שמתגלה בימים האלה,
האחדות המדהימה בתפילה שמאחדת ציבורים שלמים.
תחושת התגייסות כללית, "כל העם חזית".
אך מאידך גיסא,
ישנה גם התחושה שבמקום מסויים,
יש מי שמבקש מדי פעם, לפנות לעיסוקים שהם קצת פחות רציניים,
נקרא לזה בידוריים, שהוא לא יכול להיות 24/7 ברמות האלה
של תפילה ורצינות ודאגה.
והוא חש מואשם, שהוא מנותק.
שהוא חסר אכפתיות ולא מתעניין.
(למשל: רואה מונדיאל)
שמתם לב למשו כזה?
)

















