בעלים מושלמים יש רק בחלומות....
אבל במציאות יש בעלים טובים, קשובים, אוהבים, משתדלים, מצליחים, מבקשים סליחה כשהם נכשלים
וצריך לפרגן להם
שרשור ההצדעה הגדול נפתח בזאת!
נשים יקרות- כל אחת מוזמנת להצטרף לכתוב פה דברי פירגון ושבח לבעלה ולנישואיהם
(דברי שבח לא חייבים להיות חשיפה אישית... 
)
ואיזה מזל שאני תפסתי אותו...
וכמה טוב להיות נשואה!!!
מידי פעם עולה פה השאלה "מה ההגדרה של נשואים טריים? מתי זה כבר לא טרי?"
ואני תוהה לי- איך אף פעם לא הרגשתי את השאלה הזו?
ברור לי ההתחדשות, הטריות- שאין לי שאלה בכלל מתי נתחיל להיקרא "וותיקים"
ואם אכתוב על זה בפורום, מה זה ייתן?
אולי זוג שקשה להם קורא את זה וזה יהיה בסיס להשוואה גרועה?
זה..
אני מראה לבעלי מה שאני כותבת... גם מה שכתבתי על שאנחנו הפכים וגם זה.
דווקא אני חושבת שיש חוזק בזה שכשאת אומרת לאחרים והוא רואה או שומע זה נותן לזה יותר תוקף ויותר חוזק.
(אם בעלי אומר לי שהוא מעריך אותי, אני אשמח מאד. אבל אם אני ישמע אותו אומר זאת לאמא שלי אני יהיה בעננים)
זה עלול להביא לקנאה.
מישהי שבדיוק קשה לה עם בעלה שלא עושה איזה משהו ורואה שאצל אחרות הבעל כן עושה...סתם עושה רע.
וחוץ מזה -שלי הכי מושלם.(כמובן שלא אפרט למה... )
טרי מאתמול- כשהתקשרתי לפרוק לו בצהריים על כמה אני לחוצה על כל הדברים שצריך לעשות (עבודות להגשה בסוף שנת לימודים, מבחנים, עבודות לקיץ, בדיקות הריון, קורס הכנה ללידה, לנקות את הבית לשבת, לארוז לשבת, לבשל, לעשות קניות, ועוד מלא דברים) הוא הקשיב.
וכשחזרתי הבייתה בסוף יום מתיש, בשעה 20:00, בידיעה שיש לנו עוד הרבה לעשות הערב- גיליתי אותו מנקה את הבית לבד!
לא רק שהוא הקשיב לכל הפריקה והלחץ שלי אבל הוא גם הבין לחלוטין אותי ועשה מעשה! עכשיו, למה אין סמיילי מצדיע?
כבר כמה שנים שאני מנסה לפענח במה זכיתי ועם הזמן ההערכה שלי לבעלי הולכת וגדלה 
מנסה להוריד למילים ולא מצליחה. מאמינה שהוא יודע כמה שאני אוהבת, מכבדת ומעריכה אותו 
הוא מקור הכח והחוזק שלי וכל הזכויות שמורות לו על הדרך שעשיתי ועדיין עושה להיות טובה יותר.
כל שבת בצהריים זה המשפט הקבוע שלו "מה את עושה ערה? לכי לנוח, אני עם הילדים".
ככה כבר כמה שנים טובות...
השוואות...
אני אתחיל לספר על כל היהלומים? התכשיטים? פרחים ושוקולדים? שהוא קונה לי.באמת נראה לי זה לא לעניין.
יש לי אוסף תמונות שאני מצלמת את כל ההפתעות שישארו למזכרת...
הוא גם לא קורא כאן, אז זה סתם ..... בשביל מה? לחזק את עצמי שזכיתי?
כי יש דברים שהוא עושה שבאמת אנשים מרימים גבה כמו הפתעות מאוד גרנדיוזיות ..
אפילו במשפחה יש את הקנאה, אז בשביל מה? כל חג מחדש, כמו שבועות, ליל הסדר, סוכות, כל אחת באה עם התכשיט או הבושם שבעלה קנה... זה סתם תחרות.
ואין שום דבר רע בלהאיר את הדברים החיוביים.
אני חושבת שנשים כאן מספיק אינטיליגנטיות להבין שלכל בעל יש כמובן גם חסרונות, ואין שום סיבה שבעולם להשוות בין הבעלים או חלילה לקנא.
הרי ברור שמאחורי כל אימרה כמה הבעל שלי מדהים, מסתתר גם חסרון קטן (כולנו בנא)
אז למה לקנא??
ולכן התגובות באות ממקום מסוים,דוקא מאוד עמוק,אני מניחה שגברים יתבטאו אחרת
כדי שאח"כ לא יגידו פה (כמו שכבר אמרו )שתמיד כשנפתח שרשור על מעלות של הבעל אני מסתיגת.
אז אני רוצה להגיד :
שבעלי מאוד מאוד מוכשר (בקנה מידה עצום-מעבר לנורמה).
יש לו קליטה לדברים מאוד טובה.
יש לו כתפים מאוד רחבות במובן שהוא משרה ביטחון,כגון: לא הייתי מצליחה ללדת בלעדיו, לדעתי הוא גם היה יכול ליילד אותי.
אפשר לסמוך עליו בעינים עצומות שיוציא אותי מכל צרה וצוקה, וכל חור בעולם שאני אהיה תקועה, אני פשוט יכולה להיות רגועה שנצא מהמקום, הוא יודע איך ומה לעשות מבחינה טכנית, פיזית.
כמו אריה טורף הוא יגן עלי ועל הילדים.
כשהוא עושה משהוא הוא עושה את זה בצורה הכי מושקעת והכי הרבה עם מחשבה. (אם למשל הוא ינקה את התנור אז זה נראה כאילו הרגע קנו אותו)
כשאני מדמינת את האביר על הסוס הלבן שראה את הנסיכה בצרה והוא חטף אותה והציל אותה.זה פשוט בעלי!
(הוא גם נראה כמו אביר הוא מאוד חתיך ויפה.. )
ויש הרבה משתדלת לא להעיר לו.
אבל אני כ"כ אוהבת אותו, והוא בנאדם כ"כ טוב.
שומר עלי מכל משמר, שאני אוכל אוכל טוב ושאני לא אהיה רעבה, שאני אתפנק בכל משהו טעים שבא לי.
הוא עוזר לי לסדר ת'בית, וקם כל בוקר בחמש לעבודה בעוד שאני קמה בשבע ולא עובדת.
הוא שמח שאני בבית עם התינוק ומגדלת אותו, ומחמיא לי כל הזמן על האוכל הטעים. ועל האישה היפהפיה (טוב, זה נכון )
הוא שומר על הילדים בזמן שאני מנקה.
ותמיד עוזר לי בבישולים לשבת והרבה פעמים גם מנקה את כל הבית במוצא"ש.
הוא מתחשב בדעתי, ותמיד מסכים איתי שאני צודקת (גם אם הוא חושב אחרת).
הוא מקשיב והוא אדיב, והוא הבעל המושלם בשבילי.
ולכל אלו שרק רוצות לעשות השוואות, אנא, תהיינה חכמות, השירשור הזה הוא שירשור מעלות, ולכן לא כתבנו את החסרונות, אבל אין אדם מושלם בעולם. מה שיש לי- אולי אין לך. אבל מה שיש לך- אולי אין לי.
תודה לה' שנתן לי את הבעל שלי!!!!!!!!!!
את אוהבת את בעלך ומעריכה אותו? תשמחי ותודי לה'.
לדעתי זה יכול לדרוך על הרבה יבלות ולגרות להרבה בעיות והשוואות.
יש טוב וצריך להודות עליו!
(ולא לנצל"ש בבקשה.)
ואכן, חובה להודות עליו, בצורה הכי בריאה
וע"ע -
"מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם קללה תחשב לו" (משלי)
"יצו ה' לך את הברכה באסמיך -
אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין" (גמרא)
לא יוצאת מזה שום תועלת לעשות זאת בפורום וזו גם קצת פגיעה בפרטיות ובקשר האישי בין בני הזוג.
כפרה עליו
ומסקנתי מאתמול: פשוט אי אפשר לשחק איתו ברוגז!
מקשיב, מבין, תומך, דואג, עוזר, אוהב ומה לא...
ובעיקר - סובל אותי!
לא צריך להיות מושלם!
ומיום ליום אני רואה יותר איך בעלי מדויק לי
איך הוא ממשיך להיות איתי למרות הקשיים שאחרים כבר בטח היו בורחים למרות שאני כל הזמן אומרת לו שהוא רק סובל ממני ומה הוא צריך צרה כמוני
וגם אני, אגב.
אני מבקשת הרבה מה' שיביא לי עיניים לראות את הטוב שבו.
לא תמיד קל, אבל גדלים.
ומה' אישה לאיש.
אני שמחה בשבילך, יקרה, שכך את מרגישה על בעלך.
הלוואי והילדים שלי יזכו.
ברור לי שיש דברים שאחרים יותר מוכשרים ממנו וכו
כשלעצמי הוא כניראה בידיוק מה שהייתי צריכה לזיווג
צחקתי בקול באמצע הרצאה......חרדי מקורי
עוגי פלצת
אני והואתודהעוגי פלצתבעלי הוא הבעל הכי מושלם שיש בעולם! מתה עליו!!
הוא כ"כ מבין אותי בדיוק גם מה שמעבר למילים. 13 שנה ועדיין האהבה כמו בחדר ייחוד...
הוא עוזר, מפרגן, תומך, מעודד, וכו וכו
אנחנו לא מכירים אותה אז לא נדע אם היא פוזלת לצדדים או לא,מעריכה או לא,החיים הם דבר מורכב.
את ממש חצופה! לא זכיתי ולא כתבתי זאת ממרמור או מקנאה. מה לעשות! תפסיקו כבר לחנך אנשים ! מה את חושבת? שלא ניסיתי להתעלות ולהכיל? ואני ממש לא פוזלת לצדדים. ממש לא! החיים מורכבים. הם לא תוכנית כבקשתך. ותודה1 אבל אני לא צריכה רעיונות איך לתקן את המצב. הוא בלתי הפיך לצערי. שמחה עם כל הנשואות המאושרות. באמת. ומתפללת שילדי גם יזכו. בתחום הזה לא זכיתי אבל ה' מפצה אותי במליון דברים אחרים. ב"ה.
לכל אחד יש תקופות כאלה
ולא צריך לדבר ב"סיסמאות" של "להיות מאושר זו חובה".. העולם מורכב ולא יודעים נתונים. האשה הזו העידה על עצמה כמצליחה להיות מאושרת מדברים אחרים. כל הכבוד. חושבני שדי מובן שדבריה היו הבעת כאב, והשתתפות בשמחת אחרות (לכן גם ספק לגבי שרשור כזה אם תועלתו רבה מנזקו, לענ"ד. אע"פ שלא קראתי את רובו; לא רציתי להתערב ב"עזרת נשים" הזו).
ולהגיד "לא צריך להיפגע" - זו לא חוכמה.. לא צריך לפגוע. ודברים פוגעים גם אם "לא מכירים", גם אם לא באותה רמה כמו שמכירים. ראוי להתנצל.
זה לא מצליח- לא להיות שם. נישואין זה לא דבר של מה בכך ולא סובבים רק על האושר של הפרט.
יכול להיות שאת פסיכולוגית או מטפלת זוגית?
כי אם לא אז עדיף לעצור כאן.
וגם אם כן.פשוט לעצור.
את לא יכולה בהינף מילה,לגזור על אנשים להתגרש או להתאמץ או מה לא..
זה ממש לא לעניין.
מחילה.
רק כשי שלא יקנאו ויעשו עליו עין הרע.
יאללה יאללה.
להתלונן על הבעל או האשה עד לפרטי פרטים,
כולל ענינים שלכולי עלמא אמורים להשאר בצנעה שבצנעה- זה מותר.
אבל להעלות קצת אור ונקודות טובות? הו לא. אנשים יקנאו רחמנא ליצלן!
שוגאין עליו..
ועזבו אותי מעין הרע וכאלה..
בס"ד
תודה רבה לנשים המפרגנות שבעצם נתנו הרבה נקודות לחשיבה איך בעל יכול לשמח, לעזור ולתמוך באשתו!!
השרשור נתן לי מוטיבציה לנסות להיות אדם יותר טוב, תודה. אשריכן.
למי שחושש לקנאה:
אחד מאיסורי לשון הרע הוא לשבח אדם בפני שונאיו/מתחריו כדי שלא יפגעו בו. (זה שונה מהמקרה כאן, אבל העיקרון דומה)
אבל לענ"ד מי שבוחרת לקרוא את השרשור למרות שהיא לא מאושרת מבעלה - בוחרת לפגוע בעצמה וזה באחריותה, בגלל שברור מההודעה הראשונה מה הנושא ומה יכתבו בהמשך. שלא תמשיך לקרוא!
לפי הבנתי את הגישה של החשש לקנאה, אז גם צריך להתנגד לפירסומי ה"מזל טוב" בפורום לנ"ו שיכולים לגרום לקנאה לרווקים. למה זה לא קורה?
יותר מזה, אם ככה - שיפסיקו לכתוב כאן סיפורים של קשיים, כי זה עלול לגרום לזוגות תמימים לשים לב לדברים פחות טובים שהם לא הבחינו בהם קודם!!
אז בואו נסגור פשוט את הפורום. <צ>
בקשר לאלו שכותבים שאת הפירגונים צריך להגיד לבעל בלבד:
לא סתם כתוב "ואמר רבי ירמיה בן אלעזר: מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו וכולו שלא בפניו" (עירובין, י"ח, ב') - מסתבר שגם יש עניין לשבח אדם שלא בפניו. גם את הבעל.
הרבה פעמים טוב לאדם לא לדעת בדיוק את כל הדברים הטובים שחושבים עליו. לדעתי זה מתכון לעבודה על מידת הגאווה.
בנוסף, יכול להיות חשוב ומועיל לאישה להביע את ההערכה לבעלה - גם שלא בפניו. כשמביעים את הרגשות, זה משחרר.
זה יכול אפילו לגרום לאישה שיהיה לה יותר קל לפרגן לבעלה ולראות יותר נקודות טובות בו - ובעיקר לשדר את האהבה וההערכה שלה כלפיו בלי מילים.
תודה שיצרתן שרשור שמתמקד בטוב! תזכו להרבות אור בישראל!
עוגי פלצתכשראיתי את הודעתך הראשונה שמחתי מאוד
שאוכל לבטא את הצפת הרגשות שממלאה אותי לפעמים באהבה לבעלי.
דווקא לאנשים מוכרים וקרובים זה לא מתאים לספר אך בפורום אנונימי זה רעיון מעולה,
מה שנכתב בהמשך פתח את עיניי למחשבה שישנן נשים שקשה להן, וקשה להן מאוד לראות ולשמוע את הטוב של האחר.
אני לא יכולה לרדת לעומק מחשבתן כי לא הייתי במקומן ולכן אסכם שהרעיון נפלא ותודה שוב,
אך מדבריהן עולה שעדיף לסיים כאן את הרצון הטוב, ולהתחשב בקושי שלהן.
תודה לכן ששיתפתם בתחושה ולימדתן אותי כמה חשוב להיזהר לא לגרום לאחרים לקנא.
מאחלת לכן שתמצאו את הטוב עם המון אהבה בחייכן.
כדאי שאשמור אותם ביני לבינו ב ל ב ד , כי זה מקומם היחיד.כמובן מול ה' שנתן לי אותו, ומול אמא שלו וכו'...
ובידיוק השבוע חשבתי לכתוב הודעה כזו באחד הפורומים.....אותי מטריד השימוש התכוף במושג מושלם...הרי השם לא מצפה מאיתנו להיות מושלמים!
לבין לספר למישהו שאתה מכיר. בפורום זה וירטואלי, אין באמת במי לקנא, בעוד במציאות זה באמת מושא לקנאה.
2. אדם שיש לו טוב, מאד זקוק לשיתוף, כשמישהו מתארס קשה לו מאד לבלוע ולא לספר אלא הוא תכף רץ לספר לכולם.
מעבר לכך, לא הכרזתי ברמקול כמה בעלי מפנק, וכולם חייבים לשמוע.
הייתה כותרת באשכול מובנת לחלוטין שזה שירשור אהבה, מי שחסר לה (מאחלת לה שה' ירויח גבולה) שלא תכנס. מי שמקנאה שלא תעמיד עצמה בפני ניסיון.
הגיוני שהצנעה האמיתית זה להשאיר את זה ביני לבין בעלי, אך הרגשתנו צורך לשתף, מי אמר שאני צנועה אמיתית? כנראה חסר לי.
ואני לא מבינה מה האובססיביות הזו להתנגד לאשכול, מי שלא טוב לה מוזמנת לפתוח שירשור חסרונות. אולי נשתתף גם בו ואז זה ירגיע את השאר שבעלי לא כזה מושלם.
לפני שנים פגשתי חבר בהסעה, הוא החזיק זר פרחים לאשתו כשיצא מהסעה(שבה היו רק גברים) החביא את הזר, כששאלתי אותו למה, הוא הסביר שלפני גברים אחרים הוא רוצה להראות כמה הוא משקיע באשתו אבל מול נשים הוא יצניע את העובדה הזו.
שאלתי לפני נשות הפורום: הידעתן למה נהג כך?
נא להסיק מסקנות.
לא זו בלבד שזה הדבר הכי זול, הכי קל והכי בנאלי שבעולם אלא גם שאין כאן שום השקעה מיוחדת בזולתך כי גם הבעל גר בבית וגם הוא נהנה מהפרחים שמקשטים את ביתו.
ולדעתי הוא נהג כך כי הוא קצת תמהוני, מה כבר יש להתפאר או להסתיר בקניית פרחים הביתה?
בס"ד
פרחים בבית זה כיף
שהבעל קונה פרחים זה כי הוא משקיע בך
אין לו מה להתעניין בפרחים אצלו בבית
הוא קונה אותם כי הוא יודע שאת אוהבת
שזה עושה לך טוב
שאת תאהבי
מראה שהוא משקיע בך
הלך, בחר פרחים, קנה
זה ממש צעד יפה!!!!
מקווה שאתה משקיע באישתך....
לרוב אני קונה כשאני עוצרת בתחנת דלק בדרך הביתה אני מנצלת את ההזדמנות וקונה והוא מאד מבסוט.
ולפעמים גם הוא קונה.
פרחים הם לא עניין לנשים בלבד וגם לא שוקולד.
גם הילדים מתים על שוקולדים וגלידות ודי קשה למנוע מהם להגזים... (אבל פרחים לא ממש מעניינים אותם)
שוקולד קטן עולה הרבה פחות מזר פרחים שנקנה בחנות.
ובעיניי זו בהחלט השקעה מיוחדת.
וההסתרה היא יותר עבורו, לדעתי- במקום שכל אחת תראה את הפרחים ותחשוב "אה, הוא בטח מביא לאשתו פרחים", הוא שומר את המחשבה והידיעה הראשונית על זה לאשתו.
להניח את דעתך, היינו צעירים חסרי נסיון ואמצעים כלכליים.
רואים שפספסת את המסר העיקרי כאן.
יש נשים שאצלהן פרחים זו השקעה נעימה מצד הבעל.
זה שאצלך "זה הדבר הכי זול, הכי קל והכי בנאלי שבעולם אלא גם שאין כאן שום השקעה מיוחדת בזולתך"
לא אומר שאצל כולם זה ככה.
בכל זאת, נסי להתמקד במסר, אוקי?
כמה עולים חיוך או מילה טובה?!?
מה ז'תומרת??
מי שמבסוטה עם עצמה ועם החיים שלה ועם הבעלוש המושלמוש שלה יודעת את זה ויכולה להגיד לו את זה .
אם בא לה שעוד מישו יידע מזה,
שתפתח שרשור משפחתי שכולל גם את חמה וחמותה.
מי שלא מבסוטה,
מתבאסת אש משרשור כזה,
שפשוט יכול להיות הרסני!!
ואני?
בכוונה לא מגלה לאיזה צד שייכת,
פשוט כי...
זה לא עניין של אפ'חד!!
צריך לעבוד על זה שירגיש כך, כי אם ה' החליט שזה הבן זוג המושלם שלו -הוא יודע מה שהוא עושה
אין לי מילים לתאר כמה השרשור הזה מגעיל ודביק ומיותר.
ומיותרת!!!
כאלו שנפגעו
אם אמירות שונות
מדברת על פוגע?
אני יותר מבין את אלה שלא מתחברים לשרשור
וכן יש משהו צורם בהחצנות האלו
כן, יש כאלו שפורקות את הכאוס ואת הצדדים הלא חיוביים בבן הזוג, ויש כאלו שרוצות לפרוק דווקא את האהבה ואת הטוב.
הרי לשכנה ולחברה לא אומר כמה בעלי מייטיב איתי שמא חלילה תקנא. אז על גבי הפורום אני מרשה לעצמי לכתוב ומי שלא מתחבר, זכותו, הוא יכול לעבור לשירשור אחר.
הרי תמיד יש כאלו שחסר להם, אז בגלל זה לא אכתוב בפורום הריון ןלידה? או שלא אספר שאני מתחתנת? שמא רווק יקנא וייצא לו הלב?
מצחיק שדווקא המידות השליליות של הקנאה משתלטות פה, בלי בושה.
ואני מרגישה שזכותי המלאה לכתוב כמה אני אוהבת את בעלי, כמו שזכותו המלאה של מי שכתב שאשתו לא מספיק יפה בשבילו וכו'.
ולמי שזה דביק, מוטב שיתרחק, שלא חלילה ידבק.
(כתבתי בצורה קצת בוטה כי הרגשתי שהרבה מן התגובות התנגדות לאשכול זה, לא מונעות את עצמן מלכתוב בצורה תוקפנית ופוגענית, ואשמח מאד לדעת במה יצאתי נגד כאלו שנפגעו, אולי אני צריכה להתנצל, אני לא שמתי לב)
שכשנפגעו פה
היה חוסר רגישות ואמרו שלא יפתחו שרשורים,יתגברו וכו'
ופתאום .. את נפגעת מתגובה?
מוזר שמצד אחד הרצאות לנפגים מצד אחד
ופתאום את מרשה לעצמך להיפגע
שהערה היתה על שרשור דביק ולא עלייך אלא ענין השרשור
בדיוק כמו הטיעון מנגד..ענין השרשור שהוא לא נעים לכמה
אז איך את נותנת מקום רק לצד שלך
ממה נפגעו? מישהו כתב להם משהו? אם אני מספרת שיש לי עבודה ומישהי שאין לה שמעה ונפגעה, האם זה חוסר רגישות מצידי? האם אני צריכה לנחש שיש מישהו שיפגע משירשור תמים של אהבה?
לא השתמשתי בשום מילים פוגעות או זילזול כשאמרתי שלא יפתחו. דיברתי ענייני ולא כיניתי במילים יפהפיות כמו דביק ומיותר.
איך אתם נותנים רק מקום לעצמיכם להפגע, ולא חושבים על הצד שכותב את התגובות הכ"כ יפות לבעל, שאחרי שטרח וכתב את שאל ליבו, תוקפים אותו ומזלזלים בהודעותיו.
ואני חושבת על הצאדיקה המיוחדת שפתחה שירשור פירגון וקיבלה שירשור טיעון ועל זה דיברתי.
בהצלחה ויום טוב.
כתר הרימוןהיה בו הרבה גאוה ויחצנות
פעם למדנו בשיעור זוגיות כמה חשוב לא להחצין את הקשר.
במקרה ההוא דובר על נתינת ידיים וחיבוקים ברבים.
צריך להיות מאוד רגישים. יש אנשים שאסורים הרבה זמן וקשה להם לראות זוגות שמחצינים את הקשר.
זה לא חובה אבל זו התחשבות בזולת.
אותו דבר לגבי השרשור הזה.
ובלי קשר לעדינות כלפי אחרים - כמו שיש דברים שלא עושים ברבים בגלל צניעות
ככה תשבחות והתפארויות מוגזמות צריכות להעשות בצורה צנועה.
זה פשוט לא נעים. אולי אפילו לא צנוע.
אבל בכיף שיהיה לכם...
מי שנהנה מזה.
רק היה לי חשוב להביע את דעתי.
וזה גם מה שנותן את הכח לסלוח.
תגובות מאנשים דתיים או כאלה שקוראים לעצמם דתיים והתחושה שלי היא בחילה קשה, אנשים ללא טיפת מוסר ללא קורטוב של כבוד לשני.
מה נסגר איתכם תגידו? הדת שלכם מתבטאת בחצאית וכיפה? איפה הערכים? בן אדם לחבירו כבוד בסיסי לאדם? כלום ושום דבר, פשוט בושה וחרפה, חילול ה' אחד גדול מה שהולך פה, כל מי שפגע וענה בצורה מבזה צריך לבקש סליחה מפותחת השרשור.
אני מאד מקווה שחילונים לא קוראים פה.
פשוט עברתי עליו, בעקבות מה שכתבת, ולא ראיתי הרבה אנשים שנכנסו להגדרה של "אנשים ללא טיפת מוסר ללא קורטוב של כבוד לשני".
מאוד לא נעים לשמוע ביקורת שמכלילה את כולם ביחד. יש לך ביקורת על ניקים מסוימים שכתבו כאן תגובות לא מכבדות?
תגיב להם באופן אישי. ראוי יותר במסר (לא ברשות הרבים), או על-גבי הפורום. אבל לפנות לכולם, עם ביקורת כזו חריפה (בלי טיפת מוסר?! ללא קורטוב של כבוד?!), זה לחטוא לאמת, לפני הכל.
התקיים כאן דיון לגבי השירשור הזה, וכתיבת מחמאות לבעל בריש גלי. במסגרת הדיון, הובעו דעות שונות. כן, היו גם תגובות לא מכבדות. והן היו מעטות.
אז לומר על השירשור "חילול ה' אחד גדול"? מי שמך? מי שמך לשפוט- אפילו את אלו שהגיבו בחוסר כבוד- ולקבוע עבורם שאין להם טיפת מוסר או קורטוב כבוד?
צריך לדעת איך להוכיח, בלי להגזים ובאופן ענייני.
מאמע צדיקה תודי לאל שבה זכית
באמת נחמד לקרוא משהו שמח,
ובתור מישהי שעוד לא מהפורום זה ממש מחזק!
ולפרגן תמיד מותר, גם לפולנים
כמה אני אוהב את עצמי
איזה כיף לי
אין כמוני בעולם
מפרגן, תומך
אין !! פשוט אין עלי !!!
מי רוצה להיות אישה שנייה ?
(בהומור כמובן..)
כמו צמח בר
והוא חושבת שאני הומורסיט
סתאאאאאם
פתחתי משתמש חדש לצורך השאלה
בעלי במילואים והוא עושה שבוע שבוע
כל פעם שהוא חוזר יש לחץ בבית..
מרגישה שאני הולכת על ביצים
תוך רגע מגיעים למריבה
וזה ממש ממש מבאססס
ניסינו לעשות תאום ציפיות בתקווה שזה יעזור
אבל זה לא ממש שינה משהו
זה ממש מתסכל אותי
זה קשה להגיד ואני גם לא לגמרי מתכוונת לזה
אבל לפעמים כבר מעדיפה שהוא יסיים את הכול ברצף ולא יחזור באמצע הביתה..
תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל
בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.
מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.
עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.
ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.
אז זה מתבטא במריבה.
מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.
ואני אענה ראשונה כי מן הסתם תצפו ממני לשתף גם.
אז לדעתי זוגיות תקינה:
כבוד הדדי (מדברים הכבוד אחד לשני)
ויתור הדדי. (לא רק צד אחד מוותר)
מעוניינים לבלות זמן ביחד על בסיס רצון חופשי ולא שצריך להתחנן ליחס
אני מחלק דירוג
כי מן הסתם תרצי שמישהו
יתן לך דירוג
ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים
לפידבק ממך.
שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת
מכילה ומקבלת ולא שיפוטית
מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים
ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.
החכמתם אותי.
תנו עוד.
לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.
אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.
זה הבסיס לדעתי.
בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה
מכאן זה עולם ומלואו.
לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.
תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי
ברור שכל אחד מההשקעה שלו
וכן למרות שזה כללי
זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו
מה זה זוגיות תקינה
מצד שני
עולה לי חשש עכשיו
שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו
בזמן שכן תקין אצלו
בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות
כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.
בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר
בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה
או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל
מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי
יש לנו בעיה ביחסי אישות. אנחנו נשואים כבר 10 שנים בהתחלה הייתי מדברת על זה והלך לכמה בדיקות אבל הפסיק. מאוד מתוסכלת מה עושים?
לק"י
מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).
מובן בפורום פתוח.
ממליץ:
למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.
לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...
כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.
מול הילדים וגם לא מולם.
באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי
זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......
נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.
בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.
טיפול.
בן אדם שחי מהחולשות שלך
אתה לא רוצה להיות נשוי לו.
דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.
או מפציצים אותו באהבה ובחמלה
בתקווה שהוא יצליח להתיישר
כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ
ולהתנהג לא יפה
ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה
ואומר איזה ילדה טובה
ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה
ואז מרוב הלם היא מוחמאת
וחוזרת לתלם.
אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה
שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.
שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!
באמת חצה גבולות
הבן אדם בבעיה.
האשה משפילה אותו מול הילדים.
הוא סופג ניכור הורי.
וניכור אישי.
לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.
מה אתה מציע לו לעשות?
הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול
מבחינתי זו אמירה ריקה
כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו
וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו
השכם והערב
אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן
והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול
לכן תרגיעו.
יש לבן אדם בעיה
תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות
לא עם דיקלומים.
ובטח לו להוציא את התסכול עלי.
בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא
דברים נחמדים על אנשים שטוב
להם בחיים
והם נהנים.
בשביל זה יש פורום גרושים גרושות
שם מכיייפים (:
בחרת להכנס לפורום הקשוח
של נישואין טריים.
אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים
ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.
תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.
מה קשור להתקומם נגדי?
נראלי זה פחות מתאים.
זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.
אדם פרו
מגיב ממש טוב
(:
אני מגיב סבבה
עיינו ב200 תגובות
אחרונות (:
תודה ממש הייתי צריך את העידוד
מידי פעם נוהגים לחבוט בי
בפורום זה או אחר.
הבעיה היחידה שיש בי,
שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"
אני חושב שחבר טוב
שנמצא ועבר דברים דומים,
אם כי לא זהים.
הוא הכתובת לתמיכה.
כי הוא יבין אותך
יודע לתת לך עצה מהזוית שלך
וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני
אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו
הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים
שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים
אותך.
אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30
אבל לא נורא אני אתעודד ממך
אם אתה מתעקש
אנשים כותבים בפורום
לא כדי שיגידו להם: טיפול.
אגב אני בטיפול רגשי
ועדיין
השיחה עם אנשים על בסיס חופשי
כמו בפורום או עם חברות
יש להם איכות אחרת
טיפול רגשי הוא חשוב מאוד
יחד עם זאת
זה לא הדבר היחיד שעוזר.
הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.
אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.
ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.
אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.
אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.
טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.
והמסקנה שלי
באופן מכליל
ואני ממש לא מומחית
בהכללה גסה מאוד
אני משערת
שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר
ככה גם מתרחקים
וקשה להסביר איך הריחוק התחיל
זה יושב על הרבה דברים
זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.
למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.
יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)
בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.
רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות
אבל אני לא כאן כדי להתווכח
וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.
ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.
מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.
ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך
גבר ואישה לא אמורים להיות דומים
על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.
וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.
כאב עצום ממש
תודה על הארת העיניים
מלהגיד טיפול טיפול טיפול
קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.
אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.
כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.
בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג
יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.
במה מפעיל אותך.
היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.
תאמין, ותלך בצדקת דרכך.
האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,
סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.
ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.
תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.
אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.
ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.
בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.
אוף, קשה לי ממש שעל הכל אני יכול לדבר עם אשתי, לשתף אותה, חוץ מהאתגר של שמירת הברית, התמודדות מול נשים אחרות וכו'.
אני מרגיש בוגד שאני מסתיר ממנה את זה.
ברוך השם אני הולך בתלם, אולי קצת יותר מאותגר מהרבה אחרים, אבל ההתמודדות נשארת בגזרת ההתמודדות וברוך השם לא מעבר.
אבל זה קשה מאוד, כל היום להתמודד עם משהו חזק ממך, והכי קשה שאני לא מעיז לספר לה.
אף פעם לא ניסיתי אבל אני מרגיש עליה שהיא לא תוכל להכיל את זה.
אז אני מרגיש בוגד מעצם ההסתרה הזו.
מה אתם אומרים? אתם מספרים? יצא לכם לספר, ומה היו התגובות?
והנשים - מה אתם חושבות על הנושא הזה? זה אמור להיות שיח פתוח ביניכם או משהו שהבעל סוחב לבד?
מה אתם מצפות ממנו, לספר או לא, ומה נראה לכם יהיו התגובות שלכם כשהוא יספר.
בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.
פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.
אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף
שניהם כתבו ספרים בנושא.
הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.
ולצורת הסתכלות על הנושא.
מחפש רב עם רוח יותר צעירה
יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.
יותר מידי בשבילי
טוב
אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת
זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה
בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה
שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת
חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ
ואין פה בגידה בעיניי
אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות
אם לא - למה לפרק לה את האשליה?
גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי
לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי
למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?
כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?
האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?
באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה
כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?
אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?
כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין
בטח שיש עניין של שיתוף.
גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל
תלוי מה משתפים ואיך.
אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין
לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,
זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.
אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.
וזה גם בסדר.
אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.
אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.
מבלי לעשות כלום.
עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.
בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.
בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:
נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?
להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.
אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?
יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.
בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!
תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.
אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!
בהצלחה גיבור!
תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.
נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!
ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.
עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.
בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.
אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.
בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):
''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.
לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.
לא מנטרל את ההתמודדות.
אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.
והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.
כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''
הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.
כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.
לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.
היא לא בזה שאתה לא מספר.
בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.
זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.
מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.
אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.
אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).
לצערי מסכים עם @פשוט אני..
בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.
יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...
מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...
מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.
אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.
אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???
תודה ל@המקורית
על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.
רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.
הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?
הרבה גברים מאותגרים בזה
צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך
ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים
זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך
לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב
אתה או היא?
שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)
שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)
אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.
אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?
עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.
זה מה שכתבתי
אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.
לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.
תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.
אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.
זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.
אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.
אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.
ושתי עצות בשבילך-
לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).
להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.
להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.
אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים
כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה
אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!
העיצה על הכל היא תפילה!
תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.
השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,
כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.
מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.
לגביי שיתוף עם האישה -
היא לא תבין כי אין לה!!!
תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,
רק הם יעזרו לך.
כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -
עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.
גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.
אבל תמיד מנצחים.
כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.
"
מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..
"
"
אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?
"
זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.
מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.
בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.
על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.
הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).
הקומה השלישית היא - אמון.
אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.
אישית -
כן אספר ואשתף הכל. הכל.
אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.
נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.
כי
אנחנו לא מבינים את התמודדות
אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני
יש בנינו אמון .
אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.
.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.
אני ואשתי נשואים 8 שנים
יחסינו עלו על עליות וגם ירדו מורדות,
לאחרונה אני מרגיש שלא איכפת לה מהמצב הכלכלי בכלל,
היא כמעט ולא הולכת לעבודה
ולעומת זאת אני מכניס את המשכורת העיקרית
כל חודש אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים הלוואה
וזה הגיע למצב שגם הבנק לא מוכן כבר לתת הלוואה
סיכמנו על תקציב מסוים שגם ממנו היא חרגה
ניסינו לתחום את התקציב לחן בנק שני ואז גיליתי שהיא פתחה אשראי נוסף
אני כבר שוקל להפריד חשבונות, עם כל החובות שהיא צברה אני מעדיף לעזות את זה עכשיו ולא שיהיה מאוחר מידי
כל פעם שאני אומר לה את זה היא עונה לי אם אתה מפריד חשבונות נתגרש וזהו,
לא הבנתי אנחנו נשואים רק כדי שאני אממן אותך?
זה עוד יותר דוחף אותי לעשות את הצעד הזה
מה אתם אומרים?
והחליטה לשים רגל על רגל
ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.
החולשה של הדור.
המפרקת את רוב הבתים.
פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.
אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה
ולא מהיום אומר לך.
הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.
גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40
בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה
ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.
ואני שואל
אם הוא לא מעוניין בילד משותף,
למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45
שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.
ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42
גם שמציפות את אתרי ההיכרות.
ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה
שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.
וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.
ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו
אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה
והולך להעלם בשנים האחרונות.
זה ממש דוחה אותי.
זהו כסף שקונה יופי.??
על זה את מתבססת?
הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן
המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.
ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה
שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.
הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.
באלגנט.
חברה אמיתית
שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36
גיל שממנו אפשר רק לרדת.
בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.
נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי
אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב
מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,
המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!
כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.
זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.
באחריות ומנסיון.
ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.
כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.
גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.
הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.
אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני
פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית
יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)
לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.
אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...
אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.
איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק
אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.
ועכשיו בקשר אליך,
דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,
מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.
אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...
הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.
לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.
תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.
בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.
מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.
כל יום שעובר זה הפסד.
נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.
בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.
קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.
קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.
"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"
אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.
תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.
וזה האמת לעולם.
רק מה, החיים בולעים.
חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.
כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...
כולם ככה.
הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.
לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.
בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...
הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.
הלוואי.
בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.
יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.
צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).
אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.
בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.
נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.
לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.
לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,
אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"
להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.
היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.
היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?
אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?
אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).
לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.
האם יש פה מישהי שתחתנה עם אדם שסובל מדיכאון?
לק"י
אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.
בהצלחה!!
אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.
אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.
לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.
ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.
בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?
התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.
לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.
מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.
ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.
אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.
המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.
נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.
ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.
תצליחו!!
לק"י
האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.
אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.
ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.
כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.
כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון
אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.
ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.
כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.
היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.
לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)
סה משהו זצריך לבחור.
אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..
אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.
לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות
בהצלחה.
נשואים טריים וותיקים אלופים
לפני כמה שנים נחרב הבית
כל בית שאתם בונים
הזוגיות שלכם המשפחה
היא כמו אבן,
כמו בנייה ושיקום של חורבה מחורבות ירושלים
תמשיכו לנסות ולהשתדל בבניין הבתים שלכם
אתם מביאים את הגאולה
אל תתיאשו
חיזקו ואימצו נשואים.
אני מעריך אתכם על כל העבודה שאתם עושים.
עבודה שאף אחד לא ידע מי עשה.
אבל היא העבודה האמיתית.
והבניין האמיתי של עם ישראל.
כידוע שהבניין הוא לא רק טכני אבנים
אלא הקשר והביחד הנעים שהיה בו
והקרבת אלוהים שהוא ייצג.
כשעם ישראל היה במדרגה טובה
עם דוד ושלמה שהיו מתאימים למצב העם
באותה תקופה.
לכן שימרו על עצמכם יחד.
ותרו זו לזה. תרעיפו באהבת חינם.
על הילדים (קל יותר) ועל בני הזוג (כנראה יש כאלה שמתקשים בכך) ועל עצמכם.
תהנו תשקיעו ותבנו בתים מלאים באהבה.
