נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

ואם אכתוב על זה בפורום, מה זה ייתן? 

    אולי זוג שקשה להם קורא את זה וזה יהיה בסיס להשוואה גרועה?

זה..

אני מראה לבעלי מה שאני כותבת... גם מה שכתבתי על שאנחנו הפכים וגם זה.

דווקא אני חושבת שיש חוזק בזה שכשאת אומרת לאחרים והוא רואה או שומע זה נותן לזה יותר תוקף ויותר חוזק.

(אם בעלי אומר לי שהוא מעריך אותי, אני אשמח מאד. אבל אם אני ישמע אותו אומר זאת לאמא שלי אני יהיה בעננים)

זה עלול להביא לקנאה.

מישהי שבדיוק קשה לה עם בעלה שלא עושה איזה משהו ורואה שאצל אחרות הבעל כן עושה...סתם עושה רע.

וחוץ מזה -שלי הכי מושלם.(כמובן שלא אפרט למה... )

טרי מאתמול- כשהתקשרתי לפרוק לו בצהריים על כמה אני לחוצה על כל הדברים שצריך לעשות (עבודות להגשה בסוף שנת לימודים, מבחנים, עבודות לקיץ, בדיקות הריון, קורס הכנה ללידה, לנקות את הבית לשבת, לארוז לשבת, לבשל, לעשות קניות, ועוד מלא דברים) הוא הקשיב.

וכשחזרתי הבייתה בסוף יום מתיש, בשעה 20:00, בידיעה שיש לנו עוד הרבה לעשות הערב- גיליתי אותו מנקה את הבית לבד! 

לא רק שהוא הקשיב לכל הפריקה והלחץ שלי אבל הוא גם הבין לחלוטין אותי ועשה מעשה! עכשיו, למה אין סמיילי מצדיע?

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

השוואות...

אני אתחיל לספר על כל היהלומים? התכשיטים? פרחים ושוקולדים? שהוא קונה לי.באמת נראה לי זה לא לעניין.

יש לי אוסף תמונות שאני מצלמת את כל ההפתעות שישארו למזכרת...

הוא גם לא קורא כאן, אז זה סתם ..... בשביל מה? לחזק את עצמי שזכיתי?

כי יש דברים שהוא עושה שבאמת אנשים מרימים גבה כמו הפתעות מאוד גרנדיוזיות ..

אפילו במשפחה יש את הקנאה, אז בשביל מה? כל חג מחדש, כמו שבועות, ליל הסדר, סוכות, כל אחת באה עם התכשיט או הבושם שבעלה קנה... זה סתם תחרות.

ואין שום דבר רע בלהאיר את הדברים החיוביים.

אני חושבת שנשים כאן מספיק אינטיליגנטיות להבין שלכל בעל יש כמובן גם חסרונות, ואין שום סיבה שבעולם להשוות בין הבעלים או חלילה לקנא.

הרי ברור שמאחורי כל אימרה כמה הבעל שלי מדהים, מסתתר גם חסרון קטן (כולנו בנא)

אז למה לקנא??

ולכן התגובות באות ממקום מסוים,דוקא מאוד עמוק,אני מניחה שגברים יתבטאו אחרת

כדי שאח"כ לא יגידו פה (כמו שכבר אמרו )שתמיד כשנפתח שרשור על מעלות של הבעל אני מסתיגת.

אז אני רוצה להגיד :

שבעלי מאוד מאוד מוכשר (בקנה מידה עצום-מעבר לנורמה).

יש לו קליטה לדברים מאוד טובה.

יש לו כתפים מאוד רחבות במובן שהוא משרה ביטחון,כגון: לא הייתי מצליחה ללדת בלעדיו, לדעתי הוא גם היה יכול ליילד אותי.

אפשר לסמוך עליו בעינים עצומות שיוציא אותי מכל צרה וצוקה, וכל חור בעולם שאני אהיה תקועה, אני פשוט יכולה להיות רגועה שנצא מהמקום, הוא יודע איך ומה לעשות מבחינה טכנית, פיזית.

כמו אריה טורף הוא יגן עלי ועל הילדים.

כשהוא עושה משהוא הוא עושה את זה בצורה הכי מושקעת והכי הרבה עם מחשבה. (אם למשל הוא ינקה את התנור אז זה נראה כאילו הרגע קנו אותו)

כשאני מדמינת את האביר על הסוס הלבן שראה את הנסיכה בצרה והוא חטף אותה והציל אותה.זה פשוט בעלי!

(הוא גם נראה כמו אביר הוא מאוד חתיך ויפה.. )

ויש הרבה משתדלת לא להעיר לו.

אבל אני כ"כ אוהבת אותו, והוא בנאדם כ"כ טוב.

שומר עלי מכל משמר, שאני אוכל אוכל טוב ושאני לא אהיה רעבה, שאני אתפנק בכל משהו טעים שבא לי.

הוא עוזר לי לסדר ת'בית, וקם כל בוקר בחמש לעבודה בעוד שאני קמה בשבע ולא עובדת.

הוא שמח שאני בבית עם התינוק ומגדלת אותו, ומחמיא לי כל הזמן על האוכל הטעים. ועל האישה היפהפיה (טוב, זה נכון )

הוא שומר על הילדים בזמן שאני מנקה.

ותמיד עוזר לי בבישולים לשבת והרבה פעמים גם מנקה את כל הבית במוצא"ש.

הוא מתחשב בדעתי, ותמיד מסכים איתי שאני צודקת (גם אם הוא חושב אחרת).

הוא מקשיב והוא אדיב, והוא הבעל המושלם בשבילי.

ולכל אלו שרק רוצות לעשות השוואות, אנא, תהיינה חכמות, השירשור הזה הוא שירשור מעלות, ולכן לא כתבנו את החסרונות, אבל אין אדם מושלם בעולם. מה שיש לי- אולי אין לך. אבל מה שיש לך- אולי אין לי.

תודה לה' שנתן לי את הבעל שלי!!!!!!!!!!

את אוהבת את בעלך ומעריכה אותו? תשמחי ותודי לה'. 

לדעתי זה יכול לדרוך על הרבה יבלות ולגרות להרבה בעיות והשוואות.

יש טוב וצריך להודות עליו!

(ולא לנצל"ש בבקשה.)

ואכן, חובה להודות עליו, בצורה הכי בריאה

וע"ע -

"מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם קללה תחשב לו" (משלי)

"יצו ה' לך את הברכה באסמיך -

אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין" (גמרא)

לא יוצאת מזה שום תועלת לעשות זאת בפורום וזו גם קצת פגיעה בפרטיות ובקשר האישי בין בני הזוג.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

וגם אני, אגב.

אני מבקשת הרבה מה' שיביא לי עיניים לראות את הטוב שבו.

לא תמיד קל, אבל גדלים.

ומה' אישה לאיש.

אני שמחה בשבילך, יקרה, שכך את מרגישה על בעלך.

הלוואי והילדים שלי יזכו.

ברור לי שיש דברים שאחרים יותר מוכשרים ממנו וכו

כשלעצמי הוא כניראה בידיוק מה שהייתי צריכה לזיווג

בעלי הוא הבעל הכי מושלם שיש בעולם! מתה עליו!!

הוא כ"כ מבין אותי בדיוק גם מה שמעבר למילים.  13 שנה ועדיין האהבה כמו בחדר ייחוד...

הוא עוזר, מפרגן, תומך, מעודד, וכו וכו

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אנחנו לא מכירים אותה אז לא נדע אם היא פוזלת לצדדים או לא,מעריכה או לא,החיים הם דבר מורכב.

את ממש חצופה! לא זכיתי ולא כתבתי זאת ממרמור או מקנאה. מה לעשות! תפסיקו כבר לחנך אנשים ! מה את חושבת? שלא ניסיתי להתעלות ולהכיל? ואני ממש לא פוזלת לצדדים. ממש לא! החיים מורכבים.  הם לא תוכנית כבקשתך. ותודה1 אבל אני לא צריכה רעיונות איך לתקן את המצב. הוא בלתי הפיך לצערי. שמחה עם כל הנשואות המאושרות. באמת. ומתפללת שילדי גם יזכו. בתחום הזה לא זכיתי אבל ה' מפצה אותי במליון דברים אחרים. ב"ה. 

לכל אחד יש תקופות כאלה

ולא צריך לדבר ב"סיסמאות" של "להיות מאושר זו חובה".. העולם מורכב ולא יודעים נתונים. האשה הזו העידה על עצמה כמצליחה להיות מאושרת מדברים אחרים. כל הכבוד.  חושבני שדי מובן שדבריה היו הבעת כאב, והשתתפות בשמחת אחרות (לכן גם ספק לגבי שרשור כזה אם תועלתו רבה מנזקו, לענ"ד. אע"פ שלא קראתי את רובו; לא רציתי להתערב ב"עזרת נשים" הזו).

ולהגיד "לא צריך להיפגע" - זו לא חוכמה.. לא צריך לפגוע. ודברים פוגעים גם אם "לא מכירים", גם אם לא באותה רמה כמו שמכירים.  ראוי להתנצל.

זה לא מצליח- לא להיות שם. נישואין זה לא דבר של מה בכך ולא סובבים רק על האושר של הפרט.

יכול להיות שאת פסיכולוגית או מטפלת זוגית?

כי אם לא אז עדיף לעצור כאן.

וגם אם כן.פשוט לעצור.

את לא יכולה בהינף מילה,לגזור על אנשים להתגרש או להתאמץ או מה לא..

זה ממש לא לעניין.

מחילה.

רק כשי שלא יקנאו ויעשו עליו עין הרע.

יאללה יאללה.

להתלונן על הבעל או האשה עד לפרטי פרטים,

כולל ענינים שלכולי עלמא אמורים להשאר בצנעה שבצנעה- זה מותר.

אבל להעלות קצת אור ונקודות טובות? הו לא. אנשים יקנאו רחמנא ליצלן!

אין עליו..

ועזבו אותי מעין הרע וכאלה..

בס"ד

תודה רבה לנשים המפרגנות שבעצם נתנו הרבה נקודות לחשיבה איך בעל יכול לשמח, לעזור ולתמוך באשתו!!

השרשור נתן לי מוטיבציה לנסות להיות אדם יותר טוב, תודה. אשריכן.

למי שחושש לקנאה:

אחד מאיסורי לשון הרע הוא לשבח אדם בפני שונאיו/מתחריו כדי שלא יפגעו בו. (זה שונה מהמקרה כאן, אבל העיקרון דומה)
אבל לענ"ד מי שבוחרת לקרוא את השרשור למרות שהיא לא מאושרת מבעלה - בוחרת לפגוע בעצמה וזה באחריותה, בגלל שברור מההודעה הראשונה מה הנושא ומה יכתבו בהמשך. שלא תמשיך לקרוא!

לפי הבנתי את הגישה של החשש לקנאה, אז גם צריך להתנגד לפירסומי ה"מזל טוב" בפורום לנ"ו שיכולים לגרום לקנאה לרווקים. למה זה לא קורה?

יותר מזה, אם ככה - שיפסיקו לכתוב כאן סיפורים של קשיים, כי זה עלול לגרום לזוגות תמימים לשים לב לדברים פחות טובים שהם לא הבחינו בהם קודם!!

אז בואו נסגור פשוט את הפורום. <צ>

בקשר לאלו שכותבים שאת הפירגונים צריך להגיד לבעל בלבד:

לא סתם כתוב "ואמר רבי ירמיה בן אלעזר: מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו וכולו שלא בפניו" (עירובין, י"ח, ב') - מסתבר שגם יש עניין לשבח אדם שלא בפניו. גם את הבעל.

הרבה פעמים טוב לאדם לא לדעת בדיוק את כל הדברים הטובים שחושבים עליו. לדעתי זה מתכון לעבודה על מידת הגאווה.
בנוסף, יכול להיות חשוב ומועיל לאישה להביע את ההערכה לבעלה - גם שלא בפניו. כשמביעים את הרגשות, זה משחרר.
זה יכול אפילו לגרום לאישה שיהיה לה יותר קל לפרגן לבעלה ולראות יותר נקודות טובות בו - ובעיקר לשדר את האהבה וההערכה שלה כלפיו בלי מילים.

תודה שיצרתן שרשור שמתמקד בטוב! תזכו להרבות אור בישראל!

כשראיתי את הודעתך הראשונה שמחתי מאוד

שאוכל לבטא את הצפת הרגשות שממלאה אותי לפעמים באהבה לבעלי.

דווקא לאנשים מוכרים וקרובים זה לא מתאים לספר אך בפורום אנונימי זה רעיון מעולה,

מה שנכתב בהמשך פתח את עיניי למחשבה שישנן נשים שקשה להן, וקשה להן מאוד לראות ולשמוע את הטוב של האחר.

אני לא יכולה לרדת לעומק מחשבתן כי לא הייתי במקומן ולכן אסכם שהרעיון נפלא ותודה שוב,

אך מדבריהן עולה שעדיף לסיים כאן את הרצון הטוב, ולהתחשב בקושי שלהן.

תודה לכן ששיתפתם בתחושה ולימדתן אותי כמה חשוב להיזהר לא לגרום לאחרים לקנא.

מאחלת לכן שתמצאו את הטוב עם המון אהבה בחייכן.

כדאי שאשמור אותם ביני לבינו ב ל ב ד , כי זה מקומם היחיד.כמובן מול ה' שנתן לי אותו, ומול אמא שלו וכו'...

ובידיוק השבוע חשבתי לכתוב הודעה כזו באחד הפורומים.....אותי מטריד השימוש התכוף במושג מושלם...הרי השם לא מצפה מאיתנו להיות מושלמים!

לבין לספר למישהו שאתה מכיר.  בפורום זה וירטואלי, אין באמת במי לקנא, בעוד במציאות זה באמת מושא לקנאה.

2. אדם שיש לו טוב, מאד זקוק לשיתוף, כשמישהו מתארס קשה לו מאד לבלוע ולא לספר אלא הוא תכף רץ לספר לכולם.

מעבר לכך, לא הכרזתי ברמקול כמה בעלי מפנק, וכולם חייבים לשמוע.

הייתה כותרת באשכול מובנת לחלוטין שזה שירשור אהבה, מי שחסר לה (מאחלת לה שה'  ירויח גבולה) שלא תכנס. מי שמקנאה שלא תעמיד עצמה בפני ניסיון.

הגיוני שהצנעה האמיתית זה להשאיר את זה ביני לבין בעלי, אך הרגשתנו צורך לשתף, מי אמר שאני צנועה אמיתית? כנראה חסר לי.

ואני לא מבינה מה האובססיביות הזו להתנגד לאשכול, מי שלא טוב לה מוזמנת לפתוח שירשור חסרונות. אולי נשתתף גם בו ואז זה ירגיע את השאר שבעלי לא כזה מושלם.

לפני שנים פגשתי חבר בהסעה, הוא החזיק זר פרחים לאשתו כשיצא מהסעה(שבה היו רק גברים) החביא את הזר, כששאלתי אותו למה, הוא הסביר שלפני גברים אחרים הוא רוצה להראות כמה הוא משקיע באשתו אבל מול נשים הוא יצניע את העובדה הזו.

שאלתי לפני נשות הפורום: הידעתן למה נהג כך?

נא להסיק מסקנות.

לא זו בלבד שזה הדבר הכי זול, הכי קל והכי בנאלי שבעולם אלא גם שאין כאן שום השקעה מיוחדת בזולתך כי גם הבעל גר בבית וגם הוא נהנה מהפרחים שמקשטים את ביתו.

ולדעתי הוא נהג כך כי הוא קצת תמהוני, מה כבר יש להתפאר או להסתיר בקניית פרחים הביתה?

בס"ד

פרחים בבית זה כיף

שהבעל קונה פרחים זה כי הוא משקיע בך

אין לו מה להתעניין בפרחים אצלו בבית

הוא קונה אותם כי הוא יודע שאת אוהבת

שזה עושה לך טוב

שאת תאהבי

מראה שהוא משקיע בך

הלך, בחר פרחים, קנה

זה ממש צעד יפה!!!!

מקווה שאתה משקיע באישתך....

לרוב אני קונה כשאני עוצרת בתחנת דלק בדרך הביתה אני מנצלת את ההזדמנות וקונה והוא מאד מבסוט.

ולפעמים גם הוא קונה.

פרחים הם לא עניין לנשים בלבד וגם לא שוקולד.

גם הילדים מתים על שוקולדים וגלידות ודי קשה למנוע מהם להגזים... (אבל פרחים לא ממש מעניינים אותם)

שוקולד קטן עולה הרבה פחות מזר פרחים שנקנה בחנות.

ובעיניי זו בהחלט השקעה מיוחדת.

וההסתרה היא יותר עבורו, לדעתי- במקום שכל אחת תראה את הפרחים ותחשוב "אה, הוא בטח מביא לאשתו פרחים", הוא שומר את המחשבה והידיעה הראשונית על זה לאשתו.

להניח את דעתך, היינו צעירים חסרי נסיון ואמצעים כלכליים.

רואים שפספסת את המסר העיקרי כאן.

יש נשים שאצלהן פרחים זו השקעה נעימה מצד הבעל.

זה שאצלך "זה הדבר הכי זול, הכי קל והכי בנאלי שבעולם אלא גם שאין כאן שום השקעה מיוחדת בזולתך"

לא אומר שאצל כולם זה ככה.

בכל זאת, נסי להתמקד במסר, אוקי?

כמה עולים חיוך או מילה טובה?!?

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

צריך לעבוד על זה שירגיש כך, כי אם ה' החליט שזה הבן זוג המושלם שלו -הוא יודע מה שהוא עושה

אין לי מילים לתאר כמה השרשור הזה מגעיל ודביק ומיותר.

ומיותרת!!!

כאלו שנפגעו

אם אמירות שונות

מדברת על פוגע?

אני יותר מבין את אלה שלא מתחברים לשרשור

וכן יש משהו צורם בהחצנות האלו

כן, יש כאלו שפורקות את הכאוס ואת הצדדים הלא חיוביים בבן הזוג, ויש כאלו שרוצות לפרוק דווקא את האהבה ואת הטוב.

הרי לשכנה ולחברה לא אומר כמה בעלי מייטיב איתי שמא חלילה תקנא. אז על גבי הפורום אני מרשה לעצמי לכתוב ומי שלא מתחבר, זכותו, הוא יכול לעבור לשירשור אחר.

הרי תמיד יש כאלו שחסר להם, אז בגלל זה לא אכתוב בפורום הריון ןלידה? או שלא אספר שאני מתחתנת? שמא רווק יקנא וייצא לו הלב?

מצחיק שדווקא המידות השליליות של הקנאה משתלטות פה, בלי בושה.

ואני מרגישה שזכותי המלאה לכתוב כמה אני אוהבת את בעלי, כמו שזכותו המלאה של מי שכתב שאשתו לא מספיק יפה בשבילו וכו'.

ולמי שזה דביק, מוטב שיתרחק, שלא חלילה ידבק.

(כתבתי בצורה קצת בוטה כי הרגשתי שהרבה מן התגובות התנגדות לאשכול זה, לא מונעות את עצמן מלכתוב בצורה תוקפנית ופוגענית, ואשמח מאד לדעת במה יצאתי נגד כאלו שנפגעו, אולי אני צריכה להתנצל, אני לא שמתי לב)

שכשנפגעו פה

היה חוסר רגישות ואמרו שלא יפתחו שרשורים,יתגברו וכו'

ופתאום .. את נפגעת מתגובה?

מוזר שמצד אחד הרצאות לנפגים מצד אחד

ופתאום את מרשה לעצמך להיפגע

שהערה היתה על שרשור דביק ולא עלייך אלא ענין השרשור

בדיוק כמו הטיעון מנגד..ענין השרשור שהוא לא נעים לכמה

אז איך את נותנת מקום רק לצד שלך

ממה נפגעו? מישהו כתב להם משהו? אם אני מספרת שיש לי עבודה ומישהי שאין לה שמעה ונפגעה, האם זה חוסר רגישות מצידי? האם אני צריכה לנחש שיש מישהו שיפגע משירשור תמים של אהבה?

לא השתמשתי בשום מילים פוגעות או זילזול כשאמרתי שלא יפתחו. דיברתי ענייני ולא כיניתי במילים יפהפיות כמו דביק ומיותר.

איך אתם נותנים רק מקום לעצמיכם להפגע, ולא חושבים על הצד שכותב את התגובות הכ"כ יפות לבעל, שאחרי שטרח וכתב את שאל ליבו, תוקפים אותו ומזלזלים בהודעותיו.

ואני חושבת על הצאדיקה המיוחדת שפתחה שירשור פירגון וקיבלה שירשור טיעון ועל זה דיברתי.

בהצלחה ויום טוב.

היה בו הרבה גאוה ויחצנות

פעם למדנו בשיעור זוגיות כמה חשוב לא להחצין את הקשר.
במקרה ההוא דובר על נתינת ידיים וחיבוקים ברבים.
צריך להיות מאוד רגישים. יש אנשים שאסורים הרבה זמן וקשה להם לראות זוגות שמחצינים את הקשר.
זה לא חובה אבל זו התחשבות בזולת.

אותו דבר לגבי השרשור הזה.

ובלי קשר לעדינות כלפי אחרים -  כמו שיש דברים שלא עושים ברבים בגלל צניעות
ככה תשבחות והתפארויות מוגזמות צריכות להעשות בצורה צנועה.
זה פשוט לא נעים. אולי אפילו לא צנוע.

אבל בכיף שיהיה לכם...
מי שנהנה מזה.

רק היה לי חשוב להביע את דעתי.

וזה גם מה שנותן את הכח לסלוח.

תגובות מאנשים דתיים או כאלה שקוראים לעצמם דתיים והתחושה שלי היא בחילה קשה, אנשים ללא טיפת מוסר ללא קורטוב של כבוד לשני.

מה נסגר איתכם תגידו? הדת שלכם מתבטאת בחצאית וכיפה? איפה הערכים? בן אדם לחבירו כבוד בסיסי לאדם? כלום ושום דבר, פשוט בושה וחרפה, חילול ה' אחד גדול מה שהולך פה, כל מי שפגע וענה בצורה מבזה צריך לבקש סליחה מפותחת השרשור.

אני מאד מקווה שחילונים לא קוראים פה.

פשוט עברתי עליו, בעקבות מה שכתבת, ולא ראיתי הרבה אנשים שנכנסו להגדרה של "אנשים ללא טיפת מוסר ללא קורטוב של כבוד לשני".

מאוד לא נעים לשמוע ביקורת שמכלילה את כולם ביחד. יש לך ביקורת על ניקים מסוימים שכתבו כאן תגובות לא מכבדות?

תגיב להם באופן אישי. ראוי יותר במסר (לא ברשות הרבים), או על-גבי הפורום. אבל לפנות לכולם, עם ביקורת כזו חריפה (בלי טיפת מוסר?! ללא קורטוב של כבוד?!), זה לחטוא לאמת, לפני הכל.

התקיים כאן דיון לגבי השירשור הזה, וכתיבת מחמאות לבעל בריש גלי. במסגרת הדיון, הובעו דעות שונות. כן, היו גם תגובות לא מכבדות. והן היו מעטות.

אז לומר על השירשור "חילול ה' אחד גדול"? מי שמך? מי שמך לשפוט- אפילו את אלו שהגיבו בחוסר כבוד- ולקבוע עבורם שאין להם טיפת מוסר או קורטוב כבוד?

צריך לדעת איך להוכיח, בלי להגזים ובאופן ענייני.

מאמע צדיקה תודי לאל שבה זכית

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

עדי רן כבר חשב על זה

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.