אם זה אנגלית, אז במילא היא תלמד בבית הספר ותדע בהשמך.
אם זאת שפה אחרת שאת לא דוברת אותה, אני מאוד מבינה אותך. ואני מיעצת לך , לכי תלמדי את השפה! זה בשבילך כדי שלא יצא מצב שמדברים ואת לא מבינה.... כי בטח גם בעלך דובר את השפה הזאת..
בת כמה הילדה? אם היא בת כמה חודשים אז היא במילא לא מבינה...
אם היא בת 5 אז יהיו לה עוד כמה מילים של אוצר מילים.מה אכפת לך...
גם מה התדירות שאתם נפגשות? אם הם גרים בחול וזה פעם בכמה חודשים.. אז תעבירי...
אם הם גרים לידכם, לפחות תבקשי כשהם באים אליכם שיהיה עברית.
אצלהם בבית את לא יכולה כל כך להשתלט עליה.....
זה חלק מכך שלוקחים בעל שהוא דובר שפה נוספת..
בשפה שלה, כשאר אחי בעלי, אבל אנחנו מסרבים.
את לא יכולה לכפות עליה באיזו שפה לדבר. את יכולה להשפיע על ביתך באיזו שפה לענות,
ומניסיון שלי- כשחמי וחמותי מנסים לדבר עם ילדינו בשפתם- ילדינו פשוט לא מבינים... אז הם כבר לא מנסים יותר.
צאי מהלחץ, זה ממילא ייפתר לבד...את תראי...
תני לבת שלך מתנה-
אפשרי לה קשר טוב עם סבתא, אין לזה תחליף.
תסמכי על שתיהן שעם הזמן הן תמצאנה שפה משותפת בינהן- עברית או השפה של סבתא.
לדוגמא שפת היידיש.
יש הרבה מאד נכדים היום שלא מדברים אידיש ולא יכולים לתקשר עם הסבא\סבתא שלהם, כי הם התבגרו וזה השפה שנשארה להם והעברית פחות והנכדים מדברים רק עברית וחבל.
אז למרות הקושי אולי כן כדאי לפחות קצת שתלמד מהסבתא?
בס"ד
תסבירי שאתם מבקשים לדבר איתה רק בעברית. ד"ר אבולעפיה מדבר על זה בספר שלו שצריך לדבר עם הילד רק בעברית- בשפת הקודש של הנשמה ושזה מבלבל ילדים. אתם ההורים!
זה לא העניין.
הכוונה לבילבול רוחני.
יש ערך בלגדל ילדים רק על השפה העברית, שהיא שפת הקודש. זה מוסיף טהרה לנפש.
(דומה ללמד ילדים קטנים רק לימודי קודש)
את שאר השפות והחוכמות (כלומר, מקצועות החול) ניתן ללמוד בגיל מבוגר יותר (לא הכוונה מבוגר ממש, אבל לא בגיל הרך)
כמובן, אין זה אומר שילד שמדבר בשפה נוספת (או בשפה אחרת) חוץ מעברית לא יגד בטהרה חלילה.
וכל אחד יעשה לפי ראות עייניו והרגשתו.
בהצלחה בהחלטות
הוא אומנם הוסיף מילים לשפה.
אבל העברית היתה קיימת ומתפקדת כשפה גם קודם פעולתו.
עברית היא שפת הקודש.
נכון שבעברית בת ימנו יש מילים שאינן מקראיות ואינן בלשון חז"ל,
ועדיין רוב השפה מבוססת ובנויה על השפה המקראית.
אותם בניינים, אותם שורשים, אותם זמנים. אותם שמות עצם.
אין בדברי סתירה לעובדה שי מילים בודדות בעברית המודרנית שהוצאו מהקשרן (כמו אלו שציינת)
וגם במה שאת (=האנונימית למעלה) קוראת שפת הקודש יש שינויי משמעות מתקופה לתקופה.
"אסור" ו"מותר" של חז"ל הם לגמרי לא אותם "אסור" ו"מותר" שכתובים בתנ"ך. ממש משמעות שונה. ולרש"י ולרמב"ם ולאבן-עזרא יש מילים משלהם ששונות מהתנ"ך - האם לא תקראי לשפה שהם כתבו בה שפת הקודש?
ואם רב היום כותב מאמר על הלכות שימוש בחשמל בשבת - הוא לא כתב בשפת הקודש? מה ההבדל בינו לבין הרמבם, שגם שינה מילים?
אם כבר הבן וגם אז נראה לי לא שייך. הכלה יכולה לחנך רק את ילדיה שלה.
נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון
כבר רש"י כותב "ודיברת בם"- בלשון הקודש", התכוונתי- כשלומדים דבר תורני, דעת תורה, אי אפשר להחיל על האחר, והפותחת גם לא מדברת על מה לעשות עם ביתה אלא מה לעשות לגבי חמותה, ובזה אני מציעה- לא לעשות דבר, א- כי זה לא מכבד, ב- כי מעצמו זה לא יצליח,
היא רוצה שחתומה תנהג (או יותר נכון, לא תנהג) באופן מסויים.
לא על מנת לחנך אותה.
אלא על מנת לחנך את הבת שלה...
זה אומנם לא דומה, אבל בשביך ההמחשה:
אם הסבתא היתה מאכילה את הנכדה בשר וחלב יחד.
האם לבקש ממנה לחדול מכך, זה לחנך את הסבתא??
להם לשמוע שפה זרה, ואפילו לדבר אותה
רבה אמונתך!כתבתי שזה לא דומה.
רק כדי להמחיש.
אם ההורים לא מעוניינים במשהו, מסיבה כזו או אחרת, זו זכותם. הם האחראים על חינוך הילדים.
חוץ מזה, שקטן פטור מכל המצוות. אז זה לא מדוייק לומר שאסור להם בשר בחלב.
למבוגר אסור להאכיל קטן דברים אסורים. אבל האיסור הוא לא על הקטן עצמו (ואם הוא אוכל מעצמו, זה לא אסור. כמובן שזה לא מומלץ...)
חידשת לי!!
אז למבוגר אסור להאכיל חלב ובשר בכל גיל?
להגיש צלחת עם בשרי וכוס חלב נחשב להאכיל אותו?
אם קטן (שלא הגיע לחינוך, פחות או יותר לפני גיל 6), אוכל מעצמו דבר אסור, סתם אדם (שהוא לא אביו של הקטן) לא מחוייב להפרישו, אבל אביו כן מחוייב (בכל גיל, גם קטן ממש).
"להאכיל בידיים", כלומר, להאכיל את הקטן בדבר אסור, אסור לכל אדם בכל גיל של הקטן.
(לפרוט ניתן לעיין בשולחן ערוך, אורח חיים, שמ"ג
ולעניין בשר וחלב לקטנים "ואכלת ושבעת" של הרב אלישיב קנוהל, עמוד 85)
להלכה למעשה, כדאי לשאול רב.
לפי הבנתי להגיש בשר וחלב כפי שכתבת זו בעיה.
אם הדברים לא ברורים, אני יכולה לפרט 
נבלה וטרפה מותר ("לכלב תשליכון אותו") - בשר וחלב אסור.
אז כמובן שגם לילד אסור.
(וחלב אם הוא פרווה)
נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון
זה לא בשביל שתוכלי לדבר עם הילדים. אצלך בבית יהיה רק עברית
אלא שלא תרגישי זרה כשבעלך ואמא שלו מדברים, או שאת יושבת בשולחן שבת ואת לא מבינה.
את לא חיבת לספר להם שאת לומדת את השפה. יש קורסים ויש ספרים.זה רק לטובתך, אל תלכי ראש בקיר
ההרגשה שאת יושבת ולא מבינה מה מדברים היא נוראית בעיני.
נראה לי זה כל המנטליות שמפריעה לך וזה לא רק השפה
לפחות לדעת מילים בסיסיות.
כמו מאכלים, צבעים, וכו..... לא גופים וזמנים.
זה רק בשבילה ולטובתה כדי שהיא לא תרגיש בצד. זה לא בשביל שהילדים ידעו
מה יקרה אם תדע שקיימת בעולם עוד שפה חוץ מעברית?
היא תהיה יהודיה פחות? ציונית פחות?
בלי קשר- את באמת חושבת שמפעם בשבוע\חודש (מתי שאתן נפגשות) הבת שלך תדע להבין ולדבר את השפה הזאת? מקסימום תקלוט מילה או שתיים במקרה הטוב.
בתור מישהי חוצניקית כבר הרבה זמן (אפילו אומרים לי שאני ישראלית ולא רואים שאני חוצניקית),
זה נורא קשה לדבר לילד שזה לא השפת אם שלך (ואני שוב חוזרת - נוח לי הרבה יותר לדבר בעברית מאשר שפה אחרת..)
כנראה זה בתת מודע או משו פסיכולוגי אחר, שאם קיבלת בילדותך חינוך עם שפה מסוימת והורגלת בשפה זו, אתה חייב לדבר עם שפה זו גם לילדים אחרים..
ומשו קטן - זה נראה שזה סיפור בשביל לתרץ את היחס שיש לך עם חמותך.. אני בטוחה שאת מן הסתם מנסה שהתקשורת שלך עם חמותך יהיה בסדר ונחמד, אבל באמת, תמיד כדאי להחליק פה ושם כל עוד אפשר.. יש דברים יותר גרועים.
עם הילדה.
היא לא באה בדרישות אלייך מה את תעשי עם הילדה שלך - היא רק בונה את ערוץ התקשורת הנפרד שלה עם הילדה.
טוב ובריא בשביל ילד לבנות ערוץ תקשורת נפרד עם סבא וסבתא, שלא עובר דרך העקרונות של ההורים.
ואני אומרת את זה כאמא שיש לה הרבה עקרונות בחינוך הילדים. אני, למשל, בחיים לא אענה להם אם הם מדברים אתי בפה מלא (סתם דוגמה אחת מאלף). אבל כשסבא וסבתא מדברים אתם - זה עניין של סבא וסבתא ואני לא אתערב. אם קשה לי לשמוע את זה אני אלך לחדר אחר.
מכירה ילדים להורים שתלטנים, אפילו עם כוונות טובות מאוד, וזה דבר שסובלים ממנו לכל החיים. טוב לעבוד על זה בשלב מוקדם...
אנונימי (פותח)נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון
אבל אני ממש מבינה אותך...
זו הילדה שלכם. רק שלכם. זה נכון שהיא הסבתא- אבל אתם ההורים- ורק אתם תחליטו מה לעשות.
צריך לחשוב מה לעשות בשכל כדי לא להתכסח- ולעשות הכל כמובן בעדינות ומתוך כבוד, אבל עדיין- זה הכי מתסכל בעולם כשמתערבים לכם בהחלטות של החינוך שלכם, וכופים אתכם לדבר שאתם לא רוצים, מאיזו סיבה שזו...
פעולה שהיא מבצעת ואי אפשר לאסור עליה וזה סתם בזבוז כוחות, מהמפגשים החד פעמיים האלו גם ככ הילד לא יבין כלום ולא יקלוט כי כדי ללמוד שפה צריך התמדה.
גם הילדים שלי לפעמים שואלים אותי איך אומרים באנגלית כל מיני מילים, ואני גם עונה להם. כל עוד השפה אותה אנו דוברים בבית היא עברית, שזהו שפת הקודש וכך צריך - שום דבר לא מאיים עליי.משפט חכם ששמעתי מאישה גדולה-
,דברים נמדדים על רצף".
"הילדה שלכם ורק שלכם" באותה מידה "הנכדה שלהם ורק שלהם"
אין שום הבדל,
במקרה גם לי יש חמות שלא מרצוני מדברת עם ביתי בת השנה שפה זרה לא אנגלית,
ועם כל הכבוד זה לא ענייני בין אם אני אוהבת אותה או לא,
היא סבתא של ביתי וזכותה לנהל קשר עם נכדתה כרצונה.
אם זה חמותך- שבעלך ידבר איתה, חוץ מזה, אל תגידי כלום
אם אתם תקפידו לדבר עברית- זה לא ישפיע כלום
ניסיתי לעקוב אחרי כל השרשור אבל זה קצת קשה..
לא הבנתי מה הדעה של בעלך? מדובר בעניין חינוכי שהוא מסכים איתו? או שזה עקרוני רק לך?
אם זה עקרוני לשניכם וזה הקו החינוכי שאתם רוצים לגדל לאורו-
תחשבו ותשקלו טוב טוב מה עדיף-
לכבד את סבתא ולקבל שאצל סבתא הגבולות קצת שונים
או להילחם על זה.
גם בהלכות כשרות אגב, אני יודעת שהרבה רבנים מנחים לנהוג בבית לפי פסיקה של לכתחילה ואצל ההורים להשתדל ללכת על הקולא בשל מצוות כיבוד הורים.
גם בחינוך- אם הגבולות אצל שבא ושבתא שונים מהבית הילדים מזהים את זה וזה לא פוגע להם בחינוך. (אני מדברת על דברים כמו שעת שינה, יותר ממתקים מבד"כ וכד')
אם מדובר במשהו ממש חמור כמו חילול שבת מובהק זה כבר עניין אחר.
קיצר, תחשבו עד כמה זה באמת קריטי לכם בחינוך ילדים ואם זה באמת בעניין רוחני/ הלכתי ולא מתוך רצון לדווקא- להתייעץ עם רב
שבוע 39
לידה מתקדמת
צירים באים והולכים ומתעתעים
ואני יודעת שאני לא יולדת לפני התאריך
וכבר שבועיים לחץ לחץ
בעבודה-את לא רוצה ללדת? את עדיין פה?
וחמותי ששולחת הודעות לחץ מה קורה/מתקשרת/מתקשרת וידאו!! פעם או פעמיים ביום (ברור לי שזה מדאגה אבל בכל זאת)
ודודה של בעלי שמחליטה באיזה תאריך בדיוק אני צריכה ללדת.. ועוד
אני בן אדם יחסית רגוע אבל עוד לא הגעתי לשבוע 40 וככ הרבה לחץ! איך מרגיעים את זה ולא כועסים על כולם? מרגישה לחץ בפנים שעושה כאב ראש ולא נעים לי בכלל..
תגידי לכולם תאריך יותר מאוחר מהאמיתי.
ביום יום (לא המזדמנים)-
הנה אני פה, זה נראה שילדתי? אז מה העניין לשאול. כשאני אלד אני לא אשמור את זה בסוד, בבקשה להפסיק להתעסק בזה, זה לא נעים לי, במקום לתת לי כח להגיע ללידה רגועה זה עושה את ההרגשה ההפוכה. וזה בסדר לסנן, ואז לכתוב הודעה או משהו כמו, לא הייתי פנויה לענות, אני מרגישה טוב ואין חדש. לא הסברים ולא התנצלויות.
שיהיה בקלות ובידיים מלאות! 🤍
אם זורם לך,
ראיתי פעם מדבקות חמודות לוואטספ לסוף הריון.
נגיד מדבקה של אישה בהריון עם בטן וכתוב: עוד קצת ומסתיימת לך השכירות
או כתוב: עוד לא ילדתי, תודה
וככה כל מיני דברים מצחיקים.
ותשלחי לכולם כל בוקר, ייתן לך שקט בחיים.
פשוט תקלילי את הסיטואציה ותנערי את כל החופרים....
אף אחד.
תמיד אמרתי סביב חודש מסוים ולא מדויק בטענה של אוי שכחתי מה התאריך וכו...
בכל אופן, תבקשי לעזוב אותך בשקט וכשתלדי תיידעי. זה בסדר לבקש כזה דבר.
או שאמרתי את החודש ולא את השבו המדויק, בטענה שלא רוצה חפירות בשבוע 39..
התערות של אנשים בשלב הזה, פשוט בלתיייי
מתי באמת התאריך
והקרובות אלי יודעות ולא חופרות
הבעיה שהיום אנשים כבר לא שואלים איזה חודש את
הם שואלים איזה שבוע ומזה אין לי איך להתחמק חח
בכל מקרה תודה על החיבוק שלכן
זה מחזק
כזה:
"אהההה 23? לא רגע, איזה חודש אנחנו? צריכה לראות ביומן טפשת הריון"
חחחח
בייי
אולי תעזרו לי לנצל את החצי יום שנשאר לי?
אני עובדת במשרה מלאה פלוס פלוס בהייטק
עם שלושה ילדים, הגדול בן 7
רגילה לחיים מאוד אינטנסיביים של נסיעות מחוץ לעיר וג'ינגול של בית עבודה ילדים זוגיות וכו.
הרגשתי שעמוס לי מאוד ולקחתי לי את אתמול והיום חופש
ואני לאאא יודעת מה עושים עם הזמן הפנוי שלי
ניסיתי לישון (ואני אוהבת בדרכ) אבל פשוט לא הצלחתי
אני קצת מסדרת את הבית
חשבתי לאפות
כמובן בצהריים אני עם הילדים אז זה לא חופש מוחלט
אבל עדיין
הלכתי לאיבוד וזה עושה לי דיכאון החוסר מעש זה וגם ההבנה שאני לא יודעת להיות עם עצמי, להעסיק את עצמי, להירגע, לחיות את הרגע.
ממש עצוב לי
בגדים לילדים או לך?
לשבת בבית קפה בנחת?
לא תמיד יש רעיונות בשלוף, אני בד"כ ימים כאלה מתכננת מראש כדי לא להרגיש אח"כ שלא עשיתי כלום. תנסי היום לצאת עם תחושת סיפוק וליום חופש הבא כבר תבואי עם רעיונות
תארזי לכם משהו טעים לאכול ותיקחי את הילדים לטיול בים או בנחל כלשהו.
זה מזכרת שתישאר לכם להרבה מאוד זמן.
ליסוע לבקר קרובת משפחה שמזמן לא פגשת
למצוא סדנה חד פעמית (כמו סטודיו לצביעת קרמיקה, אפשר לפעמים מהיום להיום).
ליסוע לכותל או לים או למקום יפה - אפשר אפילו עם הילדים
להזמין מעכשיו בייביסיטר ולצאת עם הבעל בערב
ליסוע לחנות כלשהי ולקנות לכולם מתנות קטנות
אמבטיה ארוכה עם נרות ואחר כך קרמים
אפשר גם להאיט את הקצב יחד עם הילדים, למשל לעשות להם אחר הצהריים כיפי של סרט ופופקורן או לאפות עוגיות איתם... ערב ארוך... מחר חופש והם יכולים לישון עד מאוחר
מה לעשות עם עצמך, זה עניין של הרגל.
כל החיים את רגילה למשהו מסויים, פתאום יש משהו אחר, הכל משתבש.
אם היית לוקחת חופש חודש, היית מתרגלת למציאות אחרת בוודאי יודעת מה לעשות עם עצמך.
מה שכדאי פעם אחרת זה לתכנן מראש מה את רוצה לעשות, כשיש לי יום חופשי הוא יכול להיות מבוזבז ומבאס ואם אני מתכננת יום קודם או על הבוקר, אני רוצה לנקות את הארונות האלה, לעשות כביסה, לאפות עוגיות או פשוט להימרח במיטה... אבל לתכנן מראש מה את רוצה להספיק, אני אוהבת לתכנן מה חייבת להספיק ומה לעשות רק אם יזרום לי כדי לא להיות בלחץ ובכעס עצמי על מה לא עשיתי.
זה ממש נפוץ שקשה לעבור ממצב סטרס למצב רגיעה.
אלה שני אזורים שונים במוח, ומיומנויות קשה (לי אישית קשה) של לדעת לעבוד ממצב א' לב'
אל תשפטי את עצמך, המון מתמודדים עם זה.
גם אם זה לא ימי החופש המושלמים וגם אם לא תחזרי טעונה 100%, עדיין כל הכבוד ששמת לב שאת צריכה מנוחה.
אפילו להתבטל על הספה זה משהו.
קודם כל תהיא רגועה ונינוחה- מוזיקה, תפילה תני למחשבות לזרום
לאט לאט יצוצו תעסוקות שמאמינה שלא חסר לאמא עובדת עם ילדים...
סידור ארונות עם בגדי חורף
אפיה- כתבת שחשבת, אז אחרי מנוחה ומחשבות, זה יכול להיות נחמד.
הכנת משחק משפחתי שווה למחר- יום שבתון.(סולמות וחבלים, זיכרון...)
תחביב כלשהו
לסדר בית ולשמוע פודקאסט או מוזיקה טובה
להכין עוגה שווה ולהתפנק עם קפה לצידה וסרט או סדרה, דוקו
סדר באיזו מגירה בבית.
אין לך יום חופש אחת לשבוע? מה את עושה ביום כזה? או שזה בימי שישי ואז את רק מבשלת...?
גם על הנירמול (וואו הייתי צריכה את זה, כמה הלקאה עצמית)
וגם על הרעיונות!
בזכותכן יצאתי להליכה עם פודקאסט ובדרך קניתי כמה שטויות בסטוק שכבר הרבה זמן רציתי לקנות ולא הגעתי לזה.
עכשיו קצת כביסות ואפייה ויוצאת לאסוף את הילדים😍
תאומים בני 6
אוהבת לחגוג עם המשפחה המורחבת
מצד שני הגיע גיל 6 וצריך עם חברים
הבעיה שהפרדנו אותם לשתי כיתות
וזה נראה לי מטורף להזמין שתי כיתות לחדר דיירים או רק בנים מכל כיתה ואז זו כמות ילדים של כיתה אחת אבל אין בנות
לא כ"כ יודעת מה לעשות …
וזה עוד לפני האירגון שזה חתיכת עבודה
איך אפשר לעשות את זה קליל?
ואף פעם אני לא יכולה להתחלק עם עוד אמא כי אני כבר עושה לשני המתוקים שלי
לפעמים אפשר לעשות יום הולדת בכיתה, את שולחת עוגה ומכינה פעילות או משחק, והמורה מקדיש לזה שיעור.
אני מאד לא מתחברת לתרבות הימי הולדת... מציעה לילדים לבחור בין מסיבה רגילה לבין להזמין 3-4 חברים טובים לארוחת ערב, ואז אני מכינה להם בצק וכל אחד מכין פיצה אישית עם תוספות ואוכלים ושמחיפ והולכים הביתה מרוצים. הרבה פעמים הם מעדיפים את זה.
בכל אופן אני חושבת שאם תעשי מסיבות ותזמיני את ילדי הכיתה עדיף לעשות שתי מסיבות - אחת לכל כיתה. גם מצד הכמות וגם מצד הדינמיקה. וגם הזדמנות קצת לנפרדות שקשה להציע לתאומים ועוד מאותו מגדר.
פה יצא לי להתחיל לחגוג סביב כתה ג' או ד'. חלקם רצו מעט חברים טובים. חלק את הכתה.
מסייגת שאנחנו לא בסטנדרטים של פ''ת אז אולי זה שונה.
עדיין אין מסורת סדורה שחייבים עם חברים.
אצלנו רק השנה- מאמצע כיתה ב לתוך כיתה ג, נהיה מקובל לעשות יומולדת עם חברים וגם אז בערך רבע כיתה חוגגים עם כולם, עוד בערך רבע חוגגים עם מספר קטן של חברים(3-4) והשאר לא חגגו עם חברים בכלל..
אצלנו יש גם יומולדת בכיתה- משותפת לכל ילדי החודש, שנתנה בכיתה א את המענה החברתי.
לא 10.. כי אז מי שלא מוזמן כבר מרגיש שהיה פה אירוע שהשאיר אותו בחוץ..
3 או 4.
אםשרות נוספת - לחגוג בכיתה
דבר נוסף אין שום דבר שחייבים, גם אם 70% מהכיתה כן עושים ככה.
דבר נוסף אני לא עושה כל שנה עם הכיתה. עושה פעם בכמה שנים ובשאר הזמן מזמינים 2-3 חברים למשחקים ועוגה אחצ. או לארוחת ערב או משהו כזה.
וגם עם המשפחה המורחבת לא חייבים לחגוג כל שנה. כשהם קטנים זה נחמד אחכ זה כבר מתחיל להיות עמוס
חוגגים עם המשפחה ועם הכיתה בכיתה עצמה.
מה שאר הילדים עושים?
את לא צריכה להפציץ יותר מהשאר הילדים מצד שני עם כולם עושים אני מבינה את הצורך בחוויה דומה לילדים ושלא ירגישו חריגים.
אולי תשתפי מה נהוג אצלכם ונעזור עם רעיונות.
אפשר לתת לכל ילד לבחור 2-3 חברים שהוא מעוניין להזמין ולעשות משהו מצומצם.
מסיבה של 6-8 ילדים הרבה יותר ניתנת להכלה וגם יותר כיפית לילדים
שוקלים להשאיר את הבן שלנו כיתה, כרגע הוא בכיתה ו כיתה קטנה, ואנחנו רוצים להעביר אותו לבית הספר אחר מכמה סיבות
קטן במחזור
חוסר בשלות ריגשית
קושי חברתי- מנסה להדביק את הפער בכל מחיר ולא מצליח וכל המשאבים הולכים לזה.
בעיית קשב וריכוז ואימפולסיביות.
בקיצור הוא בהישרדות וממש רואים את הפער מבחינת הבשלות שלו והבגרות שרחוקה שנות אור מהילדים בשכבה שלו.
בית הספר מודע לכל ההיסטוריה שלו מאז כיתה א. הוא מנסה להתחקות אחרי ילדים שלא בהכרח הולכים בדרכים טובות ואנחנו ממש חוששים מה יהיה איתו בהמשך. רוצים להוריד ממנו את מפלס הלחץ לרצות ולהיות בקו ישר עם ילדים שהם יותר גדולים ממנו פיזית וגם יותר גדולים בראש.
יש לנו תקשורת מהממת איתו ואני יודעת שגם אם בהתחלה הוא יתנגד עם הזמן הוא יתרכך.
אשמח לתובנות, לניסיון שלכן מי שהייתה בצומת הזו..
עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל
וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה
נשמע לא פשוט♥️
כמובן שנרצה לשמוע את חוות דעתם של מי שעובד סביבו.
הוא מקבל סיוע כבר שנים ועדין רואים קושי עצום בעיקר להשתלב בחברה כשהוא עדין לא בשל ריגשית
אם יש צפי להתקדמות בהמשך השנה
כי אם הקושי ימשיך לבוא לידי ביטוי לא בטוח שהצעד הזה כדאי עבורו
הטיפול הרגשי מתנהל על ידי איש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש?
הוא מטופל תרופתית?
הטיפול הריגשי הוא במסגרת הסל שהוא מקבל. המטרה היא להקל עליו מבחינת הפער בגילאים. הוא בכל מקרה מסיים שם השנה והמעבר הוא לבית ספר שלומדים בו עד כיתה ח.
ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.
מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו
אנחנו כרגע בודקים את השטח...
שבו הוא עכשיו?
כי זה נשמע מבייש
ולהשארת כיתה יכולות להיות השלכות רגשיות מאוד לא פשוטות
האם הוא בטיפול רגשי כלשהוא? אם כן מה אומר המטפל?
להשאיר כיתה לא אומר שהבעיות יפתרו
ילדים שהולכים אחרי חברה לא טובה יכול להיות בכל גיל ובכל מצב
כתבת שהתקשורת ביניים טובה אז מעניין איך הוא רואה את מצבו?
האם בית הספר נגמר בכיתה ו' או שיש חטיבת ביניים? כי זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה למצוא מסגרת מדוייקת יותר עבורו ואולי זה יתן את השינוי הנצרך
ואוו בהצלחה בהחלטה הלא פשוטה הזו🙏🏼
הוא שנים בטיפול ריגשי. מחכים לשמוע את חוות דעתו של המטפל. הוא כן עודד אותנו לשלוח אותו לבית ספר שהחברים הנוכחים לא יהיו בו.
האם עשיתם אבחון תקשורת?
ושללו את זה. הוא ממש תקשורתי ואוהב חברה פשוט מאוד אימפולסיבי ועל טורבו וזה לא נעים לסביבה..
אני מאוד מאמינה באינטואיציות של הורים במקומות האלו. ורוצה להגיד שבמסגרת העבודה שלי פגשתי הרבה ילדים שעברו בית ספר וזה היטיב איתם מאוד.
כן יש כאן את האלמנט של להוריד כיתה אז ממש חשוב שיהיה לו תיווך טוב למה עושים את זה באופן שיעצים אותו וישקף לו בעדינות את המצוקה שיש בלהיות הקטן בכיתה וכמה יכול להיות לו טוב יותר עם ילדים שקרובים יותר לגילו.
אם הוא קשור גם למטפל והמטפל בעד אז אפשר ממש לגייס אותו לשיחה על זה ביחד או כן לראות אם המטפל ידבר איתו על זה אחרי שאתם תדברי.
חשוב להגיד שלעבור כיתה/בית ספר זה לא תמיד פתרון קסם,.בטח כשיש קשיי קשב וריכוז הרבה פעמים הבעיות שלך הולכות איתך ואז נוצר תסכול עמוק , לפעמים אשמה, על איך זה השנה זה קורה לי שוב.
ככה שגם המעבר הזה צריך להיות מלווה בהבנה שלו ושלכם שזה לא אמור לפתור את כל הבעיות ודבכל מקום יהיו התמודדויות (עם זאת חוזרת על מה שכתבתי בהתחלה שיש ילדים שזה מיטיב איתם פלאים, וצריך באמת.לבדוק גם את המקום שאליו אתם רוצים שיעבור ומה מידת ההתרשאשתכן מההנהלה מהצוות ומהאקלים הבית ספרי)
שיהיה בהצלחה והחלטות טובות!
מבחינת העומס שהוא מתמודד איתו. מאמינים שאם הוא יהיה בסביבה של ילדים בני גילו אז הוא לא ינסה להתאים את עצמו לילדים שגדולים ממנו אלא ברמה שלו פחות או יותר..
הוא ילד מקסים ואחרי שנקבל אישור מהצוות נסביר לו שזה נטו בגלל הגיל ולא בגלל בעיה אצלו.
כבר ביררנו על המקום, דיברנו שם גם עם היועצת והכל.. בדקנו הכל בלי שום קשר כי חיפשנו מסגרת לאחר כיתה ו.
מאמינה שהמטפל יהיה בעד.. הוא מכיר את כל ההיסטוריה שלו וזה יקל עלינו גם בהתייעצות
אני לקראת לידה בעז"ה ושוקלת ללכת לבית החלמה.
תמיד היה נראה לי מוזר ומשעמם ללכת לבד.
אני מרגישה הפעם מכל מיני סיבות שאם לא אלך לא אצליח לנוח כמו שצריך.
אשמח לכל מידע מנשים שנסעו לבד.
איךזה?
בחדר זוגי יש פרטיות? או ששווה להשקיע בחדר פרטי? באמת טוב ומפנק?
המלצות על בית החלמה?
ושאלה אחרונה- כדי לשים את התינוק בתינוקיה חייבים להגיע ישר מבית החולים?
תודה לעונות!
לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.
על ביכורים בירושלים
מלון ומפנק ברמות
לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה
אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש
וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון
אני אוהבת חדר עם משהי, בחרדות אחרי לידה להיות לבד.
אני הייתי בטלזסטון, מתאים לחרדיות. יש גם דתיות לאומיות חזקות אבל צריך להיות בצניעות מבחינת כיסוי ראש וגרביים.
פגשתי תמיד נשים מעניינות ויש לי חברה מבית החלמה עד היום.
לי זה ממש מנוחה.
אין שם כאלה שלא הולכות עם גרביים? לא כולן נוהגות...
מפתיע
רוב מוחלט של היולדות הולכות עם גרביים אבל הצוות לא בהכרח ויש גם יולדות פה ושם שלא.
במטבח ובהנהלה, וגם בעלים ומבקרים.
ברור שאת יכולה לשים את התינוק בתינוקה... לא משנה מתי את מגיעה, זה הקטע של בית החלמה.
לי היה להיפך שלא רציתי לשים את התינוק והסתכלו עליי מוזר
פטפטתי קצת עם נשים זרות ובעיקר נחתי.
תחשבי שכמעט כולן מגיעות "לבד" כי הלידה לא מתואמת עם חברה...
ואז הבנתי כמה זה מקל עליי... הרגשתי גרוע אחרי הקיסרי
והיה מושלם שיש לי רגע לשים את התינוק אצל מישהו
היה קטע אחד מוזר מאוד
שפתאום הכניסו לי אותו בארבע בבוקר, זה לא היה לי נעים ..
לקחתי חדר פרטי בשביל הפרטיות
ובדרך כלל גם אחרי קיסרי אני משאירה בלילה איתי
אבל זה היה לילה קשוח ולא הרגשתי טוב בכלל בכלל ופתאום בלי לעדכן פתחה לי את הדלת
אשמח להמלצות באיזור ירושלים דרך לאומית, אם יש חיה כזו שגם עונה בטלפון וגם עם תורים סבירים.
פתוחה גם לשאר חלקי הארץ כי אני כבר מלא זמן בסרט הזה ונשבר לי.
תודה!
לצערי זו חיה נדירה.....אמהלהיש רק אחת "בת דודה" במסילת ישרים
היא מאד טובה אבל זמינות תורים גרועה.
תלכי לכאלו שבהסדר עם הקופה או פרטי ותבקשי החזר
אני התייאשתי....
הצלחתי לקבוע תור לד"ר אריאלה מילר ליפשיץ (מקבלת בירושלים בגבעת שאול, עובדת עם כל הקופות).
הייתי מתקשרת כל בוקר לשאול אם יש תורים שהתבטלו ואנחנו יכולים לקבל. המזכירה אמרה לי באיזה שעה הכי טוב להתקשר (מיד אחרי שהיא מאפשרת הגעה עם מי שאמור להגיע מחר), ואחרי כך טלפונים כאלו הצלחתי לקבל תור.
זה דורש פניות - גם להקפיד להתקשר בזמן המתאים, עם סבלנות לנסות כמה פעמים, וגם להיות זמינים מתי שכן מתפנה תור.
אבל אם יש לך פניות בשביל זה, אז זה דרך די יעילה להשיג תור קרוב. (ואחרי שאת בפנים, קבל יהיה יותר קל לקבוע תור מעקב כל פעם בסיום התור).
תור מהיום למחר.
כשלבן שלי נשברו/ נאבדו המשקפיים ורציתי לעשות לו חדשים במספר המעודכן.
בדרך כלל אני קובעת אליה לפחות חצי שנה מראש.
כשזה למעקב קבוע, זה מספיק.
בהצלחה
היינו אצל ד"ר מרים ארנברג, מומחית מאד עובדת בשניידר.
היא בהסדר עם לאומית, את משלמת במרפאה 250ש"ח.
מקבלת בפתח תקוה, יש תורים די זמינים. חפשי בגוגל את המרפאה שלה, אפשר לקבוע תור באתר.
לשניים האחרים לא...
נשקול את זה, כי אני גם מבינה שהיות והוא מעל גיל 10 יכול להיות שאצטרך להתפצל בכל מקרה.
אנחנו מטופלים בכללית פ''ת אצל ד''ר אמיר שטרנפלד, בעיני רופא העיניים לילדים מספר אחת בארץ, מעניין אם עובד עם עוד קופות
אני מצאתי שם תור לרופאה ממש מומחית מהיום למחר
אנחנו אצלו בכללית, אבל הוא מקבל גם במאוחדת או לאומית לא זוכרת...
יכולה להמליץ לך על רופאה מדהימה באיזור המרכז
שממש מבאס אותי לשלם פרטי על דבר כזה.
זה בסיסי ביותר
אנחנו כמעט לא צורכים שירותי קופה וממש מקומם שהדבר הזה לא זמין.
גם אותי זה פוגש בסיטואציות כאלה וזה מרגיז ממש
אתחיל בזה שאת ההיריון הזה התחלתי עם בטן מלכתחילה אבל עכשיו זה כבר בולט יותר (בתחושה שלי וגם במבטים של נשים פה ושם) מתלבטים אם לחכות עוד קצת או לספר, אני בסביבות שבוע 12/13 ,ילדים מגיל 12-4..
באזור שבוע 16.
לילדים יותר קטנים.
את יכולה לספר מתי שאת רוצה
אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.
קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.
לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק
בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.
לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.
ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.
שימושיתכשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה
כי הרגשתי ממש רע.
לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.
בכלל
כל פעם אחרי ארוחת שבת הבטן נפוחה נגיד וגם שאריות מהלידה והם מלטפים לי את הבטן אמא זה נראה שאת בהריון..ואני לא
אז נגיד בתחילת ההריון כששואלים אני מתחמקת..מה יש פה? עוף וקצת אורז והרבה סלטים..וכו
כל שלב שלא רוצה שאנשים מבחוץ ידעו אז לא מספרת
אם שואלים מהשליש השני והלאה- אני עונה שכן כמובן
בהריון השלישי כשהגדולים עוד היו קטנים נראה לי הם קלטו רק בחודש שמיני חח
עם הזמן לרוב בחודשים רביעי-חמישי ככה
נראה לי שאין ברירה אלא לספר כבר עכשיו,
הייתי רוצה לחכות עוד קצת אבל הפעם הבטן יוצאת כבר ולא רוצה שאנשים בחוץ ידעו לפניהם..תודה על העצות!
כשסיפרתי מוקדם זה היה כי לא הרגשתי טוב והעזרה או לפחות ההבנה של הילדים היתה משמעותית להתמודדות.
סיבה נוספת- מעדיפה שהילדים ידעו ממני לפני שאיזה שכנה או חברה נחמדה מהכיתה תספר להם..
הגדולה ידעה מיד (לא כי רציתי היא קלטה עלי)
לזו שאחריה סיפרתי בשבוע 13
לבאה בתור סיפרתי אחרי הסקירה השניה
והקטן תוך כדי דיבור בבית
וואי אני עם ילדים קטנים ומספרת.. אני גם לא מרגישה טוב ומעדיפה שידעו שזה בגלל זה....
יש אירוע משפחתי ואני רוצה לטשטש את הבטן. חודש שישי. או לפחות ללבוש בגד שלא מושך יותר מדי תשומת לב לבטן
חצאית צרה, קצרה יחסית, עדיף כהה.
אפשר טוניקה בגזרת גלביה.
זה כאילו "שובר" את המראה, לא כמו שמלה שלמה שבפרופיל הרבה פעמים מדגישה בטן
אלא אם כן הבטן שלך פיצית.
נסי שמלה מאוד רחבה בלי חתך או חצאית צמודה וחולצה רחבה.
שולחת לך בפרטי תמונה
אני נכנסת לשלישי וכבר קשה לטשטש. אבל זו לא לידה ראשונה בכלל אז כנראה לכן
וכבר בשבוע נגיד 10-11 כשסיפרנו לה אמרה לי -מה לא סיפרת לגדולים אין מצב הרי רואים זה ברור..
נו מההה
השם עשה שבטן הריונית תיראה משלב מסויים. כנראה ככה זה צריך להיות שאנשים ידעו . זה הטבע. הצחקתי את עצמי בראש כשאמרתי לעצמי שהתעברתי מבעלי ולא מאדם זר אין לי במה להתבייש😂 מציעה לך לשחרר את ההסתרה בשלב הזה
אני מעדיפה לא למשוך עיניים מכמה סיבות אבל החשובה מכולן היא שזה הריון יקר כי בעבר עברתי לידה שקטה והפלה מאוחרת אז ההריונות אצלי ממש מושכים את העין גם ככה.
ואנסה את המלצתכן שמחה רחבה או שכבות
מי שלא מפרגן שיטפל בעצמו..
לפעמים להסתיר ולטשטש גורם לזה להיראות גדול יותר
קוראת עכשיו את התגובה הבאה שלך - אני הייתי מנצלת את האירוע כדי לפרסם את הנס הגדול שבורא עולם עשה איתכם.
אם כי כמובן עניין של תחושה אישית.
מזל טוב *2
אבל אני בסה"כ רוצה שלא תתערב לי בחינוך של הילדים שלי בצורה שהיא רוצה. לי יש דרך חינוכית מסויימת. כמו שאני לא מוכנה שהילדים שלי ישמעו שירים בלועזית כך לא רוצה בגיל כזה (כשגדלים יותר זה כבר יותר הגיוני) לדבר שפות זרות.. לא חושבת שזה פשע..