למדתי אומנות במכללת צפת 3 שנים וקיבלתי תעודה של מדריכה מוסמכת מקצועית באומנות את יכולה לעשות חוגים פרטיים בבית (אני עושה וזה כסף טוב...) וגם את יכולה להיכנס לבתי ספר בתוכנית קר"ב ולמתנסים... למדתי קורס דולות במכללת אלימה אבל זאת עבודה ממש...כרגע אני לא פנויה לזה אני עם שלושה קטנים

א. כן יש עבודות לאנשים בלי תארים, אבל הן תמיד מזדמנות קצת הדרכה פה קצת קורסים פה, והכל במשכורות נמוכות. תואר אקדמי זו אבן היסוד לכל פוטנציאל התפתחות עתידי.

ב. תעשי את זה בשביל עצמך, בשביל ההתפתחות האישית שלך, בשביל הידיעה שגם לך יש מקצוע, וגם לך יש יכולת אוטונומית לפרנס. אם לא תעשי את זה תמצאי את עצמך בעוד 10 שנים מסתכלת אחורה, עדיין אם אותם עבודות מזדמנות ועם אותה תקרת זכוכית של סרובים אינסופיים ממעסיקים. זה הזמן להשקיע כדי לאות את הפרות לאחר מכן.

במקצועות שמנוהלים על ידי הממשלה (רופאים, מורים, ...) זה אכן תנאי בסיסי בגלל משהו רע שעבר על הכלכלה הישראלית בשנים האחרונות.

בשוק הפרטי - לא תמיד.

לי אין תואר ולא נראה לי שיהיה, זה לא מפריע לי לעבוד עם גופים מהגודלים במשק הישראלי.

תואר עולה (ברוטו) לפחות 150 אלף שקל. אם תחסכי את הכסף הזה בתיק ניירות ערך למשך 10 שנים כנראה שתקבלי יותר מאשר תוספת השכר הפוטנציאלית של התואר.

גם אם בגיל 40 יגידו שזה תקרת זכוכית ומונע להתקדם, ואני מאמין שזה נכון - לא בטוח שתהיה לך האפשרות להתקדם, וגם אם כן - זה לא שווה את עלות התואר (שכזכור חסכנו בבנק) + ריבית של 15-20 שנה.

כמובן שאם מוותרים על תואר חייבים להיות מקצועיים במה שכן עושים, שזה כבר סיפור אחר לגמרי....

2. תלוי....

כדי לעבוד בבנק (אפילו טלר) צריך תואר

כדי להיות מורה (במשרד החינוך או עיריות) חייבים תואר

כדי לעבוד בכל תחום ההנדסה, ההיי טק, חייבים תואר

כדי לעבוד בבכל תחום בשוק הפרטי מכלכלה משפטים רפואה וכו'.. אף אחד לא יסתכל על הקו"ח בלי תואר.

תואר הוא לא "תוספת שכר" הוא כלי מינמיאלי לפתיחת אופציות תעסוקה במגוון תחומים שאין סיכוי להתקבל אליהם בלי תואר.

האם יש כאלו שמצליחים להסתדר באופן מוצלח בלי תואר, בודאי שיש בודדים. אבל גם יש בודדים שקופצים מקומה שלישית ולא קורה להם כלום, עדיין לא הייתי בונה על זה.

הבנקים הם גוף סמי ממשלתי שאי אפשר להתחרות בו, ושם באמת צריך תואר.

מצד שני (ואני מכיר כמה טלרים), התואר לא גורר עליה בשכר (ואל תשווי עם הוותיקים שמרוויחים עשרות אלפי שקלים לחודש - זה בגלל הועד ולא בגלל התואר או הוותק).

בבנקים יש גם מס' מקצועות שמחייבים התמחות מקצועית קצרה יחסית - למשל ייעוץ השקעות, וכמובן סוחרים בבורסה שנמדדים לפי כשרונם ולא לפי תוארם.

על הוראה את צודקת, אבל המערכת הזו כ"כ מעוותת שלעולם לא הייתי רוצה לעבוד שם.

(גם שם הועדים מתעללים במערכת והופכים אותה למה שהיא)

על הייטק את טועה ומטעה (השוק הזה מוצף בבעלי תארים מובטלים שזה פשוט לא יאמן). רק לפרוטוקול - אני מתכנת ועובד עם גופים מהגדולים במשק, וכך עוד רבים אחרים שאין להם שום תואר  - רק נסיון פרקטי שמיש.

רפואה רגילה - כן, רפואה משלימה - לא

כלכלה - לא חייב (יש הרבה מאוד מנכ"לים ומנהלי חברות בלי תארים, בדגש על כאלה שהקימו אותן מאפס, רמי לוי למשל, ואאל"ט שגם מנכ"ל ובעלים FOX לא סיים בגרות אלא נשר לשוק העבודה בגילאי העשרה)

משפטים - החוק מחייב רשיון עריכת דין (ותואר) כדי לעסוק במקצוע. לא הייתי ממליץ ללמוד היום עריכת דין - השוק הזה מוצף במובטלים ובאנשין שמוכנים למכור את הנשמה לשטן בשביל תיק.

(כן, הוותיקים והטובים מתעשרים, אבל זה לא המלצה למי שעכשיו סיים תיכון)

הבירוקרטיה הממשלתית אוהבת תארים, הצבא מתגמל עליהם ומקשה להתקדם בלעדיהם (אבל שם מספיק תואר ב"מדעי הדשא" כדי לסמן V, ולא משהו רציני באמת), מערכת החינוך אוהבת אותם - הכל נכון.

השאלה מה השאיפות שלך בחיים. בהייטק למשל עדיף להתחיל מלשרת ב-8200, או בלהקים פרוייקטים בהתנדבות למישהו כדי לצבור נסיון מעשי ששווה פי 1000 מהתואר.

אם יש לך ידי זהב - לך להיות איש אחזקה/אינסטלטור/חשמלאי, הלימודים קצרים יחסית ויש בזה ים כסף.

מגלים אחרי כמה שנים שעל מנת להתקדם הם חייבים תואר. לא סתם צצו בארץ עשרות שלוחות של אוניברסיטאות זרות שציעות תארים ראשונים..בגלל שיש דרישה בשוק במיוחד של אנשים עובדים שגילו אחרי X שנים בשוק העבודה שהם צריכים את התואר.

נכון שיש כאלה שמצליחים ללא תואר, אולי לרוב- תואר אקדמי הכרחי לרוב התפקידים במשק.

רק המוכשרים באמת  מצליחים לצלוח את דרכם ללא תואר אקדמי כלשהו.

בזמנו עסקתי קצת בתחום משאבי אנוש (לא הייטק) - אלו ששלחו קורות חיים ללא תואר- הם היו הראשונים שסוננו.

.

זה נכון שיש היום דרישה לתארים, אבל בגלל שהרבה אנשים חושבים כמוך שתואר זה חשוב, כלומר בעצם תואר הפך מדבר שנועד לקדם את האדם מקצועית ל"V" שצריך לסמן כדי שאנשים כמוך לא יסננו אותם.

אם את מדברת על מקצוע ראשון, אז  במשאבי אנוש בהחלט מתייחסים לזה. אם מדובר אחרי כמה שנים באדם שצבר נסיון מקצועי - הרבה פחות.

(אבל זה נכון שהסתומות במשאבי אנוש נוטות לסנן, ובמקרה כזה צריך הכרות מוקדמת עם בעלי תפקידים בחברה שמכירים אותך מקצועית,

מצד שני, לא חסרים בעלי תארים שמסוננים מסיבות אחרות כמו העדר נסיון)

אם עובדים כעצמאי (על כל המשתמע) - התואר לא מעניין איש. מעניינות רק התוצאות.

קחי את הסכום שעולה התואר (150 אלף שקל בערך), ושימי בניירות ערך בבנק עד שיעברו ה"כמה שנים" האלה שאת מדברת עליהן.

תגלי שהכסף שצמח בינתיים בבנק שווה יותר מהתוספת במשכורת, בניכוי מס הכנסה שאוכל חצי מהמשכורות הגבוהות.

זה יורד מהברוטו של המשכורת כך שאתה לא מרוויח את זה. ברגע שלא עבדת- לא הפסדת כסף

כי זה לא אומר שיכלת לעבוד באותו זמן.

רק אם אתה עובד ובזבזת כמה ימים תוך כדי זה אומר שהפסדת.

אי אפשר להפסיד מה שאין לך....

הרי יכולתי ככה להפסיד משכורת של מנכ"ל...לא?

ותעודה עולה הרבה יותר, במה שלא תרצה....

תעודת אמן למשל עולה פי שניים יותר ויוצא לך מזה רק התמקצעות -כלומר, התחלה של עבודה קשה.

אם תעבוד קשה אולי יש סיכוי להצלחה.

אבל לא הייתי בונה על לפרנס עם זה משפחה.. זה בד"כ לא מספיק לבן אדם אחד...

גם במקום שאפשר בלימודי תעודה

למשל, עובד במשרד ממשלתי שיש לו תואר ראשון לא משנה במה פותח עבורו אפשרויות קידום בלתי מוגבלות.

וסטף וורטימר ורמי לוי אין הרבה כאלו

אבל זה בגלל טפשות הממשלה, לא בגלל חכמת התארים.

לא מעיזים לדפוק אותם בשכר הישיר (לשכת עורכי הדין לא מרשה), אבל דופקים אותם על ידי שעות נוספות אין סופיות ועבודה בשבתות וחגים:

http://www.themarker.com/law/1.2324652

אין "מאות אלפים" שסיימו אוניברסיטאות והם מובטלים או שעובדים בנושאים שאינם קשורים ללימודים, אלו הן סתם מילים בטלות.

בהחלט יכולים להיות אנשים שלמדו משהו ועובדים בדבר אחר מסיבות שונות אבל לימודים גבוהים תמיד מסייעים גם כשהעבודה אינה במאה אחוזים זהה לנושא הלימודים.

לימודים זה תמיד טוב, תמיד מועיל, תמיד עוזר ותמיד רצוי מאד מאד גם אם זה לא לצרכים מעשיים ומידיים!

תואר לא מבטיח כלום.

לא ביטחון תעסוקתי

לא משכורת טובה

לא שעות נוחות

ולא פנסיה.

יש אנשים עם תואר שמצליחים, ויש שמובטלים

יש אנשים בלי תואר שמצליחים ויש שלא.

היום השוק כ"כ רווי בתארים- שאין להם משמעות מעבר לפתיחת דלתות מאד ספציפיות- שזב ניתן להשיג גם בלימודי תעודה (רק דלתות אחרות, לא בטוח שפחות טובות..)

ודאי שיש תארים שיש בהם יותר ביטחון תעסוקתי (רופאים, ואחיוית (שלא חייב תואר בכלל..))

ויש כאלו שלא נותנים לך הרבה בכלל (תארים במדעי הרוח כמו פילוסופיה, היסטוריה, ספרות או אפילו תואר בביולוגיה- שקשה למצוא בו עבודה חוץ מלהיות מורה- שזו עבודה לא מהטובות והמתגמלות בשוק..)

לי אין תואר- ואני מצליחה יותר מהרבה בנות סביבי שעשו תואר והיום הן מורות. 

להיפך, המתכנתים הטובים והמוכשרים ביותר שעבדתי איתם היו נטולי תארים.

בתחום הזה הנסיון שווה יותר.

אמנם, תואר נותן משהו.

דרך אגב, להבנתי, תואר שני זה עולם אחר.

נכון בהיי טק יש הרבה בלי תואר.

כי הם שרתו בצבא בכל מיני תפקידי ל.א אז השוק האזרחי חוטף אותם. או במקרים נדירים של "עילויי" מחשבים שפתחו דברים ומעסיקים מזהים כישרון.

אבל הרוב המוחלט של האנשים, הולך ללמוד מדעי המחשב, מתמטיקה וכו' ומשם לאט לאט מצליח להשתחל לתחום.

העיקרון לגבי כל השרשור.

יש אנשים שמסתדרים יפה מאוד בלי תואר, אם אתה פותח עסק עצמאי ומצליח בו עם כשרון וחוש עסקי, או אם אתה פנומן בתחום מסויים וכו'..  אבל רוב האנשים הם לא כאלו.

והסטיסטיקה היא ברורה ומוכחת בכל העולם, ככל שרמת ההשכלה האקדמית שלך יותר גבוהה כך גם עולה רמת ההכנסה.

יש קורלציה מובהקת בין רמת השכלה לרמת הכנסה.

1. כשמחפשים מתכנת, אם לא מדובר בארגון ממשלתי, יעדיפו אדם עם שנה נסיון על אדם בלי נסיון עם תואר.

זה תקף גם להמשך.

2. זה לא רוב.

3. זה שאנשים הולכים ללמוד זה לא אומר שזו דרישה של השוק.

זה התחום שלי, זו המציאות, גם אם לא מתאימה לך.

4. הסטטיסטיקה הזו מושפעת מגורמים שונים.

אנשים שהולכים לתואר הם גם אנשים שיתאמצו בעבודה וכדו'

ככלל, תואר רלוונטי הוא חשוב, אבל רק אם הוא מתאים למה שאת רוצה לעשות, לא כברירת מחדל.

את בנאדם עיוני שמסוגל לשבת לחרוש וללמוד בשביל תואר?

את בנאדם מעשי שמסוגל לעשות הרבה במעשים? 

האם את מסוג האנשים החושבים שצריכים לימודים כדי לפתח את עצמם?

האם את מסוג האנשים המעשיים שצריכים עשיה ועבודה כדי למצות את הכישורים שלהם ולפתח את עצמם? 

את רוצה ילדים בשנים הקרובות?

את חושבת שיש לך מספיק תמיכה מהסביבה והמשפחה כדי שתוכלי לעמוד באתגרים של תואר ביחד על הבאת ילדים? 

איזה מודל הורי את רוצה להיות? אמא שמניקה ונושאת את הילד רצוף? אמא שבגיל חודשיים לא קשה לי בטירוף לשים ילד במעון לכמה שעות כדי ללמוד? 

את גרה בעיר או ביישוב קטן?

איזה הזדמנויות תעסוקה יש לך בסביבה שהיית רוצה להשתלב בהם? 

יש הרבה עבודות טובות שהן בלי תואר- וגם לא בשעות הזויות 

(כל המאפרת\ מסרקת\ צלמת\ \\ -זה בלי תואר, אבל השוק מוצף... תחפשי במשרד העבודה קורס מקצועי אחר...) 

נראה לי שבינתיים הכיוון שיותר מתאים לי זה לימודי תעודה,

אבל חשוב לי שזה יהיה מקצוע שיש בו עבודה.

אשמח לעוד פירוט של מקצועות עם לימודי תעודה.

תודה!

בין מגמות הלימודים העיקריות:

הנדסאות, טכנאות, מזכירות, מנהל עסקים, ניהול כללי, פיתוח ארגוני, מחשבים, חינוך, איפור, עיצוב אופנה, חשבונאות ושוק ההון, שיווק ופרסום, יחסי ציבור, עתונאות ותקשורת, קולנוע, צילום, אנימציה, עיצוב גרפי, כתיבה יוצרת, עריכה לשונית, מוזיקה, לימודי שפות, תוכניות במדעי ההתנהגות, גישור, גננות, בישול ועוד.

היה נראה לי - שיש כמה אתרים של לימודים עם הרבה מידע על לימודי תעודה... שווה לגגל ולחפש

יותר מזה אני לא יודעת..

בהצלחה! 

הצורך בתואר הוא בעיקר תלוי עבודה ולא הכרחי (כלומר- מי שרוצה לעבוד בעבודות מסוימות שמחייבות תואר- צריך תואר. מי שרוצה להרויח הרבה- לא בהכרח צריך תואר.)

תואר כיום לא נותן באמת ביטחון תעסוקתי וחוסר בתואר לא אומר שתרויח שכר מינימום.

אני חושבת שהשאלה הגדולה פה היא מה את רוצה לעסוק. מה מעניין אותך?

בעייני- כשאדם אוהב את מה שהוא עושה, כשאדם משקיע במה שהוא עושה ועושה מה שהוא טוב בו- אז זה יעבוד. 

אם מה שמעניין אותך מצריך תואר- אז לכי ללמוד.

אם לא- אז לכי תתמחי בזה ותבדקי מה צריך כדי להרויח מזה.

אני ללא תואר, בעלת עסק משלי, מרויחה פר שעה יותר מאשר הרבה נשים מסביבי עם תואר.

אני רואה סביבי הרבה נשים עם תואר (לרוב בתחום ההוראה אבל לא רק) שאין להן עבודה, או שיש- מעט שעות ומעט משכורת והמון בעיות..

להגיד שתואר פותח דלתות- לא נכון לימינו.

מה שפותח דלתות זה בעיקר עבודה קשה, נחישות, יצירתיות והשקעה.

אוהבת את התחום של עיצוב ואומנות,תפירה.

למדתי בעבר גרפיקה אבל לא מצאתי בזה עבודה,

אולי בגלל שהלימודים היו רק שנה אחת וצריך ללמוד יותר.

ובגרפיקה הכי עניין אותי עיצוב אלבומים דיגיטליים,

אבל לא יודעת אם יש בזה עבודה.

יש הרבה איך להרויח טוב בתחום הזה- כל עוד את מוכנה להשקיע המון ולעבוד קשה.

תפירה- בגדים,מטפחות, אביזרים לתינוקות, אביזרים לבית, בובות

אומנות- לא חסר.. בעץ, בחומר, כלי בית, תמונות וכו'

בעיצוב גרפי יש היום אמנם שוק מאד רווי- אבל עדיין, מי שרצינית עם הזמן תמצא לעצמה עבודה טובה. 

להחליט מה בא לך, לבדוק מה נראה לך שיכול לעבוד, מומלץ גם להתיעץ עם מט"י שעוזרים מאד בפתיחת עסק חדש וכו'.

אם את רוצה תחומים של עיצוב בגדים שבהם יש חוסר -

בגדים לנשים שהן במידה גדולה יחסית (לא נערות... ) , צנועות, ולא יקר. ומעוצב בצורה שנכונה לצורת גוף הזו- לא רק בגד של רזות במידה גדולה... 

או התחום של בגדי הריון והנקה לנשים דתיות. אין הרבה מעצבות בגדים בנישה הזו- אפילו אני הרגשתי חוסר בזמנו... 

אלא גם של הרחבת הדעת והידע הכללי שמעשירים את החיים ויכולים לשמש רקע להרבה עיסוקים בעתיד.

אפשר ללמוד היסטוריה, לשון עברית, ספרות, ארכיאולוגיה, מקרא, מדעי מדינה, תקשורת, תולדות האמנות ועוד שלל נושאים שמשביחים את היכולת להכנס לעיסוקים שונים וזאת כמובן בנוסף להנאה הרבה שמסבים הלימודים.

כמובן שלא כל אחד נוטה לכוונים אלה ולא כל אחד חייב ללמוד באוניברסיטה.

אבל אם היכולת קיימת ולצדה גם תשוקה להשכלה ולידע, חבל שלא לנצל את השנים הטובות ללימודים.

ועד היום יש לי צד של חרטה על כך שהלכתי ללמוד משהו שלא נתן לי "מקצוע ביד" אלא רק השכלה כללית שנהניתי ממנה מאוד...

לדעתי צריך קודם כל לדאוג שיהיה משהו ביד- גם אם זה תפירה, התקנת מזגנים, או ראיית חשבון, ואח"כ להפנות אמצעים ופנאי ללימוד מרחיב אופקים.

בשביל השכלה כללית רחבה ועשירה- אפשר ללכת לספריה טובה ולשאול ספרים ולקרוא... 

במחיר מנוי לספריה

לא חייבים לשלם מאות אלפים על שכר לימוד וכולי 

לא חייבים לטחון את הלחצים של נוכחות עבודות מבחנים... 

ואם כבר השכלה כללית רחבה, והעשרה לנפש וכולי-

לכי ללמוד במדרשה, לכי ללמוד יום בשבוע בימי עיון תורני לנשים 

זה ממלא את הנפש והנשמה. זה מעשיר. זה שווה את ההשקעה של זמן וכסף. 

אין שום תחליף ללימודים מסודרים מפי חוקרים ומומחים שמביאים את כל הנושאים בצורה שיטתית ומובנית.

שום החלפת ספרים בספריה לא תלמד אותנו ארכיאולוגיה ושום ספרנית לא יכולה למלא את מקומם של מרצים לפילוסופיה או היסטוריה או כל נושא אחר.

בעולם המודרני לימודים גבוהים הם כרטיס הכניסה לחיים האמיתיים, הן לגברים והן לנשים כמובן.

להרבה אנשים לימוד עצמי אפקטיבי בהרבה מהרצאה פרונטלית.

שלא נדבר על המרצים הנבזים שרצים עם חומר ושולחים מצגת אח"כ ולפני מבחן הסטודנטים אשכרה צריכים ללמוד הכל בעצמם, אז בשביל מה עזר להם ההרצאות שאולי היה בהן ידע של המרצה אך שום תועלת דידקטית??

אין שום תחליף לצמא לידע

ואין שום תחליף ללמידה עצמית ועצמאית 

חוקרים ומומחים שמלמדים בכיתה- מביאים רק מקצת מהים של השיטות והמבנה-

את הרוב הם עצמם שולחים הפניות לספרים לקרוא 

(בלעז- בסילבוס של כל קורס יש רשימת ספרים ארוכה ארוכה של הפניות למאמרים וספרים בנושא. למה לא פשוט לקרוא אותם?) 

הדבר היחיד שקריאת ספרים לא יכולה למלא- זה חבורת הלומדים, הקשר בין בני אדם לגלגל רעיונות

ומי ש"משוגע לדבר"- ימצא את מי שגם מעוניין כמוהו... 

בעולם הפוסטמודרני של המאה ה21 כרטיס הכניסה לחיים האמיתיים הם חשיבה יצירתית ופתוחה, יכולת להסתגל לשינויים, כבוד לדעות ולרגשות של הזולת ושל עצמך, וקבלת ידע כדבר גמיש ויחסי

הוא אשר אמרתי- מי שרוצה להיצמד לקודקס ידע מחייב, שחייב להילמד על ידי אדם אחר, שבאמת מעשיר את האדם- שילך ללמוד תורה (או שתלך...) 

מעבר לזה- תואר לא נותן ידע כללי, תואר נותן ידע עמוק מאד- בנושא ספציפי.

ידע כללי מקבלים מסקרנות, מאהבת הידע, מחקירה.

והיום בכלל- כשכל הידע (כמעט) נמצא אצלי בבית במחשב, בצורה נהירה וברורה.

בדיוק ראיתי כמה פוסטים מדעיים שכתב תלמיד תיכון- הכל הוא למד לבד מהאיטרנט. וזה פוסטים מדהימים. 

מאד דומה לזה- אוניברסיטת קהאן (מי שלא מכיר- שילך לחפש מה זה. מדהים!) 

אבל לדעתי ירידת הערך של התארים (בגלל שכל אחד כמעט יכול להשיג אחד כלשהו), יחד עם עליית הכמות של מקצועות חדשים שאי אפשר ללמוד אותם באוניברסיטה בגלל שהם מתחלפים תוך שנה שנתיים יעשו שינוי יותר משמעותי ממה שקורה עכשיו.

חוץ מאיפה שהחוק אוסר להעסיק את מי שאין לו תואר.

מה עדיף? אדם שאינו עו"ד כמו איתמר בן גביר (לפני שנהיה עו"ד) או עו"ד שעבר את הבחינות אתמול?

ופחות זמן אך האופציות מצומצמות יותר,

תחפשי גם לימודי תעודה ע"י קורסים

ואם יש לך משהו שאת מוכשרת בו אז בכלל עופי על זה

וכמובן תחשבי אם זה מתאים לך לאופי להיות קצת בלא מודע

מאחר שגם גברים קוראים (עובדה, קראתי...), ארשה לעצמי להוסיף משהו: אני כבר סבא, ופירנסתי משפחה לא קטנה במשך כל החיים. נכון, לא היינו אף פעם עשירים, אבל מה שהיה צריך - קיבלנו. ואף פעם לא למדתי מקצוע, אלא ניצלתי את מה שהקב"ה בירך אותי. למדתי תורה בצעירותי, וגם אחרי נישואי, וכשהיינו צריכים פרנסה - חיפשתי עבודה, הצעתי את עצמי לעשות את הדברים שהרגשתי שאני יודע לעשות, וב"ה עשיתי. לא התביישתי לעשות עבודות מכל סוג, מעבודת כפיים ועד עבודה במשרה ציבורית, מעובד פשוט ועד מנהל צוותים.

נכון, היום קשה יותר להתקבל לעבודה בלי "תעודה" ו"תואר", אבל פעמים רבות אין שום קשר בין נושא הלימודים שבעקבותיו התקבל ה'תואר', לבין העיסוק. העיקר שיש "תואר". ופעמים רבות יש אנשים מוכשרים מאוד שעושים עבודה טובה יותר בלי תואר, מאשר בעלי התואר. 

והתואר - לא פעם הוא בזבוז משאבים, משאבי ממון ומשאבי זמן.

מצד שני, כמובן שיש לימודים שהם יעילים ובלעדיהם קשה לעסוק בתחום מסוים. 

אני לא מתחרט לרגע שלא למדתי ל'תואר', וכן למדתי בבית המדרש ככל שיכולתי. זוגתי שתחי' למדה, אבל עסקה במקצוע שלה רק מעט מאוד זמן, ואח"כ עבדה במשרה מלאה בעבודה שעדיין אין לה קורס מובנה - היתה עקרת בית במשרה מלאה. סליחה, בשתיים וחצי משרות (בהנחה שלגדל 3-4 ילדים זו משרה מלאה). וכשגדלו הילדים וגם נישאו, תודה לבורא עולם, היא עובדת בעבודה מכובדת שאותה לא למדה אלא כשנכנסה לעבודה. ועושה את זה בצורה טובה, ומוערכת בעבודתה. ועדיין עסוקה גפ בגידול - הפעם הנכדים.

אם  יש תחום שמעניין אותך, ואת רוצה לעסוק בו וחושבת שתהיי טובה בו, בדקי מה האפשרויות לעסוק בו בלי ללמוד בצורה מושקעת ובזבזנית של 'תואר'. אם אפשר - מה טוב. אם לא - אולי אין ברירה, אבל לעשות היטב היטב את החשבון מה המחיר - מחיר בכסף, מחיר בזמן, מחיר בכוחות, מחיר בחיי המשפחה.

בהצלחה.

העובדה שאפשר להתפרנס איכשהו גם בלי ללמוד היא בשום פנים ואופן לא סיבה לוותר על לימודים!

לימודים גבוהים הם מפתח להצלחה חברתית וכלכלית וכל מי שיכול או יכולה ללמוד ואינם עושים זאת חוטאים לעצמם ולמשפחתם. 

חובה על כל אדם ללמוד ככל יכולתו, להרחיב דעת, לפתח את אישיותו ואת יכולותיו עד למקסימום ולא להסתפק בכך שעם קצת מזל לא יחסר לחם בבית.

חוץ מזה שקיבלתי תואר לידיים, לא קיבלתי שם כלום.

"אבא עשיר אבא עני" של... שכחתי כרגע. תגגלי

כל מה שאת אומרת- נכון, 

אבל נכון לשוק של העידן המודרני, של המאה ה20

זה מה שההורים שלנו אמרו - תהיו תלמידים טובים, תקבלו ציונים טובים, תעשו תואר בהצטיינות- ויהיה לכם עבודה טובה עם קביעות וכולי וכולי 

אבל זה לא נכון בימינו

במאה ה21 השוק הרבה יותר דינאמי 

יש הצפה של בעלי תארים, יש הצפה של ידע. 

מותר האדם מן המחשב- ביצירתיות, בקשר הבינאישי -- וזה הכישורים והכיוונים שמקדמים לקראת עבודה יצרנית עם משכורת טובה. 

מה עדיף מישהו משכיל בעל יצירתיות ויכולות בין אישיות או מישהו בור ועם הארץ שאף הוא בעל יכולות בין אישיות ויצירתיות?

לא הצלחתי להבין מה בדבריך סותר את דברי בדבר החשיבות העצומה של לימודים והשכלה.

לא אתפלא אם יסתבר שיש לך בעיה בתחום הזה ולכן אתה מטיף נגד רכישת השכלה גבוהה

בס"ד

א. אין בעיה להיות נגד השכלה גבוהה.

ב. הסעיף לעיל לא אומר שלאדם יש בעיה עם השכלה גבוהה.

ג. לידיעתך, "!" מסמל "לא" בתכנות, כמיטב הבנתי, הוא לא נגד השכלה גבוהה, פשוט נגד התארים למינהם שלא שווים כלום.

השכלה אפשר לקבל במקומות טובים יותר גם.

מבטיחים לצעירים (בכל העולם, ובעיקר ב אמריקה) שאם הם ישקיעו 150 אלף שקל (עלות התואר ואובדן שנות עבודה אפילו בשכר מינימום) אז הם יצליחו בחיים.

זה  שקר גס ומתועב.

אם אתה הולך להיות רופא - לך לאוניברסיטה ותצליח.  במקצועות אחרים - לא בטוח שזו הבחירה הנכונה.

אני פשוט מתחרפן מלראות אימהות פולניות מציעות לאנשים מוכשרים לבזבז 4 שנים על תואר, כשיש להם כבר מקצוע  ביד או שאפשר בקלות יחסית להתמקצע באחד.

עדיף שיהיה מקצוע

לא חשוב תואר או תעודה או למד בכוחות עצמו - מה שמתאים לכל אחד אבל מקצוע או מיומנות מסוימת

בכל זאת רב האנשים כן עובדים במקצוע שהם למדו

מי שאין לו מקציע בדרך כלל עובד בשמירה, ניקיון, קופאי, טיפול בקשישים

אם אני לא טועה רב הנוער שהולך להיות חיילים באירגוני הפשע או בנות שמתעסקות בזנות אין להם שום מקצוע או רצון לרכוש מקצוע

מכירה מישהו אישית שלא רצה ללמוד אבל רצה לחיות ברמה גבוהה ובגיל 26 הוא קיבל כדור בראש. עד אז הוא בהחלט נהג להסביר שבעלי התואר לא מתקרבים להכנסות שלו

ובקשר לספרים איך להצליח בחיים ולהרוויח הרבה כסף אז אני מניחה ששום איש עסקים מצליח מעולם לא קרא אותם

ספרים כאלה הם דרך קלה של מחבר להרוויח בעצמו - דעתי

אז מי יהיו הרופאים? הרוקחים?

המהנדסים? המשפטנים?

המדענים? הפסיכולוגים?

ההיסטוריונים?

העובדים הסוציאליים?

אנשי התקשורת?

המורים? המחנכים?

האדריכלים?

הכלכלנים?

רואי החשבון?

הגיאוגרפים?

הטייסים?

המנהלים הבכירים?

המנהיגים?

למי נשאיר את כל זאת אם אנחנו לא נלך ללמוד? 

אנחנו רוצים להגיע להנהיג את המדינה או להיות לכודים בתפקידים שוליים ומוגבלים במשכורות עלובות?

קל מאד ללגלג על השכלה גבוהה, קל מאד לספר סיפורים על תארים שלא עוזרים

אבל בלי השכלה גבוהה אי אפשר בכלל לחלום על התפתחות אישית ועל תרומה לעם ולמדינה.

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

עדי רן כבר חשב על זה

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.