למדתי אומנות במכללת צפת 3 שנים וקיבלתי תעודה של מדריכה מוסמכת מקצועית באומנות את יכולה לעשות חוגים פרטיים בבית (אני עושה וזה כסף טוב...) וגם את יכולה להיכנס לבתי ספר בתוכנית קר"ב ולמתנסים... למדתי קורס דולות במכללת אלימה אבל זאת עבודה ממש...כרגע אני לא פנויה לזה אני עם שלושה קטנים

א. כן יש עבודות לאנשים בלי תארים, אבל הן תמיד מזדמנות קצת הדרכה פה קצת קורסים פה, והכל במשכורות נמוכות. תואר אקדמי זו אבן היסוד לכל פוטנציאל התפתחות עתידי.

ב. תעשי את זה בשביל עצמך, בשביל ההתפתחות האישית שלך, בשביל הידיעה שגם לך יש מקצוע, וגם לך יש יכולת אוטונומית לפרנס. אם לא תעשי את זה תמצאי את עצמך בעוד 10 שנים מסתכלת אחורה, עדיין אם אותם עבודות מזדמנות ועם אותה תקרת זכוכית של סרובים אינסופיים ממעסיקים. זה הזמן להשקיע כדי לאות את הפרות לאחר מכן.

במקצועות שמנוהלים על ידי הממשלה (רופאים, מורים, ...) זה אכן תנאי בסיסי בגלל משהו רע שעבר על הכלכלה הישראלית בשנים האחרונות.

בשוק הפרטי - לא תמיד.

לי אין תואר ולא נראה לי שיהיה, זה לא מפריע לי לעבוד עם גופים מהגודלים במשק הישראלי.

תואר עולה (ברוטו) לפחות 150 אלף שקל. אם תחסכי את הכסף הזה בתיק ניירות ערך למשך 10 שנים כנראה שתקבלי יותר מאשר תוספת השכר הפוטנציאלית של התואר.

גם אם בגיל 40 יגידו שזה תקרת זכוכית ומונע להתקדם, ואני מאמין שזה נכון - לא בטוח שתהיה לך האפשרות להתקדם, וגם אם כן - זה לא שווה את עלות התואר (שכזכור חסכנו בבנק) + ריבית של 15-20 שנה.

כמובן שאם מוותרים על תואר חייבים להיות מקצועיים במה שכן עושים, שזה כבר סיפור אחר לגמרי....

2. תלוי....

כדי לעבוד בבנק (אפילו טלר) צריך תואר

כדי להיות מורה (במשרד החינוך או עיריות) חייבים תואר

כדי לעבוד בכל תחום ההנדסה, ההיי טק, חייבים תואר

כדי לעבוד בבכל תחום בשוק הפרטי מכלכלה משפטים רפואה וכו'.. אף אחד לא יסתכל על הקו"ח בלי תואר.

תואר הוא לא "תוספת שכר" הוא כלי מינמיאלי לפתיחת אופציות תעסוקה במגוון תחומים שאין סיכוי להתקבל אליהם בלי תואר.

האם יש כאלו שמצליחים להסתדר באופן מוצלח בלי תואר, בודאי שיש בודדים. אבל גם יש בודדים שקופצים מקומה שלישית ולא קורה להם כלום, עדיין לא הייתי בונה על זה.

הבנקים הם גוף סמי ממשלתי שאי אפשר להתחרות בו, ושם באמת צריך תואר.

מצד שני (ואני מכיר כמה טלרים), התואר לא גורר עליה בשכר (ואל תשווי עם הוותיקים שמרוויחים עשרות אלפי שקלים לחודש - זה בגלל הועד ולא בגלל התואר או הוותק).

בבנקים יש גם מס' מקצועות שמחייבים התמחות מקצועית קצרה יחסית - למשל ייעוץ השקעות, וכמובן סוחרים בבורסה שנמדדים לפי כשרונם ולא לפי תוארם.

על הוראה את צודקת, אבל המערכת הזו כ"כ מעוותת שלעולם לא הייתי רוצה לעבוד שם.

(גם שם הועדים מתעללים במערכת והופכים אותה למה שהיא)

על הייטק את טועה ומטעה (השוק הזה מוצף בבעלי תארים מובטלים שזה פשוט לא יאמן). רק לפרוטוקול - אני מתכנת ועובד עם גופים מהגדולים במשק, וכך עוד רבים אחרים שאין להם שום תואר  - רק נסיון פרקטי שמיש.

רפואה רגילה - כן, רפואה משלימה - לא

כלכלה - לא חייב (יש הרבה מאוד מנכ"לים ומנהלי חברות בלי תארים, בדגש על כאלה שהקימו אותן מאפס, רמי לוי למשל, ואאל"ט שגם מנכ"ל ובעלים FOX לא סיים בגרות אלא נשר לשוק העבודה בגילאי העשרה)

משפטים - החוק מחייב רשיון עריכת דין (ותואר) כדי לעסוק במקצוע. לא הייתי ממליץ ללמוד היום עריכת דין - השוק הזה מוצף במובטלים ובאנשין שמוכנים למכור את הנשמה לשטן בשביל תיק.

(כן, הוותיקים והטובים מתעשרים, אבל זה לא המלצה למי שעכשיו סיים תיכון)

הבירוקרטיה הממשלתית אוהבת תארים, הצבא מתגמל עליהם ומקשה להתקדם בלעדיהם (אבל שם מספיק תואר ב"מדעי הדשא" כדי לסמן V, ולא משהו רציני באמת), מערכת החינוך אוהבת אותם - הכל נכון.

השאלה מה השאיפות שלך בחיים. בהייטק למשל עדיף להתחיל מלשרת ב-8200, או בלהקים פרוייקטים בהתנדבות למישהו כדי לצבור נסיון מעשי ששווה פי 1000 מהתואר.

אם יש לך ידי זהב - לך להיות איש אחזקה/אינסטלטור/חשמלאי, הלימודים קצרים יחסית ויש בזה ים כסף.

מגלים אחרי כמה שנים שעל מנת להתקדם הם חייבים תואר. לא סתם צצו בארץ עשרות שלוחות של אוניברסיטאות זרות שציעות תארים ראשונים..בגלל שיש דרישה בשוק במיוחד של אנשים עובדים שגילו אחרי X שנים בשוק העבודה שהם צריכים את התואר.

נכון שיש כאלה שמצליחים ללא תואר, אולי לרוב- תואר אקדמי הכרחי לרוב התפקידים במשק.

רק המוכשרים באמת  מצליחים לצלוח את דרכם ללא תואר אקדמי כלשהו.

בזמנו עסקתי קצת בתחום משאבי אנוש (לא הייטק) - אלו ששלחו קורות חיים ללא תואר- הם היו הראשונים שסוננו.

.

זה נכון שיש היום דרישה לתארים, אבל בגלל שהרבה אנשים חושבים כמוך שתואר זה חשוב, כלומר בעצם תואר הפך מדבר שנועד לקדם את האדם מקצועית ל"V" שצריך לסמן כדי שאנשים כמוך לא יסננו אותם.

אם את מדברת על מקצוע ראשון, אז  במשאבי אנוש בהחלט מתייחסים לזה. אם מדובר אחרי כמה שנים באדם שצבר נסיון מקצועי - הרבה פחות.

(אבל זה נכון שהסתומות במשאבי אנוש נוטות לסנן, ובמקרה כזה צריך הכרות מוקדמת עם בעלי תפקידים בחברה שמכירים אותך מקצועית,

מצד שני, לא חסרים בעלי תארים שמסוננים מסיבות אחרות כמו העדר נסיון)

אם עובדים כעצמאי (על כל המשתמע) - התואר לא מעניין איש. מעניינות רק התוצאות.

קחי את הסכום שעולה התואר (150 אלף שקל בערך), ושימי בניירות ערך בבנק עד שיעברו ה"כמה שנים" האלה שאת מדברת עליהן.

תגלי שהכסף שצמח בינתיים בבנק שווה יותר מהתוספת במשכורת, בניכוי מס הכנסה שאוכל חצי מהמשכורות הגבוהות.

זה יורד מהברוטו של המשכורת כך שאתה לא מרוויח את זה. ברגע שלא עבדת- לא הפסדת כסף

כי זה לא אומר שיכלת לעבוד באותו זמן.

רק אם אתה עובד ובזבזת כמה ימים תוך כדי זה אומר שהפסדת.

אי אפשר להפסיד מה שאין לך....

הרי יכולתי ככה להפסיד משכורת של מנכ"ל...לא?

ותעודה עולה הרבה יותר, במה שלא תרצה....

תעודת אמן למשל עולה פי שניים יותר ויוצא לך מזה רק התמקצעות -כלומר, התחלה של עבודה קשה.

אם תעבוד קשה אולי יש סיכוי להצלחה.

אבל לא הייתי בונה על לפרנס עם זה משפחה.. זה בד"כ לא מספיק לבן אדם אחד...

גם במקום שאפשר בלימודי תעודה

למשל, עובד במשרד ממשלתי שיש לו תואר ראשון לא משנה במה פותח עבורו אפשרויות קידום בלתי מוגבלות.

וסטף וורטימר ורמי לוי אין הרבה כאלו

אבל זה בגלל טפשות הממשלה, לא בגלל חכמת התארים.

לא מעיזים לדפוק אותם בשכר הישיר (לשכת עורכי הדין לא מרשה), אבל דופקים אותם על ידי שעות נוספות אין סופיות ועבודה בשבתות וחגים:

http://www.themarker.com/law/1.2324652

אין "מאות אלפים" שסיימו אוניברסיטאות והם מובטלים או שעובדים בנושאים שאינם קשורים ללימודים, אלו הן סתם מילים בטלות.

בהחלט יכולים להיות אנשים שלמדו משהו ועובדים בדבר אחר מסיבות שונות אבל לימודים גבוהים תמיד מסייעים גם כשהעבודה אינה במאה אחוזים זהה לנושא הלימודים.

לימודים זה תמיד טוב, תמיד מועיל, תמיד עוזר ותמיד רצוי מאד מאד גם אם זה לא לצרכים מעשיים ומידיים!

תואר לא מבטיח כלום.

לא ביטחון תעסוקתי

לא משכורת טובה

לא שעות נוחות

ולא פנסיה.

יש אנשים עם תואר שמצליחים, ויש שמובטלים

יש אנשים בלי תואר שמצליחים ויש שלא.

היום השוק כ"כ רווי בתארים- שאין להם משמעות מעבר לפתיחת דלתות מאד ספציפיות- שזב ניתן להשיג גם בלימודי תעודה (רק דלתות אחרות, לא בטוח שפחות טובות..)

ודאי שיש תארים שיש בהם יותר ביטחון תעסוקתי (רופאים, ואחיוית (שלא חייב תואר בכלל..))

ויש כאלו שלא נותנים לך הרבה בכלל (תארים במדעי הרוח כמו פילוסופיה, היסטוריה, ספרות או אפילו תואר בביולוגיה- שקשה למצוא בו עבודה חוץ מלהיות מורה- שזו עבודה לא מהטובות והמתגמלות בשוק..)

לי אין תואר- ואני מצליחה יותר מהרבה בנות סביבי שעשו תואר והיום הן מורות. 

להיפך, המתכנתים הטובים והמוכשרים ביותר שעבדתי איתם היו נטולי תארים.

בתחום הזה הנסיון שווה יותר.

אמנם, תואר נותן משהו.

דרך אגב, להבנתי, תואר שני זה עולם אחר.

נכון בהיי טק יש הרבה בלי תואר.

כי הם שרתו בצבא בכל מיני תפקידי ל.א אז השוק האזרחי חוטף אותם. או במקרים נדירים של "עילויי" מחשבים שפתחו דברים ומעסיקים מזהים כישרון.

אבל הרוב המוחלט של האנשים, הולך ללמוד מדעי המחשב, מתמטיקה וכו' ומשם לאט לאט מצליח להשתחל לתחום.

העיקרון לגבי כל השרשור.

יש אנשים שמסתדרים יפה מאוד בלי תואר, אם אתה פותח עסק עצמאי ומצליח בו עם כשרון וחוש עסקי, או אם אתה פנומן בתחום מסויים וכו'..  אבל רוב האנשים הם לא כאלו.

והסטיסטיקה היא ברורה ומוכחת בכל העולם, ככל שרמת ההשכלה האקדמית שלך יותר גבוהה כך גם עולה רמת ההכנסה.

יש קורלציה מובהקת בין רמת השכלה לרמת הכנסה.

1. כשמחפשים מתכנת, אם לא מדובר בארגון ממשלתי, יעדיפו אדם עם שנה נסיון על אדם בלי נסיון עם תואר.

זה תקף גם להמשך.

2. זה לא רוב.

3. זה שאנשים הולכים ללמוד זה לא אומר שזו דרישה של השוק.

זה התחום שלי, זו המציאות, גם אם לא מתאימה לך.

4. הסטטיסטיקה הזו מושפעת מגורמים שונים.

אנשים שהולכים לתואר הם גם אנשים שיתאמצו בעבודה וכדו'

ככלל, תואר רלוונטי הוא חשוב, אבל רק אם הוא מתאים למה שאת רוצה לעשות, לא כברירת מחדל.

את בנאדם עיוני שמסוגל לשבת לחרוש וללמוד בשביל תואר?

את בנאדם מעשי שמסוגל לעשות הרבה במעשים? 

האם את מסוג האנשים החושבים שצריכים לימודים כדי לפתח את עצמם?

האם את מסוג האנשים המעשיים שצריכים עשיה ועבודה כדי למצות את הכישורים שלהם ולפתח את עצמם? 

את רוצה ילדים בשנים הקרובות?

את חושבת שיש לך מספיק תמיכה מהסביבה והמשפחה כדי שתוכלי לעמוד באתגרים של תואר ביחד על הבאת ילדים? 

איזה מודל הורי את רוצה להיות? אמא שמניקה ונושאת את הילד רצוף? אמא שבגיל חודשיים לא קשה לי בטירוף לשים ילד במעון לכמה שעות כדי ללמוד? 

את גרה בעיר או ביישוב קטן?

איזה הזדמנויות תעסוקה יש לך בסביבה שהיית רוצה להשתלב בהם? 

יש הרבה עבודות טובות שהן בלי תואר- וגם לא בשעות הזויות 

(כל המאפרת\ מסרקת\ צלמת\ \\ -זה בלי תואר, אבל השוק מוצף... תחפשי במשרד העבודה קורס מקצועי אחר...) 

נראה לי שבינתיים הכיוון שיותר מתאים לי זה לימודי תעודה,

אבל חשוב לי שזה יהיה מקצוע שיש בו עבודה.

אשמח לעוד פירוט של מקצועות עם לימודי תעודה.

תודה!

בין מגמות הלימודים העיקריות:

הנדסאות, טכנאות, מזכירות, מנהל עסקים, ניהול כללי, פיתוח ארגוני, מחשבים, חינוך, איפור, עיצוב אופנה, חשבונאות ושוק ההון, שיווק ופרסום, יחסי ציבור, עתונאות ותקשורת, קולנוע, צילום, אנימציה, עיצוב גרפי, כתיבה יוצרת, עריכה לשונית, מוזיקה, לימודי שפות, תוכניות במדעי ההתנהגות, גישור, גננות, בישול ועוד.

היה נראה לי - שיש כמה אתרים של לימודים עם הרבה מידע על לימודי תעודה... שווה לגגל ולחפש

יותר מזה אני לא יודעת..

בהצלחה! 

הצורך בתואר הוא בעיקר תלוי עבודה ולא הכרחי (כלומר- מי שרוצה לעבוד בעבודות מסוימות שמחייבות תואר- צריך תואר. מי שרוצה להרויח הרבה- לא בהכרח צריך תואר.)

תואר כיום לא נותן באמת ביטחון תעסוקתי וחוסר בתואר לא אומר שתרויח שכר מינימום.

אני חושבת שהשאלה הגדולה פה היא מה את רוצה לעסוק. מה מעניין אותך?

בעייני- כשאדם אוהב את מה שהוא עושה, כשאדם משקיע במה שהוא עושה ועושה מה שהוא טוב בו- אז זה יעבוד. 

אם מה שמעניין אותך מצריך תואר- אז לכי ללמוד.

אם לא- אז לכי תתמחי בזה ותבדקי מה צריך כדי להרויח מזה.

אני ללא תואר, בעלת עסק משלי, מרויחה פר שעה יותר מאשר הרבה נשים מסביבי עם תואר.

אני רואה סביבי הרבה נשים עם תואר (לרוב בתחום ההוראה אבל לא רק) שאין להן עבודה, או שיש- מעט שעות ומעט משכורת והמון בעיות..

להגיד שתואר פותח דלתות- לא נכון לימינו.

מה שפותח דלתות זה בעיקר עבודה קשה, נחישות, יצירתיות והשקעה.

אוהבת את התחום של עיצוב ואומנות,תפירה.

למדתי בעבר גרפיקה אבל לא מצאתי בזה עבודה,

אולי בגלל שהלימודים היו רק שנה אחת וצריך ללמוד יותר.

ובגרפיקה הכי עניין אותי עיצוב אלבומים דיגיטליים,

אבל לא יודעת אם יש בזה עבודה.

יש הרבה איך להרויח טוב בתחום הזה- כל עוד את מוכנה להשקיע המון ולעבוד קשה.

תפירה- בגדים,מטפחות, אביזרים לתינוקות, אביזרים לבית, בובות

אומנות- לא חסר.. בעץ, בחומר, כלי בית, תמונות וכו'

בעיצוב גרפי יש היום אמנם שוק מאד רווי- אבל עדיין, מי שרצינית עם הזמן תמצא לעצמה עבודה טובה. 

להחליט מה בא לך, לבדוק מה נראה לך שיכול לעבוד, מומלץ גם להתיעץ עם מט"י שעוזרים מאד בפתיחת עסק חדש וכו'.

אם את רוצה תחומים של עיצוב בגדים שבהם יש חוסר -

בגדים לנשים שהן במידה גדולה יחסית (לא נערות... ) , צנועות, ולא יקר. ומעוצב בצורה שנכונה לצורת גוף הזו- לא רק בגד של רזות במידה גדולה... 

או התחום של בגדי הריון והנקה לנשים דתיות. אין הרבה מעצבות בגדים בנישה הזו- אפילו אני הרגשתי חוסר בזמנו... 

אלא גם של הרחבת הדעת והידע הכללי שמעשירים את החיים ויכולים לשמש רקע להרבה עיסוקים בעתיד.

אפשר ללמוד היסטוריה, לשון עברית, ספרות, ארכיאולוגיה, מקרא, מדעי מדינה, תקשורת, תולדות האמנות ועוד שלל נושאים שמשביחים את היכולת להכנס לעיסוקים שונים וזאת כמובן בנוסף להנאה הרבה שמסבים הלימודים.

כמובן שלא כל אחד נוטה לכוונים אלה ולא כל אחד חייב ללמוד באוניברסיטה.

אבל אם היכולת קיימת ולצדה גם תשוקה להשכלה ולידע, חבל שלא לנצל את השנים הטובות ללימודים.

ועד היום יש לי צד של חרטה על כך שהלכתי ללמוד משהו שלא נתן לי "מקצוע ביד" אלא רק השכלה כללית שנהניתי ממנה מאוד...

לדעתי צריך קודם כל לדאוג שיהיה משהו ביד- גם אם זה תפירה, התקנת מזגנים, או ראיית חשבון, ואח"כ להפנות אמצעים ופנאי ללימוד מרחיב אופקים.

בשביל השכלה כללית רחבה ועשירה- אפשר ללכת לספריה טובה ולשאול ספרים ולקרוא... 

במחיר מנוי לספריה

לא חייבים לשלם מאות אלפים על שכר לימוד וכולי 

לא חייבים לטחון את הלחצים של נוכחות עבודות מבחנים... 

ואם כבר השכלה כללית רחבה, והעשרה לנפש וכולי-

לכי ללמוד במדרשה, לכי ללמוד יום בשבוע בימי עיון תורני לנשים 

זה ממלא את הנפש והנשמה. זה מעשיר. זה שווה את ההשקעה של זמן וכסף. 

אין שום תחליף ללימודים מסודרים מפי חוקרים ומומחים שמביאים את כל הנושאים בצורה שיטתית ומובנית.

שום החלפת ספרים בספריה לא תלמד אותנו ארכיאולוגיה ושום ספרנית לא יכולה למלא את מקומם של מרצים לפילוסופיה או היסטוריה או כל נושא אחר.

בעולם המודרני לימודים גבוהים הם כרטיס הכניסה לחיים האמיתיים, הן לגברים והן לנשים כמובן.

להרבה אנשים לימוד עצמי אפקטיבי בהרבה מהרצאה פרונטלית.

שלא נדבר על המרצים הנבזים שרצים עם חומר ושולחים מצגת אח"כ ולפני מבחן הסטודנטים אשכרה צריכים ללמוד הכל בעצמם, אז בשביל מה עזר להם ההרצאות שאולי היה בהן ידע של המרצה אך שום תועלת דידקטית??

אין שום תחליף לצמא לידע

ואין שום תחליף ללמידה עצמית ועצמאית 

חוקרים ומומחים שמלמדים בכיתה- מביאים רק מקצת מהים של השיטות והמבנה-

את הרוב הם עצמם שולחים הפניות לספרים לקרוא 

(בלעז- בסילבוס של כל קורס יש רשימת ספרים ארוכה ארוכה של הפניות למאמרים וספרים בנושא. למה לא פשוט לקרוא אותם?) 

הדבר היחיד שקריאת ספרים לא יכולה למלא- זה חבורת הלומדים, הקשר בין בני אדם לגלגל רעיונות

ומי ש"משוגע לדבר"- ימצא את מי שגם מעוניין כמוהו... 

בעולם הפוסטמודרני של המאה ה21 כרטיס הכניסה לחיים האמיתיים הם חשיבה יצירתית ופתוחה, יכולת להסתגל לשינויים, כבוד לדעות ולרגשות של הזולת ושל עצמך, וקבלת ידע כדבר גמיש ויחסי

הוא אשר אמרתי- מי שרוצה להיצמד לקודקס ידע מחייב, שחייב להילמד על ידי אדם אחר, שבאמת מעשיר את האדם- שילך ללמוד תורה (או שתלך...) 

מעבר לזה- תואר לא נותן ידע כללי, תואר נותן ידע עמוק מאד- בנושא ספציפי.

ידע כללי מקבלים מסקרנות, מאהבת הידע, מחקירה.

והיום בכלל- כשכל הידע (כמעט) נמצא אצלי בבית במחשב, בצורה נהירה וברורה.

בדיוק ראיתי כמה פוסטים מדעיים שכתב תלמיד תיכון- הכל הוא למד לבד מהאיטרנט. וזה פוסטים מדהימים. 

מאד דומה לזה- אוניברסיטת קהאן (מי שלא מכיר- שילך לחפש מה זה. מדהים!) 

אבל לדעתי ירידת הערך של התארים (בגלל שכל אחד כמעט יכול להשיג אחד כלשהו), יחד עם עליית הכמות של מקצועות חדשים שאי אפשר ללמוד אותם באוניברסיטה בגלל שהם מתחלפים תוך שנה שנתיים יעשו שינוי יותר משמעותי ממה שקורה עכשיו.

חוץ מאיפה שהחוק אוסר להעסיק את מי שאין לו תואר.

מה עדיף? אדם שאינו עו"ד כמו איתמר בן גביר (לפני שנהיה עו"ד) או עו"ד שעבר את הבחינות אתמול?

ופחות זמן אך האופציות מצומצמות יותר,

תחפשי גם לימודי תעודה ע"י קורסים

ואם יש לך משהו שאת מוכשרת בו אז בכלל עופי על זה

וכמובן תחשבי אם זה מתאים לך לאופי להיות קצת בלא מודע

מאחר שגם גברים קוראים (עובדה, קראתי...), ארשה לעצמי להוסיף משהו: אני כבר סבא, ופירנסתי משפחה לא קטנה במשך כל החיים. נכון, לא היינו אף פעם עשירים, אבל מה שהיה צריך - קיבלנו. ואף פעם לא למדתי מקצוע, אלא ניצלתי את מה שהקב"ה בירך אותי. למדתי תורה בצעירותי, וגם אחרי נישואי, וכשהיינו צריכים פרנסה - חיפשתי עבודה, הצעתי את עצמי לעשות את הדברים שהרגשתי שאני יודע לעשות, וב"ה עשיתי. לא התביישתי לעשות עבודות מכל סוג, מעבודת כפיים ועד עבודה במשרה ציבורית, מעובד פשוט ועד מנהל צוותים.

נכון, היום קשה יותר להתקבל לעבודה בלי "תעודה" ו"תואר", אבל פעמים רבות אין שום קשר בין נושא הלימודים שבעקבותיו התקבל ה'תואר', לבין העיסוק. העיקר שיש "תואר". ופעמים רבות יש אנשים מוכשרים מאוד שעושים עבודה טובה יותר בלי תואר, מאשר בעלי התואר. 

והתואר - לא פעם הוא בזבוז משאבים, משאבי ממון ומשאבי זמן.

מצד שני, כמובן שיש לימודים שהם יעילים ובלעדיהם קשה לעסוק בתחום מסוים. 

אני לא מתחרט לרגע שלא למדתי ל'תואר', וכן למדתי בבית המדרש ככל שיכולתי. זוגתי שתחי' למדה, אבל עסקה במקצוע שלה רק מעט מאוד זמן, ואח"כ עבדה במשרה מלאה בעבודה שעדיין אין לה קורס מובנה - היתה עקרת בית במשרה מלאה. סליחה, בשתיים וחצי משרות (בהנחה שלגדל 3-4 ילדים זו משרה מלאה). וכשגדלו הילדים וגם נישאו, תודה לבורא עולם, היא עובדת בעבודה מכובדת שאותה לא למדה אלא כשנכנסה לעבודה. ועושה את זה בצורה טובה, ומוערכת בעבודתה. ועדיין עסוקה גפ בגידול - הפעם הנכדים.

אם  יש תחום שמעניין אותך, ואת רוצה לעסוק בו וחושבת שתהיי טובה בו, בדקי מה האפשרויות לעסוק בו בלי ללמוד בצורה מושקעת ובזבזנית של 'תואר'. אם אפשר - מה טוב. אם לא - אולי אין ברירה, אבל לעשות היטב היטב את החשבון מה המחיר - מחיר בכסף, מחיר בזמן, מחיר בכוחות, מחיר בחיי המשפחה.

בהצלחה.

העובדה שאפשר להתפרנס איכשהו גם בלי ללמוד היא בשום פנים ואופן לא סיבה לוותר על לימודים!

לימודים גבוהים הם מפתח להצלחה חברתית וכלכלית וכל מי שיכול או יכולה ללמוד ואינם עושים זאת חוטאים לעצמם ולמשפחתם. 

חובה על כל אדם ללמוד ככל יכולתו, להרחיב דעת, לפתח את אישיותו ואת יכולותיו עד למקסימום ולא להסתפק בכך שעם קצת מזל לא יחסר לחם בבית.

חוץ מזה שקיבלתי תואר לידיים, לא קיבלתי שם כלום.

"אבא עשיר אבא עני" של... שכחתי כרגע. תגגלי

כל מה שאת אומרת- נכון, 

אבל נכון לשוק של העידן המודרני, של המאה ה20

זה מה שההורים שלנו אמרו - תהיו תלמידים טובים, תקבלו ציונים טובים, תעשו תואר בהצטיינות- ויהיה לכם עבודה טובה עם קביעות וכולי וכולי 

אבל זה לא נכון בימינו

במאה ה21 השוק הרבה יותר דינאמי 

יש הצפה של בעלי תארים, יש הצפה של ידע. 

מותר האדם מן המחשב- ביצירתיות, בקשר הבינאישי -- וזה הכישורים והכיוונים שמקדמים לקראת עבודה יצרנית עם משכורת טובה. 

מה עדיף מישהו משכיל בעל יצירתיות ויכולות בין אישיות או מישהו בור ועם הארץ שאף הוא בעל יכולות בין אישיות ויצירתיות?

לא הצלחתי להבין מה בדבריך סותר את דברי בדבר החשיבות העצומה של לימודים והשכלה.

לא אתפלא אם יסתבר שיש לך בעיה בתחום הזה ולכן אתה מטיף נגד רכישת השכלה גבוהה

בס"ד

א. אין בעיה להיות נגד השכלה גבוהה.

ב. הסעיף לעיל לא אומר שלאדם יש בעיה עם השכלה גבוהה.

ג. לידיעתך, "!" מסמל "לא" בתכנות, כמיטב הבנתי, הוא לא נגד השכלה גבוהה, פשוט נגד התארים למינהם שלא שווים כלום.

השכלה אפשר לקבל במקומות טובים יותר גם.

מבטיחים לצעירים (בכל העולם, ובעיקר ב אמריקה) שאם הם ישקיעו 150 אלף שקל (עלות התואר ואובדן שנות עבודה אפילו בשכר מינימום) אז הם יצליחו בחיים.

זה  שקר גס ומתועב.

אם אתה הולך להיות רופא - לך לאוניברסיטה ותצליח.  במקצועות אחרים - לא בטוח שזו הבחירה הנכונה.

אני פשוט מתחרפן מלראות אימהות פולניות מציעות לאנשים מוכשרים לבזבז 4 שנים על תואר, כשיש להם כבר מקצוע  ביד או שאפשר בקלות יחסית להתמקצע באחד.

עדיף שיהיה מקצוע

לא חשוב תואר או תעודה או למד בכוחות עצמו - מה שמתאים לכל אחד אבל מקצוע או מיומנות מסוימת

בכל זאת רב האנשים כן עובדים במקצוע שהם למדו

מי שאין לו מקציע בדרך כלל עובד בשמירה, ניקיון, קופאי, טיפול בקשישים

אם אני לא טועה רב הנוער שהולך להיות חיילים באירגוני הפשע או בנות שמתעסקות בזנות אין להם שום מקצוע או רצון לרכוש מקצוע

מכירה מישהו אישית שלא רצה ללמוד אבל רצה לחיות ברמה גבוהה ובגיל 26 הוא קיבל כדור בראש. עד אז הוא בהחלט נהג להסביר שבעלי התואר לא מתקרבים להכנסות שלו

ובקשר לספרים איך להצליח בחיים ולהרוויח הרבה כסף אז אני מניחה ששום איש עסקים מצליח מעולם לא קרא אותם

ספרים כאלה הם דרך קלה של מחבר להרוויח בעצמו - דעתי

אז מי יהיו הרופאים? הרוקחים?

המהנדסים? המשפטנים?

המדענים? הפסיכולוגים?

ההיסטוריונים?

העובדים הסוציאליים?

אנשי התקשורת?

המורים? המחנכים?

האדריכלים?

הכלכלנים?

רואי החשבון?

הגיאוגרפים?

הטייסים?

המנהלים הבכירים?

המנהיגים?

למי נשאיר את כל זאת אם אנחנו לא נלך ללמוד? 

אנחנו רוצים להגיע להנהיג את המדינה או להיות לכודים בתפקידים שוליים ומוגבלים במשכורות עלובות?

קל מאד ללגלג על השכלה גבוהה, קל מאד לספר סיפורים על תארים שלא עוזרים

אבל בלי השכלה גבוהה אי אפשר בכלל לחלום על התפתחות אישית ועל תרומה לעם ולמדינה.

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

קשה ככ

עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה

בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....

גם לפותחת @רק שואלת10

אולי אפשר לתאם ממש ציפיות לפני החזרה, כולל לחדד אותם לפני ההגעה ממש וגם אחרי.

אולי לשים גבולות גזרה שכאלה, לפחות להתחלה, כדי "לא לדרוך" זה על זו.

ליצור בתוך כל החזרה הזאת גם זמנים זוגיים של שניכם.

יש היום לא מעט הדרכות והכוונות לזוגות מגויסים, שווה להירשם/ללמוד דרכם

בהצלחה רבה רבה

אבל זה גם לא קל

כי לדבר על זה לפני שהוא יוצא הביתה - מרגיש לי לא כ"כ שייך

וכשהוא כבר בבית לא תמיד יש אווירה מתאימה לשיחה כזו.

גם הריטריטים הם לא לעכשיו אלא רק לאחר כך..

אתמול הוא פתאום משום מקום סיפר לי קצת על המציאות שם במילואים.. ובאמת זה נשמע לא קל

והמעבר בין להיות דרוכים 24/7 לחיי בית רגילים מאוד לא פשוט לו

אבל תודה רבה לך!

מקווה לטוב

אני קצת מכיר את החוויה (לא ממילואים, סתם מהשריטות שנולדתי איתן)

לפחות בעבר, הייתי יודע שבדרך למקומות מסויימים צריך ללכת ברגל לפחות 10 דקות, לשרוף אנרגיה פיזית. זה היה מועיל לי מאוד כדי לתפקד במקום היעד בלי הדריכות והחרדה בגוף.

לא להתייאש ונשמע שאת רואה שיהיה טוב ורוצה בזה. מאוד חשוב

אולי אפילו לדבר על תקופת המילואים הבאה. הרי יבואו עוד.

למצוא את הדרכים שהמעבר בין הצבא לבית יהיה לו קל יותר. וכמובן גם לך. מה הכי יקל על כל אחד מכם כדי להשתלב באווירת "המשפחה" מחדש.

זה שאת מבינה אותו עכשיו יותר טוב עוזרת מאוד וזה גם מראה כמה שאת רואה אותו.

עכשיו צריך להביא אותו שיראה אותך.

לא חייבים ריטריטים, יש גם הדרכות/הרצאות/סדנאות של שעתיים כאלה בערב אחד.

יש הכל

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

חברות

אהבה

כבוד

תקשורת טובה

חשמלית ושמה תשוקה

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.