נמאס לי שאין בבית אפילו לחם אבל כל היום מבזבזים כסף על מותרות.
נמאס לי מכל הבלאגנים.
כל האנשים שקרובים לי נעלמים לאט לאט עד ששוב אשאר לבד. כמה צפוי.
כל החיים שלי מתפרקים שוב. כאילו זה לא קרה מספיק פעמים.
לא בא לי יומהולדת. איככ. וכמו תמיד מישו יהיה חייב לעצבן אותי עם מזל''ט/מתנה. למה אנשים לא מבינים שזה עושה לי רע?
נמאס לי מהחוסר ודאות. אני רוצה לדעת בדיוק הכל!
נמאס לי שהכל תקוע ששומדבר לא זז.
הכל אבוד. ידעתי. אבל שוב ניסיתי סתם. ושוב נפלתי. וכבר אין מה לנסות כלום.
והדמיונות האלה משתלטים על הכל! עוברים כל הזמן בראש ומכים בלי לרחם.
הרצון הכמיהה והתקווה טובעים במצולות הים אי שם.
ואין עוד כלום. רק לשכב במיטה ולבהות ככה סתם.
ולחשוב. לחשוב בלי תועלת. מחשבות מכאיבות.
זהו. נגמר הכל. ואפאחד לא מבין ולא יודע.
כי מי שכן יודע, איננו עוד.
שלא ידעו. שלא יבינו. שלא יציקו. זה לא יעזור. רק יכאיב. ימלא את הלב שוב בתקוות שווא שיובילו לפיצוץ הבא. כמו תמיד. הכל סתם. קרב אבוד מראש.
והחלומות, ישארו בגדר חלומות. אני לא רוצה שאחרים יסבלו בגללי. אז הם לא יתגשמו. ישארו בגדר חלומות ורודים בדמיון.
נמאס לי מכל הבלאגנים.
כל האנשים שקרובים לי נעלמים לאט לאט עד ששוב אשאר לבד. כמה צפוי.
כל החיים שלי מתפרקים שוב. כאילו זה לא קרה מספיק פעמים.
לא בא לי יומהולדת. איככ. וכמו תמיד מישו יהיה חייב לעצבן אותי עם מזל''ט/מתנה. למה אנשים לא מבינים שזה עושה לי רע?
נמאס לי מהחוסר ודאות. אני רוצה לדעת בדיוק הכל!
נמאס לי שהכל תקוע ששומדבר לא זז.
הכל אבוד. ידעתי. אבל שוב ניסיתי סתם. ושוב נפלתי. וכבר אין מה לנסות כלום.
והדמיונות האלה משתלטים על הכל! עוברים כל הזמן בראש ומכים בלי לרחם.
הרצון הכמיהה והתקווה טובעים במצולות הים אי שם.
ואין עוד כלום. רק לשכב במיטה ולבהות ככה סתם.
ולחשוב. לחשוב בלי תועלת. מחשבות מכאיבות.
זהו. נגמר הכל. ואפאחד לא מבין ולא יודע.
כי מי שכן יודע, איננו עוד.
שלא ידעו. שלא יבינו. שלא יציקו. זה לא יעזור. רק יכאיב. ימלא את הלב שוב בתקוות שווא שיובילו לפיצוץ הבא. כמו תמיד. הכל סתם. קרב אבוד מראש.
והחלומות, ישארו בגדר חלומות. אני לא רוצה שאחרים יסבלו בגללי. אז הם לא יתגשמו. ישארו בגדר חלומות ורודים בדמיון.
אני לא יודעת איך אני יכולה לעזור
חזקק.
)