חלק זכו וחלק הפסידו

הנה דוגמא:

http://arnona.co.il/index.asp?Article=884

ומנגד לה דוגמא אחרת

http://ihaklai.org.il/%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9F/tabid/58/ctl/ArticleView/mid/370/articleId/7506/Default.aspx

אני לא עורך דין, אבל נראה שהסעיף של ה-20K לא חוקי.

הבעיה עם המיסים המעורפלים הללו היא שהם שוד לאור לילה.

לא ברורים ולא מוסכמים ולא ניתנים לעירעור באופן רגיל.

לך תריב עם הוועד..

ארנונה לחודשיים 341 ש"ח

ושמירה 192 ש"ח לחודשיים

גבוה יותר ממה שציין פותח השרשור..

(רמז: השואלת גרה ביישוב..)

ולפותח השרשור: אני מבינה את החלק הראשון, גם אם לא מסכימה לחוקה של כולו, אבל החלק השני הזוי ובעייתי! והוא בטוח לא בכל היישובים ומקווה שלא אגלה שברובם כן. תבדוק את זה.

חלק ניצחו, חלק הפסידו

אם עד לפני מס' שנים רק מי שרצה לגור ביישובים עבר לגור בהם, בשנים האחרונות יש זינוק במחירי הדירות בי-ם/בגוש דן וממילא אנשים מגיעים ליישובים פשוט כי אין ברירה.

ואז ביישובים מנסים לנצל את זה כדי לממן את מה שאי אפשר היה לממן עד היום... בידיעה שלחלק מהמתגוררים זה יצא עדיין זול יותר מהעיר.

חוקי? לא

מוסרי? לא יודע

זה לא לאמנה אלא סוג של "דמי כניסה" ליישוב, שמיועדים בד"כ לבניית בית כנסת/שיפוץ והרחבה של הקיים, ובעצם - כל דבר אחר שיש ביישוב ואין מאיפה לממן אותו, והוא לא בסדר גודל שאפשר לבנות עליו מהמיסי יישוב הסדירים.

שנהנה להתעמת עם ארגונים כמו אמנה, וועדי ישובים וכד'

ואפילו מצליח.

אוכל להמליץ באישי

את התשלום לפי מס' המשפחות ביישוב..

טוב לדעת שזו לא חובה כי אין לי כל עניין לתת צדקה לאמנה, נראה לי שהם מרוויחים יופי מהבתים שהם מוכרים בלא מעט כסף..

גם בעיר מפנים את הזבל ולא נראה לי שמשלמים סכומים גבוהים כאלה...

אגב- אם צריך לשלם 20000 שח איך זה בדיוק יותר זול מעיר? זה יוצא ממש הרבה יותר יקר

ברור שעדיף לגור בעיר -לא צריך במרכז העיר. אבל זה נשמע לא משתלם במיוחד לגור ביישוב.

(אני מתכוונת בעיקר לסעיף האחרון, הקודמים עוד איכשהוא הגיוניים).

בחיים שלי לא גרתי ביישוב אבל זה הזוי לחלוטין!!!!!

זה המון כסף!!!!!

לגבי החלק הראשון השמירה ממש ממש הגיוני, אמנה לא יודעת מה זה אבל בכל מקרה מדובר בסכום קטן.

מיסי יישוב תלוי מזה כולל ולפי זה אפשר להגיד אם הם הגיוני או לא.....

לצערנו המועצה לא נותנת מספיק לתרבות וקהילה , ולכן מייסי הישוב מאפשרים לישוב להשקיע יותר בתרבות, נוער וכו' .

יש הנחות לזוגות צעירים

ואין פוצה פה ומצפצף.

יש ביישוב מסויים שבדקנו שחובה לשלם ביטוח בריאות וביטוח חיים ו 'מס אנטנה' ומס צדקה.. ואתה כולה מגיע לשנה...

יש ועדות קליטה ששואלות אותך איזה שבט הדרכת בבנ"ע.. ועוד כל מיני שאלות הזויות.

לדעתי זה תרבות של סדום.

שמתנהגים כאילו היישוב הזה זה הזהב של המדינה ובפועל הנוער שם על הפנים.

יישוב (כמו מכמש) מוגדר כאגודה שיתופית,

כלומר, יש עמותה ששייכת לחברים, והם מנהלים את היישוב וגם אחראים לחובות שלו.

בד"כ כל/רוב התושבים הם חברים.

במשך השנים החברים השקיעו הרבה כסף כדי לבנות מבני ציבור (בית כנסת, מקווה, וכו'),

והתושבים רוצים שגם תושבים חדשים ישלמו את חלקם.

האם אתה רוצה לבוא למקום שבו הכל מוכן בלי לשלם על זה?

באופן אישי, אני חושב שזה לא חכם מצד היישוב,

כי זה מפריע לקליטת תושבים חדשים,

אבל היה אפשר לחסוך הרבה יותר כסף במחירי הדירות באופן כללי.

רוב מיסי היישוב הם באמת עושק.

הם מיועדים לאנשים שבאים לטווח ארוך \ יישובים קטנים וקהילתיים שכל משפחה שם מורגשת ומשפיעה.

אבל כשיש יישובים גדולים זה לא שייך ולא מתאים.\, וזה מונע קליטה של זוגות צעירים וכך גם היישוב מזדקן.

איך אתה אומר שזה עושק, ואז אומר שזה מתאים לחלק מהיישובים?

מדובר כאן על יישובים קהילתיים,

וגם אם הם קצת גדלו, וכבר כמה מאות משפחות,

הם עדיין מנסים לשמר את המודל הקהילתי, בניגוד לעיר.

יישוב קהילתי הוא (לרוב) אגודה שיתופית,

כלומר, גוף פרטי ששייך לקבוצת אנשים (חברי היישוב).

היישוב הוא פרטי, ולכן הוא יכול גם לקלוט רק את מי שהוא רוצה ע"י ועדת קליטה.

כל החברים שילמו כסף באופן אישי,

והם מבקשים שעל מנת להצטרף לקהילה - תשלם כמו שהם שילמו.

לפי מה שאני יודע,

הארנונה למועצה, נמוכה מאוד ביחס לירושלים, למרות שהעלויות גבוהות יותר.

בנימין אני לא יודע, אבל יש יישובים שהארנונה בהם נורא יקרה.

(של בית-אל יקרה אפילו יותר מירושלים)

מישהו מכם פעם ניסה לנהל ישוב?

יש לכם מושג מה המשמעויות של ניהול ישוב?

כמה כאב ראש זמן וכסף מושקע בזה???

נראה לכם שזה נעשה בחינם???

יש עובדים של הישוב: מזכיר, מזכירה, הנה"ח, עובד תחזוקה, רכזת קהילה, רב, רכזי נוער, גנן ועוד ועוד - נראה לכם שכולם עובדים בחינם? (ולא כללתי פה את כל האנשים שעובדים בהתנדבות: חברי וועדים מקומיים, חברי מזכירות, וועדות שונות).

וצריך להשאר עוד כסף לפתוח של הישוב - שבילים, גינון, תכנון ופיתוח שכונות חדשות, מבני ציבור

וגם קצת כסף לחיי הקהילה של הישוב - אירועי תרבות וקהילה, ספריה, אחזקת מועדון, וחדרי חוגים.

הסכומים האלה אמנם גבוהים, אבל תגידו כל אלו שגרים בישובים - האם הייתם מחליפים את הישוב במגורים בעיר?

נראה לכם שזה שהקהילה מסביב כ"כ נחמדה זה רק כי האנשים נחמדים? נראה אותכם מחזיקים קהילה שלמה בעיר, בלי תקציב של שקל (רמז: אין לכם סיכוי)

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

אם כבר ניסית לדבר איתו/להסביר לו/לעמת אותו

עם ההתנהלות שלו ולא עזר,אז כנראה שגם לא יעזור.

תצטרכי לקבל אותו ואת ההתנהלות שלו ככה,איך שהיא.

תצטרכי לקבל את זה שאת ככה והוא ככה.

תדעי מראש שאם הוא נשאר איתם בבית לבד כשאת יוצאת לענינייך,כשתחזרי-יחכה לך בית על גלגלים.

את לא יכולה להתחיל לחנך אותו איך להתנהל איתם

ולחנך אותו להתנהל מולם כמוך.

זה פשוט לא יעבוד.

מראש אני אומרת לך-וותרי!

אחרת תהיי מתוסכלת.

כשאני עם הילד (אחד כי השאר גדולים)

יש לעיתים מגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילד חצוף ומשתולל שצריך פלוגה כדי להרגיע אותו

לא רואה בזה כאוס וזה נראה לי הורות תקינה לחלוטין

בעיניי ציפייה שדברים ידפקו כמו שעון בבית/ עם הילדים

בעייתית 

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.