כמה דברים:

א. נכון שיש טענה שאת צריכה לנוח, ויש נשים שטוב להן שמטפלים להן בתינוק והן יכולות לישון.

אישית- אני סובלת מזה. לי יש מנוחה גמורה רק אם התינוקת לידי. קרוב קרוב אלי. אני יודעת שבשניה שהיא תשמיע ציוץ קל אני אתעורר ואניק אותה, וגם אם לא- שאני יכולה להחזיק אותה עלי כמה שאני רוצה, בלי סוף. בעיני, ההיענות המיידית לתינוק היא מאוד משמעותית. נכון שאם את מבקשת לקרוא לך לתינוקיה אם התינוק בוכה- יקראו לך, אבל אף אחד לא מבטיח לך שהוא לא יבכה חמש דקות לפני שיקראו לך. ולפעמים הרבה יותר. בעיני חמש דקות זה נצח נצחים לתינוק שהרגע נולד.

בקיצור- הרוגע שלי מגיע רק כשהן איתי.

בכלל- בבי"ח מי יכולה לנוח? מעירים ב5:00 בבוקר (מה שלא קורה בביות, כי הוא לידך), השכנות בחדר מדברות נון סטופ בטלפון  (אוף. פעם שעברה אחרי כמה שעות ידעתי את כל השמות ומסגרות החינוך של 9 הילדים של השכנה..). אני אף פעם לא מצליחה לנוח בבי"ח ורק מחכה להגיע הביתה.

ב. ביות מלא- לא קיים בכל מקום- התינוק איתך לגמרי- החלפת טיטולים, ביקור רופא, הכל לידך.                      

ביות חלקי- ברוב המקומות קיים- שיש זמנים שבהם התינוק צריך להיות בתינוקיה. יש מקומות שמתעקשים על הלילה, יש מקומות שלא אבל כמה שעות במשך היום. בכל מקרה- נראה לי שגם אם את רוצה ביות מלא ואת מרגישה שאת צריכה עזרה, או רוצה ללכת לאכול בלי העגלה, את יכולה להשאיר אותו בתינוקיה או לבקש עזרה מאחות.

ג. אם את הולכת לשירותים- באמת לא רצוי שישאר בלי השגחה. לא שהוא יכול ליפול או משהו כזה אבל בכל זאת. אפשר לשים אותו רגע ליד השכנה לחדר או שוב- לבקש שאחות תהיה איתו רגע.

ד. אגב, אם הקרבה לתינוק חשובה לך ובבי"ח לא מאפשרים ביות מלא, כדאי לך לדעת שקיימת אפשרות של שחרור מוקדם. יש בתי חולים שגם נותנים איזו הטבה לאם שמשתחררת מוקדם. כמובן שהשחרור הוא רק אחרי אישור רופא, וצריך להודיע מראש בקבלה שזה מה שאת רוצה. מה שכן, שימי לב שיש בדיקה שעושים אותה לכל המוקדם 36 שעות אחרי הלידה, אם משתחררים לפני- צריך לחזור עם התינוק למחרת וזה מעייף ולא כדאי.

בכל אופן- אני לא חושבת שצריך לחשוש מביות, ובכל מקרה את יכולה לנסות- ולראות אם מתאים לך או לא.

אני אחרי הלידה לא היתי מסוגלת לזוז, תפרים חולשה וכו

אני חושבת שהכמה ימים שהיה בתינוקיה רק הועילו לי...

מי שיכולה אשריה!!

אבל מי שקשה לה נראה לי הזוי  להקרע

התינוק איתך כל הזמן, חיסונים ובדיקות רופא הכל אצלך.

כדאי שיהיה קרוב משפחה זמין שתרגישי יותר בנוח להתפנות/ להתקלח/ לישון

את מחתלת, מקלחת ,מלבישה, מה יותר טוב מללמוד זאת כשיש הדרכה בסביבה.

האפשרות השניה בעין כרם היא לילה בתינוקיה וביום הוא אצלך.

לדעתי, אין צורך להחליט עכשיו, את לא יודעת איך תהיה הלידה איך תרגישי אח"כ

ואם יתאפשר גם מבחינת התינוק, אחרי הלידה שהכל בעז"ה ילך בסדר ותרגישי שיש לך את הכוחות

תבקשי.

אם אני לא טועה אין יותר מדי בתי חולים שמאפשרים ביות מלא באמת.

בכל מקרה התינוק איתך במשך כל היום ביות מלא.

אם בחרת מחלקה שיש בה אפשרות לביות חלקי זה רק בלילה.

בסורוקה עדין ביות מלא כל הזמן.

והתינוק היה איתי כל הזמן,

זו היתה חוויה נוראית, לא ישנתי מהלידה עד שהשתחררתי,

כי התינוק בכה בלי הפסקה ואני הייתי חלשה מאוד מאוד... 

וזו היתה שבת ובעלי היה עם הילדה שלא הרגישה טוב,

הצלחתי להיכנס להתקלח רק 24 שעות אחרי הלידה כשהיה מי שישמור על התינוק

קיצור סרט....

ברור לי שטובת התינוק במקרה כזה היא להיות בתינוקיה מסודרת ולא 24 שעות עם אמא 

שהתפקוד שלה לא משהו... 

ילדתי בשערי צדק בלי ביות בכלל והתינוק היה איתי ממש הרבה

לאורך כל היום חוץ משעתיים בבוקר שעה בצהרים ושעה בערב שאז הם מטפלים

ובלילה לארוחת חצות ולארוחת לפנות בוקר

ואם את רוצה את יכולה להניק אותו גם במהלך הלילה

מבחנתי זה היה תענוג. יכלתי לחתל בעצמי או שהם יחתלו,

יכולתי להביא אותו לשם כשהלכתי להתקלח או לשעה כשהלכתי לישון

ובשעות במשך היום כאשר הוא שם ממילא את בחדר האוכל

ואם את נורא מתגעגעת את יכולה להגיע לתינוקיה בלילה ...

לא הפקרות ולא כלום. ביום את יכולה לעשות לך ביות- הילדה היתה איתי כל היום.

כשרציתי ללכת: לשרותים או להתפנק במקלחת טובה, לאכול, או להיות בשרותים(קורה הרבה אחרי לידה, גם בלי תפרים שוהים שם הרבה לשטיפות וישיבה בסבלנות). השארתי את הילדה בתינוקיה והלכתי לי בשמחה.

לעומת בביות חלקי בעין כרם שהיתי צריכה לעשות הכל עם הילדה. או להשאיר אותה אצל שכנה לחדר ולטוס לשרותים/ אמבטיה וחזור לילדה- מבחינתי זה היה סיוט.

בלילה קראו לי מיד כשבכתה. הנקתי ב12 בלילה, 3, 6 בבוקר.

נחתי יומיים-שלושה , אח"כ הלכתי לבית החלמה לנוח עוד כמה ימים. וחזרתי הביתה עם כוחות מחודשים.

כשאני נחרדתי למצוא אותה צורחת, האחות   העסוקה מאוד- באמת עבדה שם בלחץ מטורף- הסמיקה ואמרה, וואו, רצינו לקרוא לך, התעוררה לפני חמש דקות...

היה נראה מאוד לא אמין.

יותר אמין היה שהיא לא הגיעה לזה.

היא ועוד אחות אחת על תינוקייה שלמה שבוכה... 

ואיך ששמעתי את הקול של התינוק (אני מזהה) ואני מרגישה את החלב מגיע- אני מגיעה בעצמי לתינוקיה ואז אני רואה ליד התינוק את אחת האחראיות בודקת פרטים כדי להביא אלי.

וזה קרה המון פעמים.

אני אגיד לך עוד משהו. כל פעם ששמתי את התינוק- יצרתי קשר עין וחיוך עם האחראית שם ואמרתי לקרוא לי מיד כשיבכה.

כל פעם. ככה הם מקפידים יותר לשים לב.

גם ליד התינוק- כשכתוב הנקה בלבד- הם משתדלים מאוד לקרוא מיד.

ועוד דבר-  אני אמא אומנם. ואני יולדת. אני לא מרגישה הכי סבבה שבעולם.

עדיף לילד שתהיה לו אמא  בריאה נפשית ופיזית.

כשלא יכולתי להחלים כי הילד היה איתי בביות ולא יכולתי לשטוף את עצמי בשרותים. לא יכולתי לאכול והייתי צריכה לטלטל את הילד לכל מקום איתי- זה היה נורא מבחינתי.

בבית אני יכולה להשאיר את התינוק בחדרו וללכת למטבח/ שרותים. פה הייתי צמודה אליו באזיקים. רעדתי להשאיר אותו לשניה  בחדר. וכשהשארתי- האחות התורנית צעקה עלי שלא משאירים פה תינוק בלי האמא(בצדק).

ובל נשכח שאת לא יכולה להרים תינוק בעמידה- אסור לפי כללי בית חולים וגם סכנה אמיתית לתינוק.

אני מאוד אוהבת את שע"צ וגם ילדתי שם פעמיים- אבל בתינוקיה יש לא מעט תינוקות שבוכים (מה לעשות, עם כל הרצון הטוב של האחיות המקסימות, הן לא יכולות להרים ולהאכיל בו זמנית את כל התינוקות, וגם לא לקרוא לאמא של תינוק איקס, כשהיא באמצע לחתל / להאכיל תינוק אחר) והם בוכים... (ילדתי שם לפני חודש)

גם במעייני הישועה ילדתי, וגם שם שמעתי תינוקות בוכים..

לצערי, אין מציאות אחרת בשום בית חולים. מוזמנת לשאול אחיות בתינוקיה.

וזה ממש לא נובע מהפקרות. אין בלי סוף כח אדם.

ואני מנסה, בדרכי, לצמצם את האפשרות שזה יקרה.

ועדיין , אני חושבת ברצינות על רווח והפסד בביות ומבחינתי בבית חולים ביות זה לא אופציה

זה עוזר לי לדבוק יותר בעמדתי.

מתי אני צריכה להודיע אם אני מעוניינת בביות?

והאם אפשר להתחרט באמצע אם אני רואה שזה מדי קשה לי?

ויותר ספציפי-

אני מתלבטת כרגע בין שערי צדק להר הצופים- האם יש הבדל בביות ביניהם?

ומינימאוס2- זה בדיוק מה שמרתיע אותי בשערי צדק ההפקרות בתינוקיה.

קודם כל צריך להיזהר שלא נגיד לשון הרע ח"ו

בשערי צדק ממש אין הפקרות. כל תינוק שבוכה יש לו מענה בהתאם להחלטות האמא. יש מעל התינוק פתק שכותב מה האמא רוצה- שיעירו אותה להניק, שיתנו לו תחליף חלב, שיעירו אותה רק ביום ובלילה יתנו תחליף חלב, וכו'

במהלך היום התינוק אצלך, חוץ משעה בבוקר שרוחצים ומטפלים בו, כשאני הייתי זה היה רק שעתיים בבוקר ואחר כך הם קוראים לאמהות לקחת את התינוקות, ועוד שעה בערב, לא זכור לי גם בצהריים.

חוץ מהזמן הזה התינוק כל הזמן אצלך, אם תרצי כמובן.

אני ביקשתי שיעירו אותי כל פעם שהוא בוכה, וכך היה. פעם אחת בלילה הוא לא היה רעב והחיתול שלו היה מלא, פעם אחת הוא פשוט בכה מסיבה לא ברורה חצי שעה אחרי שהוא אכל והוא לא רצה לאכול, אז הכנתי לו מוצץ מפקק של בקבוק שהם הציעו לתת והוא נרגע, וליתר ביטחון סחטתי לו טיפה חלב בכוסית והעברתי למזרק למקרה שהוא שוב יקום  תוך כמה דקות כי הייתי ממש גמורה אבל לא רציתי לתת בקבוק, ואכן אחרי עשר דקות שהוא התעורר שוב הם טיפטפו לו חלב לפה במזרק ולי היו עוד קצת זמן לישון אחרי שלא ישנתי כמעט בלילה, שזה גם חשוב!

בלילה השני התגעגעתי אליו, ובלי קשר לא נרדמתי, אז הלכתי לחדר הנקה בתינוקיה ושמתי אותו לידי עד שהתייעפתי

בקיצור זה ממש גמיש, והם ממש לא מזניחים!

ז"א שהתינוקיה שם היא משהו כמו ביות חלקי למי שרוצה??

תכלס, התינוק היה איתי רוב היום, ובלילה קראו לי כשהוא בכה או סתם לקחתי אותו לחדר הנקה כי התגעגעתי

זה היה ממש נח מהבחינה שברגעים שהוא ישן, גם את יכלת לישון בשקט

במשך היום את יכולה בדרך-כלל שהתינוק יהיה איתך, אבל יהיו פעמים שיבקשו להביא אותו לתינוקייה (בדיקת רופא, וכדומה). בלילה התינוק בתינוקייה, ובאים להניק בתינוקייה.

זה לפחות מה שהיה כשילדתי שם בפעם האחרונה לפני חמש שנים. (בפעם הבאה הקטנים היו בפגייה, שזה כמובן שונה לגמרי...)

הביות שם שווה ממש!!

מתלבטת אם זה יוסיף לשיקול שלי ללדת שם שוב גם הפעם.

(לא שלא נהניתי בפעמים הקודמות, אבל חשבתי הפעם לנסות את לניאדו).

בחרתי ללדת בשע"צ ואני מאוד שמחה בכך. היה מצויין ב"ה!!

או שבאים אלייך לחדר כמו בעינכרם?

תודה!

את הבדיקות.

התינוק לא זז ממני מאז שנולד ועד שהשתחררנו מהביהח.

למה?

מתוך מחשבה על היצור הרך והזעיר, שעבר בלידה מהפכה מטורפת,

מחושך-חום-רעשי רקע מאוד מסוימים וקבועים-קרבה לאמא-צרכים פיזיים מסופקים וכד',

יוצא (ב"ה) לאור-המולה רבה-ריחות חדשים-מגע אחר-התמודות עם אכילה- אברי גוף לא אסופים וכד'.

וכמה שאפשר- להקל עליו את המעבר החד הזה לעולם- אשתדל בכל מאודי לעשות זאת.

לרכך את הנחיתה הזאת.

וגם מתוך אמונה שיש חשיבות מכרעת לרגעים הראשונים האלו ולחוויות שהוא חווה בהם. ומה הוא יותר צריך מאשר את אמא?

את הקול שלה שהוא מכיר, את הריח שלה, והמגע, והזמינות אליו...

לא יוצאת בהצהרה חד משמעית. כתבתי בכוונה בכותרת - כשאפשר.

כי ברור לי שיש לידות קשות יותר מאחרות. שיש נשים חלשות מאוד. שיש סיטואציות שהמנוחה לאמא היא כה הכרחית עד ש-כן, סדרי העדיפויות משתנים וקודם כל צריך שהאמא תתחזק ותאסוף כוח לימי הגידול המאתגרים שעוד לפניה.

אבל, אם אישה מרגישה שזה בגדר האפשרי, אפילו אם קשה, אני מאוד תומכת בביות מהסיבות הנ"ל.

אגב בתור אמהות, ה-מ-ו-ן פעמים אנחנו משקיעות הרבה על חשבון צרכיים פיזיים שלנו למען הילדים וגם כשקשה.

נניח- ילד ח"ו חולה ואנחנו ערות איתו המון, וישנות זמן זעום והזוי. אז לא קשה? לפעמים אפילו מאוד! אבל אנחנו משקיעים בשבילם, ב"ה. כל החיים. אז גם פה..

ולסיום רק- יש לי מחשבה שעדיף להתגייס ולהשקיע כמה שיותר להיות עם הילד דווקא בימים הראשונים, גם בגלל שהרגעים האלו קריטיים ולא קלים במיוחד עבורו, כמו שכבר הזכרתי, אבל גם בגלל שהאופציה החלופית בבי"ח, (לפחות לרוב) הרבה פחות טובה מאשר האופציה החלופית בבית, ששם אם את זקוקה למנוחה יהיה מישהו אחר שיענה לצרכיו, כמו אמא, בן זוג, שכנה..

ולא, אני לא בקטע של סיפורי הפחדות על בי"ח. אני מניחה שבהרבה מהתינוקיות יש צוות אחיות מסור ואוהב ומשתדל. אלא מה שכורח המציאות של הרבה עבודה על קצת ידיים לא מאפשר זמינות מספיקה לתינוק כנראה, עם כל הרצון הטוב.

כבר להגיד שאת מעוניינת בביות.

בשערי צדק הביות מעולה!!! החדרים שווים ומרווחים, מחלקה חדשה, נעימה ושווה ממש!

ותתעקשי על זה.

אני וויתרתי כשהתחילו להתווכח איתי שם בביה"ח, כנראה בגלל שלא היה להם מקום.. סיכמנו מראש על ביות, ואז כשהייתי עייפה ברגעים שאחרי הלידה התחילו לשגע אותי אני מותשת וכו'... נכנעתי. די לא סולחת להם על זה.

ובלילה, כשהלכתי לתינוקייה סתם כי לא נרדמתי, מצאתי אותה צורחת.... להוציא אותה אלי לא הרשו לי, ולכן  נשארתי שם כל הלילה...

מי שמרגישה שלא יהיה לה טוב בלי התינוק לידה, צריכה ביות. הקושי הנפשי עבורה יהיה גדול יותר מהקושי הפיזי.

לא נסיתי ביות, אבל כן רוב הזמן הקטן היה איתי. כל פעם שרציתי לקחתי אותו. חוץ משעות בדיקת רופא. (ובמעיני הישועה שלא נותנים לקחת לחדר בלילה, כדי לא להפריע לאחרות שישנות, אבל אפשר לקחת לחדר הנקה).

בלידה השניה, ילדתי לפני התאריך, התינוקת היתה קטנה יחסית, ולכן התקשתה לינוק, מה שהיה מתיש ממש. ההנקות לקחו לי באזור השעה (וגם יותר) כל פעם. והיא לא ינקה טוב, אז גם אחרי כל הזמן הזה עוד היתה רעבה. בקיצור, לא ממש נחתי. וזה היה כ"כ נוח שיכולתי לשים אותה בתינוקיה כדי קצת לנוח, בלי להתעורר מכל ציוץ קטן שלה. (כשהיא בכתה, הביאו לי אותה, גם בלילה, כמו שביקשתי)

למשל בעין כרם אני יודעת שלפעמים יולדת במיטה במסדרון עד שמתפנה (קרה לגיסתי פעמיים).

בהר הצופים יש פחות בעיה כזו, בשערי צדק אין לי מושג אבל כדאי לך לברר.

כדאי לומר עוד בקבלה- לפני שבכלל בודקים אותך, כדי שידעו מראש.

וגם את יכולה, לפני היציאה מהבית להרים טלפון לשני המקומות ולברר מה מצב חדרי הביות (למרות שזה יכול להשתנות תוך כמה שעות, כמובן)

וגם אם אין, תגידי שאת רוצה ביות, אז אם אין מקום שישימו אותך ביולדות ד' שתוכלי לעבור בקלות לביות כשיתפנה (הם ממש צמודים)

את מנסה עכשיו לקבל את אחת ההחלטות ההוריות הראשונות שלך, ורואה שאת מקבלת תגובות מחלישות מהמשפחה. כמה עצוב (וכמה נפוץ מדי לצערי) שאומרים לאמא שמה שנראה נכון בעיניה הוא "הזוי". הכוונות ודאי טובות, ללא ספק - אבל איך הערה כזאת אמורה לתרום לביטחון העצמי של האמא? והרי הביטחון העצמי של האמא הוא צורך קיומי אצל התינוק!

לפנייך עוד הרבה החלטות הוריות, כדאי לחשוב על דרך לשמור על חוסן פנימי כשיש מסביב קולות חיצוניים מחלישים ומערערים. זה לא פשוט, אבל זה אפשרי וכדאי. 

הנה המלצת קריאה בנושא, אם את בעניין.

(כל הנ"ל בלי שום קשר למה שהם אומרים, רק מעצם העובדה שהם מערערים את התפיסה הבסיסית שאמורה להיות לך, שאת שליחת הקב"ה ללדת את התינוק הזה, ואת האדם הנכון להחליט. אבל בלי קשר, אני גם מסכימה עם בחירתך, לצערי לא הגעתי אליה בשלב מוקדם כמוך, ואני מצרה על כך מאוד.)

הרבה כתבו פה על התינוקיה- אם קוראים לך מיד כשהתינוקת בוכה, או שהיא צורחת הרבה זמן עד שקוראים לך..

אני רוצה להוסיף עוד משהו ממה שאני חוויתי-

הבת שלי היתה מאוד לא רגועה בשני הלילות שהייתי בבית החולים. במשך היום היא היתה בסדר- ינקה כל שעתיים ובין לבין פחות או יותר ישנה. אבל בלילה- היא כל פעם ינקה, נרדמה, ו-10 דקות אחרי שהנחתי אותה התעוררה ושוב בכתה. הדבר היחיד שעזר לה בסוף היה שהנחתי אותה על החזה שלי כשאני שכבתי במיטה, ורק אז היא ישנה זמן ארוך יותר (ואני יכולתי סוף סוף לנמנם, גם אם לא להירדם).

זה אולי היה לי קשה ומתיש, אבל כל כך שמחתי שהיא היתה איתי ולא בתינוקיה, כי אז או שהייתי מבלה שם את הלילה, או מנסה כל פעם לחזור לחדר ואז היו קוראים לי שוב לחזור לשם אחרי 10 דקות, או שהיא היתה פשוט בוכה שם, כי האחיות מן הסתם לא היו פנויות להרגיע אותה כל הלילה..

[לשכנה שלי בחר זה באמת היה פחות נוח, אבל גם היא בחרה ביות, ולקחה את האפשרות הזו בחשבון.. מזל שבלילה השני מי שהיתה איתי בחדר לא היתה יולדת אלא מישהי אחרי ירידת מים שהתחילו לה צירים שלא מספיקים להכנסה לחדר לידה, אז גם ככה היא לא ממש יכלה לישון..]

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

או גאדג'ט למטבח

או חוויה- יציאה זוגית למסעדה שווה, חופשה בצימר, סדנה מיוחדת (אגב אם זו מתנה רק לך אפשר לגמרי ללכת עם חברה ולאו דווקא עם הבעל)

ואם כבר יש, אז שואב שוטף

נינגה גריל - אמאלה כמה זה שימושי! 

השואב השוטף הוא יותר לשטיפה.

כמו מטאטא ומגב - רק שהמגב משודרג ולא נבהל מחתיכות אוכל רטובות ודביקות. לשערות, גושי אבק וכדו השוטף פחות מוצלח לדעתי.

וגם לדייסון יש את הראש הקטן שמתאים לשאיבה בפינות, מגירות וכו

הדייסון יותר טוב לתחזוקה של הבית, באבק ורצפה. הוא מחליף טאטוא.

השואב שוטף מעולה בסוף יום כדי להעביר ויש על הרצפה ולקבל בית נעים, או דקה לפני שבת כשהמטבח התלכלך שוב או לא הספקנו לשטוף - אבל הוא לא מחליף שטיפה טובה.

זה כמובן מהנסיון שלי, בטח יש כאלה שיגידו אחרת... 

על הדייסון...

לא רק בסוף היום, אלא במהלך היום גם ככה הלכלוך זה לא אבק אלא ארוחת צהריים, מים שנשפכו ודברים כאלה שאי אפשר או מעצבן לטאטא.

תודה שהסברת

או ציוד של אומנות או תכשיטנות

ציוד לחצר או ספה חדשה, מחשב נייד חדש. דברים שאני גם אקנה יום אחד עם מתנה או בלי אבל הם עדיין מפנקים ויכולים להיחשב מתנה

או יקר יותר.

כורסא אורתופדית עם מקום נפתח לרגליים (2000)

חופשה שווה (סכום תלוי מקום/ אורך/ לבד/ לא לבד)

תכשיטים ליומיום (אוהבת פנדורה)

פריטי לבוש יקרים שווים לשימוש שוטף (כמו מעיל מקצועי להליכות/ נעל נוחה שווה/ תיק יקר שמעלה חיוך יומיומי)

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

ואני כן רוצה להציע לך חשיבה: למה בעצם חשוב לך שיעורי בית?

תנסי קצת לרדת לעומק, כי כשמבינים מה בדיוק חשוב מוצאים גם איזון נכון.

למשל: חשובה הלמידה. חשוב שתקרא ותכתוב ותדע לחשבן.

השאלה הבאה תהיה: האם בסדר יום הנוכחי היא משתפרת בלמידה ע"י הכנת שיעורי בית?

האם יש דרכים נוספות להשיג את אותה מטרה?

למשל משחקי קריאה בנחת בשבת.

אם חשוב לך שהמורה תראה שהיא הכינה ש"ב, אז שוב האם יש דרכים נוספות וכו'

מערכת אפשר להכין איתה או להכין עבורה.

היא ממש קטנה והבעיה העיקרית היא שככה גורמים לתלמידים לשנוא לימודים. סתם בגלל שמעמיסים עומס לא מותאם בהתחלה במקום לגרום להם לאהוב ללמוד.

זה משתפר אבל בהמשך.

אצלנו רק בא' יש את הקטע הלא ברור שכל שיעור יש ש"ב.

לק"י

פרקטית, מערכת אפשר להכין לה. היא תוכל ללמוד להכין בהמשך. לא נורא.

ש.ב.- לא עושים בצהרון?

מערכת- מסכימה עם יעל אפשר להכין לה והיא תלמד בהמשך

לדעתי כשהיא חוזרת הביתה אז כן לתת זמן להתפרק ולא ישר לחזור על לימודים כי אחרי יום ככ ארוך צריכה להרגיש את הבית ולשנות את האווירה של הלימודים.

אז אפשר לשחק, לדבר ומה שהיא רוצה במשך 30-45 דק

אחרי זה שיעורים, ללמוד למבחנים- כ30 דקות?

מקלחות, א. ערב (או הפוך)  אצלנו כשעה עד שעתיים (תלוי כמה ילדים ואורך המקלחת- מסרך סמיך גזיזת ציפורניים וכו')

לא צריך מערכת.

את הולכת בשביל שלך.

חיבוק! 

תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!

שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש

לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...

פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו

ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..

אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף

ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס

אז את מתמודדת עם הכל ביחד..

חיבוק גדול

זה שבועיים מורטי עצבים

ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..

ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם

זה יעבור❣️

אמן תשובה חיובית בקרוב!!

מותר לך לרצות לגמרי!

שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.

צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.

הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷

מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷

בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,

ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,

להזריק לעצמך זריקות

ואחר כך לעבור טיפולים..

את אלופה!👑

בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!

אז הלכנו לאחות והיא אמרה לנו.

לפעמים קורה שיש תקלה באתר.

בהצלחה!

אצלנו נגיד באים לקחת את הבדיקות למעבדה מאוד מוקדם בבוקר, וכל מי שעושה אחרי לוקחים את הבדיקה שלו רק יום אח"כ...

היה מותח מאוד!!! ואז הגיעה תוצאה גבוהה מאוד (וזה כבר היה חמישי בצהריים אז לא יכולתי לעשות עוד בדיקה...)

אז ביום ראשון כבר הלכתי לעשות אולט' וב"ה הכל היה טוב (ועובר אחד)