלי לא עזר לי בצירים כי לא הייתי מסוגלת שמשהו יתקרב אליי...

הוא פשוט היה שם, החליף שירים עד שצרחתי עליו לעצור.

הלך וחזר עם בקבוקי פטל, שתיתי כמו גמל.

גם חתך בסיום את החבל

רציתי אותו איתי

זה הכל

לנפש ,שיש מישהו מוכר אתך

לעומת להיות לבד זה עולם אחר

ורואה שיעשו מה שאני רוצה ומבקשת

ועומד על שלי אם אני לא מאה אחוז, מתווך אותי הכי טוב לצוות מה נכון וטוב לי

לא יכולה לדמיין את זה אחרת. בלידה האחרונה הייתי מלא זמן עם צירים וקבענו שבינתיים הוא יצא וייקח את הילדים הביתה ואז יחזור אליי. לא הרבה אחרי שהוא יצא קראתי לו שיחזור.

פשוט צריכה אותו איתי!!!

תרגישי איפה זה פוגש אותך, מה הצורך שלך, עד כמה הוא עוזר ומה היית רוצה שהוא יעזור..

יותר בקטע הטכני: לקשר אותי אל הצוות, לתת לי משהו לאכול, לעדכן את המשפחה.

ובעיקר, שיהיה שותף במשהו שהוא גם שלו.

בפועל, בשתיים מתוך ארבע לידות הוא לא היה איתי בלידה עצמה.

באחת, הלידה התפתחה מהר בדיוק כשהוא הלך להתפלל.

באחת התפתח מצב חירום כשהייתי לבד.

מבחינתי, אני לא חייבת שהוא יהיה נוכח.

אני רוצה שהוא יהיה, וזה יותר קל ככה, אבל אני לא חייבת.

זה משתנה בין נשים שונות ובין זוגות שונים.

בדיעבד אז זה היה נכון לי ממש

בלידה הראשונה אמא שלי וחמתי היו איתי

ובלידה השנייה רק חמתי

זה מעניין

ב2 לידות בעלי היה מאחורי הוילון ואמא שלי הייתה איתי והתבאסתי נורא.

בשלישית לא הספיקה להגיע ובעלי ישב/עמד ליד הראש שלי, עם גב כלפי כל השאר כמובן.

ורק דיבר איתי ועודד אותי.

לא מחמאות ריקות.

רק דברים אמיתיים.

ובאמת שמכל הלידות מלא מטושטש לי, אבל התמונה של העיניים שלו מחזקות אותי לא יוצאת לי מהראש.

זה פחות המילים שאמר. יותר פשוט המבט.

זוכרת שממש שאבתי ממנו המון כח.

הוא מעודד אותי לצרוח כי יודע שזה מה שנכון לי. ורואה דברים ושם לב בזמן שאני לא מפוקסת....

פעם חשבתי שאני חייבת את אמא שלי גם. בפועל היא היתה איתי רק ב2 לידות מתוך 5. ובלידה הקרובה סיכמנו שאם תוכל היא תגיע אבל אם לא- אני מסתדרת עם בעלי נהדר....

ותמיד הגעתי לחדר לידה במצב שלא יכולנו לגעת.

ולחוות יחד את הדבר המדהים הזה, ששנינו שותפים אליו

אני חושבת שבדיקה עצמית לא אמורה לאסור, כי זה רק בצוואר הרחם.

בדיקה של רופא אני לא יודעת.

אמורים לעשות פעם ב 3 שנים.

אני עשיתי לפני כמה חודשים, אחרי הרבה זמן שלא עשיתי.

אבל יש פסיקות לכאן ולכאן.

לפי מכון פועה - בדיקת פאפ - מכון פועה

כדאי להקפיד.

במכבי ואולי בעוד קופות יש אפשרות לעשות לעצמך.

גם אם יש דימום קל ובלי קשר אם המשטח נלקח בצורה שטחית או גם מעומק הצואר. רק לא להסתכל בניגוב בשירותים.

כדאי לעשות את הבדיקה.

אם הרב שלך יגיד שכן אוסר אז פשוט תקבעי תור לסוף המחזור

לי הרופאה אפילו לא נכנסה לצוואר הרחם, אלא עשתה על החלק החיצוני שלו.

במכבי אפשר בדיקה עצמית וזה ממש כדאי

בכל מקרה בדיקה חשובה, וזה לא שעושים אותה לעתים כאלו תכופות בגיל הפוריות אז בהחלט שווה את ההשקעה החד פעמית

אבל אל תעשי אותה ביום שאח"כ את צריכה לעשות בדיקת טהרה. היא עלולה לגרום לדימום של פצע, וחבל.

אני מניקה אז לא מקבלת מחזור כרגע. ולא רוצה כל זה להיאסר..

מתלבטת אם לחכות לאחרי המילואים.. סתם שלא תהיה מטלה על הראש, למצוא סידור לילדים וכו תוך כדי.. אלא רק אחרי

בגדים לילדים או לך?

לשבת בבית קפה בנחת?

לא תמיד יש רעיונות בשלוף, אני בד"כ ימים כאלה מתכננת מראש כדי לא להרגיש אח"כ שלא עשיתי כלום. תנסי היום לצאת עם תחושת סיפוק וליום חופש הבא כבר תבואי עם רעיונות

תארזי לכם משהו טעים לאכול ותיקחי את הילדים לטיול בים או בנחל כלשהו.

זה מזכרת שתישאר לכם להרבה מאוד זמן.

• ליסוע לבקר קרובת משפחה שמזמן לא פגשת

• למצוא סדנה חד פעמית (כמו סטודיו לצביעת קרמיקה, אפשר לפעמים מהיום להיום).

• ליסוע לכותל או לים או למקום יפה - אפשר אפילו עם הילדים

• להזמין מעכשיו בייביסיטר ולצאת עם הבעל בערב

• ליסוע לחנות כלשהי ולקנות לכולם מתנות קטנות

• אמבטיה ארוכה עם נרות ואחר כך קרמים

• אפשר גם להאיט את הקצב יחד עם הילדים, למשל לעשות להם אחר הצהריים כיפי של סרט ופופקורן או לאפות עוגיות איתם... ערב ארוך... מחר חופש והם יכולים לישון עד מאוחר

מה לעשות עם עצמך, זה עניין של הרגל.

כל החיים את רגילה למשהו מסויים, פתאום יש משהו אחר, הכל משתבש.

אם היית לוקחת חופש חודש, היית מתרגלת למציאות אחרת בוודאי יודעת מה לעשות עם עצמך.

מה שכדאי פעם אחרת זה לתכנן מראש מה את רוצה לעשות, כשיש לי יום חופשי הוא יכול להיות מבוזבז ומבאס ואם אני מתכננת יום קודם או על הבוקר, אני רוצה לנקות את הארונות האלה, לעשות כביסה, לאפות עוגיות או פשוט להימרח במיטה... אבל לתכנן מראש מה את רוצה להספיק, אני אוהבת לתכנן מה חייבת להספיק ומה לעשות רק אם יזרום לי כדי לא להיות בלחץ ובכעס עצמי על מה לא עשיתי.

זה ממש נפוץ שקשה לעבור ממצב סטרס למצב רגיעה.

אלה שני אזורים שונים במוח, ומיומנויות קשה (לי אישית קשה) של לדעת לעבוד ממצב א' לב'

אל תשפטי את עצמך, המון מתמודדים עם זה.

גם אם זה לא ימי החופש המושלמים וגם אם לא תחזרי טעונה 100%, עדיין כל הכבוד ששמת לב שאת צריכה מנוחה.

אפילו להתבטל על הספה זה משהו.

קודם כל תהיא רגועה ונינוחה- מוזיקה, תפילה תני למחשבות לזרום

לאט לאט יצוצו תעסוקות שמאמינה שלא חסר לאמא עובדת עם ילדים...

סידור ארונות עם בגדי חורף

אפיה- כתבת שחשבת, אז אחרי מנוחה ומחשבות, זה יכול להיות נחמד.

הכנת משחק משפחתי שווה למחר- יום שבתון.(סולמות וחבלים, זיכרון...)

תחביב כלשהו

לסדר בית ולשמוע פודקאסט או מוזיקה טובה

להכין עוגה שווה ולהתפנק עם קפה לצידה וסרט או סדרה, דוקו

סדר באיזו מגירה בבית.

אין לך יום חופש אחת לשבוע? מה את עושה ביום כזה? או שזה בימי שישי ואז את רק מבשלת...?

גם על הנירמול (וואו הייתי צריכה את זה, כמה הלקאה עצמית)

וגם על הרעיונות!

בזכותכן יצאתי להליכה עם פודקאסט ובדרך קניתי כמה שטויות בסטוק שכבר הרבה זמן רציתי לקנות ולא הגעתי לזה.

עכשיו קצת כביסות ואפייה ויוצאת לאסוף את הילדים😍

איזה כיף!

לפעמים אפשר לעשות יום הולדת בכיתה, את שולחת עוגה ומכינה פעילות או משחק, והמורה מקדיש לזה שיעור.

אני מאד לא מתחברת לתרבות הימי הולדת... מציעה לילדים לבחור בין מסיבה רגילה לבין להזמין 3-4 חברים טובים לארוחת ערב, ואז אני מכינה להם בצק וכל אחד מכין פיצה אישית עם תוספות ואוכלים ושמחיפ והולכים הביתה מרוצים. הרבה פעמים הם מעדיפים את זה.

בכל אופן אני חושבת שאם תעשי מסיבות ותזמיני את ילדי הכיתה עדיף לעשות שתי מסיבות - אחת לכל כיתה. גם מצד הכמות וגם מצד הדינמיקה. וגם הזדמנות קצת לנפרדות שקשה להציע לתאומים ועוד מאותו מגדר.

פה יצא לי להתחיל לחגוג סביב כתה ג' או ד'. חלקם רצו מעט חברים טובים. חלק את הכתה.

מסייגת שאנחנו לא בסטנדרטים של פ''ת אז אולי זה שונה.

עדיין אין מסורת סדורה שחייבים עם חברים.

אצלנו רק השנה- מאמצע כיתה ב לתוך כיתה ג, נהיה מקובל לעשות יומולדת עם חברים וגם אז בערך רבע כיתה חוגגים עם כולם, עוד בערך רבע חוגגים עם מספר קטן של חברים(3-4) והשאר לא חגגו עם חברים בכלל..

אצלנו יש גם יומולדת בכיתה- משותפת לכל ילדי החודש, שנתנה בכיתה א את המענה החברתי.

לא 10.. כי אז מי שלא מוזמן כבר מרגיש שהיה פה אירוע שהשאיר אותו בחוץ..

3 או 4.

אםשרות נוספת - לחגוג בכיתה

דבר נוסף אין שום דבר שחייבים, גם אם 70% מהכיתה כן עושים ככה.

דבר נוסף אני לא עושה כל שנה עם הכיתה. עושה פעם בכמה שנים ובשאר הזמן מזמינים 2-3 חברים למשחקים ועוגה אחצ. או לארוחת ערב או משהו כזה.

וגם עם המשפחה המורחבת לא חייבים לחגוג כל שנה. כשהם קטנים זה נחמד אחכ זה כבר מתחיל להיות עמוס

חוגגים עם המשפחה ועם הכיתה בכיתה עצמה.

מה שאר הילדים עושים?

את לא צריכה להפציץ יותר מהשאר הילדים מצד שני עם כולם עושים אני מבינה את הצורך בחוויה דומה לילדים ושלא ירגישו חריגים.

אולי תשתפי מה נהוג אצלכם ונעזור עם רעיונות.

אפשר לתת לכל ילד לבחור 2-3 חברים שהוא מעוניין להזמין ולעשות משהו מצומצם.

מסיבה של 6-8 ילדים הרבה יותר ניתנת להכלה וגם יותר כיפית לילדים

כלאחד עם הכיתה שלו

אישית הייתי מוותרת לגמרי על התענוג

בגילים גדולים יותר.

האמת שאין לי מושג מה בדיוק היה - כי הפקדתי בידי בעלי את המלאכה... לא בשבילי להפעיל 40 בנים אנרגטיים...

זה היה ברחבה של הבניין שלנו. מניחה שהוא עשה להם כמה משחקי ריצה וכדומה, ובסוף הזמין פיצה לכולם - וזהו זה...

אצלכם מקובל שעושים ימי הולדת לכל הכיתה או שזה לא משהו מוכרח? כי אם זה לא משהו מוכרח - אז לגמרי אפשר לוותר על זה ולחגוג בקרב המשפחה וזהו...

(בניגוד לאחרות שמציעות פה להזמין מספר מצומצם של חברים - אני לא בעד, כי זה עלול לגרום לקנאה בקרב חברי הכיתה...)

לפעמים עם עוד חבר, בלי ההורים.

כדאי לשאול את המורה, לפעמים יש למורים כללים ברורים בנושא.

🫂

יכניסו אותך במכון בריאות האישה למוניטור, רופא ואם יש צורך גם אולטראסאונד

אם את רוצה אולטראסאונד יותר ודאי, אפשר גם להמציא מעידה ואת ממש בלחץ שקרא משהו לבייבי.. כדי שלא ייחשב לשקר, תמעדי לכיוון הספה

רק קחי בחשבון, לא עושים אם עברו פחות משבועיים מהערכת משקל קודמת..

בהצלחה.

אני חושבת שנייה לרופא נשים לא זמינה בכל הקופות.

המאוחדת אפשר.

אם אי אפשר, אפשר לנסות לבקש מרופא משפחה.

הגודל של הבטן לא משקפת את הגודל של העובר.

לגבי רופאי נשים

בהריון של הקטן הייתי רק 2 פעמים אצל רופא וזה הספיק לי (+2 סקירות)

יש לי המלצה לטכנאית או"ס פרטית מקצועית ומהממת

(מהיכרות כחברה, לא כאשת מקצוע)

אבל נראה לי שעדיף לנסות קודם לקבל הפניה מרופא משפחה - אני עשיתי את זה בעבר. לא כל רופאי המשפחה זורמים על זה, אבל כדאי לנסות.

עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל

וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה

נשמע לא פשוט♥️

כמובן שנרצה לשמוע את חוות דעתם של מי שעובד סביבו.

הוא מקבל סיוע כבר שנים ועדין רואים קושי עצום בעיקר להשתלב בחברה כשהוא עדין לא בשל ריגשית

אם יש צפי להתקדמות בהמשך השנה

כי אם הקושי ימשיך לבוא לידי ביטוי לא בטוח שהצעד הזה כדאי עבורו

הטיפול הרגשי מתנהל על ידי איש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש?

הוא מטופל תרופתית?

הטיפול הריגשי הוא במסגרת הסל שהוא מקבל. המטרה היא להקל עליו מבחינת הפער בגילאים. הוא בכל מקרה מסיים שם השנה והמעבר הוא לבית ספר שלומדים בו עד כיתה ח.

ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.

מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו

אנחנו כרגע בודקים את השטח...

שבו הוא עכשיו?

כי זה נשמע מבייש

ולהשארת כיתה יכולות להיות השלכות רגשיות מאוד לא פשוטות

האם הוא בטיפול רגשי כלשהוא? אם כן מה אומר המטפל?

להשאיר כיתה לא אומר שהבעיות יפתרו

ילדים שהולכים אחרי חברה לא טובה יכול להיות בכל גיל ובכל מצב

כתבת שהתקשורת ביניים טובה אז מעניין איך הוא רואה את מצבו?

האם בית הספר נגמר בכיתה ו' או שיש חטיבת ביניים? כי זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה למצוא מסגרת מדוייקת יותר עבורו ואולי זה יתן את השינוי הנצרך

ואוו בהצלחה בהחלטה הלא פשוטה הזו🙏🏼

הוא שנים בטיפול ריגשי. מחכים לשמוע את חוות דעתו של המטפל. הוא כן עודד אותנו לשלוח אותו לבית ספר שהחברים הנוכחים לא יהיו בו.

האם עשיתם אבחון תקשורת?

ושללו את זה. הוא ממש תקשורתי ואוהב חברה פשוט מאוד אימפולסיבי ועל טורבו וזה לא נעים לסביבה..

אני מאוד מאמינה באינטואיציות של הורים במקומות האלו. ורוצה להגיד שבמסגרת העבודה שלי פגשתי הרבה ילדים שעברו בית ספר וזה היטיב איתם מאוד.

כן יש כאן את האלמנט של להוריד כיתה אז ממש חשוב שיהיה לו תיווך טוב למה עושים את זה באופן שיעצים אותו וישקף לו בעדינות את המצוקה שיש בלהיות הקטן בכיתה וכמה יכול להיות לו טוב יותר עם ילדים שקרובים יותר לגילו.

אם הוא קשור גם למטפל והמטפל בעד אז אפשר ממש לגייס אותו לשיחה על זה ביחד או כן לראות אם המטפל ידבר איתו על זה אחרי שאתם תדברי.

חשוב להגיד שלעבור כיתה/בית ספר זה לא תמיד פתרון קסם,.בטח כשיש קשיי קשב וריכוז הרבה פעמים הבעיות שלך הולכות איתך ואז נוצר תסכול עמוק , לפעמים אשמה, על איך זה השנה זה קורה לי שוב.

ככה שגם המעבר הזה צריך להיות מלווה בהבנה שלו ושלכם שזה לא אמור לפתור את כל הבעיות ודבכל מקום יהיו התמודדויות (עם זאת חוזרת על מה שכתבתי בהתחלה שיש ילדים שזה מיטיב איתם פלאים, וצריך באמת.לבדוק גם את המקום שאליו אתם רוצים שיעבור ומה מידת ההתרשאשתכן מההנהלה מהצוות ומהאקלים הבית ספרי)

שיהיה בהצלחה והחלטות טובות!

מבחינת העומס שהוא מתמודד איתו. מאמינים שאם הוא יהיה בסביבה של ילדים בני גילו אז הוא לא ינסה להתאים את עצמו לילדים שגדולים ממנו אלא ברמה שלו פחות או יותר..

הוא ילד מקסים ואחרי שנקבל אישור מהצוות נסביר לו שזה נטו בגלל הגיל ולא בגלל בעיה אצלו.

כבר ביררנו על המקום, דיברנו שם גם עם היועצת והכל.. בדקנו הכל בלי שום קשר כי חיפשנו מסגרת לאחר כיתה ו.

מאמינה שהמטפל יהיה בעד.. הוא מכיר את כל ההיסטוריה שלו וזה יקל עלינו גם בהתייעצות

לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.

על ביכורים בירושלים

מלון ומפנק ברמות

לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה

אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש

וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון

אני אוהבת חדר עם משהי, בחרדות אחרי לידה להיות לבד.

אני הייתי בטלזסטון, מתאים לחרדיות. יש גם דתיות לאומיות חזקות אבל צריך להיות בצניעות מבחינת כיסוי ראש וגרביים.

פגשתי תמיד נשים מעניינות ויש לי חברה מבית החלמה עד היום.

לי זה ממש מנוחה.

אין שם כאלה שלא הולכות עם גרביים? לא כולן נוהגות...

מפתיע

רוב מוחלט של היולדות הולכות עם גרביים אבל הצוות לא בהכרח ויש גם יולדות פה ושם שלא.

במטבח ובהנהלה, וגם בעלים ומבקרים.

ברור שאת יכולה לשים את התינוק בתינוקה... לא משנה מתי את מגיעה, זה הקטע של בית החלמה.

לי היה להיפך שלא רציתי לשים את התינוק והסתכלו עליי מוזר

פטפטתי קצת עם נשים זרות ובעיקר נחתי.

תחשבי שכמעט כולן מגיעות "לבד" כי הלידה לא מתואמת עם חברה...

ואז הבנתי כמה זה מקל עליי... הרגשתי גרוע אחרי הקיסרי

והיה מושלם שיש לי רגע לשים את התינוק אצל מישהו

היה קטע אחד מוזר מאוד

שפתאום הכניסו לי אותו בארבע בבוקר, זה לא היה לי נעים ..

לקחתי חדר פרטי בשביל הפרטיות

ובדרך כלל גם אחרי קיסרי אני משאירה בלילה איתי

אבל זה היה לילה קשוח ולא הרגשתי טוב בכלל בכלל ופתאום בלי לעדכן פתחה לי את הדלת

עוזר ונותן נקודות למחשבה.

אם יש המלצה על מקום מסוים אשמח לשמוע!