נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אבל מרגישה שהמחנק מגיעה מהנשמה..כאילו היא לא מרוצה מכלום כרגע...

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

כי כבר אין לה מטרה, ולכן אין לה כבר קיום....

אנשים מסתדרים בחיים בלי הצלחות, אבל כשהצלחה היא במקום שבו הנשמה ראתה את עצמה, עכשיו היא ריקנית... כי לא נשאר לה כלום בעצם.

ריבונו של עולם אוהב אותנו, מאוד. כל אחד מאיתנו. הנשמה תמיד מלאה אהבה מריבונו של עולם.
לפעמים אנחנו חוסמים את עצמנו מלהרגיש כי "לא מגיע לנו" - אבל זה לא אומר שזה נכון.
הנשמה לפעמים זועקת, כי המעשים מונעים ממנה להופיע את האהבה הזו, אבל הכל תלוי ברגע אחד של בחירה.

אם נבחר לתת לאהבה למלא אותנו, היא שם, והיא תמלא.
אין תנאים לנשמה, רק לגוף יש. הצלחות הן לא מדד ובטח לא לנשמה.
הכל נראה רע, כשמרגישים ריקנות ותיסכול. אם תתני לעצמך להתמלא מהאהבה הזו, לא משנה מה, זה יהיה פחות נורא.
 

לא אוכל לצאת מהדיכאון הזה... 

כי זה קשור בהחלט לכל מה שכתבתי למעלה..

אנחנו רודפים אחרי עצמנו, מחפשים את עצמנו, הופכים כל אבן לפעמים כדי למצוא את עצמנו.
עצמי שלי נמצא בדיוק איפה שאני, אני לא צריך ללכת לשום מקום בשביל זה.
ריבונו של עולם מעמיד אותנו בדיוק איפה שאנחנו, אם אני רוצה לדעת איפה אני, אני שואל את עצמי-
מה ריבונו של עולם שם לפתחי היום? אילו משימות ואילו קשיים? לאן ריבונו של עולם רוצה שאתקדם-
כי זו הדרך היחידה אל "עצמי".
אנחנו רגילים לעולם של שחור ולבן- הצלחה מול כישלון, טוב לי מול רע לי, הגעתי ליעד או לא-
אנחנו לא יודעים לאן אנחנו צריכים להגיע, ריבונו של עולם מציב אותנו איפה שאנחנו צריכים ונצרכים,
ושם אנחנו נמצאים. השאלה היחידה היא - האם עשיתי את כל מה שיכולתי? האם אני עושה כל מה שאני יכול?
אם כן, מצויין.
בד"כ התיסכול נובע מהשוואה- אני צריך להיות בX אבל אני בY, אני רוצה להצליח להיות X אבל אני Y-
אני רוצה להצליח לנצל את המיטב מכל סיטואציה שריבונו של עולם מזמן לי. זה כל תפקידי, מעבר לזה, 
אני כבר לא יכול לשלוט.

ומה שכתבת מאוד יפה, אבל כבר נגמרו לי הכוחות ליישם משהו.

מאוכזבת שהגעתי למקום כ"כ לא טוב ונכון, מאוכזבת מעצמי מאוד.

את מה שהיה לא תוכלי לשנות, התיסכול מהרצון לשנות עם האכזבה, הם שניהם "עצת היצר",
הם נועדו לרפות את ידיך. 
את יכולה לבחור- את יכולה לבחור לזרוק את הכל מעלייך.
את יכולה לרקוד עכשיו, כמה שזה מאולץ וטכני, אבל פשוט לרקוד, ולשיר "מה שהיה היה",
וולתת למילים לחדור פנימה. 
את גם יכולה לתת לדמעות לשטוף מול ספר תהילים בשביל הילדים האלו- כי זה חשוב ונצרך.
כי יש לך כוח לעזור.
יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים.
תחליטי עכשיו להילחם ביצר, ולשמוח. כי אין סיבה שלא- את נמצאת במקום הטוב ביותר בשבילך-
איפה שריבונו של עולם רוצה שתהיי.
אלא אם כן את בוחרת להישאר שבויה שלו- ואז, את בוחרת גם להישאר בפנים.
ונכון זה קשה, זה ממש לא מרגיש כמו בחירה. זה חוכמה גדולה לדבר מהצד.
אבל את בת של מלך! את בת חורין בטבעך- ואם זכית לניסיון, כנראה שכוחך לעמוד בו.
אל תתני לייאוש לרדות בך. "התנערי מעפר קומי" - דווקא מתוך הייאוש, "לבשי בגדי תפארתך עמי" - יתגלה הפאר

שבך והיופי שבך. כשתחליטי לקום ולהתנער כמובן.

 

אני ממש מקווה שאני לא במקום שאני אמורה להיות כי זה מקום של מרמור.

אין לי מושג מה אני עושה מכאן.

וגם אם זה נפשי כנראה צריך צעדים אמיתיים בעולם,

ואין לי מושג מה אני לעשות.

אנחנו ממורמרים ממשהו, מרמור הוא תגובה, תגובה היא בחירית, היא קליטת נתונים ובחירה כיצד להתמודד,
אם ניתן לעצמנו להיות חיות אינסטקטיביות- נגיע למרמור, כי אנחנו בני אדם.
עכשיו זה הרגע למשוך את עצמך. 

זה כמו השנייה הזו של ללחוץ על הנודניק בבוקר.
זו המלחמה.
עכשיו זה הזמן לרקוד ולשיר. גם אם זה הכי מזוייף בעולם.
כי זה לא. כי יש בך משהו שיודע שבאמת אפשר לשיר לכבוד ריבונו של עולם גם במקומות הללו.
דווקא מהמקום הכי נמוך לפעמים, מתגלה האור הגדול ביותר.
אם זה המקום שריבונו של עולם שם אותך,
ואת מכירה שכל מה שהוא עושה הכול לטובתך,
אז ממה יש להתמרמר?
הדבר היחיד הוא הצורה שבה דמיינת, אבל מי אמר שדמיינת מה שטוב לך?
דמיינת שטוב לך, אבל אם היית מגיעה לשם והיה רע? איך את יכולה לדעת?
את נמצאת במקום הטוב ביותר בשבילך, כל-כך טוב, שהיצר הרע משקיע כוחות עצומים בשביל שלא תיראי את זה.
 

אל תדבר איתי באמונה בעלמא.

תן פתרון מעשי.

כי לחיות באשליות שמשהו ישתנה לא יעיל עבורי.

ולא המקום הזה לא טוב לי, שכנוע עצמי בזה שהכישלון הוא המקום עבורי- לא עובד... אם אאמץ את השורה האחרונה שלך אזכור כמה אני כישלון ואפסית וכמה כולן מצליחים לעומתי.

יצר הרע? אז היצר הטוב זה לשקוע במקום רע? שזה המקום שאני כרגע ולשכוח שיש מקום הרבה יותר טוב?

שיש מקום של מימוש עצמי- כי זה מה שאתה בעצם כותב.... לקבל את גזר הדין.

[מצטערת, גרמת לי לבכות יותר, עוד אדם שמאמין שהמקום שלי בכישלון הזה, בחוסר עשייה הזה, בגועל שמקיף אותי מתסכול ותקיעות, מאי התקדמות, אה..ושמגיע לי להיות לבד כי מה שה' רוצה הוא נותן לך? להבין שלי הוא נתן רק רע?]

מה שדמיינתי זה מה שאני אוהבת לעשות, מה שאני טובה בו, הגעתי למקום שאני כבויה, לא מתחברת לתחום שאליו הגעתי בלית ברירה.... אז לקבל מה' שאני סתם אפסית שלא מגיעה למקום שיכולה לאהוב?

לא אמרתי לרגע- שהמקום שלך הוא חוסר התקדמות.
לא אמרתי לרגע- שהמקום שלך הוא חוסר מימוש עצמי.

ממש לא.
המקום שלך הוא פריחה - זוגית, מקצועית, אמונית, בריאותית.
המקום שלך הוא מקום של חיים. 
המקום שלך הוא מקום של אור גדול.

זה ברור, אבל זו את שלא מאמינה בזה.

את רוצה את זה, כן, אולי אפילו משתוקקת. אבל לא מאמינה שזה באמת מגיע לך.
ואת נורמלית, זה בדיוק מה שכולנו עושים.

לא פקפקתי בזה שמקומך הוא בזוגיות מאושר ועיסוק משמעותי. ואני באמת מאמין שזה המקום שלך.
כל שאמרתי הוא להפריד בין- התחושה למצב. המצב אולי קשה, אבל התחושה הקשה לא קשורה אליו,
היא בחירה שלך. ובכוחך לצאת משם.
את רוצה פרקטיקה - יש הרבה דרכים- הראשונה היא לכתוב את כל הדברים הרעים שלא קרו לך היום\השבוע,
השנייה היא לכתוב את כל הדברים הטובים שקרו, השלישית היא לרקוד ולזרוק את העצבות והייאוש אחורה,
כן, כן. ממש לרקוד, כמו שה"ברסלברים" עושים. 
הפרקטיקה בסופו של דבר היא להזכיר לעצמך שה' אוהב אותך, בכל רגע, ושאת לא אפסית, אף פעם.
ושאת בסדר גמור כמו שאת, ואיפה שאת מבחינה רוחנית זה בסדר ואת לא צריכה "להגיע", אלא רק להמשיך להתקדם.
אני יודע שזה קשה, זה לוקח זמן, גם אני לא נמצא במקום שבו קיוויתי להיות, אבל הדבר היחיד שאני עונה לעצמי ולמי ששואל זה זה- "על הרבה דברים אני לא יודע אם הם רצון ה', אבל פה, דווקא בגלל שזה ממש לא מה שאני רוצה לעשות. אני יודע שזה כן". אבל זה לא חוכמה, כי לי אין באמת ברירה.

אני תקועה במקום,ובמקום רע.

אני יודע שזה קשה להבנה - אבל את כן. 
רק מכאן אפשר להתחיל להתקדם.
תחושת התקועה היא מאוד מעיקה, כך גם התחושה של מקום רע.
קודם כל את בסדר גמור. בגלל שאת פה, וה' יתברך אוהב אותך, בלי קשר לכמה תשיגי.
הרב יהודה בן שמחה ה' ישלח לו רפואה שלמה היה אומר לנו הרבה פעמים- "דבר אל בני ישראל ויסעו"
נתקעתם- תתחילו לזוז.
אני לא יודע אם זה יעזור לך. אני מכיר לא מעט חציות ים סוף שקרו ככה.
בד"כ, חציות הים סוף האלו לא שינו את המציאות, רק את נק' ההשקפה.

לא מסתדר כלום.

עברתי דרך ארוכה.

ככה שאולי ההשקפה היחידה שאני יכולה לשנות היא ההבנה שנכשלתי באמת.

יש שיגידו שהן חיצוניות,

אבל אצלי זה המימוש העצמי והייעוד שלי...

הם לא דברים שכל-כך פשוט לדעת מהם.
לצערנו.
ולשמחתנו.
את מתייחסת להצלחה כמימוש עצמי, ולייעוד כפרמטר חיצוני.
אני מסתכל על הכול הפוך- הערך העצמי שלי קיים בזכות ריבונו של עולם,
והייעוד שלי הוא עשיית רצונו.
המציאות היא כלי לממש את זה, לא כלי למדוד זאת.

כל עוד תמשיכי לדבוק בסרגל החיצוני תמשיכי לסבול, כי הוא משקר, 
אני מוכן להתערב שיש לפחות עשרה אנשים שהיו רצים להתחלף עם התנאים שלך,
אפילו מאלו שאת מבקשת להתחלף עמם.

המדד החיצוני תמיד משקר, לטוב או לרע.
רק מדד פנימי יכול להיות אמיתי.
 

במקרה שלי הייעוד והמימוש אחד הם...

והמרמור בגלל זה....

שוב - הייעוד והמימוש העצמי שלך, הוא לא דבר שאת יכולה לדעת כל-כך בקלות.
יש מן הסתם עוד דברים רבים שתוכלי לעשות בחייך. 
ייעוד ומימוש עצמי חייבים להיות מדדים פנימיים.
אחרת- הכישלון הוא נחרץ, אם לא היום, אז מחר.
לילה טוב. 
"לערב ילין בכי ולבוקר רינה".

חיצונית אני במקום שכביכול יסדר לי את החיים הלאה, מקום שאנשים שבאים אליו בעצם באו בשביל לעשות עבודה קלה וטובה ולחזור לבית ולגדל ילדים עם כוח....

ולי חסר מקום עם עשייה, משמעות, להרגיש שאני עושה ולמען אחרים!

בכל מקום יש עשייה.
בכל מקום יש משמעות.
מה הקשר ל"יסדר" לי את החיים. 
אבל את תופסת את המקום הזה כ"עבודה קלה וטובה" ולא כ"עשייה, משמעות".
יכול להיות שזה הזמן לזרוק הכול לאלף ואחת רוחות ולהתחיל הכל מהתחלה.
יכול שזה הזמן לחפש איפה את כן מועיל לאחרים, איפה את כן עושה, משמעותית,
גם במקום הזה.

מכל מיני סיבות והכרחים לא מצליחה להגיע לשם...

במקום הזה העשייה לא משמעותית בשבילי אלא רק מורידה מהערך שלי.. זה מקום לאנשים שרק רוצים לעשות עבודה קלה ולחזור לטפל בילדים כשיש להם כוח.

אני לא במצב כזה, לא צריכה כוחות לילדים, לא צריכה כוחות לחיים שמעבר.... עד לפני זה הייתי רגילה "להתאבד" על העשייה- כי ממילא אין לי דבר מעבר, אין דאגות מעבר.

ועכשיו- יותר מדי זמן, יותר מדי כוחות -לא טוב לי.... כי יש לי כוחות לא מנוצלים והמון ריקנות בעקבות זה...

את רוצה זוגיות? 
ילדים?
להתקדם רוחנית?
 

אם כן, אז קיבלת מתנה.
קיבלת מקום עבודה, שהוא לא עיקר החיים שלך.
כדי שתוכלי לבנות חיים שהם עיקר.
אמנם את *כרגע* לא צריכה כוחות לילדים ואת מבקשת להשקיע את עצמך ו"להתאבד" בעבודה. אבל מי אמר שזה טוב לך? לרוב האנשים לא רק שזה לא טוב אלא אפילו רע.
ריבונו של עולם אומר לך- אין לך לאן לברוח. הגיע הזמן שתפגשי את עצמך.
הגיע הזמן שתמצאי מה לעשות עם הכוחות שלך ולא תשקיעי אותם דווקא בעבודה כי זה נוח לך. נכון- משככי כאבים זה נהדר, כי לא כואב - אבל זה לא מרפא.
את מבקשת להמשיך לישון, אבל "קול דודי דופק".
יותר מדי זמן- תשקיעי אותו בלימוד, בעשיית חסד, במציאת זיווג, בתפילה, וכו'...
יותר מדי כוחות - תשקיעי אותם ביצירה, כתיבה, ציור, נגינה, ספורט, וכו'...
כשהחיים שלך יהיו מלאים בך- הם לא יצטרכו מילוי חיצוני של עבודה שאפשר להתמכר אליה.
בדיוק כפי שכתבתי למעלה- "התנערי מעפר קומי" יגרום ל"לבשי בגדי תפארתך".

 

ובאמת ניסיתי לתת לזה צ'אנס והשתגעתי!

עד לפני שנה הייתי רגילה לעבוד, ללמוד- במשך כל היום! והכוונה שימים שלמים למדתי ועבדתי- מהבוקר עד השעות הקטנות של הלילה... 

הייתי רגילה להגיע ממוטטת בסוף היום ועוד להמשיך ללמוד, הייתי רגילה לא לשבת לשנייה, להגיע לאפס כוחות.

ויודע מה? זאת תחושה ממכרת, זאת תחושה שנותנת ערך, מאוד ממלאת...

ואולי משהו ששכחתי- עסקתי במשהו שמאוד תורם לאחרים ולחברה..ככה שזה נותן ערך גם בפידבקים של אחרים וגם בתחושה הזאת שאתה תמיד עושה.

וגם- מרוב שעשיתי לא היה לי זמן לשום דבר אחר, זה הגיע למצב שהשקעתי רק בזה וזה נהיה מוקד החיים שלי, עכשיו כשכבר לא, זה ריקני, הרי שלוש שנים מחיי השקעתי אך ורק בזה! הייתי עסוקה רק בדבר אחד ולא בניתי כלום במקביל.... 

לא רגילה להשקיע בתחביבים לעצמי- כלומר עושה דברים לעצמי, אבל זה לא ממלא אותי באותה צורה.. לא באותה צורה שהייתי רגילה שעשייה הזאת שראיתי בה עתיד ורציתי להתקדם בה מילאה אותי, נתנה לי תחושה שאני עושה למען ולכן זה "הייעוד".

אז נתתי לזה הזדמנות, חשבתי שזה הזדמנות אולי לתת לי...

אבל אז הרגשתי ריקנות.... 

גם כי בלית ברירה הגעתי לתחום שאני לא מצליחה להתחבר אליו עם אוכלוסייה שמאוד קשה לי איתה... אבל הסיבה העיקרית היא זה שאני לא מרגישה בסוף היום את התחושה של אפיסת כוחות, שנתתי הכל.... והתמודדות הזאת שמה שהיה מרכז חיי כבר לא, ומתקשה למלא את זה.... כ"כ קשה, מרגיש שבזבזתי כביכול זמן, הרי למה השקעתי אם לא גדי להמשיך באותה מגמה?

המילוי הוא הבחירה שלך.
יש לך את כל הכוחות למלא את עצמך בעוד אלף ואחד דברים אחרים-
מקום עבודה הוא חשוב, אבל אל תהפכי אותו לכל חייך.
נכון, יהיה לך קשה להגיע לאותו סיפוק כמו שהרגשת במקום ההוא. 
כי ככה זה, התרגלת לספק את הצורך הזה בצורה מסויימת, אבל זה חסם אותך מכל התפתחות אחרת.
הגעת למקום שוויתרת על הכול בשביל הדרך הזאת, במקום לפתח את עצמך בצורה מאוזנת, ועכשיו כשזה
נכשל- את מרגישה ריקנות, וזה טבעי.
אלו כוחות הנפש הנוספים שיש בך שמבקשים ממך- השתמשי בנו! נצלי אותנו! למדי לאהוב אותנו!
כי יש לך כוחות נוספים ואפיקי השפעה רבים, אפילו אם רק תחליטי שאת משפרת את הקשר עם המשפחה-
ותמיד יש מה לשפר, לא משנה כמה הקשר מושלם. אם תחליטי ללמוד באופן עצמאי, בשביל עצמך, על משהו שמעניין אותך,
או תצטרפי לקבוצת נשים שלומדת באופן קבוע, אולי אפילו תמצאי בית מדרש לנשים שאת יכולה למצוא את עצמך בו.
תחזקי קשרים עם חברות נוספות - תהני מהחיים.
זה יגרום לך לחייך יותר, והאנשים מסביבך יחיכו יותר.
זה יגרום לך להיות הרבה יותר רגועה וקלילה - והחברה תגיב בהתאם.
נכון, בהתחלה זה קשה, אבל תחייכי ליום החדש, ותחשבי על זה כשאת אומרת "מודה אני",
שאת באמת מודה על עוד יום, אלא שעכשיו במקום לקום בבוקר בשביל עבודה מסויימת-
את קמה הבוקר בשביל עצמך ובשביל רשב"ע!

 

להילחם למען מה שאני רוצה לעשות,

דווקא בגלל שאין הרבה אנשים שמסוגלים לזה, כי אין להם את האפשרות לוותר על חיים אישיים, כי רוב האנשים כן צריכים כוחות כדי לגדל משפחה וילדים.

ולי- לי כרגע יש אפשרות לעשות, אני לא צריכה כרגע להתעסק במשפחה או בילדים.

חברות ומשפחה קרובה- מקבלים את הזמן שלהם... אבל זה יותר שולי עבורי, כי זה לא ממלא באותה צורה.

שיעורים- אפשר לשמוע בלילות...

בוא נגיד שאני לא זקוקה לכוחות נפש, כי הכוחות שלי נאבדו כי אני לא עושה בהם שימוש.

ויותר מזה, אחרי שכ"כ השקעתי, נתתי את החיים שלי בשביל זה, שגרת החיים שלי הייתה על לימודים ועבודה, שבהם לא ישבתי אפילו כמעט ורק הייתי בתזוזה ועשייה- אז כל זה הולך לפח?!?

הרי השקעתי כדי שאוכל להמשיך באותו כיוון, בכיוון הזה של לעשות, לא לנוח, ולהמשיך בכיוון "התאבדות" על עבודה.

אז סתם בזבזתי שנים מהחיים שלי, זה גורם תסכול כפול, מילא לא הייתי משקיעה כ"כ הרבה, אבל גם השקעתי ואני במקום רע?

הרי המחשבות שאני בעצם "לבד", לא היו עולות אם לא היה לי עודף זמן פנוי עכשיו...

עד לפני שנה בכלל לא עניין אותי זוגיות, בטח לא משפחה אישית, הרי למה? אין זמן וכוח בכלל לחשוב על זה.

אז כרגע אני רק נזכרת שאני לבד, לא רואה טעם לעשות עם זה משהו..כי למה? אני הרי ממילא כך כך ריקה שלמה להכניס את עצמי לזה, אני צריכה מילוי בעשייה משמעותית, לא בעבודה שאין לי חשק לקום אליה בבוקר.

כלומר יש כאן מעגל- אני בדיכאון בגלל חוסר מימוש ולכן אין לי חשק לדברים אחרים.

בשורה התחתונה אם אצליח להגשים את הרצונות שלי- יהיה לי ביטחון.

אני יודעת מה יעשה לי טובה ולא מגיעה לזה.

כרגע אני תקועה במקום.

ומתוסכלת.

זה רק בגלל שאנחנו נעולים על "ככה אני וזהו", "רק אם אצליח יהיה לי בטחון" ולא מצליחים לראות משהו אחר.

הוא קיים, והוא לא רחוק ולא קשה כל כך, הוא אפילו די פשוט,

אבל אנחנו מנועים מלראות.

את הצבת לך אופציה אחת ליציאה מהמצב:

הצלחה בכל הציפיות הגבוהות והלא ריאליות שיש לך מעצמך

(למה לא ריאליות? כי את משתמשת במילים מאוד קשות כמו "להתאבד על עבודה", "המשפחה שולית", "לא לנוח", "בזבזתי את החיים")

את הולכת על פול גז בניוטרל. ביטוי עממי.

זה לא מה שיעזור לך.

והתקיעות צועקת לך את זה. זה תפקידה.

הרי חיית עד עכשיו בלי להתקע - מה קרה פתאום?

משהו בנפש נשבר. כבר לא מסוגל. מחפש משהו אחר.

תקשיבי לו.

אם הייתי ממשיכה בדרך הזו ומרגישה תקיעות- הייתי מבינה... כי זה אומר שאני צריכה לשנות. ואז מה שאת כותבת נכון מאוד.

לצערי שיניתי דרך בלית ברירה ובחוסר רצון- הגעתי למקום ששונה ממה שהייתי- והוא, הוא זה שעושה לי רע, הוא זה שגורם לי לתהות למה השקעתי כ"כ.... הרי יכולתי להגיע לאותו מקום בלי לעבוד קשה בכלל, אז למה?

מה קרה שעד עכשיו חייתי בלי שמשהו נתקע? כי הייתי בכיוון הנכון, מהרגע שהוא השתנה בלית ברירה התחלתי להרגיש מירמור ותקיעות שמתפוצצים עכשיו.

הנפש התחילה להישבר לאט לאט מהרגע ששיניתי כיוון.

כשכביכול "התאבדתי" על עבודה היה לי טוב.

עכשיו?רע! עכשיו , כלומר מאותו שינוי הנפש שלי נשברה והתרסקה...

כשהתאבדת על העבודה היה לך רע, רע מאוד.
אבל לא נתת לעצמך להרגיש את זה.
היית כל-כך עסוקה בלהתאבד, שלא הספקת להרגיש את הרע.
אם מה שעשית היה טוב, לא היית מרגישה רע עכשיו.
אם זה היה בונה אותך באופן מאוזן ובריא, לא היית מתמרמרת.
אבל זה היה משהו לא בריא, ולכן זה רק פגע בך, ועכשיו את שמה לב לפציעות.
אלו תוצאות מעשייך בלבד, הבחירה שלך ל"התאבד" כפשוטו. אז איבדת את עצמך.
לאבד את עצמך הוא בדיוק הנזק. ומשם מגיעה ה"ריקנות"

נראה לי,

הרי כבר כתבתי בהודעה הראשית שראיתי בזה שליחות וייעוד,

לא מדובר בעבודה שרק עושה כסף....

אלא באמת בממש שליחות.

אז מה יוצא מזה?

שאם לא מימשתי את השליחות שלי,וזה בעצם לא הייעוד שלי, אז בזבזתי את עצמי סתם כ"כ הרבה שנים.

ואז שוב- ריקנות. 

כן סתם השקעתי.

אם הייתי יודעת שלא אגיע לזה- הייתי מוצאת ייעוד אחר בחיים.

אחרי שכבר מצאת שליחות, אבל בעצם לפי גישתך היא לא השליחות האמיתית שלי- הרי סתם בזבזתי את חיי.

יכלתי להיות עו"ד או רו"ח או מקצוע רווחי אחר, להינות יותר מהחיים,

עכשיו מה שווה הכל, שאני שונאת את מה שאני עושה, קמה בבוקר עם דמעות כי אני מתעבת כל שנייה שם.... מתפללת שזה ייגמר ואז חוזרת למיטה לשקוע ביגון.

מצטערת, קשה לי להסכים איתך שזה המקום שנכון לי....  לא מאמינה שהמקום הנכון אמור לגרום לתחושת דיכאון מטורפת....

אני לא אוהב לזרוק הגדרות אבל התיאור שלך הוא אחד לאחד-
"הכוחות שלי נאבדו כי אני לא עושה בהם שימוש."

"השקעתי, נתתי את החיים שלי בשביל זה"
"התאבדות"
"הרי המחשבות שאני בעצם "לבד", לא היו עולות..."
אני ממש לא אוהב את ההגדרות האלו- אבל את נעולה במעגל, שרק דבר אחד יכול לפרוץ אותו-
כח הרצון שלך.
את רגילה למלא את החוסר שלך בביטחון עצמי ע"י הצלחות, אבל את מאבדת את שאר העולם כשאת מודדת את ההצלחה
שלך בעולם המקצועי בלבד.
הצלחה היא לחייך, הצלחה היא לשמוח, הצלחה היא להתקשר לאמא ולדבר איתה באמת, הצלחה היא לעזור לזקנה,
הצלחה היא לא לאכול את עוגת השוקולד המפתה...
את נעולה על הצלחה ספציפית. קוראים לזה "איש הקש", את מצליחה לראות רק "איש" אחד, אבל לא מבינה שהוא בעצם איש קש, בזמן שאת נלחמת את מלחמתך ב"איש הקש" את מאבדת את כל שאר העולם. גם את תביסי את איש הקש, הפעם,
הרי תמיד יש עוד לאן לשאוף. בסוף תמיד מגיע איש קש שאנחנו לא מביסים.
העיסוק שלך בנושא לא מאוזן, הוא טוטאלי מדי, מאבד את החיים. מי שלוקח שבר אחד של התמונה והופך אותו להכול,
לעולם לא יוכל להינות מהרמוניה, כי הרמוניה נובעת רק מהתמונה השלמה.
לדעתי, את תפסידי הרבה יותר שנים במאבק להגיע לאן שאת חושבת שיהיה לך טוב, כשתגלי ששום דבר לא באמת וורוד גם שם. יום אחד תתעוררי ותגלי שבמקום לעלות על הרכבת נשארת בתחנה. רק דמיינת שהתקדמת.
אדם הוא עולם שלם- וכך גם את. יש לך עולם שלם של כוחות נפש, שכבר לא מוכנים יותר. רבש"ע מבקש ממך לעצור את השטף, ולהפסיק לרוץ לשום מקום. תבני את עצמך, את כל מבנה אישיותך- כשתהיי שלמה עם עצמך-  
שום אדם, חברה או מקצוע, לא יוכלו לשנות את הערך העצמי שלך. את הביטחון שלך.

שכבר הייתי שם, וכשהייתי שם- זה היה נפלא ונהדר ונהניתי! באמת היה ורוד'! זה לא איש הקש- כי הייתי שם! אני יודעת איזה אושר זה נותן!

מהרגע שעזבתי והגעתי לאן שאני- רע לי! הכל נסדק....

הרי נתתי הכל כדי להגיע ולהמשיך באותו כיוון כי ידעתי שהוא הכי טוב עבורי.... איך ידעתי? הייתי שם! חייתי את זה! חייתי את זה שזה החיים! לא אשליה- כי הייתי שם, ודווקא הנפילה משם תוקעת אותי ורעה לי!

והאבידה הזו היא שמטרידה את שלוותך.
אדם בריא ומאוזן לא מתמרמר, גם כשקשה.
ריקנות אינה רעה, היא דחף להתמלא.
נכון, אולי בזבזת שנים, אבל יש לך עוד שנים רבות.
אולי זה קרש ההצלה שלך לצאת מההתאבדות ולחזור לחיות.
 

כמו כל אדם שמאבד את השליחות שלו...

שוב , לגישתך זאת לא באמת הייתה השליחות שלי....

אז מה נשאר לי בחיים???

קיוותי לפחות שמישהו אחד יבין שזאת באמת השליחות שלי ולעודד אותי להילחם עליה

אין לך מושג כמה זה מדכא שכולם אומרים שסתם הרסת לעצמך את החיים, כשכולם נהנו- את השקעת מתוך רצון לתרום ולייעל.

כשאנשים בנו משפחות- לקחת את עצמך לעשות.

אם אין לי מה להילחם על השליחות שחשבתי שהיא שלי- אנקוט במילים קשות אבל באמת נגמר לי הטעם לחיות בעולם הזה...

אז כנראה הוא לא טעם החיים.
זה אומר שאיבדת את הטעם הזה לחיים.

ואת מוזמנת לבחור טעם אחר, טוב יותר, חיות בגללו.
ואני לא אומר שלא להתאמץ. אבל אני אומר שמה שאת מציירת הוא לא מצב של מאבק כנגד כוחות חיצוניים.
אלא מצב של איבוד של עצמך מתוך הגדרה לא נכונה של הייעוד שלך.
איבדת את עצמך בגלל ה"התאבדות" ולא בגלל שהיא הופסקה לך.
מה שנשאר לך בחיים זה הרבה יותר ממה שהיה לך לפני זה- משפחה, חברות, תחביבים, גמילות חסדים, רבש"ע.
ואת כל אלו, כנאה שמת בצד בשביל ל"התאבד" ולשכוח מעצמך.
עד שלא תמצאי את עצמך באמת ולא את הציור והדמיון שלך- לא תמצאי סיפוק.
זה כל מה שאמרתי.
זה נראה קשה כרגע, אבל אלו החיים.

הדבר היחיד שנותן לך משמעות וסיבה לקום בבוקר- זה אותו דבר בדיוק....

ואני מכירה את זה כל כך מקרוב.

חבל. החיים יפים כל כך.

אנחנו לא מצליחים לראות עד כמה כי אנחנו עסוקים בכישלון המסוים ולא בכל מה שנוכל עוד להשיג.

אנחנו לא רואים את שאר האפשרויות.

יהיו עוד קרבות. עדיין לא נכשלת בכולם.

(והייתי כותבת לך עוד המון המון, רק שהזמן קצר.

אפשר להמשיך באישי, מתי שהוא).

"אני מצליחה למלא את עצמי רק כשאני מצליחה בחיים, וכשלא- אני מרגישה בדידות ותסכול, כאילו נכשלתי במטרת חיי."

מעבר לחוסר סיפוק,

את מדברת על אכזבה אחר אכזבה.

אכזבה מעצמך.

נכשלת במטרת חייך.

ומי את בלי מטרת חייך?

ומה זה אומר שנכשלת במשימה שהצבת לעצמך?

ואיך זה לחיות בלי להצליח? 

ואיך אפשר לחיות בשלווה בלי הצורך להצליח כל הזמן?

יש בי חלק, שמקווה שלא תמצאי מטרה חדשה,

כדי שיהיה לך פנאי לפתור את סוגיית האכזבה מעצמך.

שעומדת בבסיס ומנטרלת אותך כרגע.

(קחי את זה כמטרה)

זה הרבה מאוד אכזבה, מעצמי, מאיפה שקיוויתי שאהיה..

בתוספת הרבה קנאה שמעצימה את האכזבה ואת השנאה העצמית.

למה אני מתכוונת?

אני רואה את הבנות שהתחילו איתי את השנה, רובן נמצאות בדיוק איפה שקיוו להיות.

כולנו התחלנו את השנה במקום חדש, עם תקוות מקצועיות.

הן הצליחו לממש, הן במקום שטוב להן, ואני לא.

תוסיפי לזה שלכולן יש זוגיות, אני לא מתקרבת לזה אפילו כרגע.

ככה שנשארתי הרחק מכולם- וככה גם בלי ייעוד.

אפילו בלימודים, ואפילו בחלומות עלי במקום מקצועי- נכשלתי, ובמצב שלי שאני לבד- זה גם היה תכלית חיי. 

לא יודעת איך להמשיך מכאן,

להלחם בכל מחיר? 

איך בכלל הגעתי למצב כזה של קנאה ושנאה עצמית...

באמת שנכנסתי לשפל חדש בחיי....

ואני יודעת כמה שההשוואה הזאת היא כמעט אוטומטית

אבל אפשר לכבות אותה,אם רוצים באמת-הכל אפשרי!

תנסי לעשות לעצמך תרגיל קטן,לחיות יום אחד בלי ה"חברות" שנמצאות לך הראש

פשוט לחיות,לעשות את מה שאת אוהבת,את מה שממלא אותך סיפוק

להקשיב לקול הפנימי,לתת לשלווה לחלחל פנימה

אולי זה נשמע כנו ניתוק

אבל זה רק ניתוק זמני

שיחבר אותך אל עצמך,אל מי שאת באמת

ועוד המלצה ששלחתי לך באישי

אבל הבעיה לא נובעת מקנאה והסתכלות נטו.

הבעיה מתחילה שאני לא הגשמתי את עצמי, לא מימשתי את עצמי.

אם נשים את הקלפים על השולחן- אני ממורמרת.

וכשאני יודעת שיש אחרים שמצליחים- הקנאה נכנסת לפעולה.

אבל גם בלי הידיעה הזאת- אני בעצם כישלון.

ההסתכלות רק מעצימה דברים נוספים שאין לי....

כי בלי להסתכל אני בוכה רק על מה שחסר לי- מימוש.

בהסתכלות עליהן אני נזכרת שאני גם לא ממשת את עצמי וגם לבד בעולם.... 

בעצם, זה מזכיר לי שאין לי למה לקום בבוקר....

מה שחשבתי שימלא אותי - אני לא מצליחה להגיע אליו, ככה שזה לא מעשי כרגע.

אני לא צריכה מילוי נפשי,

אני צריכה סיפוק של מימוש, של עשייה....

אולי לא עכשיו, כי אולי את מחויבת למשהו. לכמה זמן? כמה חודשים? שנה? 

אבל בעתיד מן הסתם יש אפשרות לשינוי.

תחשבי על הזמניות של המצב הזה. לפנייך בע"ה הרבה שנים לעשות המון דברים טובים ולהצליח בהרבה מטרות שתציבי לעצמך ושהוצבו עבורך מזמן. הרבה שנים של חיים מועילים, לך ולאחרים, ושל הרפתקאות חדשות ושל שמחה!

ובינתיים תנסי להוסיף לעצמך - לימוד, פעילות גופנית, פעילות חברתית, התנדבות - מה שיעזור לך להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אבל לא מוצאת דרך לשנות.

זה לא הדבר היחידי שאני עושה בחיים.

אבל זה הדבר היחידי שנתן לי משמעות לחיים.

לא קשור לעוד הרבה שנים- אבל השנה הזאת הייתה קריטית עבורי מבחינה "קרייריסטית"... וגם מה שאני עושה עכשיו זה מה שקובע, וברגע שזה לא הולך, ואין לי כלום בחיים חוץ מלימודים וקידום- בעצם גם אין לי למה לקום בבוקר, כי הדבר היחידי שחשוב לי בחיים לא הולך למקום הנכון.

כל הדרכים מובילות לרומא.

אולי את צריכה למצוא דרך אחרת להגיע אל אותה המטרה.

אחרי כל מה שעשיתי והדרך שעברתי- דרך אחרת רק תקלקל...

לא לטווח הקרוב, בכלל.

(אני מניחה שלא...).

אז אל תרימי ידיים.

כשאמרו לאדיסון שהוא נכשל מאה פעמים לפני שהצליח בניסיונותיו עם הנורה החשמלית ושאלו אותו מניין היו לו כוחות להמשיך, הוא ענה: "לא נכון. המצאת הנורה החשמלית היא תהליך בן מאה שלבים".

כמו כולנו - נשאר רק להמשיך ולנסות.

ליפול ולקום ושוב ושוב ושוב ושוב.

לשחק את המשחק הכי טוב, בהתחשב בקלפים שיש לך ביד

ולהאמין שהוא יודע מה טוב לך, אפילו אם את עדיין לא יודעת.

לפעמים אני יושבת בבוקר על המיטה וחוזרת על "רבה אמונתך".

לא להתייאש ומצד שני לא לשבת רגל על רגל.

לעבוד קשה ולא לפחד מהכישלון.

(וזה בלי שמץ של פוסטמודרניזם ).

שינוי אופציות נבדק והוא יירע את מצבי...

כל אחד והסיפור שלו.

כל אחד והדפוס הלא מספיק מפותח ונקי שלו.

לא הייתי יכולה לכתוב לך את הדברים הבאים, אלמלא אני מכירה את התהליך מעצמי בווריאציות אחרות.

אני הייתי מתמקדת בשתי שורות הראשונות שלך. וגם בשתיים האחרונות.

את כועסת על עצמך. את שונאת את עצמך (איזה מילים קשות.). את מאוכזבת מעצמך.

את לא מספיק טובה בשביל עצמך.

את צריכה להצליח כדי להוכיח לעצמך שאת מספיק שווה.

מה בדיוק, על מה זה מתלבש, אם זה על לימודים, עבודה, זוגיות, זה לא משנה.

אני בטוחה שלפעמים את חשה את התחושות האלה גם כשאת שוכחת לקנות חלב במכולת, או שנופל לך משהו מהידיים.

לכן זה גם לא באמת משנה מה אחרים ביחס אלייך - את תמיד תראי את המציאות כאילו את פחות מהם. או יותר מהם באופן קיצוני.

ששתי ההסתכלויות האלה מקורן

בשתי השורות הראשונות שלך.

את צריכה למצוא דרך אחרת להרגיש שווה וראויה, טובה ובעלת ייעוד, גם תוך כדי הכשלונות ואי ההצלחות,

שהם חלק בלתי נפרד מהחיים, וגם להם יש מטרה.

כיף לקרוא תגובות שלך.

אם היית מתעוררת עכשיו מאפס, בלי חברים בלי לימודים ועבודה..

מה מהחיים שיש לך היית מנסה לבנות מחדש?

מה הייתי מנסה לבנות?

כיוון מקצועי דומה- רק הרבה יותר טוב.

ופיצויים בשווי עלות ותכולת המזוודה במידה ולא מוצאים עד גבול כספי מסוים (די גבוה) ולדעתי גם על הוצאות שרכשת בגלל אובדן המזוודה.

הגשתם דו"ח בשדה? לא טלפונית.

יום לאלפי אנשים.

יש כל כך אפשרויות של נקודות כשל בדרך שהמזוודה עוברת, מנקודת המסירה בדלפק בשדה התעופה ועד לקבלתה בנמל היעד, שזה בגדר כמעט נס שהמזוודה מצליחה להגיע בשלום.

הפעם כנראה העניין אבוד. אם לא הצליחו בכלל לאתר את המזוודה במשך ימים רבים, כנראה כבר לא תימצא.

ייתכן והתג עם הבר-קוד, מהנייר, שהוצמד בדלפק מסירת המזוודות, נתלש, נקרע וכבר לא על המזוודה. בלי זה לא ניתן לאתר אותה. אף אחד לא יטרח לחפש מזוודה לפי התווית הפרטית שבעלי המזוודה מצמידים בבית, בתוך ים המזוודות האבודות בשדות תעופה.

כיום יש פתרונות פשוטים לבעיית איבוד מזוודות.

מזה מספר שנים שקיימים אמצעי איתור מצויינים, מבוססי מיקום - AirTag של חברת Apple ו SmartTag של חברת סמסונג.

מוצר בגודל של כפתור גדול.

שמים אותו בתוך המזוודה, ואפשר לעקוב אחריו בקלות מטלפון חכם, וקצת פחות בקלות באמצעות אפליקציה ייעודית במחשב, למי שאין סמארטפון.

מאז שזה יצא, אנחנו במשפחה משתמשים בזה באופן קבוע.

העניין הוא שהלכתי לאולם המזוודות האבודות, גם אצלנו וגם בחו"ל, והיא לא נמצאת. עדיין איני

רוצה להתייאש ממנה (ממנו - טרולי). ואיני יודעת אם כדי לנסוע לבן גוריון שוב ולחפש.

מרגישה קצת כמו בחלם; אומרים לי שהאחראית היא חברת התעופה בה טסתי, וקשה

להשיג אותם - אין להם נציגות בארץ, מלבד QAS שמטפל בהם.

זו חברת התעופה WIZZ. הם יצאו בדיוק בזמן והיו ממש בסדר, עד...

לא אכפת לי ללכת ולכתת רגליים שוב (בעצם, אכפת לי, אבל מי יתן לי להיכנס בלי שיש

לי כרטיס טיסה עכשיו לאן שהוא....)

כפרת עוונות. זו פעם שנייה שמשתבש משהו בטיסה; בפעם הראשונה, זה היה קשור

לטיסה.....אולי השם אומר: אל תסעו לחו"ל? באמת קשה לדעת למה זה מתרחש ...

אני חושבת שזה קרה בגלל שחשבתי שאי אפשר להעלות טרולי למטוס, ואמרתי

להכניס אותה לבטן המטוס, רק בבידוק השני. אז עצר הסורק את הטרולי כי

מצא סכין מטבח בגלל כשרות (קהה, לא חדה), קרא לאיש הבטחון שהוציא את הסכין

וזרק אותה. הסורק שאל קצת בתמיהה אם אני רוצה להכניס לבטן המטוס,

וכשעניתי בחיוב, שלח אותה על המסוע לשמאלו, שם נבלעה במכונה, לכיוון

של הבידוק הראשון...

מעניין מי יהיה.

בפעם הבאה (אם תהיה בעזרת השם), ניסע עם תרמיל גב, ביגוד וחפצים

בסיסיים וזהו. מקסימום נכבס שם....

או שיבוא סוף סוף המשיח והתאווררות בחו"ל כלל לא תעלה על דעתנו....

הלוואי. לא יכולה כבר לשמוע על בחירות, ערבים....די!

חורף טוב לכולם ותודה על התגובות!

אלא רק בבידוק בהמשך - והטרולי שלך לא היה עם תג זיהוי עם בר קוד של שדה התעופה.

מסביר את האובדן שלו…

כספית את אמורה להיות מבוטחת. יש הרבה טארראם ובירוקרטיה, מול חברת התעופה להוכיח את תכולת המזוודה והשווי.

אם עשית ביטוח אובדן מזוודה בביטוח נסיעות לחו"ל - זה כמובן יכול לעזור עוד יותר לקבלת פיצוי הוגן.

עשיתי ביטוח אבל הם מסרבים לבטח כי אין לי העתק של הדו"ח מלרנקה (טסתי לקפריסין)

הגיוני וטבעית אפשר לנתח את זה, אבל אני חושבת שאני צריכה להסתכל על זה בצורה

אמונית, נכון? הרי הכל היה יכול להסתדר אחרת....מפריע לי שאני תמיד מסתפקת

רוצה מאה מאה מאה אחוז להאמין ולדעת ולהרגיש שגם הטבעי הוא מהשם.

עלינו, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם - וגם השתדלות לשמירה הרכוש והכסף.

מצד שני - צריך לקבל את הדבר באמונה, מתוך הבנה שהכסף הוא פיקדון וההפסד מכפר ומדויק עבור האדם משמיים

מאחל לך שלפחות מול Wizz תגיעי להסדר ופיצוי מניח את הדעת.

הטרולי. חברת התעופה יכולה לטעון שהיא אינה אחראית, אותו דבר גם לגבי שדה התעופה - אז למי

פונים? כל אחד שולח אותי למשנהו.....לחברת התעופה אפשר לפנות רק בwhat'up - עונה רובוט

שמציג 4 שאלות, שאינן מתאימות למצב. לבסוף לחצנו על "נשכח בשדה התעופה" (אין אפשרות

להסביר שזה לא נשכח על ידי ואז הוא עונה: מצטערים. לא באחריותינו.

הlost and found שולח שוב אליהם, וחוזר חלילה...

אין בכיר שאפשר לדבר איתו? כל כך קשה לברר את הסורק וקצין הבטחון ביום שני ב1150

בבוקר בטיסה ל.......?

שייך להגיש תביעה במצב כזה? ואם כן, נגד מי בדיוק?

סליחה על הנדנוד, קשה לי להשלים עם זה שהדבר הזה התאייד...

תודה!

בשדה התעופה שאליו הגעת - מה שמסבך כפליים את היכולת לקבל פיצוי.

מקרה שבו כבודה נלקחת לבטן המטוס בשער העלייה לטיסה (Gate Delivery או Gate Check) ללא תג רגיל שניתן בדלפק הצ'ק-אין הוא תרחיש מוכר, אך הוא מדאיג משום שאין בידיך קבלה (Baggage Claim Tag).

הדבר החשוב ביותר הוא ליצור תיעוד רשמי מיידי (דו"ח PIR) ולעבוד דרך הצינורות הנכונים מול שדות התעופה וחברת Wizz Air.

מה עושים עכשיו? צעד אחר צעד

1. היית אמורה לפנות מיידית למחלקת הכבודה בלרנקה (Lost & Found) פעולה קריטית בשדה היעד
אם אתם עדיין בשדה התעופה בלרנקה, גשו מיד למחלקת הכבודה האבודה (Lost & Found / Baggage Service) באולם איסוף המזעודות. • מילוי דו"ח PIR (Property Irregularity Report): הוציאו טופס זה מהנציג בשדה. זהו המסמך הרשמי היחיד שמכיר באובדן המזוודה. • תיאור המזוודה: ספקו תיאור מדויק (צבע, גודל, יצרן, סימנים מזהים מיוחדים). • תיוג שער: הסבירו לנציג שהמזוודה נלקחה בשער/בשיקוף ללא תג דלפק standard. לצוות הקרקע בשער יש רישומים נפרדים לגבי כבודה שנאספה בשער.

2. 
Verification: קיבלתם לידכם טופס PIR חתום בעל קוד זיהוי ייחודי (למשל LCAWZ12345).

3. דיווח מקוון במערכת של Wizz Air


במידה שכבר עזבתם את שדה התעופה
אם עזבתם את שדה התעופה בלרנקה מבלי למלא דו"ח PIR:

• חובה לדווח בתוך 21 יום (מומלץ בתוך 24 שעות) דרך אתר Wizz Air או האפליקציה בפרק הכבודה האבודה.

• היכנסו להזמנה שלכם באתר Wizz Air, עברו לעמוד העזרה והתלונות (Help & Contact -> Baggage) ומלאו טופס אובדן כבודה.

• ציינו במפורש בתיאור המקרה: "Hand luggage checked-in at security/gate due to cabin space "limitations

4. Verification: קיבלתם אישור במייל מ-Wizz Air עם מספר פנייה (Case Number) המתעד את הדיווח.

5. יצירת קשר עם Wizz Air ללא מענה אנושי בטלפון
עקיפת בעיית השירות הטלפוני
חברת Wizz Air מתבססת כמעט לחלוטין על דיגיטל, והגעה לנציג אנושי בטלפון הרגיל כרוכה בעלויות גבוהות או בחוסר מענה. להלן הדרכים האפקטיביות ליצירת קשר:

• Chatbot Amelia: היכנסו לאתר Wizz Air, פתחו את הצ'אט, וכתבו בלולאה Agent או Human Representative עד שהמערכת מעבירה אתכם לנציג צ'אט חי.

• פנייה בטופס תלונות מיוחד (Claim Form): פתחו פנייה רשמית תחת קטגוריית "Baggage Claim" דרך האזור האישי.

• צוות הקרקע בנתב"ג (Laufer GHI / QAS): המזוודה עשויה הייתה לא לעלות כלל על המטוס בתל אביב. חברת שירותי הקרקע שמעניקה שירות ל-Wizz Air בנתב"ג היא Laufer GHI. מומלץ ליצור קשר עם מחלקת כבודה של לאופר בנתב"ג או להגיע לדלפק שלהם אם יש מישהו שנמצא בארץ.

6. רכישת ציוד בסיסי ושמירת קבלות


זכויות נוסעים
לפי אמנת מונטריאול, אתם זכאים להחזר כספי על ציוד חיוני (כלי רחצה, הלבשה תחתונה, בגדים בסיסיים) שנרכש בזמן שהמזוודה מעוכבת. • שמרו את כל הקבלות המקוריות (Receipts/Tax Invoices). • אל תרכשו מוצרי מותרות או ביגוד יקר ערך, שכן החברה תבחן את סבירות ההוצאה.

7. 
Verification: כל קבלה מצולמת ושמורה בקובץ דיגיטלי ייעודי. דגשים חשובים למקרה של "טרולי שנלקח בשער"

⚠️

IMPORTANT: איתור לפי חפצים פנימיים מכיוון שאין תג חיצוני רשמי של דלפק הצ'ק-אין, סביר להניח שלמזוודה הודבק תג י ידני זמני (Gate Tag) בלבד, או שהיא הועברה ללא תג כלל.

בשדות התעופה פותחים מזוודות שלא מזוהות חיצונית כדי לחפש תגיות השם של הנוסע או חפצים מזהים בתוכן.

בעת דיווח בדו"ח ה-PIR, פרטו חפץ ייחודי וברור שנמצא בתוך המזוודה (למשל: "ספר בעברית בשם X", "זוג נעליים אדומות מותג Y"). זהו המפתח העיקרי לשיוך המזוודה אליכם במערכת WorldTracer.

הביטוח הפרטי אם רכשתם ביטוח נסיעות לחו"ל:

1. עדכנו את חברת הביטוח מיד על עיכוב/אובדן הכבודה.

2. רוב פוליסות הביטוח מעניקות החזר מיידי (בין $150 ל-$500) עבור עיכוב כבודה מעל 12–24 שעות לרכישת ציוד ראשוני.

3. הביטוח יבקש מכם את אישור ה-PIR שקיבלתם בשדה או מ-Wizz Air. >> אישור, שלמרבה הצער, הבנתי שאין לך.

החשבון של WIZZ הכוונה למס' החשבון שדרכו הזמנו את הטיסה?

כלתי עשתה זאת. אשאל אותה, בלי נדר.

באמת תודה רבה מאוד על הטרחה לכתוב ולהציע!

אחרי נסיונות מתישים חוזרים ונשנים, מיילים וטלפונים (ותהליך של פינג פונג), השם עזר, כדרכו, בדרך

מופלאה, והטרולי נמצא במח' האבידות של שדה התעופה. לא שייך לWIZZ.

הבטחון הביא אותו לשם - ובאמת, לא היה מתוייג בשום מקום, כפי שחשבת.

מעניין שבתי התקשרה אליהם עוד כשהייתי בחו'ל והטרולי לא היה שם....

עכשיו איני יודעת למי לפנות כדי לקבל חזרה את ההוצאות שהייתי צריכה להוציא

בלרנקה. אשאל את הAI.

חן חן.

תודה רבה על העדכון המשמח

לא יותר גרוע. על העצים והאבנים...

(אבל אני מתגעגעת לבגדים שלי וכיסויי הראש שלי והיה שם ספר

על שמירת הלשון שדווקא הוא עוזר לי להתאפק קצת....)

אבל, היה לי גם הרבה סד"ש שם בלרנקה. בלי פלאפון חכם. לא היתה

לי ברירה רק להיזרק על השם;

הם לא מבטאים את המילים באנגלית

(לפחות חלק מהן) כמונו. ואם רציתי להגיע לרח' שעל הכתב נקרא

אפוליניאוס, ננעצו בי מבטים חסרי הבנה....כך הלכתי בשמש קופחת

כ40-50 דקות למקום שאם היו מבינים את כוונתי, הייתי מגיעה כנראה

יותר מהר....הם מבטאים את זה: אפולודו....

נוסף לכל הצרות, יש הרבה מאוד עובדים זרים - קוריאה, בהוטן, הודו, אפגניסטן,

מאפריקה: קונגו, קמרון...בקושי ראיתי ילידים.... הם בדרך כלל לא ממש מעורים בשמות הרחובות

ואם מישהו מתכונן לטוס לשם, נוהגים כמו בבריטניה, משמאל.

ואם ישבתי וחיכיתי לאוטובוס שיגיע משמאל, קפצתי ממקומי

בתחנה, כי הוא הגיע בדיוק מהצד השני, קרוב מאוד אלי -

המדרכות באזור בו שהיתי כל כך צרות, שצריך לפסוע עליהן

כמו בציורים המצרים העתיקים - רגל אחת לפני השניה...

בחנות פרחים אחת קטנה (המוכרת מרוסיה) היה חדר

קטן - בעלי חיים. בשני הכלובים שכנו בעלי חיים שאיני

זוכרת כרגע את שמותיהם; משהו המתחיל בק או בכ

הם דומים לנימיות ועומדים לפעמים על שתי רגליים...

לא הייתי מעלה על דעתי שמישהו מגדל חיה כזו...

טוב - קיבלתם סקירה קצרה על קפריסין. על קצה

המזלג. אין הרבה מה לראות, וזה לא מקום יפה -

משהו כמו רמלה אצלנו. אולי יש מקומות יפים,

אני לא ראיתי. הייתי רק בעיר אחת.

אבל נקי. הרחובות נקיים. ויש מן אווירה של

עצלתיים כזז. הכל נסגר מוקדם וביום רביעי

בתי המרקחת וחנויות מסוימות סגורים...

שמעתי שהיוונים לא כל כך אוהבים לעבוד....

בפעם הבאה, אם תהיה כזו, אולי אסע לחלק

התורכי. מבחינת עבודה זרה, זה פחות צורם

אבל לשמוע כל היום אללה אכבר...

לא. אסע לארץ שהנצרות לא נתקעת

בעיניים על כל צעד ושעל, ואין או כמעט

ואין מסגדים!

רגע, יש ארץ כזו, והיא דווקא לא כל כך

רחוקה.... אמנם יש בה עכשיו (ובדרך כלל)

באלגאן גדול, אבל לפחות בלי צלבים, כמעט

(תלוי היכן מתגוררים) ללא מואזינים,

והמדרכות די רחבות כך שלא צריך לרדת

כל פעם לכביש...

הא, ולא צריך לקחת מזוודה כדי

שיהיה לך מה ללבוש....

!ובכל זאת, שלושה ימים ללא חדשות כל שעה,

ללא מתח, לא לזקוף אוזניים כל פעם שעובר

מטוס, ללא התעוררות באמצע הלילה כי

נדמה לך ששמעת אתרעה בפל'...

כן. אולי זה לא נשמע יפה, ובודאי

לא מתאים לפורום הנכבד והנחמד הזה -

לא הייתי מתנגדת לגיחות קצרות בנות

כמה ימי הפוגה, אחת ל.....חודש בערך!

שבוע טוב!

כדאי לך לבדוק גם איך בדיוק הוא מתקפל, כי יש כאלה שקוראים להם מתקפל אבל הם עדיין תופסים הרבה מקום.

עושה את העבודה ובעיקר לא תופס הרבה מקום.

שימי לב שבהליכונים הקטנים לרוב אין אופציה לשיפוע, אם זה חשוב לך.

לי את היכולת לעשות כושר בלי לצאת מהבית...

קטן וקומפקטי כמו בפרסומות של רמי לוי וכאלה.

אותי זה מחזיק, אבל נגיד בשביל גבר גדול זה לא ירגיש יציב מספיק.

אותי זה משרת למה שאני צריכה, להליכה/ ריצה בבית כשלא מספיקה לעשות בחוץ ומתקפל קומפקטי.

ולכן רוצה לרכוש אחד. השאלה אם זה עונה על הצורך- האם אפשר ליפול מזה? כי זה צר מידי? או קצר באורך?

הוא לא מתקפל ולא זול.

מה רוצה לדעת?

בגודל נורמלי, שקל לאחסן

גודל, אורך, מחיר, משקל וכו

יהיה יותר קל למצוא בקטלוגים.

אני רואה פרסומים באינטרנט, של חברת תיתקאות או משהו כזה, ולא יודעת אם מה שהם מציעים טוב, או לא...

לק"י

אבל תתפללי שזה לא יהפוך למתלה בגדים🤭

וחוץ מזה זה תחליף לחדר כושר שאת לא מרשה לי ללכת למרות שיש היתרים.

איזה היתרים יש?

עשיתי בגוגל - שאל את הרב מכון כושר מעורב

נכנסתי ל-5 תוצאות בעמוד הראשון של התוצאות

כולם כתבו שאסור

לא יודע לגבי "הגבה ידיך" כי חלילה שלא יראו מחוץ לפרגוד, אבל אמת היא שאיסור אין בזה.

מעתיק ושולח הלאה

ליכוד:

25

ישר:

24

יחד:

12

הדמוקרטים:

10

בן גביר, הרשימה המשותפת:

8

שס, ליברמן, יהדות התורה:

7

סמוטריץ', רעם:

6

יהיה תרחיש של תיקו או מהפך.

בפעם שעברה מרצ ובל"ד שרפו לשמאל כמעט 8 מנדטים. המנדטים האלה כנראה לא ישרפו להם הפעם.

ימינה של איילת שקד שרפה למרכז כ3 מנדטים. כנראה שהפעם חלקם ישרפו אצל וינטר.

ונועם + החרדים החדשים חותך מנדט אחד מהימין.

ככה שקשה להאמין שיהיה ניצחון לגוש הימין.

הימור שלי,

יהיה יתרון קטן (או גדול) לגוש השמאל + ערבים.

זה יביא לכך שגם אם לא יצליחו להקים ממשלה, הם יצליחו להוריד את ביבי מהשלטון.

כדי להפיל את ביבי, צריך שיהיה מועמד מוסכם אחר.

כלומר אם למשל אייזנקוט יצליח לשכנע רק 59 חברי כנסת להצביע לו, כי יש 10 ערבים שיצביעו נגד לכל ממשלה ציונית ועוד 51 חברי כנסת שרוצים את ביבי,

אז ביבי לא נופל אלא יש בחירות חוזרות שבהן הוא ממשיך להיות ראש ממשלת מעבר.

לפי החוק, הוא יכול להיות ראש ממשלת מעבר גם עד גיל 120, כל עוד אין חבר כנסת אחר שזוכה לרוב.

יסכימו לשים את האצבע בעד אייזנקוט. אפילו לממשלה של יום (או כל מינימום אחר אפשרי) העיקר שביבי והימין ירדו.

ויפרקו את הממשלה

ואז תהיה ממשלת מעבר ועוד בחירות

כאשר אייזקוט ראש ממשלת מעבר

כך לפחות אני קורא את המפה הפוליטית

זה נראה שיש סיכוי נמוך שהימין יצליח להשיג 61+

אולי אם יצליחו לשכנע ברגע האחרון את וינטר לפרוש.

מרגע שקמה ממשלה, היא ממשלה חוקית לכל דבר ועניין.

כדי להפיל אותה צריך להעביר הצעת חוק אי אמון בממשלה, החוק צריך לכלול 61 חברי כנסת שתומכים בהפלת הממשלה עם מועמד מוסכם על כולם לראש הממשלה החדש.

אם הערבים והליכוד יצביעו ביחד על אי אמון, זה אומר שהערבים יסכימו למנות את נתניהו לראשות ממשלה...

לא תמיד חברי הכנסת שלנו חכמים. אבל נראה שבחוק יסוד הממשלה הם חשבו בדיוק על איך למנוע דברים כאלה, כדי שממשלה שקיבלה רוב בכנסת תהיה כמה שיותר יציבה ולא תופל בקלות

כזאת שמביאה לעוד בחירות.

אף פעם לא בחרו ראש ממשלה ראש ממשלה חדש

אלא ראש הממשלה מיוזמתו הוביל את החוק לפיזור הכנסת, ובגלל שרוב הכנסת נמצאת בקואליציה אז יש לו רוב.

במילים אחרות, כבר הרבה מאוד שנים לא הפילו כאן ממשלה, בדיוק בגלל מה שכתבתי -זה מהלך לא פשוט בכלל.

אז אייזנקוט יגיד לערבים.

תתמכו בי לראשות הממשלה כדי להוריד את נתניהו

ומחר (או כל זמן מינימלי שאפשרי) אני מפזר את הכנסת.

אני חושב שהערבים כן יתמכו במהלך כזה

אבל אני לא חושב שרמה כזאת של כיעור אפשרית... להקים ממשלה רק בשביל לפזר מיד את הכנסת.

מה גם שלא ראיתי אף פרשן או פוליטיקאי או כתב שבכלל מזכיר אפשרות כזאת

תחזית מנדטים:

הליכוד 28

ישר 20

ביחד 14

ש"ס 9

הדמוקרטים 8

עוצמה 8

יהדות התורה 8

המשותפת 7

הציונות הדתית 7

רע"מ 6

ישראל ביתנו 5

גוש נתניהו: 60

סמוטריץ' כי היטה את ההגה ימינה במלחמה ודאג לשינויים נצרכים במערכת המשפט.

וינטר, כי צריך לגייס חרדים וצריך לקדם יותר את הניצחון במלחמה.

תחזית:

הימורים: ליכוד - 25 אייזנקוט - 20 בנט - 12 בן גביר - 11 ליברמן - 10 הדמוקרטים - 9 שס - 7 סמוטריץ' - 7 יהדות התורה - 6 וינטר - 4 הרשימה המשותפת - 4 רע"מ - 5

הועברת לדף אחר

ותבין שהדרך של סמוטריץ', היא הדרך הכי יעילה לגייס חרדים.

אותו דבר לגבי הניצחון במלחמה - וינטר מדבר כגנרל, שנותן פקודה לכחות לזוז - והם זזים. הוא מעולם לא התמודד (וטוב שכך, אין גרוע מכך שקצינים נדחפים לתחום של הדרג המדיני) עם מכלול השיקולים המדיניים, הכלכליים, החברתיים והאחרים. אין מי שדחף את נתניהו לכיווני הכרעה והמשך הלחימה בצמתים שונים, כמו סמוטריץ'.

פותרת את ההתלבטות...

אני די משוכנע שיהיה לפחות סבב נוסף של בחירות.

סמוטריץ' ומפלגתו יקבלו את הקול שלי כי הם מילאו את הבטחות הבחירות שלהם (כל מה שיכלו). הם עשו מה שרציתי, ולכן אפשר לסמוך שימשיכו לעשות גם בבחירות הבאות. ולכל הפחות יתאמצו בכל מאודם.

1. ההתיישבות קיבלה בוסט לא נורמלי

2. הכלכלה הפתיעה את כולם, בארץ ובעולם, ב"ה

3. העבודה על מערכת המשפט מתקיימת לאט אבל בטוח (בנתיים) ואני רוצה שזה יגיע ל"גמר תשלום" בקדנציה הבא. 10 שופטי עליון יתחלפו בקדנציה הקרובה, ואם השמאל ישלוט בזה אז אנחנו נהפוך לברית המועצות.

4. ההתנהלות בסוגיות המלחמה היתה בדיוק מה שנכון, לדעתי. שמחתי מאוד שהמפלגה לא היתה טהרנית וידעה גם להסכים לעסקת חטופים (הראשונה). זה הוכיח לי שיש חשיבה בכל פעם, ולא ריצת אמוק שאין לה בלמים.

5. עולם התורה הציוני קיבל חיזוק חשוב ב"ה.

6. בהקשר גיוס החרדים, סמוטריץ' מבין שבכפייה חזיתית שום דבר לא יקרה, ולכן צריך אורך רוח כדי לעשות מעקפים ותהליכי אורך. הוא גם מבין שהשמאל יתן לחרדים את מה שירצו בכל מקרה, ולכן אין סיבה להיות הטיפש שמפיל על זה ממשלות. עדיף להסתדר עם החרדים ולשמור על ממשלה לאומית, ציונית ויהודית.

7. גם כשהיתה כביסה מלוכלכת בתוך המפלגה, הם ידעו לנהל את זה פנימית ובכבוד (כנראה, לפחות כלפי חוץ). אופיר סופר פרש בצורה מכובדת מאוד, וזה סימן טוב לעבודה הפנימית במפלגה.

8. אני רוצה סמן ימני חזק, אבל לא מתלהם, שיכול גם להטות את הספינה ימינה כשצריך, וגם יכול למשוך קצת אש כשצריך כדי לאפשר לאחרים לעשות את מה שצריך לעשות.

מי שמכיר קצת יודע שסמוטריץ' הוא איש עשייה, ביצועיסט עם קבלות.

מי שמקשיב קצת (חפשו את השיחה שלו עם הרב חיים נבון, החל מדקה 50) יודע שלסמוטריץ' יש תוכנית סדורה איך לגייס את החרדים.

כמה נקודות שעלי עשו רושם, יש עוד, רוצו לשמוע שם:

• אין תשתית מתאימה. חייבים להקים מסגרות ובתי חייל מותאמים. ברגע שחרדים יראו שאחיהם מתגיייסים ויכולים לשמור על אורח חייהם זה יהיה התמריץ הכי גדול שיתגייסו עוד.

• חייבים חוק שיהיה מוסכם על ההנהגה של החרדים, גם אם זה יהיה באחוזים נמוכים יותר מהאידיאל. חוק מוסכם הופך את הצבא מהאויב של לומדי התורה לתעודת הביטוח שלהם. כדי שלומדי התורה יוכלו להמשיך ללמוד, חייבים למלא את המכסה של הגיוס, וככה הרבנים עצמם הם אלה שישלחו לצבא את מי שלא מתאים לו ללמוד. ושוב, אחים ושכנים רואים שאפשר לשמור על אורח החיים וגם לקבל הטבות של בוגרי צבא ועוד ועוד יתגייסו.

ברור שזו לא הסיבה היחידה להצביע לסמוטריץ'. אם הניצחון וההתיישבות יקרים לליבכם, והשינוי במערכת המשפט חשוב לכם, תנו את הקול למי שעובר את אחוז החסימה, מבטיח לעסוק בעניינים אלה וכבר הביא תוצאות בעבר ברובם.

מה?

במקום להתמקד במה שחשוב באמת.

פעם מישהו אמר לרב אבינר שהוא מפחד מפצצה גרעינית על ישראל. הרב אמר לו - כמות ההרוגים מסיגריות גבוהה יותר מהרוגים מגרעין פוטנציאלי וזה צריך להדאיג יותר (האמת שהוא ניסה לדבר עם ח"כים שיטילו מגבלות קשות על סיגריות ולא הצליח לו)

טופרובסקי היה מקריא בכנסת כל שבוע את ההרוגים כדי להזכיר

עברת פס לבן?

חצית צומת ברמזור באדום?

נתפסת עם היד והעיניים על הטלפון?

נהגת על 140 בכביש של 80?

הגיע הזמן להתייחס לרכב ברצינות הראויה, ולא כאילו מדובר ב''נו נו נו''.

א. העמדה לדין על ניסיון רצח, בדומה לאדם שמחזיק רובה ויורה לכל כיוון.

ב. תתקשר למורה לנהיגה שלך, תבקש ממנו שישריין לך מקום לעוד 10 שנים, כי עד אז הרישיון שלך יהיה פסול.

ג. הודעה מיידית לכל חברות הביטוח, שהאדם הזה עבריין תנועה, ושהן צריכות לשקלל זאת בפעם הבאה שהן מוכנות למכור לו ביטוח (בעוד 10 שנים).

ד. אם מישהו ייתפס בעבירה דומה גם לאחר חידוש הרישיון בעוד עשור, הפסילה תהיה לצמיתות.

רק ככה אנשים יתחילו לפחד לעבור על החוק.

נו באמת...

אתה יודע שזה בחיים לא יקרה.

אגב לשיטתך 70 אחוז מהנהגים רוצחים.

ב. זה היה גורם להרבה יותר מקרי פגע וברח.

ג. אפשר ליישם את שיטתך - מי שמוכר שומן רווי יואשם בנסיון רצח. אתה יודע כמה מתים כל שנה בגלל שומן רווי? כנל מי שנוהג במכונית לא חשמלית יואשם בנסיון רצח. אתה יודע כמה מתים כל שנה מזיהום אוויר?

מזה שיהיה נוכחות משטרתית על הכביש

ומי שמזגזג בין נתיבים בפראות/ לא שומר מרחק בצורה מסוכנת/ כל דבר מסוכן אחר

יוּרד מהכביש

זה קורה כל יום כל הזמן

ומשטרה אַיִן

זה 5 אחוז מהצריכה הביתית בישראל וגם זה לדעתי מוגזם, התחנה באשלים התחילה כפיילוט ולמרות כתבת היחצ הזאת בגדול האנרגיה הסולארית בעולם אנשים די התייאשו ממנה חוץ מאנשים ממש ירוקים באידאולוגיה שלהם, אפילו קרן ביל ומלינדה גייטס הפסיקה לסבסד לוחות סולארים בעולם ובגדול זה לא ממש שווה את ההשקעה בימים שבהם הנפט והגז זורמים חופשי במיצרי הים.

מידי פעם מתעורר זמן שבה האנרגיה הירוקה חוזרת לחיים, לרוב מסיבות אידאולוגיות ולא כלכליות אבל כנראה שהרבה עתיד אין בזה.

מתקן כזה - רוב השנה שמש ישירה, כמעט בלי עננות שמסתירה את השמש, התנאים הסביבתיים ההכרחיים שהביאו להקמת המתקן הזה, אבל דווקא האזור הזה דליל באוכלוסיה.

כדי לנצל את השיטה בצורה יותר גורפת ולספק חשמל לחלקים גדולים של המדינה, צריך מערכת הולכת חשמל מסיבית מהדרום לצפון - ואין כזו.

ולכן אם אתה לא מסבסד את זה (ואתה מסבסד, בערך 15 אגורות לKW שאתה קונה בבית) זה לא משתלם.

כך טען פעם רון ברץ לזכרוני, שהמערב מטומטם שלא מתקדם לתחנות כוח גרעיניות.

אבל אולי בישראל בטחונית זה מסוכן להקים תחנת כוח גרעינית

ופיקוח בינלאומי הדוק על מתקני הגרעין.

ישראל אינה חתומה על האמנה, שדורשת מהמדינות החברות בה להעמיד את מתקניהן לפיקוח מלא של הסוכנות לאנרגיה אטומית (IAEA) כתנאי לקבלת טכנולוגיה ודלק גרעיני.

כל עוד ישראל שומרת באופן רשמי על "עמימות גרעינית" בנוגע ליכולותיה הצבאיות, זה מונע מהמדינה להצטרף לאמנה, וברור שגם מונע פתיחת מתקני הגרעין לפיקוח בינלאומי מלא.

הגלובלית.

אם כן, שמדינות אחרות יעברו לתחנות גרעיניות וזה לא יחמם גלובלית. בכל מקרה ההשפעה של ישראל על ההתחממות היא מזערית. ואם ייצור החשמל של מגדל אור יקר יותר מייצור רגיל, לא ראוה סיבה שישראל תעבור להשתמש בו.

מה גם שלא ניתן לקנות חשמל מקפריסין או מיוון דרך כבל שיעבור בתחתית הים? שואל לא יודע

לכן זה לא תפס ולא אומץ כפתרון נוח ונקי.

1. עלויות גבוהות וזמני הקמה ארוכים: בניית תחנת כוח גרעינית דורשת השקעות עתק (מיליארדי דולרים) ותהליכי תכנון וביצוע שלוקחים לרוב בין עשור לשני עשורים. בניגוד לכך, אנרגיות מתחדשות (כמו שמש ורוח) זולות ומהירות בהרבה להקמה.

2. חשש בטיחותי ודימוי ציבורי: אסונות היסטוריים כמו צ'רנוביל (1986) ופוקושימה (2011) יצרו סטיגמה שלילית עמוקה ופחד ציבורי מוצדק או מוקצן. תושבים ופוליטיקאים רבים מתנגדים נחרצות להקמת כורים בסמוך לאזורי מגורים (עקרון "לא בחצר האחורית שלי" – NIMBY).

3. אתגר הטיפול בפסולת רדיואקטיבית: כורים גרעיניים מייצרים פסולת רדיואקטיבית מסוכנת שנשארת פעילה למשך אלפי שנים. נכון להיום, רוב המדינות מתקשות למצוא פתרונות קבועים ובטוחים לטווח ארוך להטמנת פסולת זו (למעט פרויקטים בודדים כמו "אונקלו" בפינלנד).

4. תחרות מצד האנרגיות המתחדשות: בשנים האחרונות, הירידה הדרסטית בעלויות טכנולוגיות הסולאר, הרוח והאגירה (בסוללות) הפכה אותן לבחירה אטרקטיבית, מהירה ופחות בירוקרטית מפרויקטים גרעיניים מורכבים.

רגילות עולות בהרבה על אלו של הגרעניות. פשוט לגרעניות יש יחסי ציבור גרועים.

ב. ייצור חשמל מסולרי רוח ומים יקר יותר מחשמל מגרעין

ממשלתיים

מתחנות כוח מהיתוך גרעיני.

היתוך גרעיני כמעט לא יוצר קרינה ולא פסולת רדיואקטיבית

וזה לא מוצדק כלכלית יחסית לחלופות אחרות

רק היום התקשרו אליי 4 פעמים איזה דואר זבל. אני מנחשת שזה קשור לבחירות.

אני לא מבינה איך להציק למישהו מעודד אותו להצביע למפלגה המציקה.

לק"י

אני אצביע למי שהכי יציק לי.

יש לי רשימה כבר 🤣 (סתם..).

היום הם התקשרו עוד פעמיים.

נמאס לי לגמרי ועניתי כדי להגיד להם להפסיק להתקשר אליי.

מסתבר שזה לא קשור לבחירות וזו פרסומות לחברת מוניות "אנ"ש".

בכל זאת שגעו לי את השכל.

לא היה לי על מי לצעוק אפילו כי זו הייתה הקלטה.

וממש בעת כתיבת שורות אלו, הפעם כן התקשרו אליי בנושא פוליטי. של "הורים מעורבים" לענות אם הילד שלי יודע להשלים את המשפט "שמע ישראל". כנ"ל הקלטה מעצבנת או אפילו קול ai.

יש איך לחסום את המעיקים האלו?

לק"י

נשלחת לי הודעה של "התקשרנו אלייך ממספר.... תחזרו אלינו". משהו כזה.

כן. עכשיו אני חוזרת לכל הספאמים האלה...

על פי חוק אי אפשר לתבוע פוליטיקאים על ספאם, נחשי מי חוקק את החוק הזה.

זה לא הגיוני לקבל 4 שיחות טלפון ביום כמעט כולן בשעות העבודה.

וכן, הפוליטיקאים שמחריגים את עצמם בהחלט לא הוגנים.

זה אולי מקרה שהתערבות בג"ץ כן הייתה יכולה להיות הגיונית.

ועוד הקלטה, בלי בושה. אפילו לא השקיעו בטלפן אנושי.

לא עוזר לחסום, כל פעם מספר אחר

מחילה מכל האנשים האמיתיים שמתקשרים אליי ואני לא עונה כי מניחה מראש שהם רב העמק…

ישנו מאגר ממשלתי שנקרא 'אל תתקשרו אלי', חפשו ברשת. מכניסים מספר טלפון, קוד אימות ואתם בפנים. שבוע עד שזה נכנס לתוקף ואז כ0על כל שיחה או הודעה פרסומית, מלבד פוליטיקאים ועוד כמה לוביסטים שדאגו להחריג, אפשר להגיש תביעה על כל הודעה. זה 1000₪ בלי הוכחת נזק.

אתמול התקשרו באמצע הלילה

לי לפחות יש טרוקולר, אבל בעלי צריך לענות לכל השיחות האלה כדי לדעת שהן ספאם בחירות...

וגם כמות ההודעות שהייתי צריכה למחוק בזמן האחרון🤦‍♀️

הבעיה התחילה כשהתקשרה אליי פעילה של מפלגה כשלהי, וזה לא תויג כספאם כי זו אישה פרטית... (ומקווה בשבילה שאנשים לא תייגו אותה כספאם, כי סך הכול היא אישה טובה...)

והוא גם עוצר בים משפט למשפט כאילו הוא מקשיב

חחחחח

לק"י

יש כאלה הודעות לבקשת תרומה.

ואז התגובות לא תמיד לעניין😅

"האם תרצו לתרום לנו?"

"לא"

"תודה על תרומתכם"

"ביבי" התקשר אליו. ושאל אם הוא מוכן להיות שם בשבילו בקלפי.

אז הוא שאל לו מה הוא מתכוון לעשות בסוגיית הצ'יפים שבחיסונים שהופכים את כולם לאנשי לטאה. הai רק התעקש, "נדון בהכל אחרי הבחירות, אבל עכשיו אתה איתי"? ובסוף הוא הוציא ממנו הסכמה לטפל בנושא החשוב הזה אחרי הבחירות.

יש לנו הבטחה רשמית מראש הממשלה!

וברצינות- זה ממש דוחה, יותר מסתם שיחות ספאם. זה נועד לרמות סבתות שלא יודעות מה קול של ai?

ואני בכלל שתקתי חחח