ונפוץ מאוד מאוד ולא כי לא אכפת לך? 

לפעמים צריך או להסיח את הדעת ע"י דברים אחרים או למלא את עצמכם בדברים משמעותיים אחרים וזה גם יכול לאזן, בילוי יחד

 טיול,ואולי כפיצוי- הרבה מגע אוהב שכן נעים לך ...שירגיש שאת אוהבת...

אין מצווה להתרחק מאישה בהריון!

הפוך, יש מצוות עונה, והיא קיימת כל זמן שהזוג בטהרה והאישה רוצה.

יכול להיות שהוא הבין לא נכון??

אם יש לו רב, או דמות תורנית שהוא קשור אליה, כדאי שיבהירו לו את העניין.

ממש אסור שתרגישי כך! זה לא נכון ובטח שלא מצווה!

ולא שהוא מצדיק ריחוק בטוענה של מצווה!!!

פעמים. אבל בשבילך זה מידי הרבה? עשית את זה כדי לרצות אותו...

עדיך שיהיה פחות אבל בהרגשה יותר טובה, דברים משתנים בחיים, והסכמים משתנים.

אז היית מסוגלת לX היום זה שונה ואם את מעונינת בפחות אז תגידי, אולי ככה האכזבה תהיה פחות,

וכן אל תסכמי על ימים מסוימים. מיום ראשון עד ראשון צריך X, כך שאם יש חתונה באותו יום.. אז זה עובר ליום אחר..

גם בתחילת שבוע תדברו על הימים שיש ארועים וכו'.. שאז זה ודאי לא  אפשרי...כדי שלא יהיה אכזבה,

וד"א לגבי ראש של גברים... הם חושבים שאם יש אירוע או שיוצאים עם האישה וכו', הם לא מבינים שהאישה יותר עיפה באותו היום,  הם חושבים להפך,הנה יצאנו למסעדה/חתונה וכו', היה נחמד , ולהיות עם האישה זה יהיה סיום נחמד לאותו הערב....ופתאום לא מבינים למה לא?? כי אצלהם בראש זה נראה, יצאנו,נהננו, התקרבו... פתאום האישה לא רוצה..

התקופה שאמורה להיות הכי יפה שלנו נהפכה לסיוט, לחוסר הבנה

אני פשוט לא דיברתי אליו מבחינה מינית , הוא אמר שאני דוחה אותו....

הסברת לו כמה זה פוגע בך?

גם אם ההריון מפריע לו להימשך אליך (שזה קורה כנראה די הרבה, זה לפעמים נראה להם מוזר כל המצב הזה), הוא בשום אופן לא יכול לומר לך שאת דוחה אותו.

שיגיד שההריון מרתיע אותו, שיש שם עוד משהו חוץ משניכם, הכל - אבל לא שאת דוחה אותו.

תסבירי לו כמה זה פוגע בך, מדכא ומוריד את הביטחון העצמי. אישה צריכה להרגיש יפה בעיני בעלה גם אם מכל מיני סיבות לא מגיעים להיות יחד. הוא גבר, הוא אולי לא צריך את המחמאות האלה, אבל תסבירי לו שאת כן.

אז גם אם את לא "אשה מושכת" עכשיו את יכולה להיות הריונית יפה!

חזקי ואמצי, וחשוב שתדברו על זה.

בדיוק אתמול בלילה אני ובעלי רבנו מריבה ענקית שיושבת בדיוק על העניין הזה.
לא עוזר שזה הריון רביעי ואנחנו כבר מכירים ויודעים איך זה- הקושי הוא כמעט בלתי נסבל.

אני גם כמוך- ממש צריכה להכריח את עצמי לרצות להיות איתו. זה מתחיל מהחוש ריח שלי שהתחדד בצורה מזעזעת ואני לא יכולה לסבול את ריח הגוף שלו. וזה ממשיך בזה שאני שפוכה מעייפות ופשוט אין לי כוח פיזית. ונגמר בזה שרמת העוררות המינית שלי שואפת למינוס מאה.

בשביל פעם בשבוע אני צריכה לעשות מאמצים כבירים. וגם זה מתחשק לי שיהיה מהיר כמה שאפשר- לגמור עם זה וללכת לישון.

ובעלי כ"כ פגוע מזה.... וזה כואב לי כ"כ... כי אני אוהבת אותו כ"כ הרבה....

לצערי עצות אין לי.. רק הזדהות בלב שלם....

עבורי הקושי הזה כואב ומשמעותי מאוד.
אני גם יכולה לומר על הקושי שלך צרות של עשירים- כי מבחינתי הייתי מעדיפה כזה מצב. זה היה לך נעים?

זה באמת נשמע אחרת כשמסבירים את הדברים....

מאחלת לך שבעז"ה תיפקדו בקרוב ושהקב"ה ישלח לכם שפע וברכה מן השמיים.

בשורות טובות!

לא מצליחה להביא את עצמי לעשות את זה בשמחה.

מצליחה להסכים פעם בשבוע אבל זה עינוי בשבילי.

מה הסיבה האמתית לחוסר הרצון??

רק עיפות, מבחינה טכנית? יש לזה פתרון...אפשר לישון ולקום מאוחר יותר.. בטוח שבעלך יסכים לבוא יום אחד יותר מוקדם ולעזור יותר עם הילדים, ואפילו תלכי לישון בשמונה עד עשר בערב...

אם זה ריח... אז גם יש פתרון, מקלחת, בושם...

אם זה דברים טכנים זה יותר פשוט...

השאלה אם זה  התחמקות, בגלל כעס עליו, אכזבה ממנו וכו... ואת מדחיקה את זה ותולה את החוסר חשק בעיפות,

זה שאת אוהבת זה לא קשור, אפשר לאהוב ולכעוס..

אבל אני שומעת את המצוקה שלך ורוצה להביא דעה אחרת מרוב הבנות.

השליש הראשון בשבילי היה קשה. מאוד. בחילות והקאות כמעט בלי סוף. 

בעלי גילה הבנה והכלה מדהימה. וכן- עברו יותר מכמה שבועות לפעמים עד שהיינו ביחד.

תחשבי על זה שאת בעצם חולה. נשמע נורמלי שיצפה שתהייו ביחד כשאת חולה?!

אז אם את כן מרגישה טוב- תנצלי את ההזדמנות להעיר אותו ולהיות ביחד. אחרת- אני מאמינה שאם באמת קשה לך פיזית, את מקבלת פטור עד סוף השליש. זה זמני בלבד. ואת באמת עושה עבודה קשה עכשיו והגוף שלך חצי מתמוטט.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

משמעותי להתפתחות! הרי עד שבוע 36 העובר נחשב לפג, ויש לזה משמעויות והשלכות. לי בשלוש הלידות האחרונות היו צירים מוקדמים בשבועות 32-35, כל תינוק בשבוע אחר, והתאמצו מאוד למנוע אותן בביהח. כולם נולדו בסוף בשבוע 39 פלוס

חוץ מלנוח ולשתות…

לכן אני אומרת

כבר לא נותנים זריקות להבשלת ריאות.

לי נתנו ב36.. תלוי מאוד בבית חולים

עד לשבוע 36-37

כי בכל זאת זה לידה מוקדמת ועלולים להיות סיבוכים.

לא הייתי משחקת עם זה.

כן מנסים לעצור לידה.

אם יש ציר פה ושם הייתי פשוט נחה ושותה מים אם זה ממש הופך לסדיר אז צריך להיבדק בהקדם לפחות עד שבוע 36.

לי היה צירים בשבוע 34 כל שתי דקות, צפופים וכואבים, ברמה שהייתי בטוחה שאני יולדת באותו לילה (זה היה ברמה שבלידות הקודמות היה לי ככה בפתיחה 7-8) וברוך ה' עצרו אותם במיון יולדות ונולד חודש וחצי אחר כך.

אני הייתי ממש בלחץ מזה, כל הדרך לבית חולים רק בכיתי "אני לא רוצה ללדת עכשיו"

ולא הייתי מיובשת בכלל, שתיתי מלא באותו יום אבל בכל זאת הנוזלים בבית חולים עזרו, האחות גם אמרה משהו על איזה חומר ששמים ביחד עם הנוזלים אבל אני לא זוכרת מה זה היה.

ברור שללכת להיבדק

אני בתם ככה חושבת לי להנאתי😅

מעניין מה שמים בנןזלים

אני אשאל אץ הצט!

מכירה כאלה שהסתבכו וכן הגיעו לקשיי נשימה ואפילו נקזים בריאות של התינוק

זה שבוע שלא אמורים ללדת בו

והיה מונשם.

ב"ה לא היה נזק לטווח ארוך.

כשהלכתי עם צירים מסודרים והתקצרות צוואר "את שבוע 34, כבר לא עוצרים לידה, אנחנו יודעים איך לטפל בתינוק"

יופי שיודעים, עדיין עדיף לתינוק להיוולד מאוחר יותר...

מזל שרופאת הנשים חשבה כמוני והוציאה לי את כל המכתבים והמסמכים שיכלה כדי שיאשרו לי שמירת הריון (שבאמת אישרו) ונחתי ממש ממש ממש וב"ה נולד בזמן.

מנוחה ושתייה משמעותיים מאוד, וכל יום נוסף בבטן שווה לתינוק פחות מאבקים בריאותיים בחוץ.

מובילים ללידה, לא עדיף שזה יקרה בבית החולים?😅

בטח בשבוע כזה

נראה לי סיבה מספיק טובה ללכת להיבדק

או לפחות לעכב אותה כמה שאפשר. בעיקרון כבר לא נותנים בשלב הזה זריקה להבשלת ריאות, אבל אולי יש סיכוי שיחליטו שכן. (אני הגעתי בשבוע 33+6 ונתנו לי את הזריקה. בפועל ילדתי יום אחר כך, כשכבר היה שבוע 34)

בכל אופן, אולי צריך גם לבדוק למה יש צירים בשלב מוקדם יחסית. ואולי מכיוון שהעובר עדיין קטן, רוצים לעקוב יותר ולראות שהוא לא נכנס למצוקה.

בקיצור - בהחלט ללכת לבדוק בשלב כזה של ההיריון.

העיקר שיהיה בקלות ובבריאות ובידיים מלאות!

עצרו את הלידה עם אוטיסיבן והייתי מאושפזת שבועיים.

שחררו אותי ב35 הביתה ותוך 3 ימים חזרתי ללידה עם צירים. הם אמרו שבשבוע כזה לא מפסיקים את הלידה אבל גם לא עוזרים לה ( כלומר לא מוסיפים זירוז). פתאום הפסיקו הצירים אחרי 12 שעות. השאירו אותי להשגחה ללילה במטרה לשחרר בבוקר. אבל בבוקר התחיל ציר אחד חזק שאחריו כבר הייתי פתיחה מלאה ותוך כמה דקות ילדתי (מזל שהייתי כבר בביח)

וטטרה

את יכולה להרים את החולצה ולהניק כשהבטן מכוסה בזכות הגופייה

ואפשר גם לקנות שמלה קלילה עם כפתורים ואז אפשר לפתוח להנקה.

וואי זה משפיע מאד. היה לי מישהי לידי בחדר שהתלבשה התאפרה כאילו היא מארחת בחג עכשיו חח

קינאתי בה ממש

רק עקבים היה חסר לה 😂

אבל לא יצא לי שבבית חולים התלכלכתי (כי זה זמן שאני חרדתית שירותים אני שותה גלונים בשביל ההנקה והולכת לשירותים כל חצי שעה כי מפחדת מעצירןת😅)

או חצאית וחולצת פוטר/טישרט

זה משנה עולמות הקטע של הלבוש, בימים אחרי הלידה אני לא מתפקדת כ"כ אבל אחת האחיות/אמא שלי אם היא איתי עוזרת לי להתלבש, להבריש את השיער (בימים האלה שמה כובע קליל ולא מטפחת קשירה מסובכת) ולהתאפר קצת

מחזיר אותי לחיים בהרגשה (למעשה גם לפני וגם אחרי אני במיטה אבל התחושה והפוזיציה שונים כל כך).

ואפשר גופיה מתחת, ואז כשמרימים את החולצה, לא חושפים את כל הבטן.

אני לובשת אותם לפעמים גם בימי שישי כשמנקה את הבית, וגם מעל הפיג'מה כשיורדים למקלט

קניתי כאלה זולים (150 ש"ח בערך), ומבחינתי זה היה לגמרי משתלם. לבשתי אותם גם בימים שאחרי השחרור מבית החולים.

הכי נוח לי עם החלוקים של הבית חולים אבל באמת זה לא הכי צנוע וגם זרוק כזה.

אז חלופה שנוחה לי זה חצאית קלילה עם גומי רחב (שלא תציק כשהכל רגיש אחרי לידה) וחולצת גלופה, שבעיקרון אני לא הולכת איתה ביום יום אבל היא הרבה יותר צנועה מחלוק בית חולים (למרות שהפתח שלה רחב, הוא לא רחב כמו של החלוק)

אני תמיד מזמינה משיין כמה וזה ממש כיף

הלידה האחרונה הייתי במצב לא הכי טוב ולא החלפתי מהבגד של הבית חולים והרגשתי רע מאוד

חלוק קשירה כזה שקושרים מעל הבגד, ואז את עם הפיג'מה של הבית רפואה אבל אם את מסתובבת במחלקה או מארחת אפשר בשניה לקשור מעל

מאמינה שאפשר להזמין בשיין כאלה, וגם ראיתי בשיין שמלות הנקה חמודות בסביבות 50 שח שאפשר גם להשתמש בהם אח''כ בתור שמלת בית...

לא מזמן קניתי והן פשוט נוחות.. זה שמלות שאני לא אסתובב איתן בחוץ אבל מצד שני לבושות ולא נראה פיג'מה או חלוק.

המחיר פצצה 70 שח. ואני חורשת עליהם בבית

מצרפת לך קישור שמלת הנקה חלקה

חולצה רחבה עם פתח סגור מספיק או דברים אחרים שכתבתן במחיר זול, לא בשיין?

לא אספיק להזמין משיין.

וזויה מזמן לא עולה עלי.

וכשהנקתי הרמתי את השמלה והתכסיתי בשמיכה עד התינוקת..

לי זה היה אחלה.

תכלס, חלק מהזמן כן נשארתי עם החלוק של הבית חולים כי בסוף זה באמת הכי פחות מציק אחרי לידה והכל

אבל הוא היה לי קצת חשוף מידי אז שמתי מתחת טישרט

והקפדתי על מטפחות אמיתיות ויפות וממש לקשור

זה היה לי סופר משמעותי ועשה הרגשה טובה.

זה נותן תחושה הרבה יותר נעימה וטובה.

מביאה איתי חצאיות רחבות, חולצות נוחות (אפילו חולצות גלופה זה אחלה)

הלידה שהייתה בשבת, אפילו התלבשתי בבגדי שבת כבר בחדר לידה, לפני שעליתי למחלקה.. זה פשוט תחושה אחרת..

ניתאי זה שם כבד בעיני.

שני אהרון- שאיתמר היה הבן של אהרון, לי אישית זה היה מפריע שניהם ביחד אבל זה ממש אישי

או כל שם שלא מתחיל באות א', שתי שמות באתה אות זה לא מתגלגל טוב על הלשון

ואגב גם איתמר ואיתי זה שמות תורניים.. מהתנך

השם ניתאי מעלה לי אסוציאציה ראשונית לבנג'מין ניתאי ועלי אישית הפרסונה לא חביבה.

אבל זה עניין של טעם.

אם השם השני הוא תורני

אז נראה לי הייתי הולכת על איתי שזה יותק קליל ויותר קצר...

אליה, בניה, נוה, אלישיב, אלקנה, יונתן, אורי

יש מלא שמות, רוצה למקד יותר?

לגבי השם נועם- אני מכירה נעם רגוע וחמוד, לפחות בסביבה. בבית פחות, כמו הרבה ילדים.

לא חושבת שזה קשור לשם.

לגבי לקרוא על שם- מה עם לקרוא בשם דומה, אבל לא בדיוק באותו שם?

מבחינתך זה עדיין יחשב לקרוא על שמו?

מבחינת הרב אליהו זה כן בסדר?

אוראל, אבישי, אליה, אלקנה, איתן, אביתר, בניה, בועז, בארי, וכו'..

תמקדי יותר את הסגנון

בנימין, יונתן, לביא, אורי, נדב, דביר, איתן, מאור, אריאל, דוד, רועי, נתנאל, אליה, יאיר, אמיתי, יהודה, אלעד, גלעד, אבישי

ומכירה 2 נועם רגועים, אחד קטן חמוד ואחד בגילי...

לא חושבת שכל הנועמים שובבים ותזזיתיים

יותר קשור לאופי ,מידות שנולדים איתם וכו

יש לי נועם והוספתי לו עוד שם על שם אבי

יכולה להגיד שהוא מיוחד ממש ויש לו חן והוא הילד הכי מקסים שלי וזה שנכנס ללב לכולם

בתחילה הוא היה קצת יותר רגיש מעכשיו וזה בא לידי ביטוי בבכי מתגבר ולא היה מרוצה משום דבר ותמיד בוכה ועצבני אבל עם השנים זה התמתן ,קשור לדעתי באמת לאופי כי יש לי עוד בן בשם אחר שיותר שובב ותזזיתי ..

נדב,יהונתן,רפאל,איתי,אריאל,הראל,אורי,

לא נראה לי שם שני יש בעיה.

אבי נפטר גם יחסית לא מבוגר ממחלה ולבני נתתי את שמו השני

בזמנו ששאלנו רב הוא אמר שם שני אין בעיה לקרוא

אישית יש לי בנדוד נועם ממש רגוע ומיושב

עוד שמות בסגנון שכתבת-

יונתן, ישי, לביא, גלעד, אריאל, עוז, הראל..

לגבי שם שני, ממה שאני יודעת אם מוסיפים שם נוסף אין שום בעיה.. אבל אולי לדעת הרב אליהו זה כן בעייתי עדיין? אנחנו לא פוסקים לפיו.

ג'ינג'י נמרץ, אבל הנמרצות שלו התמתנה עם השנים. בכל אופן, אנחנו תולים את השובבות שהייתה לו בצבע השיער הוא התכהה במהלך השנים, אז אולי גם לכן הוא התמתן...

בקשר לשם שני על מישהו שנפטר בגיל צעיר - גם אנחנו שאלנו על כך את הרב מרדכי אליהו, והוא אמר לנו לקרוא על שם המשמעות של השם ולא על שמה של הנפטרת. (למשל, אם קראו לה תקווה - אז לכוון שאנחנו מקווים לדברים טובים, ולא שזה על שמה.) אבל ברבות השנים כבר פחות הדגשנו את הרעיון הזה, וכיום אנשים זוכרים שזה על שמה... (גם לי היה חשוב מאוד לקרוא על שמה. אבל היא נפטרה בגיל צעיר מאוד-מאוד, אז כבר לא זכורה בזיכרון המשפחתי שלנו כל כך. וב"ה הבת שלי חיה וקיימת עד מאה ועשרים בע"ה, אז השם הזה מחובר אליה וזהו...)

אריאל

ישי

לק"י

לגבי השם על הנפטר- אם אתם לא פוסקים לפיו, תשאלו את הרב הקבוע שלכם.

לק"י

יש לי קשר קרוב מאוד אליהם.....

אבל נכנסתי להיריון אז ביטלתי אצלה (לזכרוני לא עושה מעקבי היריון)

צריכה דווקא לדברים שלא קשורים

תודה

פה ירושלמית במקור היא מאוד מלאה אז יעזור לי שיהיו כמה אפשרויות

בכל מקרה אני פעם ביום בערך בודקת אם יש תור שהתפנה

אחת הנדירות והעדינות

אני מכירה אותה מלפני שעברה לשם וממש התבאסתי שעברה

אשמח לשמוע ממך אם את חושבת שהיא תהיה טובה גם בדברים שלא קשורים להריון ולידה (במילים אחרות אם היא נראית לך גם מקצועית חוץ מנחמדה ועדינה)

הייתי אצלה במעקב הריון.

מאחלת לך שתהיה לך חויה טובה ושהיא תהיה שליחה טובה

תבדקי אם מקבלת באזור שלך

הייתי אצלה פעם אחת והתרשמתי שהיא עדינה ונעימה.

אז דוקטור חנה דרוקמן. מניסיון. היא ממש אנושית, עם סבלנות, נעימה ורגישה.

מבינה ממש את הפחד שלך. גם אני עם טראומות מרופאות נשים וגם אני לא מעיזה ללכת בלי לשמוע על הרופאה לפני זה. אבל אצלה תמיד היה ממש בסדר.

אולי היא מקבלת בעוד מקומות, שווה לבדוק.

מקריית אונו מושלמת עזרה לי ממש בהריון

בלידה הראשונה לא קניתי כלום

והיה לי ממש קשה להתארגן על הכל אחרי

לכן בלידה השניה כן קניתי

וזה דווקא עשה לי טוב גרם לי להתרגש ולחכות לתינוק

לא קניתי מלא דברים כן את הבסיס שצריך שיהיה בבית

1. גם אני בלידה הראשונה לא קניתי כלום מאותה סיבה. והיה לי מממשששש קשה עם זה אחרי הלידה. לקראת הלידה השניה כבר קניתי הכל.

   לא חסר לאישה אחרי לידה גם להתעסק עם כל מה שאין וחסר, ולהתבאס שאין מוצצים שאת אוהבת, וקנו לך בגדים לא מספיק מוצלחים וכו...

   בעיני ממש ממש כדאי להתארגן לפחות על חלק מהדברים לפני.

2. אני הייתי בביכורים פעמיים, אחרי הלידה הראשונה עם בעלי יחד בחדר פרטי גדול ומפנק, נהננו מאוד מאוד!!!

   אחרי הלידה השלישית הלכתי ל2 לילות לבד, גם היה לי חדר גדול פרטי ומפנק, והארוחות מפנקות. לא היה לי קליטה וזה היה מאוד מאוד מתסכל ומעצבן, על כל טלפון קטן עם בעלי הייתי צריכה שעה למצוא מקום שיש בו קצת קליטה... כל שאלה של איפה המכנס של הילד וכו הפכה לעסק שלם... זה היה מתסכל. ובנוסף גם התגעגעתי מאוד לבעלי והילדים, היה לי שם קשה קצת לבד. והיה לי יציאה למרפסת מהחדר, וכל הלילה פחדתי שיכנסו ויקחו לי את התינוק😭 (הגיון בריא של אחרי לידה)

   בתכלס אם יש אפשרות לבוא עם הבעל זה ממש מושלם ומפנק, וגם הפעם די נהניתי, אבל גם פירטתי לך מה היו החסרונות שאני ראיתי

בשעה טובה בקלות ובשמחה!!

אני עשיתי ביות מלא בביכורים, והרגשתי שאין לגמרי תמיכה בזה...

עצבן קצת את האחיות שבאתי לקלח אותו שם כל פעם ועמדתי שם עד שגמרו... ונתתי לו יד בהחלפת טיטול וכו.

האחות שיכנעה אותי ממש להשאיר אותו וללכת לנוח, ולא רציתי בכלל... והיא קצת לא שיחררה. היה לי לא נעים.

אבל בסה"כ היתה שם חוויה ממש טובה, ונעים שם ממש.

אצלהו לא נוהגים לקנות כלום לפני ואם כן אז משאירים בחנות אבל לי זה לא התאים אז עשיתי וקניתי מה שבא לי לפני ושמחתי מההחלטה כי היה ממש כיף לחזור לזה שהכל מוכן והבגדים מסודרים

לגבי 1

לידה קודמת לא קניתי. בפועל אפילו בגד להוציא מהבית חולים לא היה לי. כי הבנים שלפניו נולדו בעונות אחרות. גיסתי הביאה לי משלה וכיבסה ובעלי הביא לי את השקית ממנה לבית חולים שאבחר..

בלידה הזאת ארגנתי כל מה שהיה חשוב לי. והיה לי כיף לכבס הכל לפני ולהכין הכל מסודר לפני הלידה. למרות שהיא ילדה שביעית, רציתי לחדש וחלק דברים היה חסר. ולמי מתאים אחרי לידה לעשות סיבובים בחנויות לחפש או לשלוח את הבעל ולהסביר לו מה לקנות...

לגבי מלונית, הייתי פעם אחת. ואני ממש אחת שמתגעגעת לבית ולילדים ורוצה את המקום שלי. והיה לי ממש חוויה טובה. חדר מפנק, ארוחות של מלון. שקט בלי הפרעות. היתי רק לילה אחד אבל זוכרת מאוד לטובה. רק קצת היה חסר לי תעסוקה. במלונית עין כרם. אבל זה היה מזמן, הילדה כבר אחרי בת מצווה...

באחרון היה לי בעיקר דברים בסיסיים. (וילדתי פסע משבוע 37)

כסאות בטיחות, טיטולים, בגדים, מוצצים ובקבוקים.

עריסה הייתה בבית מילדים קודמים.

עגלה הייתה מילדים קודמים+לקחנו ממישהי שמסרה.

זה גם תלוי מה התכנון לאחרי הלידה. לאן הולכים ומה יש שם.

בגדול, חושבת שהכל אפשר להשיג אחרי הלידה.

יש פחות מבחר. אבל יש.

1. קונה לפני, גם עוזר לי בתקופה הקשה והפחדים של ההריון וגם נח לי להיות מאורגנת לפני.

2. הייתי בעין כרם אבל נראה לי שזה אותו קונספט, אחרי הלידה צריכה את השקט שלי ולא המוניות.

לבחור ולהרגיש את הציוד מחזק את התקווה, ונותן כח לעבור את האתגרים

זה לנתב אותו לאמונה.

אני קונה בגדים כי אני מאמינה שהכל יהיה בסדר.

בהריון האחרון זה היה הכי מורגש. הייתי בהריון בסיכון.

וחששתי להתארגן.

כן, זה מה שהיה בדורות הקודמים.

אני קניתי, אבל לא דיברתי וסיפרתי שקניתי, החבאתי בארון שקיות בגדים וכו' ולא הראיתי לאף אחד, ככה בשקט.

למען האמת אני חושבת שכשאת קונה בגדים זה אומר שאת מאמינה בלב שלם שהתינוק יגיע בשלום והכל יהיה בסדר, ואחרי הפעולות יגיעו המעשים.

אני מאלו שלא קונות כלום, כמנהג אמא שלי

זה לא מעין הרע, זה מפחד שהכל יעבור בשלום בע"ה.

אבל אני יודעת שיכולה לבקש מאמא שלי ואחותי ויקנו לי כל מה שצריכה..

נוח זה לא, ברור שנוח יותר שהכל מאורגן, אז תחשבי מה מתאים לך.

מה שאני עשית בלידה ראשונה ובכלל זה לעשות הזמנה גדולה ולקחת אחרי הלידה. לי זה הרגיש נכון.

בהצלחה וידיים מלאות בע"ה.

אצלנו מאמינים שהתארגנות מראש היא מעשה של אמונה ובטחון בה' שהכל ילך בטוב ובחסד

ופרקטית זה מאפשר להתמקד אחרי הלידה במה שחשוב שזה הדאגה לתינוק ולאמא, ותמיד יש עוד סידורים נצרכים.

1. הכנתי הכל ברמת בגדים מכובסים מקופלים בשידה, טטרות, טיטולים, מגבונים, מוצצים, הכל.. חסך התרוצצות מיותרת אחרי הלידה, ואני נהניתי מאד להכין הכל ולהתרגש ולצפות.

2. לא הולכת לבית החלמה כי במילא מניקה מלא ולא אוהבת לשים בתינוקיה, וצריכה את המיטה שלי והשירותים שלי. את הכסף במקום משקיעה בוולט ומתפנקת עם אוכל טוב. אבל! חובה לדעת לשים גבול בבית ולנוח היטב, מי שקשה לה להתעלם מהבלגן והכביסות וכו אולי עדיף שתלך לבית החלמה. אני הייתי בבית ולא עשיתי כלום כלום כאילו אני לא נמצאת.

גם בלידה ראשונה ובשאר הילדים

הכנתי חדר מוכן לתינוק כולל מדבקות קיר עגלה מיטה הכל מהכל ובגדים מסודרים ומכובסים בשידת החתלה

אגיד לך יותר מזה עוד לפני שהריתי קיבלתי הכל מדודה שלי שמסרה היה לי חדר ששמור רק לתינוק ממש עשיתי כלי לרצון השם חחחח

אני בכללי מסודרת ולא אוהבת להיות בלחץ של הרגע האחרון ויותר מכל אני מאמינה באמונה שלמה שתמיד תמיד אהיה ביידים מלאות אין סיבה שלא גם שאלתי רב בנושא אמר להתכונן מראש

לא בונה על כלום בלאגן של אחרי הלידה.

קניתי עגלה (יד שניה), כיסא לאוטו (כולל לחבר אותו..), כיבסתי וארגנתי את כל הבגדים בשידה, טיטולים מגבונים, חיתולי בד..

הכל חיכה כבר מוכן לשימוש. להוריד מהעומס של אחרי הלידה.

כ"כ חיכיתי לילד הזה

והיו לי כ"כ הרבה פחדים מסביב

שהיה לי מאד טוב להתארגן מראש

לקנות בגדים מתוקים ולהחביא בארון שהילדים לא יראו מה הצבע

ולגבי הבית החלמה

הייתי בביכורים

היה פשוט חלום

אני טיפוס מאד פרטי ומאד לא משתף

הייתי בחדר פרטי, רחב ידיים

לרוב הבייבי היה איתי, למרות שהתינוקיה שם מופלאה

בגלל שאחרי הלידה הוא היה מנוטר/פגייה הרבה זמן והייתי צריכה פיצוי לי ולו על הימים האלו...

האוכל היה טעים

שבת בעלי היה איתי והיה מושלם

ארגנתי לי מראש כערמת ספרים ועשיתי מרתון קריאה- בשבילי זו ההחלמה הטובה ביותר.

הייתי שמחה לחוות את הימים האלו שוב.....

הייתי גם בהדסה בייבי יום אחד, בעצם יומיים, כשהבייבי היה עדיין מאושפז ואותי שחררו

פחות נהניתי

האוכל היה בצמצום, פעמיים בשרי ביום- בשבילי זה יותר מדי

ישבו לי על הראש וספרו כמה שניצלים לקחתי

פחות אהבתי את התינוקיה

לא מפחדת מעין הרע או שיקרה משהו.

בלידה הראשונה לא קניתי מראש. גם ילדתי יחסית מוקדם.

בגדים קיבלתי מאמא שלי ומגיסתי, בהמשך קניתי לפי הצורך.

עגלה, חמותי השיגה לנו יד שנייה.

עריסה השארנו מגמ"ח.

בהתחלה קילחתי בכיור, ואחר כך לקחנו אמבטיה מגיסתי.

בלידה השנייה קניתי לפני בעיקר בגדים לברית, לתינוק ולגדולה.

בלידה השלישית קניתי לפני מיטת תינוק חדשה. ביום של הלידה עוד הרכבנו אותה וכיבסנו את העגלה והבגדים.

בלידה הרביעית ילדתי פג, אז לא הספקתי להתכונן לפני, והיה מספיק זמן להתארגן אחר כך.

לגבי בית החלמה, אף פעם לא הלכתי, אז אין לי המלצה.

אני אישית לא מרגישה צורך ללכת, ולבעלי ולשאר הילדים יותר קל כשאני חוזרת הביתה.

אבל לפעמים עוד כמה ימי החלמה והתאוששות לאמא עושים נפלאות....

מתאוששת מהר, ולא מרגישה צורך בעוד ימי התאוששות לפני החזרה הביתה.

וגם לי יותר קל להיות בבית, מאשר לנהל את הילדים מרחוק, או שהם יצאו לגמרי מאיפוס.

אני לפני לידה ראשונה (מזה לפני, שבוע 20 😅) ושמחה לראות שהרבה נוהגות כן להתארגן לפני. כי כולם מסביבי פותחים עלי עיניים.

אני באופי שלי לא טיפוס שמסוגל להגיע ללידה בלי שאני יודעת שהחדר נקי ומאורגן וכל הבגדים מכובסים עם ריח של כביסה (ולא ריח של חנות) בתוך השידה ויש טיטולים ומוצצים ומה שצריך.

והחדר מעוצב כמו שאני אוהבת וחולמת.

וזה כל כך עוזר להסיח את הדעת בזמנים של קושי, מסתכלת כל הזמן על בגדים ועגלות ועיצובים של חדרים אין מתוק ושווה מזה

ומאמינה שבכל מקרה- מה שצריך לקרות- יקרה בין אם אני יארגן את החדר ובין אם לא. ובעזרת ה' רק דברים טובים יקרו והכל יסתיים לטובה אצל כולן.

מה שמגניב במשפחתון של תמ"ת שאת מקבלת כסף על זה שאת שומרת על הילד שלך.

ככה שמעתי, תבדקי את זה.

ולא בטוח שאת צריכה להכניס את הקטנים לצהרונים.

תחפשי מישהו/י בסביבה שיביא לך אותם בתשלום הביתה.

אבל תיקחי בחשבון שזה עבודה נון סטופ, כמעט בלי חופשים.

וכמובן רק אם את אוהבת לטפל בילדים או תינוקות.

בכללי, לדעתי שווה לצאת לעבוד גם אם התוספת בהכנסה היא 3000 ש"ח

כי אחרי שיוצאים לעבוד אפשר לעלות בשכר

אם נשארים בבית זה לא קורה.

לא יודעת כמה אפשר להרוויח מזה. כמו:

כתבנות,

מכירה של עוגות- בעיקר אם אתם לא גרים בעיר. לפני שבתות, או עוגות מספרים, או אם את יודעת או יכולה ללמוד עוגות מעצבות קצת, קינוחי כוסות, חלות ביתיות, מגשי פיקניק.

מגשי פירות (יש קורסים באינטרנט, אחרי 2 מגשים בערך את מכסה את העלות).

סריגת כובעי צמר.

עריכת אלבומים

נסי לשאול את הצאט אולי יהיו לו רעיונות מעניינים.

ואני לא רוצה את זה

יש לבעלי עסק של השכרת ציוד לאירועים אם זה מיקרופונים רמקולים והכל וזה כל הזמן לשווק.. לנסות לסגור עסקאות.. זה קשוח

לכן חשבתי על פעוטון שנכון גם פה צריך שיווק אבל מכירים אותי בשכונה ום סגרו אצלך זה די קבוע ולא כל פעם מחדש למצוא לקוחות מזדמנים..

גם חשבתי אולי להיות שליחה? של חבילות? מכירות את המקצוע החדש הזה?

מישהי יודעת לספר על זה קצת איך זה עובד וכמה זה משתלם?

מתסכל אותי החוסר ודאות הזה והמחשבה מדבר לדבר. מקנאה באנשים עם מקצוע או ידעו תמיד שרוצות להיות משהו מסוים

הגנים שלהם במרחק הליכה?

אולי יש אמא שמוציאה שיתאים שתשלמי לה קצת(פחות מהמחיר של הצהרון) והיא תוציא לך אותם קבוע אלייך?

זה תכלס הזמן של השנצ בדכ

תתני להם ארוחת צהריים ואז שהזמן הזה קבוע יהיה זמן סרט עד סוף המשפחתון/עד שהגדולים שלך מגיעים..

וזה 2500 לילד אבל כפול כמה ילדים אני מאמינה..

ביחס אישי? או גם צהרון של המסגרות אבל תבקשי שילדייך יהיו איתך וינכו לך מהמשכורת את עלות המנות של האוכל שלהם? ככה את לא מחויבת לשלם עליהם צהרונים

בדרך כלל זה מ8-13

תוכלי להרוויח כסף וגם לא לשים בצהרון.

גם אין עבודה שאת לוקחת הביתה.

לא עובדת בזה אבל מכירה כמה נשים שעושות את זה, יכול להיות טוב לך אם את מתחברת

לגבי עבודה כסייעת.

יש אפשרות בדרך כלל לגמישות בשעות, אומנם השכר לא מאוד גבוה, אבל בגלל שלרוב זה מוגדר כעובדי עירייה / מועצה יש תנאים נוספים שאין בכל עבודה.

מעלה נקודה נוספת - שווה לחשוב לא רק כמה כסף ייכנס בסוף לחשבון הבנק, אלא לטווח הארוך.

אם את לא עובדת, ככל הנראה אין הפרשה לפנסיה. אם עכשיו יש מינוס, יהיה קשה לחסוך עבור הפנסיה בעתיד, וזה מאוד משמעותי. ככל שמתחילים לעבוד מוקדם יותר, זה מאפשר לצבור יותר.

אם בעלך עצמאי, זה עוד יותר מחזק את העניין של לחשוב על הפנסיה כבר עכשיו ולראות איך זה לא תופס אתכם מופתעים בעוד x שנים.

ולכן, גם אם תצאי לעבוד וזה רק יגרום למאזן בין הכנסות להוצאות, זה עדיין משתלם להיבטים כלכליים נוספים.

לק"י

ונראה לי שבכללי התנאים שלהן פחות טובים.

לא אומרת שזה לא יתאים לפותחת, אבל חשוב לברר איך זה אצלם.

בהצלחה!!

שווה לבדוק אולי יהיה ביקוש ואז אפילו עם שניים- שלושה ילדים תצליחי להכניס כמה אלפים בלי להכניס את הילד שלך למעון

כי את יותר פנויה בבוקר אז למה להיכנס לזה? לדעתי מתכון להתשה רצינית

אני במקומך הייתי הולכת לכיוון של מזכירות וכד

זה בדרכ עבודות שמשלמים יותר ממינימום, יציבות תעסוקתית, וגם אם תשלחי ילדים לצהרונים יש לך יתרון של שכר סבבה + הפרשות סוציאליות כחוק

אני חושבת שצריך לבחון מה היחס בין השכר שתרוויחי לתשלום על הצהרון ומה פוטנציאל ההשתכרות שלך. וגם - כמה שנים קדימה צפוי להיות תשלום על צהרון. כי לפעמים זו הוצאה ששוה לשלם אותה בשביל התקדמות מקצועית ועלייה עתידית בשכר.

אני גרה בעיר בה הצהרון לא יקר בכלל, אבל גם אם הוא היה יקר יותר הייתי משלמת, כי זה אפשר לי לצאת לעבוד בראש שקט והיום אני כבר משתכרת 30 אחוז יותר מההתחלה ועוד לא מיציתי בכלל את פוטנציאל ההשתכרות

היא לעבור דרך לקבל אותו.

להיות אטרקטיבית בשוק העבודה לוקח קצת זמן, במיוחד אם אין לך הכשרה למקצוע ספציפי.

לדעתי עדיף להכניס למעון תמת וצהרונים,

לקחת עבודה שאת אוהבת ואפשר להתקדם בה.

כל עוד המצב הכלכלי לא הורע עקב השינוי, זה הכיוון הנכון.

גם הפרשות לפנסיה זה כסף. וגם וותק. אם לא תתחילי, לא תגיעי למשכורת שמכבדת את עצמה.

כולם מתחילים מלמטה (אלא אם כן אבא שלך בכיר בהסתדרות או מנכל או משהו כזה)

גם אני במשך שנים כל המשכורת הלכה על המסגרות, אבל השנים האלו היו הבסיס להתקדמות בהמשך.

מה גם ככל שתתקדמי בעלך יוכל להרשות לעצמו להוריד מהשעות המטורפות למשרה שהיא שפויה מה שייצר לכם יותר זמן פנוי.

בד"כ חלוקה של מפרנס אחד היא לא מאוזנת ולא מספיקה היום אלא אם כן הוא באמת מרוויח כמו שניים..

שגם אם הגבר מרוויח פי 2 עדיין עדיף שגם האישה תעבוד

עבודה טובה נותנת הרבה יותר מאשר רק כסף

איפה הרצון שלך? בסוף מה שאנחנו רוצים נותן לנו דלק לעשות....

אני ממש מבינה אותך שנורא עמוס עבודה עם 5 ילדים...

לדעתי המענה הוא או לעבוד 3 ימים עד הצהריים ובימים האלה לשים אצל מישהי.. או לשים 5 ימים עד הצהריים .. מה שמוצאים...

או לפתוח משפחתון

אבל שימי לב ש

א. זה מתאים לך ואת רוצה כי זו לא עבודה שאפשר לעשות בלי רצון, זה דורש ואינטנסיבי.

ב. שימי לב לכוחות שלך - נגיד ילד או 2 ילדים עד 4

או 3 ילדים אבל עד הצהריים, או לפתוח רק לחלק מהשבוע למרות שלזה אין ככ ביקוש...

בהצלחה ממש!!