אצל הגויים אין סליחה

(מפורש בהלכות יום כיפור)

אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה. ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה לא יקום ולא יטור וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון אבל העובדי כוכבים ערלי לב אינן כן אלא ועברתן שמרה נצח. וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו והגבעונים לא מבני ישראל המה:

גם הרמב"ם והפסוק עשו הכללה טיפשית?

מה הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון; מה הוא נקרא רחום, אף אתה היה רחום; מה הוא נקרא קדוש, אף אתה היה קדוש.

זו חוצפה ועזות מאדם מאמין לצפות מהקב"ה שימחל לו על חטאיו, בעוד שהוא עצמו לא רואה צורך למחול לאחרים.

אם אני עושה משהו לא בסדר במזיד- באיזה זכות אני יכולה לבוא ולבקש שיעבירו לי את זה?!

אני לא מאמינה שיש לי זכות כזאת. 

אבל גם כשמישהו פוגע בי במזיד אני חושבת שאין לו זכות לבוא ולבקש סליחה. 

וחוצמזה, סתם כי זה קשור לנושא ובא לי לצטט- ראיתי פעם על כריכה אחורית של ספר משפט כל כך נכון- 

"על פגיעות קטנות כל-כך קל לסלוח, אבל כמה שהסליחה נצרכת יותר- היא הופכת לפחות אפשרית" (לא ציטוט מדוייק,אבל זו היתה רוח הדברים)

--

[על שוגג לעומת זאת, אני חושבת שיש הגיון בציפיה לסליחה. גם בין אדם למקום, וגם בין אדם לחברו] 

ועוד ציטוט- תרגום של פתגם גרמני (כי הייתי חייבת)- 

"סלח לאויבים שלך, אבל לעולם אל תשכח את שמותיהם."

והעמדה שאת מעלה כאן לא עולה בקנה אחד עם ההשקפה וההלכה היהודית. ואמת ויציב ונכון, ה'תשובה' הוא אחת הזכויות הגדולות שנמסרו לאדם. ומשנמסרה, מחובתו של האדם לעשות תשובה (ואולם קיימים דברי המנחת חינוך, מצווה שס"ד, וכן החילוק בין 'וידוי' ל'תשובה' ואכמ"ל).

לסלוח מתוך נקודת הנחה שהסליחה תיצור שיפור למצב ממנו הגיעה - מעולה,

אם הסליחה תביא אותך למצב של השפלה - לא ולא.

בהצלחה.

לא לכל דבר צריך אוטומטית או אפילותוך זמן לסלוח - אבל בהחלט ייתכן שזמן עושה כאן עבודה ומה שכעת לא נכון לסלוח עליו אם לא נעשתה עבודה בשביל הסליחה מצד הפוגע - בעתיד כן יהיה נכון לסלוח גם אם לא ביקשו סליחה.

בכל מקרה, עקרונית אדם שאומר קריאת שמע על המיטה כל ערב, אומר שם בין היתר שהוא מוחל לכל מי שפגע בו, מלבד עניין כספי שאם יש למישהו קטע כספי מולו ועשק אותו או חייב לו וכו', ולא מחזיר - הרי שלמרות שעל עצם הפגיעה הוא מוחל, מה שהוא יכול להוציא ממנו מבחינה ממונית, הוא לא מוותר על זה.

לאור האמירה הזאת, יייתכן שאם אדם באמת מתכוון אליה, הרי שלמעשה הוא כל יום מחדש סולח על הפגיעות שפגעו בו. אפשרות שנייה היא שיש פגיעות "חמורות" יותר, שהן כאילו "לא נכללות" באמירה הזאת - ועליהן צריך לסלוח בנפרד.

כמובן שכל הדברים שאמרתי כאן הם בנוגע ליהודים בלבד, בנוגע לגויים מין הסתם שכל העסק יהיה שונה.

בכל מקרה - לסלוח זה אכן אנושי, אבל במקרה שהפוגע לא מראה שום נכונות כלשהיא להתנצל ולחזור בו מהפגיעה, הרי שלא בטוח שחכם להראות סליחה כבר על ההתחלה - כי זה יפגע בך לעתיד לבוא, מול אותו אדם שיראה בך "פראייר".

וכמובן שאם הצד הפוגע מגיע ומתנצל וחוזר בו ומראה חרטה גמורה - גם אם הפגיעה מאוד מאוד גדולה, זה אדיר אם הנפגע ימחול ויסלח בלב שלם - וזה ממש לא יהיה "מעשה טיפשי"

אבל אסור לבלבל בין עולמות ונפשות. 
אין הסליחה מתאימה או נכונה תמיד. זה תלוי מאוד בנסיבות הייחודיות וכמובן שגם בדרך.  
זה מזכיר לי את מה שאמר פעם רב יעקב בישיבה על מכירת יוסף והאחים וגירוש גוש קטיף. 

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.