בס"ד.
מצב של יאוש. לא יודעת מאפה הוא הגיע.
אבל אני מיואשת מכל הבחינות,
זה שפתאום נמאס לי מכל העולם. שאני יורדת בשמירת נגיעה. שאני לא מצליחה להתנתק ממנו, אף על פי הכל... ושאני יורדת בדת מכל הבחינות.
שנהייתי מוזרה בצורה מטורפת, שאני לא מבינה כבר מה עובר עלי.
לפעמים אני רוצה לסיים עם כל זה, רק לא יודעת מה להגיד. ואיך לעשות.
אני רוצה להתנתק ממנו לגמרי,
אבל...
שוב בכי? שוב דכאון? מוות שני? ללכת ברחובות בוכה? ולא להבין למה אני בכלל עושה את זה.
נמאס לי מעצמי.
אלוקים, כבר לא נותר בי כח...
הכל גדול עלי, אני לא יכולה להתמודד עם כל זה.
אוף, נמאס לי מהחיים, נמאס לי מעצמי. בא לי למות,
....
ונשיקה
)