ונפוץ מאוד מאוד ולא כי לא אכפת לך? 

לפעמים צריך או להסיח את הדעת ע"י דברים אחרים או למלא את עצמכם בדברים משמעותיים אחרים וזה גם יכול לאזן, בילוי יחד

 טיול,ואולי כפיצוי- הרבה מגע אוהב שכן נעים לך ...שירגיש שאת אוהבת...

אין מצווה להתרחק מאישה בהריון!

הפוך, יש מצוות עונה, והיא קיימת כל זמן שהזוג בטהרה והאישה רוצה.

יכול להיות שהוא הבין לא נכון??

אם יש לו רב, או דמות תורנית שהוא קשור אליה, כדאי שיבהירו לו את העניין.

ממש אסור שתרגישי כך! זה לא נכון ובטח שלא מצווה!

ולא שהוא מצדיק ריחוק בטוענה של מצווה!!!

פעמים. אבל בשבילך זה מידי הרבה? עשית את זה כדי לרצות אותו...

עדיך שיהיה פחות אבל בהרגשה יותר טובה, דברים משתנים בחיים, והסכמים משתנים.

אז היית מסוגלת לX היום זה שונה ואם את מעונינת בפחות אז תגידי, אולי ככה האכזבה תהיה פחות,

וכן אל תסכמי על ימים מסוימים. מיום ראשון עד ראשון צריך X, כך שאם יש חתונה באותו יום.. אז זה עובר ליום אחר..

גם בתחילת שבוע תדברו על הימים שיש ארועים וכו'.. שאז זה ודאי לא  אפשרי...כדי שלא יהיה אכזבה,

וד"א לגבי ראש של גברים... הם חושבים שאם יש אירוע או שיוצאים עם האישה וכו', הם לא מבינים שהאישה יותר עיפה באותו היום,  הם חושבים להפך,הנה יצאנו למסעדה/חתונה וכו', היה נחמד , ולהיות עם האישה זה יהיה סיום נחמד לאותו הערב....ופתאום לא מבינים למה לא?? כי אצלהם בראש זה נראה, יצאנו,נהננו, התקרבו... פתאום האישה לא רוצה..

התקופה שאמורה להיות הכי יפה שלנו נהפכה לסיוט, לחוסר הבנה

אני פשוט לא דיברתי אליו מבחינה מינית , הוא אמר שאני דוחה אותו....

הסברת לו כמה זה פוגע בך?

גם אם ההריון מפריע לו להימשך אליך (שזה קורה כנראה די הרבה, זה לפעמים נראה להם מוזר כל המצב הזה), הוא בשום אופן לא יכול לומר לך שאת דוחה אותו.

שיגיד שההריון מרתיע אותו, שיש שם עוד משהו חוץ משניכם, הכל - אבל לא שאת דוחה אותו.

תסבירי לו כמה זה פוגע בך, מדכא ומוריד את הביטחון העצמי. אישה צריכה להרגיש יפה בעיני בעלה גם אם מכל מיני סיבות לא מגיעים להיות יחד. הוא גבר, הוא אולי לא צריך את המחמאות האלה, אבל תסבירי לו שאת כן.

אז גם אם את לא "אשה מושכת" עכשיו את יכולה להיות הריונית יפה!

חזקי ואמצי, וחשוב שתדברו על זה.

בדיוק אתמול בלילה אני ובעלי רבנו מריבה ענקית שיושבת בדיוק על העניין הזה.
לא עוזר שזה הריון רביעי ואנחנו כבר מכירים ויודעים איך זה- הקושי הוא כמעט בלתי נסבל.

אני גם כמוך- ממש צריכה להכריח את עצמי לרצות להיות איתו. זה מתחיל מהחוש ריח שלי שהתחדד בצורה מזעזעת ואני לא יכולה לסבול את ריח הגוף שלו. וזה ממשיך בזה שאני שפוכה מעייפות ופשוט אין לי כוח פיזית. ונגמר בזה שרמת העוררות המינית שלי שואפת למינוס מאה.

בשביל פעם בשבוע אני צריכה לעשות מאמצים כבירים. וגם זה מתחשק לי שיהיה מהיר כמה שאפשר- לגמור עם זה וללכת לישון.

ובעלי כ"כ פגוע מזה.... וזה כואב לי כ"כ... כי אני אוהבת אותו כ"כ הרבה....

לצערי עצות אין לי.. רק הזדהות בלב שלם....

עבורי הקושי הזה כואב ומשמעותי מאוד.
אני גם יכולה לומר על הקושי שלך צרות של עשירים- כי מבחינתי הייתי מעדיפה כזה מצב. זה היה לך נעים?

זה באמת נשמע אחרת כשמסבירים את הדברים....

מאחלת לך שבעז"ה תיפקדו בקרוב ושהקב"ה ישלח לכם שפע וברכה מן השמיים.

בשורות טובות!

לא מצליחה להביא את עצמי לעשות את זה בשמחה.

מצליחה להסכים פעם בשבוע אבל זה עינוי בשבילי.

מה הסיבה האמתית לחוסר הרצון??

רק עיפות, מבחינה טכנית? יש לזה פתרון...אפשר לישון ולקום מאוחר יותר.. בטוח שבעלך יסכים לבוא יום אחד יותר מוקדם ולעזור יותר עם הילדים, ואפילו תלכי לישון בשמונה עד עשר בערב...

אם זה ריח... אז גם יש פתרון, מקלחת, בושם...

אם זה דברים טכנים זה יותר פשוט...

השאלה אם זה  התחמקות, בגלל כעס עליו, אכזבה ממנו וכו... ואת מדחיקה את זה ותולה את החוסר חשק בעיפות,

זה שאת אוהבת זה לא קשור, אפשר לאהוב ולכעוס..

אבל אני שומעת את המצוקה שלך ורוצה להביא דעה אחרת מרוב הבנות.

השליש הראשון בשבילי היה קשה. מאוד. בחילות והקאות כמעט בלי סוף. 

בעלי גילה הבנה והכלה מדהימה. וכן- עברו יותר מכמה שבועות לפעמים עד שהיינו ביחד.

תחשבי על זה שאת בעצם חולה. נשמע נורמלי שיצפה שתהייו ביחד כשאת חולה?!

אז אם את כן מרגישה טוב- תנצלי את ההזדמנות להעיר אותו ולהיות ביחד. אחרת- אני מאמינה שאם באמת קשה לך פיזית, את מקבלת פטור עד סוף השליש. זה זמני בלבד. ואת באמת עושה עבודה קשה עכשיו והגוף שלך חצי מתמוטט.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)

אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף

ואם יש ציר- נזוז

אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…

אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..

לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..

אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…

(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)

אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.

יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.

תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.

אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .

קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית

אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם

מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)

לידה זה דבר ארוך.

ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.

כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.

כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ

סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.

לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.

בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט

לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

שקית עם בייגלה

פירות חתוכים

חלה עם ממרח

אבל מה הכוונה בזה- מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/

מי לא מספיק?

אצלינו אוכלים ופלים/ עוגיות, כמו בכל בוקר

ואחר כך גם עוגה.

את הסעודה אנחנו אוכלים יחסית מוקדם, סביבות 10:30-11:00.

ביצה קשה ומלפפון. את הלחם עם הממרח אפשר גם לארוז בשקית לאחכ לבית כנסת.

את לוקחת את הילדים לתפילה בבית כנסת?

בני כמה הם?

אצלנו אוכלים קורנפלקס עם חלב, לבנים, פירות וכדו'.

אצלנו התפילה נגמרת מוקדם אז אם הם קמו מאוחר זה יהיה פרוסת עוגה, אם מוקדם יותר אז קורנפלקס עם חלב

ביסגליצינאט דווקא.

תמציות צמחים

עלי השפיע והרגיע מאוד.

אני חושבת שיש גם לילדים

לא ניסיתי

לא עשה לי בכלל עצירות ובעיות..

והיה ממש בסדר!!

העקירה עצמה לא הרגשתי החלק המעצבן זה ההרדמה אבל זה לא הרבה זמן

ואחכ היה רק קצת כואב עבר מהר

בהצלחה!!

הצלחת לאכול אחרי זה? בכל זאת מחר יום שישי 😂

לא זוכרת אם יום או משהו אחר

ומיד אחרי עדיף לאכול יותר דברים רכים זה יוצר קל

אבל לא זכור לי משהו נוראי סביב זה

מבינה אותך, באמת מלחיץ.

את יודעת אם השן בחוץ או כלואה? אם היא בחוץ זה אמור להיות יותר קל.

אצלי העקירה הראשונה הייתה כירורגית קשה, חששתי מאוד, אבל הנוספות היו ממש קלילות יחסית אם זה מעודד אותך

פשוט יש בה כבר חור אז לא מטפלים רק עוקרים

תעדכני

לק"י

שיתנו לנו להחליט מה עדיף לנו.

(אני צריכה לעשות צילום סיטי שיחליטו אם אפשר לעקור את השן בקופת חולים או רק בבית חולים כי היא ליד עצב🫥)

אני עשיתי פנורמי בשביל זה

אם ישלמו להם מספיק כסף

אני למשל לא מתכוונת לעקור את שלי

זה שלא מטפלים בשיני בינה קשור למיקום שלהם שלא מאפשר להגיע עם המכשור באופן יעיל בלי לפגוע בשאר הפה.

לק"י

אז אולי באמת אין איך לטפל ( @124816 ).

אבל טוב לחשוב על אופציה של מצבים שאולי זה יתאפשר.

למה לעקור שן בריאה

כאב לי ממש לראות אותה מונחת ככה על המגש

ולא בציבורי, מניסיון מר של חברה.

לי הייתה שן ממש על העצב וב"ה היה בסדר, עשיתי אצל רופא פרטי בירושלים אם רלוונטי לך

לק"י

יש סיכוי שאלך לפרטי, כי הרופאה בקופה אמרה לי שהתורים בבי"ח ממש ארוכים.

ירושלים לא רלוונטי.

ותודה על התגובה!!

גם לי יש עוד שבועיים ואני דוחה ודוחה

הפחד שלי זה לא מההרדמה או מאחכ אלה מההרגשה של השן שמתנתקת, זה נוראיי (היה לי בעבר) לא כאב אבל הרגשה מזעזעת

תעדכני איך היה שאני ירגע אחרייך...

בהצלחה 🙏

סתם משהו מעניין..

כי אחכ בלידות גז צחוק עשה לי ממש רע

וכן, יש לי חברה שגם מספרת שהגז ציוק בלידה היה לה קשה ממש

אני עקרתי שן עם חור שהיתה בחוץ

יצאתי מהעבודה, עקרתי, חזרתי לעבודה...

בריאות טובה ובקלות בעז"ה 🙏

אחת עם תפרים אחת בלי

זכור לי רק בלילה הראשון אי נעימות שנאלצתי לקחת משכך

אבל עבר ממש בסדר גמור

בהצלחה!

עם רופא ממש נחמד

2 זריקות של הרדמה

קצת משך והיה לי צמרמורת מהרעש הזה של התלישה וזהו

5 דקות בחוץ.

אני עדיין עם הרדמה ולקחתי טיפות של אופטלגין לכל מקרה

תחתונה זה יותר התאוששות ארוכה

(לא היו להם מקום בלסת והם התחילו לדחוק את כל השיניים האחרות)

הגעתי מפוחדת

נערכתי עם כל המשכחי כאבים האפשריים

הודעתי מראש שאני שבוע במיטה

העקירה עברה סבבה אבל שקשקתי מפחד מהרגע שההרדמה תפסיק לעבוד

בפועל- עוד באותו הערב הרגשתי ממש אחלה

חשבו שאני לא נורמלית

אבל מרוב פחד

אמרתי שזה או עכשיו או שאני לא חוזרת..

אני עשיתי לפני איזה 12 שנה 2 ועדיין לא הגעתי ל2 האחרות 🫣 בנתיים הספקתי ללדת את כמה וכמה ילדים אבל לשיניים אני מפחדתתת

גם אני מתתי מפחד

אבל הרופא היה מעולה .

זריקת הרדמה...לא עברה דקה והשם כבר בחוץ...

יום יומיים הרגשה מוזרה .. לא כאבים או משהו

עבר חלק ברוך השם

אבל תלוי אם היא כלואה אז זה יותר מסובך הבנתי

שיהיה בהצלחה !!

לי יש טראומה מעקירת שיני בינה.

עשיתי לפני עשור ובאמצע העקירה כנראה חטפתי תגובה אלרגית לאיזה חומר וכל הפנים שלי התנפחו שאפילו הרופא נבהל חחחח

אני זוכרת זה היה יום שישי והרופא חשש שתיהיה החמרה לקשיי נשימה ופעם ראשונה שרופא התקשר אלי ביום ראשון בכבודו ובעצמו לשאול לשלומי😂

כבר שנה צריכה לעקור.

קובעת תור ולא מגיעה

מפחדת ממש... גם מגעיל כזה, וגם האחרי.

כאבה לך השן בינה? לכן עקרת?

העקירה עצמה מורגשת?

ואיך זה אחרי?

איזה כיף לך שסיימת עם זה.