וואו שנים לא נכנסתי לפה מכיתה ז בערך..אבל סתם רציתי לשתף מישו ואני לאיודעת את מי...אז..הייתה לי תקופה מאוד קשה ב4 חודשים האחרונים..והשבוע מישי שממש התגעגעתי אליה התקשרה אלי ושאלה אותי אם אני רוצה לבוא אליה..לעשות איזה משו..ישר קפצתי על הרעיון..קיצר באתי אליה וזה פשוט היה גלגל הצלה! היא פשוט הצילה אותי..(לא שיחנשנו או משו..) היא לא יודעת כמה היא הצילה אותי..כל השה הזאת..היא לא יודעת כי מה שהיא זה מה שהציל אותי..היא לא יודעת עלי הרבה..עכשיו ועוד מעט אני עוד פעם לא יראה אותה..יכול להיות לתמיד..אני נורא רוצה להגיד לה ולהודות לה על הכול אפילו שהי לא יודעת אני חייבת להגיד..ואין לי אומץ!! (שתבינו היא לא חברה או משו..היא סוגשל מורה..) ואני מתפדחת לצאת מטומטמת ושהיא לא תבין מאיפה נחתתי עליה.. עזרה בבקשה! ממש חשוב לי להגיד לה אתזה..וגם איך אני ידבר איתה..היא נמצאת עם מלא תלמידות..איך אני אמורה לבוא איתה לשיחה אחת על אחת..?!
)