כדי לדעת את התורה ולהתדבק בה ולהופיע אותה במציאות, מתוך ידיעה שהיא רצון ה', תורת ה' שנתן לעמו ישראל שבו בחר (תראי פרק ב'-ג' באורות התורה).

ולהתכווין לקיימה.

וכשאדם מהרהר בתשובה לפני לימודו, ומתכוין להתדבק ברצון ה', דבר ה', שבתורה, התורה גם תקדשו ותעדנו. מלבד מה שידע מה שכתוב בה, שזה חשוב בפני עצמו. לדעת את רצון ה'.

וכשדברי תורה נכנסים בראשו וליבו של אדם - אז בעצם "יושב בו" הרצון של ה'. בתוכו. 

ומה התורה פועלת - תראי בפרק קנין תורה, בסוף מסכת אבות. מדרגות בקישור לתורה - ולפי זה מדרגות בהשפעתה.

שלא לשמה - יש כמה מדרגות:

ע"מ לקנטר, לשלילה, נוח לו שלא נברא.

לשם מטרות צדדיות, כבוד וכו' - "לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה" (ור"ח מוולוז'ין כותב שצריך שיתכוין מראש לרצות להגיע גם ל"לשמה").

לזכות בעולם הבא, שכר - זה בסדר.

לקיים רצון ה', להידבק בתורתו, בו, להתקדש ולעלות, להוסיף אור וטוב בעם ישראל ובעולם - מעולה..

ב"ה

לימוד תורה לשמה הוא סוגיה מורכבת בפני עצמה וכל אחד מגדולי ישראל צייר קצת אחרת את העניין,
אבל הדבר הראשון שיש להקדים הוא שזה לא שחור ולבן- זה על הספקטרום, יש את ההכי לשמה ויש את ההכי שלא לשמה,
באמצע יש הרבה ביניים ולכן יש שני מאמרים סותרים בחז"ל- "לעולם ילמד אדם שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה"
ו"כל הלומד שלא לשמה ראוי לו שתתהפך שלייתו על פניו"(זה הירושלמי, בבלי זה "ראוי לו שלא נברא").
אנסה להסביר את שיטת הרב חרל"פ במי מרום בהבדל בין "עסק" התורה ל"ידיעת" התורה.
ידיעה היא עניין טכני, האם אני יודע או לא, פרמטר של כמות הזיכרון שלי בעניין מסויים, העניין פה הוא אני וכמות הידע שלי,
עסק הוא פעולה מתמשכת, לכן גם מי שהוא "בעל-בית" מברך "לעסוק בדברי תורה", עיסוק הוא מה מעסיק אותי, איפה אני נמצא,  אם אני נמצא בתוך עצמי ופוגש את התורה משם, אני לומד לשם עצמי, התענוג, הידיעה וכו'. אם אני נמצא בתורה, הרי אני עסוק בה מצד היותה נשגבת ומצד חידושה את העולם, אז אני לא עוסק לשם עצמי אלא לשם תורה- הופעתה ופעולתה על העולם כולו ובתוכו גם עליי, בתור הצינור אני אולי חשוף יותר ומושפע יותר, אבל לא לשם זה אני לומד.
לכן הרב חרל"פ כותב "לשמה- היינו ההרגשה המוחשית הזו שבעסק התורה מחולל הוא(הלומד\ת) את ההויה ומחדשה".
בעז"ה הקב"ה יעזור לכל הלומדים ללמוד ולהרגיש ממש, אבל גם אם מרגישים חלקית, אפילו אם לא מרגישים כמעט בכלל, כל עוד יש בפנים נקודה הכי זעירה של ההרגשה הזו, יש בזה את המשמעות של לימוד לשמה.

לשמה= למטרתה 

שמה של התורה הוא לא פלפול וחידוד המוח

אלא בראש ובראשנה כדי לדעת את החוקים והמצוות של הקב"ה כדי לדעת איך לנהוג.

כך שמעתי מרב חשוב

בסופו של דיון ואחרי למידת הנושא (לא לעומק.. עוד דורש עיון) ,

כנראה שיש בזה מכל התשובות שאמרתם...

שנזכה שהלימוד יביא לידי מעשה...

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.