פלוס בבנק, להצליח לקום לפני תשע בבוקר, 

כשאני נקי, כשהקבוצה מנצחת

כמה כסף חסכתי במבצעים

אני ממש משתדל שהסכום יהיה יותר ויותר גבוה

זה מראה לי שאני בשליטה

טוב ניצלשתי

אצלי זה פחות ככה. כשאני במצב שמח אני מתלהב פשוט מכל דבר, וכשאני בערפל שום דבר לא יעזור.

איזור עם צמחיה ונחל, כלניות, הצלחה במשהו, שמישהו מחליט להפתיע אותי (לטובה) אפילו במשהו קטן

(יש עוד הרבה, סתם לא עולה לי עכשיו)

אוטובוס שמגיע ממש מהר ליעד.

מחשבות ומסקנות שעולות בלי להתכוון בדיוק בזמן.

חברה שמוכנה בשמחה לתת לי לצלם את הסיכומים שלה.

שאני לא שוכחת משהו שהייתי צריכה לזכור..

עציץ שהשתקם ומוציא פרחים מחדש

וכו

אממ שהשולחן שבשורה הראשונה שמול הרב/מרצה לא נתפס...

שיש לי מושב באוטובוס על חלון ימני...

שהאוטובוס מגיע 2 שניות אחרי שהגעתי...

לבוא לבית אחרי שבוע בדירה ולהבין כמה הוא נקי ומצוחצח ביחס (ובלי יחס) לדירה הזאת ולדעת כמה זה עושה טובבבב

לבוא הביתה בהפתעה ויש אוכל מוכן וחם בסיר

צכה לחשוב עוד...

כנות מתפרצת,

גלידה,

ים!,

לשיר במקלחת,

לאהוב,

ללמוד,

אנשים מכל הגוונים,

תל אביב וירושלים (השוני והדמיון בינהן),

להגיש תרגיל ארוך ,

שיר ישן ברדיו או מתוך חנות ברחוב,

קבלת שבת,

תוכנה שרצה סופסוף!,

לילה לבן מנוצל טוב-טוב,

לרוץ לאוטובוס ולהספיק לעלות,

טבע ובעלי חיים,

חידושים טכנולוגיים

ועוד

ועוד.

תמשיכו עוד מלא, טוב?

חייב לאזן את המצב פה..

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נהינתי לקרוא

אגב, גם להספיק רמזור של בניני האומה עושה לי את זה

ואותי - שהילדים נרדמו  (מיקימאוס מציין שזה לא כזה קטן)

לעשות פעולה של יומיום- ופתאום לחשוב על זה - שבשבילי זה הגשמת חלום

לעשות דברים שמותחים עוד טיפה את היכולות שלי- הנה, אפילו לזה את מסוגלת 

להספיק, להיות מלאת סיפוק

לשמוע מאנשים אחרים שדברים הולכים לכיוון הנכון בשבילם... 

לעזור לחברה. להרגיש שהיא קיבלה את המסר שהיא באמת מוזמנת לבקש עזרה. 

לבוא לבית- לא משנה אם מצאתי אותו נקי  

לעשות ביחד את הבית שיהיה נקי

לזרוק מכונה שלמה למייבש כביסה- ולתת לשיפחה אלקטרונית לעבוד במקומי 

לדבר בטלפון עם חברה 

לכתוב קטע שחלמתי את הטקסט שלו 

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

מתקרב לזה- לסיים לבדוק מבחנים שיושבים לי על הלב מלא זמן

לעשות כלים כשחשבתי לוותר לעצמי וללכת לישון כשהכיור מלא (זה משמח במיוחד כי זה כזה נדיר...)

ללכת להורים

לארח תלמידות

למצוא במפתיע משהו ממש בזול, אחרי שכבר החלטתי לקנות אותו ביוקר

ב"ה

ריח של מרכך כשמוציאים את הכביסה מהמייבש
העלייה של הקסטל כשחוזרים לירושלים
והאוויר של ירושלים שפתאום ממלא את הריאות
הליכה מהעירייה לעיר העתיקה צמוד לחומה(לירושלמים) ואז דרך הסימטאות(תושבי הרובע)

פיסקא או קטע שמרגיש כאילו הוא נכתב ממש בשביל הרגע הזה
לקרוא משהו שכתוב ממש טוב, קטע או סיפור קצר

התמוטטות אחרי כתיבה ארוכה שבאה בפתאומיות
לקרוא דברים שכתבתי מזמן ולהיזכר
שיחה אמיתית עם מישהו זר שפגשת בתחנה מרכזית\אוטובוס\כנ"ל
לפגוש חברים קרובים שאפשר לדבר איתם על הכול באמת

וויכוח טוב, בגמרא\אמונה\פוליטיקה\חינוך וכו'

להפנים את הצד של השני אחרי וויכוח, לראות אותו, לצרף אותו לתמונה הכללית

להצליח ללמוד בעיון, לתרץ את התוס', להבין מהרש"א, לצייר על דף סוגיא ולהצליח להבין אותה, לראות הערה של עצמי בספר

להמציא מושג כדי להתייחס למשהו שאין לי מושג איך לקרוא לו כמו "יש לזה טעם ירוק"
לזהות את הציפייה החברתית מעצמי, ולהתעלם ממנה
הנוף מהמרפסת בבית
לחזור למקומות שהייתי בהם כילד ולהיזכר
להשתחרר, להתבודד ולהרשות לעצמי לדבר עם ה' על מה שבאמת חשוב לי, על איפה אני נמצא ועל איך להתקדם
להתפלל ולסיים עמידה אחרי עלינו לשבח, ולא כי לא הצלחתי להתרכז
חגים בישיבה, כשהכול עטוף בלבן
התחושה של אלול, מין דחף כזה לפרוץ את כל הגבולות של עצמי בבת אחת
לתת לעצמי להיסחף עם ניגון, לתת לו למלא אותי
לקום בערסל
כוס תה בשעה קטנה של הלילה
לעשות גלגלונים
לשחק עם אחי הקטן
שחנ"שים של אמצע הלילה בשבת
ותיקין בכותל
לבשל ארוחה שלמה בשביל המשפחה ולחכות שכולם יגיעו
להגיע חמש דקות לפני השעה שקבעתי עם מישהו ולחכות לו
יש עוד מלא...
אה וד"א שלום, נעים מאוד =]

חוץ מפקקים

ב"ה

בתור ירושלמי למהדרין מן המהדרין, הקסטל הוא תמיד ההתחלה של ירושלים וירושלים זה בית ;)

ב"ה
 

ברור ש'מלהיב' זו מילה לא מתאימה- זה יותר כמו 'בבית' כזה...
מלהיב זה לא הקסטל- הקסטל זה ההתחלה, זה להתחיל לעלות לירושלים, זה כמו לעלות במדרגות הביתה...
ולא תמיד נתקעים =] צריך לדעת מתי לצאת.... חוץ מיזה, דווקא כשמאטים שם בגלל כל התנועה זה מרגש
זה נותן תחושה של - יש לך עוד רגע להתכונן, ליישר את החולצה, לסדר עוד פרט, זה נותן תחושה של להתכונן

לירושלים...
שוב- צריך להיות ירושלמי בשביל להבין

אה- יש שם נוף מטורף, כל כך הרבה עצים, עכשיו יש גם הרבה בטון וברזל... אבל יש גם מלא גבעות ועצים חח

בס"ד 

בתחנה מרכזית או משו כזה.

לקפוא מקור,

להכנס למרכזית בדרך הביתה סתם כדי לראות אם יש מישו מוכר,

ולצאת עם ליווי עד הבית + ג'וזף

• אמירת שלום עם פנים שמחות לאנשים ברחוב ובעבודה...
• אמירת תודה רבה למנקים, לאימא, לעובדים שאיתי, לנהגי-אוטובוס ועל-זה הדרך.
• לנקות כלים בבית.
• לסדר את החדר.
• לעשות טובה לאדם זר ברחוב.
• להיות אני בלי פחד.

לראות ילדים משחקים ברחובות ירושלים.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל