פלוס בבנק, להצליח לקום לפני תשע בבוקר, 

כשאני נקי, כשהקבוצה מנצחת

כמה כסף חסכתי במבצעים

אני ממש משתדל שהסכום יהיה יותר ויותר גבוה

זה מראה לי שאני בשליטה

טוב ניצלשתי

אצלי זה פחות ככה. כשאני במצב שמח אני מתלהב פשוט מכל דבר, וכשאני בערפל שום דבר לא יעזור.

איזור עם צמחיה ונחל, כלניות, הצלחה במשהו, שמישהו מחליט להפתיע אותי (לטובה) אפילו במשהו קטן

(יש עוד הרבה, סתם לא עולה לי עכשיו)

אוטובוס שמגיע ממש מהר ליעד.

מחשבות ומסקנות שעולות בלי להתכוון בדיוק בזמן.

חברה שמוכנה בשמחה לתת לי לצלם את הסיכומים שלה.

שאני לא שוכחת משהו שהייתי צריכה לזכור..

עציץ שהשתקם ומוציא פרחים מחדש

וכו

אממ שהשולחן שבשורה הראשונה שמול הרב/מרצה לא נתפס...

שיש לי מושב באוטובוס על חלון ימני...

שהאוטובוס מגיע 2 שניות אחרי שהגעתי...

לבוא לבית אחרי שבוע בדירה ולהבין כמה הוא נקי ומצוחצח ביחס (ובלי יחס) לדירה הזאת ולדעת כמה זה עושה טובבבב

לבוא הביתה בהפתעה ויש אוכל מוכן וחם בסיר

צכה לחשוב עוד...

כנות מתפרצת,

גלידה,

ים!,

לשיר במקלחת,

לאהוב,

ללמוד,

אנשים מכל הגוונים,

תל אביב וירושלים (השוני והדמיון בינהן),

להגיש תרגיל ארוך ,

שיר ישן ברדיו או מתוך חנות ברחוב,

קבלת שבת,

תוכנה שרצה סופסוף!,

לילה לבן מנוצל טוב-טוב,

לרוץ לאוטובוס ולהספיק לעלות,

טבע ובעלי חיים,

חידושים טכנולוגיים

ועוד

ועוד.

תמשיכו עוד מלא, טוב?

חייב לאזן את המצב פה..

זה עשה לי נחת כזו בלב

אני אקרא שוב  (תודה!)

נהינתי לקרוא

אגב, גם להספיק רמזור של בניני האומה עושה לי את זה

ואותי - שהילדים נרדמו  (מיקימאוס מציין שזה לא כזה קטן)

לעשות פעולה של יומיום- ופתאום לחשוב על זה - שבשבילי זה הגשמת חלום

לעשות דברים שמותחים עוד טיפה את היכולות שלי- הנה, אפילו לזה את מסוגלת 

להספיק, להיות מלאת סיפוק

לשמוע מאנשים אחרים שדברים הולכים לכיוון הנכון בשבילם... 

לעזור לחברה. להרגיש שהיא קיבלה את המסר שהיא באמת מוזמנת לבקש עזרה. 

לבוא לבית- לא משנה אם מצאתי אותו נקי  

לעשות ביחד את הבית שיהיה נקי

לזרוק מכונה שלמה למייבש כביסה- ולתת לשיפחה אלקטרונית לעבוד במקומי 

לדבר בטלפון עם חברה 

לכתוב קטע שחלמתי את הטקסט שלו 

אל הפריחה האדומה המופלאה הזו של הצאלון פה, מול חלוננו ממש.. אדיר, נפלאות.. ואפשר להתבונן בו שעות.

אחיינים, כמובן, בכל צורה וצבע..

להיות עם ילדים, לשמוע אותם, את ההברקות שלהם

וביצירה- דברים הכי פשוטים הן כתגליות מרנינות- בכתיבה, בצביעה, בציור.

מחמאה קטנה ומאירה- עושה לי את היום. וגם לתת כאלו ולראות איך האדם מולי קורן.

לרוץ כדי להספיק את כל הרמזורים הירוקים בצומת, בצומת הזו זה מילדות ככה

נראלי יש עוד מלא דברים קטנים.. אם אסתובב עם פנקס במשך יום שלם ואכתוב הכל- השלל יהיה גדול, רק מהתבוננות, ב"ה!

ולהיות תקועה על ספסל ברחוב בלי כסף, ואז למצוא אותו בתחתית ערימת השטויות, צמוד לכרטיס אשראי

זה מגניב, כשזה קורה לעיתים קרובות זה עוד יותר מגניב

אני אנסה:

כשהקב"ה שולח לי מלמעלה סימנים קטנים ומדהימים שהוא ממש, אבל ממש מקשיב לתפילות שלי

כשאני בשעת לילה מאוחרת אחרי יום עמוס מכבה את האור הגדול בחדר ומדליקה את המנורת לילה המהממת שלי (מאיקאה ) בדירה המתוקה (ונזכרת בספסלים, בספסלים..) שמה שיר שקט ונכנסת לפורום

שאני שמחה סתם,

שאני מצליחה לעמוד ביעדים שלי בעבודה ועם זאת לשמור על המצפון שלי נקי ולא לעשות מה שלא לרוחי,

כשיש לי שיחה טובה עם חברה,

כשהכעס שבי הופך לאהבה גדולה,

כשאני מדמיינת את הבית שלי ואת השיעורי תורה שבעז"ה יהיו בו לנוער, שאני מדמיינת את בעלי המתוק (סליחה, סליחה מנהלים ) זה בא ביחד פשוט.. והילדים הצדיקים והמתוקים שלנו (נכון שהבנים עכשיו קוראים את זה ואומרים "אוי היא כזאת בת??" חח)

כשאני טוחנת חבילה שלימה של עוגיות שוקולד צ'יפס לבד (והופ הנה הברחתי את הפוטנציאל לבעל חחח )

שכיף לי שמה שיוצא לי בגיטרה יוצא יפה

שמישהו מחמיא, מכל הלב

שאני מרגישה שאני טובה, כשאני מעיפה את המחשבות המחלישות לאלף רוחות

כשאני בים .. 

ריח של דשא (השבוע יצאתי מהעבודה (מתחם הייטק גדול) בשעת לילה מאוחרת כולי פורחת מאושר כי היה ריח מהמם של דשא.. לא יודעת מאיפה הוא הגיע

פעם הייתי נהנית מאוד לשבת עם סיגריה ולדבר עם ה' במקום יפה ומבודד.. (והנה חשיפת סוד ) היום משתדלת לדבר איתו בלעדיה (אבל היה כיף!) , ולדבר איתו -בידיעה שהוא הכי מקשיב לי בעולם - זה הדבר הכי קטן-גדול משמח שיש!

איזה שרשור כיףףףףף

שאוכלים את האוכל שבישלתי ונהנים

שאני רוצה לקנות בגד מסויים ונשאר אחד אחרון  דווקא במידה שלי.

שמתפללים על משהו וה' עונה לתפילה (במיוחד שזה קורה ממש אחרי)

שחברה מתקשרת ואומרת שהיא מתגעגעת

שאני רואה על מכונית סטיקר משמח\מחזק

שאנשים שואלים אותי איך מגיעים לרחוב מסוים ואני יודעת את התשובה 

להחמיא לאנשים =]

לחזור הביתה ולראות שאמא הכינה את ה-אוכל הכי טעים

להגיד לנהג אוטובוס תודה רבה לפני שיורדים 

לקום מוקדם לראות את הזריחה

לפתוח את החלון ולהריח את הריח של אחרי הגשם (אין על זה)

להסתכל על הכוכבים

שמישהי שאני לא מכירה מחייכת אלי בלי סיבה (לא קורה הרבה אבל שזה קרה זה שימח)

להכנס הביתה בשיא החום ולראות שהמזגן דלוק 

לפתוח את הארון ולמצוא ממתק שווה

ללבוש חולצה שיצאה באותו רגע מהמכונת ייבוש 

לשמוע שיר פתיחה של תוכנית ילדים שגדלתי עליה

להסתכל על אוסף מדבקות\מכתביות שנשארו לי מגיל קטן..

אם יעלו לי עוד דברים בע"ה אני אכתוב!!!

מתקרב לזה- לסיים לבדוק מבחנים שיושבים לי על הלב מלא זמן

לעשות כלים כשחשבתי לוותר לעצמי וללכת לישון כשהכיור מלא (זה משמח במיוחד כי זה כזה נדיר...)

ללכת להורים

לארח תלמידות

למצוא במפתיע משהו ממש בזול, אחרי שכבר החלטתי לקנות אותו ביוקר

ב"ה

ריח של מרכך כשמוציאים את הכביסה מהמייבש
העלייה של הקסטל כשחוזרים לירושלים
והאוויר של ירושלים שפתאום ממלא את הריאות
הליכה מהעירייה לעיר העתיקה צמוד לחומה(לירושלמים) ואז דרך הסימטאות(תושבי הרובע)

פיסקא או קטע שמרגיש כאילו הוא נכתב ממש בשביל הרגע הזה
לקרוא משהו שכתוב ממש טוב, קטע או סיפור קצר

התמוטטות אחרי כתיבה ארוכה שבאה בפתאומיות
לקרוא דברים שכתבתי מזמן ולהיזכר
שיחה אמיתית עם מישהו זר שפגשת בתחנה מרכזית\אוטובוס\כנ"ל
לפגוש חברים קרובים שאפשר לדבר איתם על הכול באמת

וויכוח טוב, בגמרא\אמונה\פוליטיקה\חינוך וכו'

להפנים את הצד של השני אחרי וויכוח, לראות אותו, לצרף אותו לתמונה הכללית

להצליח ללמוד בעיון, לתרץ את התוס', להבין מהרש"א, לצייר על דף סוגיא ולהצליח להבין אותה, לראות הערה של עצמי בספר

להמציא מושג כדי להתייחס למשהו שאין לי מושג איך לקרוא לו כמו "יש לזה טעם ירוק"
לזהות את הציפייה החברתית מעצמי, ולהתעלם ממנה
הנוף מהמרפסת בבית
לחזור למקומות שהייתי בהם כילד ולהיזכר
להשתחרר, להתבודד ולהרשות לעצמי לדבר עם ה' על מה שבאמת חשוב לי, על איפה אני נמצא ועל איך להתקדם
להתפלל ולסיים עמידה אחרי עלינו לשבח, ולא כי לא הצלחתי להתרכז
חגים בישיבה, כשהכול עטוף בלבן
התחושה של אלול, מין דחף כזה לפרוץ את כל הגבולות של עצמי בבת אחת
לתת לעצמי להיסחף עם ניגון, לתת לו למלא אותי
לקום בערסל
כוס תה בשעה קטנה של הלילה
לעשות גלגלונים
לשחק עם אחי הקטן
שחנ"שים של אמצע הלילה בשבת
ותיקין בכותל
לבשל ארוחה שלמה בשביל המשפחה ולחכות שכולם יגיעו
להגיע חמש דקות לפני השעה שקבעתי עם מישהו ולחכות לו
יש עוד מלא...
אה וד"א שלום, נעים מאוד =]

חוץ מפקקים

ב"ה

בתור ירושלמי למהדרין מן המהדרין, הקסטל הוא תמיד ההתחלה של ירושלים וירושלים זה בית ;)

ב"ה
 

ברור ש'מלהיב' זו מילה לא מתאימה- זה יותר כמו 'בבית' כזה...
מלהיב זה לא הקסטל- הקסטל זה ההתחלה, זה להתחיל לעלות לירושלים, זה כמו לעלות במדרגות הביתה...
ולא תמיד נתקעים =] צריך לדעת מתי לצאת.... חוץ מיזה, דווקא כשמאטים שם בגלל כל התנועה זה מרגש
זה נותן תחושה של - יש לך עוד רגע להתכונן, ליישר את החולצה, לסדר עוד פרט, זה נותן תחושה של להתכונן

לירושלים...
שוב- צריך להיות ירושלמי בשביל להבין

אה- יש שם נוף מטורף, כל כך הרבה עצים, עכשיו יש גם הרבה בטון וברזל... אבל יש גם מלא גבעות ועצים חח

בס"ד 

בתחנה מרכזית או משו כזה.

לקפוא מקור,

להכנס למרכזית בדרך הביתה סתם כדי לראות אם יש מישו מוכר,

ולצאת עם ליווי עד הבית + ג'וזף

• אמירת שלום עם פנים שמחות לאנשים ברחוב ובעבודה...
• אמירת תודה רבה למנקים, לאימא, לעובדים שאיתי, לנהגי-אוטובוס ועל-זה הדרך.
• לנקות כלים בבית.
• לסדר את החדר.
• לעשות טובה לאדם זר ברחוב.
• להיות אני בלי פחד.

לראות ילדים משחקים ברחובות ירושלים.

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים