עבר לו הזמן, והקטנטנה גדלה לה..
עוד מעט ימלאו לה 3 חודשים,
ואתה ואני עדיין רחוקים..
ב"ה שזה רק מרחק פיזי ולא נפשי,
אבל את ההרגשה של חיבוק ממך כבר שכחתי..
נדמה שזה כבר כמעט להרגל הופך להיות,
שיש לנו רווח בין המיטות..
מזכיר קצת את תקופת האירוסין,
רק בלי כל ההתרגשות והזיקוקים..
כל פעם סיבוך אחר בשבעה נקיים,
גם כשאנחנו כבר כל כך קרובים..
האם זה מתישהו הולך להיגמר??
מתפללת שיהיה לי כח להמשיך להתגבר..
להמשיך להאמין ולא לייאוש ליפול,
הסוף יהיה מתוק, ושווה את הכל..
אז נכון שב"ה אני זוכה לחבק נסיכה קטנה,
אבל כבר כל כך מחכה לחיבוק ממך...

