נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אבל בכמ נכון....

וכואב

למה נקודת המוצא היא שלכל אחד משהו דפוק *ולכן* אין לקנא?

(וזה גם לא נכון עובדתית... כי בטוח יש אנשים שהם באופן אובייקטיבי צריכים לקנא בך... ואין להם במה להתנחם שגם לך דפוק לעומתם).

כי לך, איך שאתה, זה הכי טוב בשבילך.

הטוב והמיטיב נתן לך את החיים האלו!!!

כולל את האנשים סביב עם הניסיון לקנא בהם....

אדם שחי חיים בזבל (חלילה, לא אני) אל לך לומר לו "זה מה שהבורא נתן לך, ולכן זה הכי טוב בשבילך."

לא נכון להסתפק במה שיש כי זה מה שניתן,

בחיים צריך להתקדם- ממקום גרוע למקום יותר טוב, וממקום טוב- להתקדם הלאה (בכל תחום שהוא).

לבין למצוא צדדים של נחמה.

גם הסתפקות במועט מדי וגם חוסר נכונות לקבל נחמה

מובילים להתפוררות והתבוססות ביאוש ויגון.

ולבקצרה-

אני לא מסכימה עם הגישה שיש לחשוב על הצרות של השני, וכך לא לקנא.

כדאי לא לקנא, כי זו מידה יפה לפרגן באמת, וגם כי חבל על האנרגיות המבוזבזות.

ולמה שאחשוב שמה שנראה טוב לא בהכרח טוב? רק כדי להתנחם? הרי זו לא הגישה הרווחת, תמיד. כשאת רוצה משהו שנראה טוב- את חותרת אליו. ורק כשזה נבצר- מתנחמים בזה שאולי זה לא באמת טוב. זה לא חכם במיוחד.

אמן, תודה

וגלידה גם תופס?

(אגב, שיעשע אותי שהחלטת שמדובר "בה" למה, כי אני בת אז בהכרח אדבר על בת...? (וצדקת))

חשוב להישאר מתוחכמים וצודקים,

או שכדאי לוותר קצת על הרציונליות לטובת קונצים שהם פשוט יעילים.

מי שנצמד לרציונליות כשהוא בוחן את רצינותה של כל נחמה,

לא צפויים לו חיים מזהירים מדי.

בעצם, אתה מוזמן להסביר הכל.

אם המחשבה שלמישהו שאנחנו מקנאים בו, יש את הצרות שלו -

יכולה לנחם אותנו.

למה לא להשתמש בה?

נניח שהיא אולי מופרכת - למה להתעסק בזה?

אם יש מה להתנחם - נתנחם...

(זה לא מגיע למידות שליליות.

יש לנו אמפטיה כלפי סבל האחר,

אנחנו פשוט לא רוצים לקנא בו...)

אמת זו אמת לא בגלל שזה נוח.

ובכלל - אם אתה יודע שזה לא נכון - מה הנחמה?...

את לא יודעת שזה מופרך = שאת באמת יכולה לקנא בפלונית.

אם יתכן מאוד שאין מה לקנא בה - למה לא לשאוב מזה נחמה?

וזה לא מאמץ. זו חשיבה פשוטה.

ולגלות שאת בנעליו?

עם כל העושר הרוחני והגשמי שלו?

הזאת

סתם, זה היה בלהט הרגע! |מתגונן|

גם יש במה לא לקנא?

"לברוח" למה שמעל השכל-אמונה,

לא רק למה שמתחת לשכל- קונצים, הגם שהם יעילים מאוד לפעמים.

בכל אופן לדעתי ,אם מחפשים פתרון שורש- רק אמונה. 

לי עזר פלאים הספר של הרב ארוש

לצערנו לא תמיד אנחנו במדרגה הזו.

אחרי הכל גם הקנאה עצמה לא באה מתחום הרציונליות.

יום אחד ישבתי באוטובוס בחזור מאיזה טיפול ופגשתי חברה שהייתה בהריון מתקדם

עכשיו זו חברה שכל פעם שאני פוגשת אותה (פעם בכמה חודשים) היא כבר בהריון מתקדם

אז ישבתי ואכלתי ת'לב והתפוצצתי מקנאה 

ואז נזכרתי שהיא מאוד מקנאה בי כי יש לי משרה מעולה שאין לה ודירה מהממת שאין לה

וחשבתי זז שנורא מצחיק שיושבים כאן שתי אנשים ומקנאים אחד בשני

וזה הצחיק אותי וככה נרגעתי

אבל יש כאן משהו מאוד אמיתי - שלכל אחד יש את שלו.מה ששלך לא שלו ולך יש מספיק טוב משל עצמך

לא?

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.