כמה חשובה הבדיקה של סקירת מערכות (מאוחרת), בהנחה שאני לא מתכוונת להפיל אם תתגלה חלילה תסמונת דאון או משהו דומה?
זאת אומרת - כמה סיכויים יש לגילוי מומים שאפשר לעזור בהם בזמן ההיריון או אחרי הלידה?
(בהיריונות הקודמים עשיתי, אבל כעת אני מתחילה לתהות - גם בגלל שבעצם פספסתי את הזמן לקביעת תור).
הלחץ לקראת הסקירה ותוך כדי - לא תורמים לי לשקט הנפשי.
וחוץ מזה, מבחינתי זה טרטור - הנסיעה לסקירה, ההמתנה בתור, משך הסקירה עצמה... ואני גם לא אוהבת את זה - את השכיבה על הגב במשך הרבה זמן, את החומר המגעיל ששמים כדי שהמתמר יעבוד טוב...
בקיצור, מבחינתי, אם זה לא נצרך מבחינה רפואית - אני מעדיפה לוותר.
אלא הרבה מומים אחרים.
וכן- יש מומים שגילוי מוקדם יכול להיות מטופל..
אפילו דרך הרחם ממש.
החלטות טובות ובשורות טובות 
יש כל מיני סימנים שיכולים להעיד או לעורר חשש..
למשל מומים בלב, וכו'.
במידה ומוצאים שני ממצאים המעידים על שינוי באנטומיה של העובר
ייתכן שמדובר על בעיה כרומוזומלית
ולא אמרתי שזה רק מה שהסקירה מאבחנת. אלא התייחסתי למה שהכותבת כתבה.
אבל לא כל עובר שמוצאים לו בעיה בלב בהכרח חולה בתסמונת ל"ע.
שימי לב להבדל
ומצאתי סימוך בויקיפדה:
בקרב הלוקים בתסמונת ישנה סכנה למוות בגיל צעיר, בעיקר בילדות המוקדמת, כי ללוקים בתסמונת יש חור במחיצת הלב המקשר את שני חדרי הלב ומוריד מיעילות עבודת הלב.
שלא כל מי שיש לו מום בלב- יש לו תסמונת
אבל מי שיש לו תסמונת- יש לו מום בלב..
בשורות טובות יקרה..
הייתה לי אחות עם תסמונת דאון. ב"ה לא היו לה בעיות בלב. (היא נפטרה בגיל חצי שנה מחיידק אלים).
לשמוע על גישות אחרות בנושא.
אני ממש ממש חיכיתי לסקירה (לא ראיתי אותו מהאלטרסאונד של שבוע 7/8)
נהניתי מכל שניה
הצטערתי שנגמר
ומצטערת עוד יותר שאין עוד סקירה באופק שאפשר לצפות בו הרבה זמן ולא רק כמה דקות של אולטרסאונד.
אולי שזה בגלל הריון ראשון
אצלי זה לא רק בגלל שזה לא היריון ראשון. למשל - את האולטרסאונד הראשון עשיתי בשבוע 12, ואז כבר רואים ממש תינוק (ואותו דווקא כן היה חשוב לי לעשות, כי אני אחרי הפלה בשבוע 10, ורציתי לראות שהפעם הכול בסדר).
ואני גם באופן כללי לא חסידה של רופאים ובדיקות.
וגם לאחרונה שמענו גישה שטוענת שלא צריך יותר מאולטרסאונד אחד במהלך כל ההיריון, וגם עליו אפשר לוותר.
באופן אישי אני די חלשה בהיריונות, וכל נסיעה מחלישה אותי מאוד, אז אני מעדיפה כמה שפחות לנסוע לבדיקות ולרופא. (גם עדיין לא מצאתי רופאה כלבבי, מה לעשות).
שידעו שיש מום וידעו מייד לנתח לאחר הלידה.
מישהי היתה בהריון עם תאומים,
גילו שיש בעיה בעורק של הלב, שעובר מעובר אחד לשני
כך שבעצם העובר שאליו עבר הדם, קיבל דם לא מחומצן ונפגע אנושות
והעובר השני גם הוא היה על סף קריסת מערכות כי כל הדם שלו נלקח
אז עשו ניתוח דרך הרחם (בלייזר) לסגור את החור
העובר הראשון אמנם נפגע וברור שלא יצליח לחיות מחוץ לרחם
אבל הצליחו להציל את העובר השני, בעז"ה לחיים טובים.
ויש לי עוד כמה סיפורים כאלו,
אבל אני אחסוך מכם. פשוט תעשו בדיקות.
ועוד כמה דברים
עדיף לדעת מראש ולטפל מייד בלידה. לפעמים צריך שיכינו כבר רופא ואינקובטור וכו'.
לפעמים אם צריך ניתוח כלשהו או שיש איזה בעייות במערכת העיכול וכו' אז עדיף אולי לא להניק מייד בלידה למשל.
הכניסו לה לרחם בניתוח תוך רחמי בלון קטן שתפס את מקום הסרעפת כדי שבלידה ברגע היצירה לא ימחצו לתינוקת הראות
זה נס גדול שתדעו חברות!
אני מכירה סיפור של דוקטור רוני נלינגר מבני ברק, נכנסתי אליו לעשות אצלו סקירת מערכות והוא אמר לי את רואה את הילד שיצא עכשיו? הוא נולד ללא כבד, והטיסו את האמא בהריון לחו"ל למקום מיוחד שם ילדו אותה והשתילו לו כבד
היום רוב הרבנים נותנים הוראה לעשות בדיוקת מצילות חיים!!!
אנסח מחדש את השאלה:
מה אחוזי הגילוי של מומים שאפשר לטפל בהם?
ועוד שאלה -
האם אפשר לעשות את הסקירה המאוחרת גם אחרי השבועות שכתובים בהמלצות?
ובנוסף לכך, מומים בלב בד"כ מוודאים באקו לב עובר ולא מספיקה סקירת המערכות
אלא א"כ מדובר במום מאוד בולט.
הסבירות לתסמונת דאון עולה רק מעל גיל 35 , מתחת לזה זה די נדיר ואין טעם
להעסיק את עצמיך בפחדים מתסמונת דאון.
ואני כן ממליצה לעשות סקירת מערכות , כי כפי שכתבו פה זה ממש יכול להציל את חייו ,
אם מטפלים מיד כשהוא נולד.
(גם נשואה לאחד כזה )
לא יודעת להגיד לך אחוזים,
כדאי לעשות בזמן כי זה שלב שבו העובר בגודל שקל לסקור את כל האיברים שלו, ככל שהוא גדול יותר זה מסובך יותר.
גם אצלנו התגלה מום כזה בסקירה. זה לא כ"כ נדיר. הרופא הסביר בשלווה ובנחת שלרוב הבעיה נפתרת בעצמה, ושנצטרך רק לעקוב אחרי הלידה. עקבנו ברוגע ב"ה החור נסתם.
את כל הבדיקות עושים באולטרסאונד עם אמא שמשתפת פעולה ולא על תינוק בן יומו שלא מבין מה רוצים ממנו,
בהריון יש שהות להתייעץ ולבקש חוות דעת שנייה, להחליט איפה רוצים ללדת ולדבר עם מנתח מראש.
אחרי הלידה אם זה מצב חירום אז מי שיהיה תורן ינתח, באיזה בית חולים שהיולדת נמצאת ואולי היא הייתה בוחרת בבית חולים אחר אם הייתה יודעת שיהיה צורך בניתוח מיד אחרי הלידה, בד"כ לא יעבירו תינוק בן יומו בין בתי חולים כשהוא במצב כזה.
ושוב, אני לא אפרט כי לא קיבלתי רשות אבל מכירה מקרים אישית שבהם הטיפול משמעותית היה טוב ויעיל יותר בגלל שהיה זיהוי של הבעיה עוד בהריון.
ברור שבוחנים גם בסקירה וגם אחרי הלידה מה סוג החור וכמה הוא חמור ודחוף וכו'
לא מנתחים אף אחד סתם.
כנראה שזה היה סכנת חיים.
יש מומים שחייבים לטפל בהם מיד אחרי הלידה- כי אחרת יהיה להם נזק לטווח ארוך.
גם הרופאים יודעים שכדאי לחכות עם ניתוחים עם יילודים..
כשיש ממש חור בלב- שיכול לגרום להרעלת דם- הכי טוב לגלות מוקדם ולטפל מיד אחרי הלידה ולא כשיש כבר נזקים (איך מגלים ל"ע דבר כזה לא בסקירת מערכות? הרי לא עושים א"ס לתינוק בלי סיבה..)
ידעת מראש ויכולת לבחור
ולעומת זאת בת דודה שלי נולדה עם הטטרולוגיה של פאלו.
אם את לא יודעת מה זה, מדובר בתסמונת שבה חוץ מ2 דברים בלב (נדמה לי אין הפרדה של החדרים או משהו כזה)
גם חסר העורק הראשי- אבי העורקים
והיא, בכל מקום אחר, היתה יכולה למות.
אז יש מומי לב שאפשר לחכות איתם, ויש מומי לב שלפעמים יכולים כן להרוג, או לפגוע אנושות
שמעתי את הקטן שלי (בן שנתיים וחצי) בוכה, הלכתי לבדוק מה קורה כי אחד האחים מציק לו הרבה לאחרונה, אני מגלה אותו סגור בחדר והרגליים שלו קשורות. הלם!!
כעסתי מאוד על הילד (בן כמעט 7) ואמרתי לו שזה אסור ורק גויים רשעים עושים ככה, אבל תכלס אין לי מושג מה הייתי אמורה להגיב. רוצה לדבר איתו על זה מאוחר יותר לא מתוך כעס.
מצד אחד אני מבינה שזה מעשה שובבות ילדותי ולא משהו אכזרי כמו שזה נתפס בראש שלי, אבל אני בכל זאת מזועזעת מהרעיון
ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד
הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק
אין מה ממש לכעוס
הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו
להשגיח עליו שלא יעשה
וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור
בסוף זה אמור לחלחל
ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7
זה הגיוני לגמרי
לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.
יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.
סליחה אם אני מלחיצה
ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת?
ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר
כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה
אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו
חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים
וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.
אמא היא גם בן אדם עם צרכים.
גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד
והוא קטן ולא מבין סכנה
ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי
(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)
יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן
אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.
מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..
(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)
ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן
ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.
וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.
עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.
השובב שלי הוא השלישי
וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..
על סיכונים וסכנות
ואנחנו ממגנים את הבית
אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו
אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.
בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן
אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות
(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)
בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.
ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.
דברים אסורים קורים מעת לעת..
פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר
הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן
ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.
וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...
שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא
לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.
לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅
אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.
(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)
לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.
אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.
ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן
לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!
הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅
גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...
יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת
אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.
גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.
אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.
בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות
המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות
לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה
אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .
ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו
זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.
הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן.
נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?
בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.
נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.
ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...
ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)
אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר
לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז
בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.
כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה
יש לי גיס דתל"ש, בזוגיות עם קונסרבטיבית.
אנחנו דוסים מתנחלים.
היא טבעונית.
הם פציפסטים.
עד כאן רקע.
הם עשו חנוכת בית אצלם, כיבדנו
מפה לשם בעלי התבקש להגיע בלי האקדח. כיבדנו
אני אחרי שיחה קשוחה עם בעלי על מצבנו, אחרי התברברות בדרך כי שלחו לנו כתובת לא ברורה+ פקקים של המרכז
אני כבר עייפה, רעבה ועצבנית, אבל בשעה טובה הגענו.
נכנסים לריח של מרק טוב, שבושל בבית. אני נזכרת שהוא אמר שהוא אוכל גם טרפות. מבינה שאני צריכה לוותר על המרק.
רואה פיצה קנויה, נרגעת, מגלה שהוא מחמם אותה בתנור.
מישהי דתייה מהמשפחה מביאה לביבות, אני בונה על זה, מגלה שגם אותם הוא מחמם.
מסתכלת מאיזו פיצרייה הפיצה, בודקת עליה בגוגל, כתוב שהיא כשרה ללא תעודה. מבינה שגם עליה אני נאלצת לוותר.
נזכרת באירוע חלבי שעשינו לא מזמן, כמה השקעתי שיהיה מכל סוג גם משהו טבעוני...
בעלי מרים טלפון לפיצריה ומבין שיש תעודה, עוצר את גיסי מלחמם את שאירות המגש של חומם. אוכלת משולש פיצה קרה, עם תוספות שאני ממש לא אוהבת. וזהו, כי אכלו מהמגש הזה גם כאלה שלא אכפת להם מכשרות...
וככה אני מסיימת את הערב עם אכזבה גדולה, עייפות, רעב, עצבים
אהה ושיעמום מנושאי שיחה לא מעניינים.
נשמע ממש ממש מתסכל. כל הכבוד לך שאת מלמדת זכות עליהם למרות הכל.
לי יש אחות דתלשית וגם היא לא זוכרת שום דבר בענייני כשרות, אבל כיוון שחשוב לה לארח אותנו היא עושה המון מאמצים שואלת אותנו על כל פיפס כדי לוודא שכולם יוכלו לאכול.
אני מניחה שמי שזה לא חשוב לו ולא חלק מחייו פשוט שוכח את הדברים האלה אז מניחה שאח שלך לא עשה בכוונה, אבל עדיין מאוד מתסכל...
חמי וחמותי עושים מחר מסיבת חנוכה בבית והם גרים מאוד רחוק
אנחנו בכללי לא נוסעים לשם הרבה כי קשוח לנסוע עם כל הילדים
ממש רציתי שיסייעו לשבת כי זה הכי נוח אבל לא הסתדר כי אח אחד לא יכול להגיע וחשוב להם
שיבוא
הקטע הוא שעלינו מקשים
אם אנחנו מגיעים למסיבה זה אחרי הדלקת נרות ונגיע רק באזור 8 וחצי בערב.כלמשנה אנחנו מגיעים שכולם בקינוח!!!
אז אמרתי לחמותי שבוע שעבר שממש קשה לנו להגיע אז היא הציעה שנישאר לישון
בעלי כל חייו בתפקיד הילד המרצה של הבית. והם מנצלים את זה!!!! לו היא אמרה שקשה לה שנישן אצלה כי גם האח השני נישאר לישון..
אני תוהה לעצמי למה אנחנו אף פעם לא בעדיפות אצלה? לא מעניין אותה שאולי פשוט נחליט לא לבוא?
זה כך גם בפורים תמיד כי לא רוצה שנישאר לישון והפסקנו ללכת והיא די מרוצה , לא מתלוננת על כך.
אגב גם בשבת שבע ברכות של גיסי היא אמרה לי שובל שלא אמרה לבת שלה להישאר לישון על. (הבת גרה רבע שעה מהאולם שאכלנו בו)
מי שזוכרת היא לא הסכימה שנישן כולנו אצלה עם הילדים וגם לבת שלה יש ילדים!!! אז למה דוקא אנחנו לא????
אני כרגע תוהה האם ללכת בכללי קשוח לי ממש הנסיעה ועוד בפקקים של חנוכה עם תינוק וילדים קטנים
ועוד ביקשו שלא נבוא בידיים ריקות, זה מצחיק אותי להביא אוכל לסוף האוכל.... העיקר לומר שהבאנו
לי באופן אישי בא לא להגיע ולא לענות אם יתקשרו...למה אנחנו צריכים תמיד להגיע במסירות ייראה שלא אכפת להם בכלל
הכל זו תחושה שלי.... בעלי כמובן חושב אחרת כי הוא אוהב לרצות אתם
לק"י
כך שלא בטוח שלהשאר בסוכה כשגשום ולא נעים זה הידור....
(למי שסובל מזה).
לוקח זמן להתאושש
תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה
תחתונה זה יותר זמן להתאושש
אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.
בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.
מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.
עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.
הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.
בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.
בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום
בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.
תלוי איפה השן..
ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..
אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה..
לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים
על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.
הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.
יכולה לתת מספר בפרטי.
גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.
מה שכן המחיר…
זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏
לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃
מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.
חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח
לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆
כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?
בעל במילואים וכו..
יש לי נטיה לשים להם טלויזיה בבוקר
עוזר לי להתארגנות
והם כבר מבקשים באופן קבוע
זה נורא? שעה בבוקר?
אין זמן ביניים שהם משועממים.
קמים, מתלבשים, יוצאים.
אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים
הילדים שלי קמים מאד מוקדם, עםה שמש.
בחורף זה סבבה אבל בקיץ בחמש ועשרה כולם ערים (זה לא קשור לאור זה קשור לשמש, כי החדר חשוך לגמרי)
זה לא תמיד בשליטתינו כמה זמן בוקר יש
(אכן הבוקר אצלינו ארוך וזמן מופלא שהם משחקים בו בכיף. אני מלבישה ממש בסוף, אחרי שהתיקים ארוזים ואני מוארגנת להוציא אותם/בעלי.
כי אין לי כח לעצבים של ילדים מאורגנים שעכשיו צריך להישמר שיישארו ככה ובגד מתלכלך וכו')
קמים אצלי מוקדם
יש מלאאא זמן לבלות בבוקר
ואין לי טלויזיה, אבל בהחלט לא קל לי להתארגן במקביל. יש בקרים שמעסיקים את עצמם יפה, ויש לא מעט שהם מאד דביקים אלי
שום דבר אחר
קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד
אוכלים משהו
ויוצאים
זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)
מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.
בכנות זה ענין של הרגל
מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.
מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)
במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?
אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.
פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.
(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)
אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.
לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.
(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)
זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..
אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.
וזה מאוד נח וקשה להפסיק
אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.
היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.
בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.
אצלי יש "תחנות"
נטילת ידיים
להתלבש, לא יוצאים מחדר עד שמתלבשים אלא אם כן צריכים להתפנות..
שטיפת פנים וצחצוח שיניים
קרם פנים וסידור שיער.. מי שרוצה מקבל נשנוש בוקר או כריך.. מי שלא יש דפים ועפרונות ציבעוניים בשולחן (כמות קטנה) עד שהם יוצאים..
עם משקפים מהיסודי
מעוניינת לעשות לייזר להסרת משקפיים לאחר מספר לידות ומעוניינת גם בהמשך להביא עוד, אך מתלבטת אם לעשות בקרוב לייזר
רוצה לשמוע מחוות דעת של נשים בתקופת לידות שעשו לייזראיך הייתה להם החוויה? והאם המספר חזר?
תשמח לשמוע מקרים עדכניים, כרגע קיבלה המלצה לעשות אצל דוקטור לוינגר
ילדתי שניים בינתיים ב"ה
הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה
כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.
אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).
אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.
ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.
מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.
יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.
אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.
חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.
שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.
בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4
וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים
אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס
רואה 6/6
היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים
מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.
עכשיו יש 1-2.
אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...
עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם.
באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)
בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.
חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...
אם כמובן זה מתאפשר מבחינה טכנית למבנה העין וכו'.
במדידות ובדיקת התאמה הם לוקחים בחשבון גם ניתוח תיקון
עלה המספר
במספר שלם..
אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...
למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..
והאם אפשר לשלם בתשלומים?
בביטוח שיש בקופת חולים
ובהסכם של קופת חולים עם המקום
הפער לאותו ניתוח באותו מקום בין השתתפות קופות חולים יכול להגיע לאלפי שקלים (מניסיון), אז צריך לברר ספציפית.
שעשתה
המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית
מורכבת עם הראייה
עכשיו יותר בסדר אבל כן זקוקה לטיפות קבוע
והנזק לרשתית הרופאים אמרו לה שזה כנראה וודאי מהניתוח
יש פה עניין של סיכוי מול סיכון
זה גם תופעה שהחלה הרבה דיי הרבה שנים מהניתוח אבל ממה שהבנתי ממנה זה אחת מהסיכונים לטווח רחוק של הניתוח
במשקפי קריאה..
קצת מוקדם יותר מאנשים ללא משקפיים..
אולי הגיל קצת משתנה אבל ממה שהבנתי זה די מחייב שיהיה
שלפי מצב העיניים שלי עכשיו, לא בטוח שאני אצטרך משקפי קריאה. אבל עם אני אעשה לייזר, אז אני כן אצטרך אחרי גיל 40.
(לא בטוחה שהבנתי אותו מדויק. בכל מקרה לא עשיתי לייזר ולא שוקלת לעשות כרגע).
עכשיו משתלט עלי ייאוש אין סופי
ואין בי טיפת כוח אפילו לא להתפלל.
אומרת עלייך פרק תהילים עכשיו
קחי את הזמן שלך להתבאס ולנשום...
שה' ישלח לך אותו בקרוב ממש!
