למדתי אומנות במכללת צפת 3 שנים וקיבלתי תעודה של מדריכה מוסמכת מקצועית באומנות את יכולה לעשות חוגים פרטיים בבית (אני עושה וזה כסף טוב...) וגם את יכולה להיכנס לבתי ספר בתוכנית קר"ב ולמתנסים... למדתי קורס דולות במכללת אלימה אבל זאת עבודה ממש...כרגע אני לא פנויה לזה אני עם שלושה קטנים

א. כן יש עבודות לאנשים בלי תארים, אבל הן תמיד מזדמנות קצת הדרכה פה קצת קורסים פה, והכל במשכורות נמוכות. תואר אקדמי זו אבן היסוד לכל פוטנציאל התפתחות עתידי.

ב. תעשי את זה בשביל עצמך, בשביל ההתפתחות האישית שלך, בשביל הידיעה שגם לך יש מקצוע, וגם לך יש יכולת אוטונומית לפרנס. אם לא תעשי את זה תמצאי את עצמך בעוד 10 שנים מסתכלת אחורה, עדיין אם אותם עבודות מזדמנות ועם אותה תקרת זכוכית של סרובים אינסופיים ממעסיקים. זה הזמן להשקיע כדי לאות את הפרות לאחר מכן.

במקצועות שמנוהלים על ידי הממשלה (רופאים, מורים, ...) זה אכן תנאי בסיסי בגלל משהו רע שעבר על הכלכלה הישראלית בשנים האחרונות.

בשוק הפרטי - לא תמיד.

לי אין תואר ולא נראה לי שיהיה, זה לא מפריע לי לעבוד עם גופים מהגודלים במשק הישראלי.

תואר עולה (ברוטו) לפחות 150 אלף שקל. אם תחסכי את הכסף הזה בתיק ניירות ערך למשך 10 שנים כנראה שתקבלי יותר מאשר תוספת השכר הפוטנציאלית של התואר.

גם אם בגיל 40 יגידו שזה תקרת זכוכית ומונע להתקדם, ואני מאמין שזה נכון - לא בטוח שתהיה לך האפשרות להתקדם, וגם אם כן - זה לא שווה את עלות התואר (שכזכור חסכנו בבנק) + ריבית של 15-20 שנה.

כמובן שאם מוותרים על תואר חייבים להיות מקצועיים במה שכן עושים, שזה כבר סיפור אחר לגמרי....

2. תלוי....

כדי לעבוד בבנק (אפילו טלר) צריך תואר

כדי להיות מורה (במשרד החינוך או עיריות) חייבים תואר

כדי לעבוד בכל תחום ההנדסה, ההיי טק, חייבים תואר

כדי לעבוד בבכל תחום בשוק הפרטי מכלכלה משפטים רפואה וכו'.. אף אחד לא יסתכל על הקו"ח בלי תואר.

תואר הוא לא "תוספת שכר" הוא כלי מינמיאלי לפתיחת אופציות תעסוקה במגוון תחומים שאין סיכוי להתקבל אליהם בלי תואר.

האם יש כאלו שמצליחים להסתדר באופן מוצלח בלי תואר, בודאי שיש בודדים. אבל גם יש בודדים שקופצים מקומה שלישית ולא קורה להם כלום, עדיין לא הייתי בונה על זה.

הבנקים הם גוף סמי ממשלתי שאי אפשר להתחרות בו, ושם באמת צריך תואר.

מצד שני (ואני מכיר כמה טלרים), התואר לא גורר עליה בשכר (ואל תשווי עם הוותיקים שמרוויחים עשרות אלפי שקלים לחודש - זה בגלל הועד ולא בגלל התואר או הוותק).

בבנקים יש גם מס' מקצועות שמחייבים התמחות מקצועית קצרה יחסית - למשל ייעוץ השקעות, וכמובן סוחרים בבורסה שנמדדים לפי כשרונם ולא לפי תוארם.

על הוראה את צודקת, אבל המערכת הזו כ"כ מעוותת שלעולם לא הייתי רוצה לעבוד שם.

(גם שם הועדים מתעללים במערכת והופכים אותה למה שהיא)

על הייטק את טועה ומטעה (השוק הזה מוצף בבעלי תארים מובטלים שזה פשוט לא יאמן). רק לפרוטוקול - אני מתכנת ועובד עם גופים מהגדולים במשק, וכך עוד רבים אחרים שאין להם שום תואר  - רק נסיון פרקטי שמיש.

רפואה רגילה - כן, רפואה משלימה - לא

כלכלה - לא חייב (יש הרבה מאוד מנכ"לים ומנהלי חברות בלי תארים, בדגש על כאלה שהקימו אותן מאפס, רמי לוי למשל, ואאל"ט שגם מנכ"ל ובעלים FOX לא סיים בגרות אלא נשר לשוק העבודה בגילאי העשרה)

משפטים - החוק מחייב רשיון עריכת דין (ותואר) כדי לעסוק במקצוע. לא הייתי ממליץ ללמוד היום עריכת דין - השוק הזה מוצף במובטלים ובאנשין שמוכנים למכור את הנשמה לשטן בשביל תיק.

(כן, הוותיקים והטובים מתעשרים, אבל זה לא המלצה למי שעכשיו סיים תיכון)

הבירוקרטיה הממשלתית אוהבת תארים, הצבא מתגמל עליהם ומקשה להתקדם בלעדיהם (אבל שם מספיק תואר ב"מדעי הדשא" כדי לסמן V, ולא משהו רציני באמת), מערכת החינוך אוהבת אותם - הכל נכון.

השאלה מה השאיפות שלך בחיים. בהייטק למשל עדיף להתחיל מלשרת ב-8200, או בלהקים פרוייקטים בהתנדבות למישהו כדי לצבור נסיון מעשי ששווה פי 1000 מהתואר.

אם יש לך ידי זהב - לך להיות איש אחזקה/אינסטלטור/חשמלאי, הלימודים קצרים יחסית ויש בזה ים כסף.

מגלים אחרי כמה שנים שעל מנת להתקדם הם חייבים תואר. לא סתם צצו בארץ עשרות שלוחות של אוניברסיטאות זרות שציעות תארים ראשונים..בגלל שיש דרישה בשוק במיוחד של אנשים עובדים שגילו אחרי X שנים בשוק העבודה שהם צריכים את התואר.

נכון שיש כאלה שמצליחים ללא תואר, אולי לרוב- תואר אקדמי הכרחי לרוב התפקידים במשק.

רק המוכשרים באמת  מצליחים לצלוח את דרכם ללא תואר אקדמי כלשהו.

בזמנו עסקתי קצת בתחום משאבי אנוש (לא הייטק) - אלו ששלחו קורות חיים ללא תואר- הם היו הראשונים שסוננו.

.

זה נכון שיש היום דרישה לתארים, אבל בגלל שהרבה אנשים חושבים כמוך שתואר זה חשוב, כלומר בעצם תואר הפך מדבר שנועד לקדם את האדם מקצועית ל"V" שצריך לסמן כדי שאנשים כמוך לא יסננו אותם.

אם את מדברת על מקצוע ראשון, אז  במשאבי אנוש בהחלט מתייחסים לזה. אם מדובר אחרי כמה שנים באדם שצבר נסיון מקצועי - הרבה פחות.

(אבל זה נכון שהסתומות במשאבי אנוש נוטות לסנן, ובמקרה כזה צריך הכרות מוקדמת עם בעלי תפקידים בחברה שמכירים אותך מקצועית,

מצד שני, לא חסרים בעלי תארים שמסוננים מסיבות אחרות כמו העדר נסיון)

אם עובדים כעצמאי (על כל המשתמע) - התואר לא מעניין איש. מעניינות רק התוצאות.

קחי את הסכום שעולה התואר (150 אלף שקל בערך), ושימי בניירות ערך בבנק עד שיעברו ה"כמה שנים" האלה שאת מדברת עליהן.

תגלי שהכסף שצמח בינתיים בבנק שווה יותר מהתוספת במשכורת, בניכוי מס הכנסה שאוכל חצי מהמשכורות הגבוהות.

זה יורד מהברוטו של המשכורת כך שאתה לא מרוויח את זה. ברגע שלא עבדת- לא הפסדת כסף

כי זה לא אומר שיכלת לעבוד באותו זמן.

רק אם אתה עובד ובזבזת כמה ימים תוך כדי זה אומר שהפסדת.

אי אפשר להפסיד מה שאין לך....

הרי יכולתי ככה להפסיד משכורת של מנכ"ל...לא?

ותעודה עולה הרבה יותר, במה שלא תרצה....

תעודת אמן למשל עולה פי שניים יותר ויוצא לך מזה רק התמקצעות -כלומר, התחלה של עבודה קשה.

אם תעבוד קשה אולי יש סיכוי להצלחה.

אבל לא הייתי בונה על לפרנס עם זה משפחה.. זה בד"כ לא מספיק לבן אדם אחד...

גם במקום שאפשר בלימודי תעודה

למשל, עובד במשרד ממשלתי שיש לו תואר ראשון לא משנה במה פותח עבורו אפשרויות קידום בלתי מוגבלות.

וסטף וורטימר ורמי לוי אין הרבה כאלו

אבל זה בגלל טפשות הממשלה, לא בגלל חכמת התארים.

לא מעיזים לדפוק אותם בשכר הישיר (לשכת עורכי הדין לא מרשה), אבל דופקים אותם על ידי שעות נוספות אין סופיות ועבודה בשבתות וחגים:

http://www.themarker.com/law/1.2324652

אין "מאות אלפים" שסיימו אוניברסיטאות והם מובטלים או שעובדים בנושאים שאינם קשורים ללימודים, אלו הן סתם מילים בטלות.

בהחלט יכולים להיות אנשים שלמדו משהו ועובדים בדבר אחר מסיבות שונות אבל לימודים גבוהים תמיד מסייעים גם כשהעבודה אינה במאה אחוזים זהה לנושא הלימודים.

לימודים זה תמיד טוב, תמיד מועיל, תמיד עוזר ותמיד רצוי מאד מאד גם אם זה לא לצרכים מעשיים ומידיים!

תואר לא מבטיח כלום.

לא ביטחון תעסוקתי

לא משכורת טובה

לא שעות נוחות

ולא פנסיה.

יש אנשים עם תואר שמצליחים, ויש שמובטלים

יש אנשים בלי תואר שמצליחים ויש שלא.

היום השוק כ"כ רווי בתארים- שאין להם משמעות מעבר לפתיחת דלתות מאד ספציפיות- שזב ניתן להשיג גם בלימודי תעודה (רק דלתות אחרות, לא בטוח שפחות טובות..)

ודאי שיש תארים שיש בהם יותר ביטחון תעסוקתי (רופאים, ואחיוית (שלא חייב תואר בכלל..))

ויש כאלו שלא נותנים לך הרבה בכלל (תארים במדעי הרוח כמו פילוסופיה, היסטוריה, ספרות או אפילו תואר בביולוגיה- שקשה למצוא בו עבודה חוץ מלהיות מורה- שזו עבודה לא מהטובות והמתגמלות בשוק..)

לי אין תואר- ואני מצליחה יותר מהרבה בנות סביבי שעשו תואר והיום הן מורות. 

להיפך, המתכנתים הטובים והמוכשרים ביותר שעבדתי איתם היו נטולי תארים.

בתחום הזה הנסיון שווה יותר.

אמנם, תואר נותן משהו.

דרך אגב, להבנתי, תואר שני זה עולם אחר.

נכון בהיי טק יש הרבה בלי תואר.

כי הם שרתו בצבא בכל מיני תפקידי ל.א אז השוק האזרחי חוטף אותם. או במקרים נדירים של "עילויי" מחשבים שפתחו דברים ומעסיקים מזהים כישרון.

אבל הרוב המוחלט של האנשים, הולך ללמוד מדעי המחשב, מתמטיקה וכו' ומשם לאט לאט מצליח להשתחל לתחום.

העיקרון לגבי כל השרשור.

יש אנשים שמסתדרים יפה מאוד בלי תואר, אם אתה פותח עסק עצמאי ומצליח בו עם כשרון וחוש עסקי, או אם אתה פנומן בתחום מסויים וכו'..  אבל רוב האנשים הם לא כאלו.

והסטיסטיקה היא ברורה ומוכחת בכל העולם, ככל שרמת ההשכלה האקדמית שלך יותר גבוהה כך גם עולה רמת ההכנסה.

יש קורלציה מובהקת בין רמת השכלה לרמת הכנסה.

1. כשמחפשים מתכנת, אם לא מדובר בארגון ממשלתי, יעדיפו אדם עם שנה נסיון על אדם בלי נסיון עם תואר.

זה תקף גם להמשך.

2. זה לא רוב.

3. זה שאנשים הולכים ללמוד זה לא אומר שזו דרישה של השוק.

זה התחום שלי, זו המציאות, גם אם לא מתאימה לך.

4. הסטטיסטיקה הזו מושפעת מגורמים שונים.

אנשים שהולכים לתואר הם גם אנשים שיתאמצו בעבודה וכדו'

ככלל, תואר רלוונטי הוא חשוב, אבל רק אם הוא מתאים למה שאת רוצה לעשות, לא כברירת מחדל.

את בנאדם עיוני שמסוגל לשבת לחרוש וללמוד בשביל תואר?

את בנאדם מעשי שמסוגל לעשות הרבה במעשים? 

האם את מסוג האנשים החושבים שצריכים לימודים כדי לפתח את עצמם?

האם את מסוג האנשים המעשיים שצריכים עשיה ועבודה כדי למצות את הכישורים שלהם ולפתח את עצמם? 

את רוצה ילדים בשנים הקרובות?

את חושבת שיש לך מספיק תמיכה מהסביבה והמשפחה כדי שתוכלי לעמוד באתגרים של תואר ביחד על הבאת ילדים? 

איזה מודל הורי את רוצה להיות? אמא שמניקה ונושאת את הילד רצוף? אמא שבגיל חודשיים לא קשה לי בטירוף לשים ילד במעון לכמה שעות כדי ללמוד? 

את גרה בעיר או ביישוב קטן?

איזה הזדמנויות תעסוקה יש לך בסביבה שהיית רוצה להשתלב בהם? 

יש הרבה עבודות טובות שהן בלי תואר- וגם לא בשעות הזויות 

(כל המאפרת\ מסרקת\ צלמת\ \\ -זה בלי תואר, אבל השוק מוצף... תחפשי במשרד העבודה קורס מקצועי אחר...) 

נראה לי שבינתיים הכיוון שיותר מתאים לי זה לימודי תעודה,

אבל חשוב לי שזה יהיה מקצוע שיש בו עבודה.

אשמח לעוד פירוט של מקצועות עם לימודי תעודה.

תודה!

בין מגמות הלימודים העיקריות:

הנדסאות, טכנאות, מזכירות, מנהל עסקים, ניהול כללי, פיתוח ארגוני, מחשבים, חינוך, איפור, עיצוב אופנה, חשבונאות ושוק ההון, שיווק ופרסום, יחסי ציבור, עתונאות ותקשורת, קולנוע, צילום, אנימציה, עיצוב גרפי, כתיבה יוצרת, עריכה לשונית, מוזיקה, לימודי שפות, תוכניות במדעי ההתנהגות, גישור, גננות, בישול ועוד.

היה נראה לי - שיש כמה אתרים של לימודים עם הרבה מידע על לימודי תעודה... שווה לגגל ולחפש

יותר מזה אני לא יודעת..

בהצלחה! 

הצורך בתואר הוא בעיקר תלוי עבודה ולא הכרחי (כלומר- מי שרוצה לעבוד בעבודות מסוימות שמחייבות תואר- צריך תואר. מי שרוצה להרויח הרבה- לא בהכרח צריך תואר.)

תואר כיום לא נותן באמת ביטחון תעסוקתי וחוסר בתואר לא אומר שתרויח שכר מינימום.

אני חושבת שהשאלה הגדולה פה היא מה את רוצה לעסוק. מה מעניין אותך?

בעייני- כשאדם אוהב את מה שהוא עושה, כשאדם משקיע במה שהוא עושה ועושה מה שהוא טוב בו- אז זה יעבוד. 

אם מה שמעניין אותך מצריך תואר- אז לכי ללמוד.

אם לא- אז לכי תתמחי בזה ותבדקי מה צריך כדי להרויח מזה.

אני ללא תואר, בעלת עסק משלי, מרויחה פר שעה יותר מאשר הרבה נשים מסביבי עם תואר.

אני רואה סביבי הרבה נשים עם תואר (לרוב בתחום ההוראה אבל לא רק) שאין להן עבודה, או שיש- מעט שעות ומעט משכורת והמון בעיות..

להגיד שתואר פותח דלתות- לא נכון לימינו.

מה שפותח דלתות זה בעיקר עבודה קשה, נחישות, יצירתיות והשקעה.

אוהבת את התחום של עיצוב ואומנות,תפירה.

למדתי בעבר גרפיקה אבל לא מצאתי בזה עבודה,

אולי בגלל שהלימודים היו רק שנה אחת וצריך ללמוד יותר.

ובגרפיקה הכי עניין אותי עיצוב אלבומים דיגיטליים,

אבל לא יודעת אם יש בזה עבודה.

יש הרבה איך להרויח טוב בתחום הזה- כל עוד את מוכנה להשקיע המון ולעבוד קשה.

תפירה- בגדים,מטפחות, אביזרים לתינוקות, אביזרים לבית, בובות

אומנות- לא חסר.. בעץ, בחומר, כלי בית, תמונות וכו'

בעיצוב גרפי יש היום אמנם שוק מאד רווי- אבל עדיין, מי שרצינית עם הזמן תמצא לעצמה עבודה טובה. 

להחליט מה בא לך, לבדוק מה נראה לך שיכול לעבוד, מומלץ גם להתיעץ עם מט"י שעוזרים מאד בפתיחת עסק חדש וכו'.

אם את רוצה תחומים של עיצוב בגדים שבהם יש חוסר -

בגדים לנשים שהן במידה גדולה יחסית (לא נערות... ) , צנועות, ולא יקר. ומעוצב בצורה שנכונה לצורת גוף הזו- לא רק בגד של רזות במידה גדולה... 

או התחום של בגדי הריון והנקה לנשים דתיות. אין הרבה מעצבות בגדים בנישה הזו- אפילו אני הרגשתי חוסר בזמנו... 

אלא גם של הרחבת הדעת והידע הכללי שמעשירים את החיים ויכולים לשמש רקע להרבה עיסוקים בעתיד.

אפשר ללמוד היסטוריה, לשון עברית, ספרות, ארכיאולוגיה, מקרא, מדעי מדינה, תקשורת, תולדות האמנות ועוד שלל נושאים שמשביחים את היכולת להכנס לעיסוקים שונים וזאת כמובן בנוסף להנאה הרבה שמסבים הלימודים.

כמובן שלא כל אחד נוטה לכוונים אלה ולא כל אחד חייב ללמוד באוניברסיטה.

אבל אם היכולת קיימת ולצדה גם תשוקה להשכלה ולידע, חבל שלא לנצל את השנים הטובות ללימודים.

ועד היום יש לי צד של חרטה על כך שהלכתי ללמוד משהו שלא נתן לי "מקצוע ביד" אלא רק השכלה כללית שנהניתי ממנה מאוד...

לדעתי צריך קודם כל לדאוג שיהיה משהו ביד- גם אם זה תפירה, התקנת מזגנים, או ראיית חשבון, ואח"כ להפנות אמצעים ופנאי ללימוד מרחיב אופקים.

בשביל השכלה כללית רחבה ועשירה- אפשר ללכת לספריה טובה ולשאול ספרים ולקרוא... 

במחיר מנוי לספריה

לא חייבים לשלם מאות אלפים על שכר לימוד וכולי 

לא חייבים לטחון את הלחצים של נוכחות עבודות מבחנים... 

ואם כבר השכלה כללית רחבה, והעשרה לנפש וכולי-

לכי ללמוד במדרשה, לכי ללמוד יום בשבוע בימי עיון תורני לנשים 

זה ממלא את הנפש והנשמה. זה מעשיר. זה שווה את ההשקעה של זמן וכסף. 

אין שום תחליף ללימודים מסודרים מפי חוקרים ומומחים שמביאים את כל הנושאים בצורה שיטתית ומובנית.

שום החלפת ספרים בספריה לא תלמד אותנו ארכיאולוגיה ושום ספרנית לא יכולה למלא את מקומם של מרצים לפילוסופיה או היסטוריה או כל נושא אחר.

בעולם המודרני לימודים גבוהים הם כרטיס הכניסה לחיים האמיתיים, הן לגברים והן לנשים כמובן.

להרבה אנשים לימוד עצמי אפקטיבי בהרבה מהרצאה פרונטלית.

שלא נדבר על המרצים הנבזים שרצים עם חומר ושולחים מצגת אח"כ ולפני מבחן הסטודנטים אשכרה צריכים ללמוד הכל בעצמם, אז בשביל מה עזר להם ההרצאות שאולי היה בהן ידע של המרצה אך שום תועלת דידקטית??

אין שום תחליף לצמא לידע

ואין שום תחליף ללמידה עצמית ועצמאית 

חוקרים ומומחים שמלמדים בכיתה- מביאים רק מקצת מהים של השיטות והמבנה-

את הרוב הם עצמם שולחים הפניות לספרים לקרוא 

(בלעז- בסילבוס של כל קורס יש רשימת ספרים ארוכה ארוכה של הפניות למאמרים וספרים בנושא. למה לא פשוט לקרוא אותם?) 

הדבר היחיד שקריאת ספרים לא יכולה למלא- זה חבורת הלומדים, הקשר בין בני אדם לגלגל רעיונות

ומי ש"משוגע לדבר"- ימצא את מי שגם מעוניין כמוהו... 

בעולם הפוסטמודרני של המאה ה21 כרטיס הכניסה לחיים האמיתיים הם חשיבה יצירתית ופתוחה, יכולת להסתגל לשינויים, כבוד לדעות ולרגשות של הזולת ושל עצמך, וקבלת ידע כדבר גמיש ויחסי

הוא אשר אמרתי- מי שרוצה להיצמד לקודקס ידע מחייב, שחייב להילמד על ידי אדם אחר, שבאמת מעשיר את האדם- שילך ללמוד תורה (או שתלך...) 

מעבר לזה- תואר לא נותן ידע כללי, תואר נותן ידע עמוק מאד- בנושא ספציפי.

ידע כללי מקבלים מסקרנות, מאהבת הידע, מחקירה.

והיום בכלל- כשכל הידע (כמעט) נמצא אצלי בבית במחשב, בצורה נהירה וברורה.

בדיוק ראיתי כמה פוסטים מדעיים שכתב תלמיד תיכון- הכל הוא למד לבד מהאיטרנט. וזה פוסטים מדהימים. 

מאד דומה לזה- אוניברסיטת קהאן (מי שלא מכיר- שילך לחפש מה זה. מדהים!) 

אבל לדעתי ירידת הערך של התארים (בגלל שכל אחד כמעט יכול להשיג אחד כלשהו), יחד עם עליית הכמות של מקצועות חדשים שאי אפשר ללמוד אותם באוניברסיטה בגלל שהם מתחלפים תוך שנה שנתיים יעשו שינוי יותר משמעותי ממה שקורה עכשיו.

חוץ מאיפה שהחוק אוסר להעסיק את מי שאין לו תואר.

מה עדיף? אדם שאינו עו"ד כמו איתמר בן גביר (לפני שנהיה עו"ד) או עו"ד שעבר את הבחינות אתמול?

ופחות זמן אך האופציות מצומצמות יותר,

תחפשי גם לימודי תעודה ע"י קורסים

ואם יש לך משהו שאת מוכשרת בו אז בכלל עופי על זה

וכמובן תחשבי אם זה מתאים לך לאופי להיות קצת בלא מודע

מאחר שגם גברים קוראים (עובדה, קראתי...), ארשה לעצמי להוסיף משהו: אני כבר סבא, ופירנסתי משפחה לא קטנה במשך כל החיים. נכון, לא היינו אף פעם עשירים, אבל מה שהיה צריך - קיבלנו. ואף פעם לא למדתי מקצוע, אלא ניצלתי את מה שהקב"ה בירך אותי. למדתי תורה בצעירותי, וגם אחרי נישואי, וכשהיינו צריכים פרנסה - חיפשתי עבודה, הצעתי את עצמי לעשות את הדברים שהרגשתי שאני יודע לעשות, וב"ה עשיתי. לא התביישתי לעשות עבודות מכל סוג, מעבודת כפיים ועד עבודה במשרה ציבורית, מעובד פשוט ועד מנהל צוותים.

נכון, היום קשה יותר להתקבל לעבודה בלי "תעודה" ו"תואר", אבל פעמים רבות אין שום קשר בין נושא הלימודים שבעקבותיו התקבל ה'תואר', לבין העיסוק. העיקר שיש "תואר". ופעמים רבות יש אנשים מוכשרים מאוד שעושים עבודה טובה יותר בלי תואר, מאשר בעלי התואר. 

והתואר - לא פעם הוא בזבוז משאבים, משאבי ממון ומשאבי זמן.

מצד שני, כמובן שיש לימודים שהם יעילים ובלעדיהם קשה לעסוק בתחום מסוים. 

אני לא מתחרט לרגע שלא למדתי ל'תואר', וכן למדתי בבית המדרש ככל שיכולתי. זוגתי שתחי' למדה, אבל עסקה במקצוע שלה רק מעט מאוד זמן, ואח"כ עבדה במשרה מלאה בעבודה שעדיין אין לה קורס מובנה - היתה עקרת בית במשרה מלאה. סליחה, בשתיים וחצי משרות (בהנחה שלגדל 3-4 ילדים זו משרה מלאה). וכשגדלו הילדים וגם נישאו, תודה לבורא עולם, היא עובדת בעבודה מכובדת שאותה לא למדה אלא כשנכנסה לעבודה. ועושה את זה בצורה טובה, ומוערכת בעבודתה. ועדיין עסוקה גפ בגידול - הפעם הנכדים.

אם  יש תחום שמעניין אותך, ואת רוצה לעסוק בו וחושבת שתהיי טובה בו, בדקי מה האפשרויות לעסוק בו בלי ללמוד בצורה מושקעת ובזבזנית של 'תואר'. אם אפשר - מה טוב. אם לא - אולי אין ברירה, אבל לעשות היטב היטב את החשבון מה המחיר - מחיר בכסף, מחיר בזמן, מחיר בכוחות, מחיר בחיי המשפחה.

בהצלחה.

העובדה שאפשר להתפרנס איכשהו גם בלי ללמוד היא בשום פנים ואופן לא סיבה לוותר על לימודים!

לימודים גבוהים הם מפתח להצלחה חברתית וכלכלית וכל מי שיכול או יכולה ללמוד ואינם עושים זאת חוטאים לעצמם ולמשפחתם. 

חובה על כל אדם ללמוד ככל יכולתו, להרחיב דעת, לפתח את אישיותו ואת יכולותיו עד למקסימום ולא להסתפק בכך שעם קצת מזל לא יחסר לחם בבית.

חוץ מזה שקיבלתי תואר לידיים, לא קיבלתי שם כלום.

"אבא עשיר אבא עני" של... שכחתי כרגע. תגגלי

כל מה שאת אומרת- נכון, 

אבל נכון לשוק של העידן המודרני, של המאה ה20

זה מה שההורים שלנו אמרו - תהיו תלמידים טובים, תקבלו ציונים טובים, תעשו תואר בהצטיינות- ויהיה לכם עבודה טובה עם קביעות וכולי וכולי 

אבל זה לא נכון בימינו

במאה ה21 השוק הרבה יותר דינאמי 

יש הצפה של בעלי תארים, יש הצפה של ידע. 

מותר האדם מן המחשב- ביצירתיות, בקשר הבינאישי -- וזה הכישורים והכיוונים שמקדמים לקראת עבודה יצרנית עם משכורת טובה. 

מה עדיף מישהו משכיל בעל יצירתיות ויכולות בין אישיות או מישהו בור ועם הארץ שאף הוא בעל יכולות בין אישיות ויצירתיות?

לא הצלחתי להבין מה בדבריך סותר את דברי בדבר החשיבות העצומה של לימודים והשכלה.

לא אתפלא אם יסתבר שיש לך בעיה בתחום הזה ולכן אתה מטיף נגד רכישת השכלה גבוהה

בס"ד

א. אין בעיה להיות נגד השכלה גבוהה.

ב. הסעיף לעיל לא אומר שלאדם יש בעיה עם השכלה גבוהה.

ג. לידיעתך, "!" מסמל "לא" בתכנות, כמיטב הבנתי, הוא לא נגד השכלה גבוהה, פשוט נגד התארים למינהם שלא שווים כלום.

השכלה אפשר לקבל במקומות טובים יותר גם.

מבטיחים לצעירים (בכל העולם, ובעיקר ב אמריקה) שאם הם ישקיעו 150 אלף שקל (עלות התואר ואובדן שנות עבודה אפילו בשכר מינימום) אז הם יצליחו בחיים.

זה  שקר גס ומתועב.

אם אתה הולך להיות רופא - לך לאוניברסיטה ותצליח.  במקצועות אחרים - לא בטוח שזו הבחירה הנכונה.

אני פשוט מתחרפן מלראות אימהות פולניות מציעות לאנשים מוכשרים לבזבז 4 שנים על תואר, כשיש להם כבר מקצוע  ביד או שאפשר בקלות יחסית להתמקצע באחד.

עדיף שיהיה מקצוע

לא חשוב תואר או תעודה או למד בכוחות עצמו - מה שמתאים לכל אחד אבל מקצוע או מיומנות מסוימת

בכל זאת רב האנשים כן עובדים במקצוע שהם למדו

מי שאין לו מקציע בדרך כלל עובד בשמירה, ניקיון, קופאי, טיפול בקשישים

אם אני לא טועה רב הנוער שהולך להיות חיילים באירגוני הפשע או בנות שמתעסקות בזנות אין להם שום מקצוע או רצון לרכוש מקצוע

מכירה מישהו אישית שלא רצה ללמוד אבל רצה לחיות ברמה גבוהה ובגיל 26 הוא קיבל כדור בראש. עד אז הוא בהחלט נהג להסביר שבעלי התואר לא מתקרבים להכנסות שלו

ובקשר לספרים איך להצליח בחיים ולהרוויח הרבה כסף אז אני מניחה ששום איש עסקים מצליח מעולם לא קרא אותם

ספרים כאלה הם דרך קלה של מחבר להרוויח בעצמו - דעתי

אז מי יהיו הרופאים? הרוקחים?

המהנדסים? המשפטנים?

המדענים? הפסיכולוגים?

ההיסטוריונים?

העובדים הסוציאליים?

אנשי התקשורת?

המורים? המחנכים?

האדריכלים?

הכלכלנים?

רואי החשבון?

הגיאוגרפים?

הטייסים?

המנהלים הבכירים?

המנהיגים?

למי נשאיר את כל זאת אם אנחנו לא נלך ללמוד? 

אנחנו רוצים להגיע להנהיג את המדינה או להיות לכודים בתפקידים שוליים ומוגבלים במשכורות עלובות?

קל מאד ללגלג על השכלה גבוהה, קל מאד לספר סיפורים על תארים שלא עוזרים

אבל בלי השכלה גבוהה אי אפשר בכלל לחלום על התפתחות אישית ועל תרומה לעם ולמדינה.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..