ואפילו כאשר יצאנו "להפגין" בצמתים - זה היה כדי לתמוך באחדות, לכידות, אהבה, עם ישראל. 
הניפו דגלי ישראל ועשו האשטאג להחזרת הבנים הביתה. 

ואפילו במקרים הנדירים כאשר התעצבנו - זה היה על החמאס. איך הוא מתנהג, מה הוא עושה. 
כאילו הוא לא עומד בציפיות שלנו - במקום לכעוס על הממשלה ולדרוש מהם מעשים. 
הלו! זו דמוקרטיה - ותפקיד הציבור ללחוץ ולהנחות את נציגיו בממשל. 

כתבתי את זה מוקדם יותר לחבר. 
"אוקי תקשיב, הקבינט נפגשו איזה 40 שעות במצטבר השבוע, וחשבו וחשבו וחשבו והגיעו למסקנה הבאה: "שקט יענה בשקט". 
התחלתי לחשוד, אני רוצה להיכנס למשרדי הקבינט ולראות אם זה כמו משרדי גוגל - בריכות שחיה, מיטות, מכוניות מתנגשות, אוכל. 
כל טירון יודע שלא מפריעים ל"ישיבות קבינט" - אז זו כנראה מזימה - לברוח מהאישה, התקשורת, העבודה בכנסת, וכו.. 
מועדון אקסלוסיבי - הרי העיפו את אורי אריאל שבוע שעבר, ופרי ואלו היו צריכים לקבוע מראש.. 
ואולי הם נכנסים לשם, ואומרים נישאר פה המון זמן, ואולי כשנצא, המציאות תהיה שונה, השגרה תחזור, בנות יענה. 
או אולי זה איום על אותה התכנסות של הפלגים ברצועה - אנחנו יכולים לעשות ישיבות ארוכות יותר!!"

נדמה שזה רק הטעויות של הפלסטינים שמצילות אותנו כל פעם. 
הרי המדיניות הבטחונית של #ביבי_חזק_נגד_חמאס זה למנוע הסלמה בכל מחיר. 
זה מה שמנחה אותו מאז התמנה לראש ממשלה לפני 6 שנים, והוא עומד בזה בעקביות. 
ומשחקים את משחק התיקו. הם יורים פצמר, אנחנו מפגיזים דיונה. הם מפציצים עיר, אנחנו מפגיזים מחסן. 
הם פוצעים מישהו, אנחנו פוצעים מישהו, ואם ח"ו הם הורגים מישהו, אז גם לנו מותר להרוג מישהו. 
אלו חוקי המשחק. עוד סבב ועוד סבב, ובין הסבבים עוד חילופי אש כאלו. 
ועל הדרך, פוסט טראומה ומציאות של טרור למאות אלפי ישראלים. 

מה זו הבדיחה הזו של "מבצע בעזה" - ישראל תקרב כוחות לגבול, תהרוג כמה "מחבלים" ותפציץ כמה מחסנים, וליבנתיים חצי מדינה עד תל אביב וירושלים יהיו בהפגזות של טילים. וכעבור שעתיים-יומיים-שבועיים זה יסתיים, ומה יצא מזה? 
אז אולי עדיף באמת שלא יעשו כלום, שימשיכו את משחק "תורי\תורך", כי כל עוד הפלסטינים ראציונליים ולא מעוניינים בעצמם בהסלמה, אז יהיה לנו רבע-שקט, ורק אשכול ושדרות יחטפו, עד שבעזה יגזימו קצת.. ואז עוד סבב יתחיל.. וחוזר חלילה. 


 

+ אתרי שיגור + עוצרים הכנסה של משאיות לרצועה לחצי שעה + מגנים את התקיפה הברברית + מבקשים ממנהיגי העולם לגנות את התקיפה הברברית. ואם זה ממש חמור, אז + סיכול ממוקד של שני צעירים בני 18 על קטנוע שחוזרים משיגור קסאם (ומתארים אותם כפעילי חמאס בולטים). 

מספיק החזרנו להם? 

ואם זה לא מספיק - אז תמיד אפשר להשתמש בחוק המספרים הגדולים - "צהל הפציץ 84 מטרות" לא היו נפגעים ולא נגרם נזק. ועוד כמה סיפורים מלווים: "ספינות חיל הים הפגיזו.." או "צהל מוריד כוחות לדרום", או "טנקים\חיילים השיבו באש". 

והבאסה הגדולה, שכלי התקשורת ירוצו עם הסיפורים. ישתפו עם סיפורים של ילדים במקלטים ותמונות של הפצצות או מטוסים. ולרגע לא יעצרו לקצת ביקורת, קצת חשיבה, קצת דמוקרטיה, כלום. מאכילים אותם, הם מוסיפים את הדרמה, ומעבירים את זה לכל הציבור. 

 
 

פשוט מרתיח שאדם כזה ראש הממשלה שלנו.

בשם כל אזרחי ישראל אני מבקש לשבח את תושבי הדרום. החוסן שאתם מגלים מאפשר לנו לפעול באופן נחוש ואחראי למען מטרה אחת - הביטחון שלכם, הביטחון של כולנו.

אני בא עכשיו מהתייעצויות ביטחוניות בקריה בתל אביב. בשבועות האחרונים אנחנו נאבקים בנחישות בטרור של החמאס, והחמאס כבר שילם מחיר כבד.

ביהודה ושומרון עצרנו מאות מפעיליו, סגרנו כמעט את כל מוסדותיו, עשינו עוד הרבה דברים. ובעזה בימים האחרונים פגענו בעשרות מפעיליו והשמדנו עמדות ומתקנים ששימשו את אנשי הטרור של החמאס.

עכשיו אנחנו ערוכים לשתי אפשרויות בדרום: האחת, שהירי לעבר ישובינו ייפסק, ואז ייפסקו גם הפעולות שלנו והשקט ששרר בדרום אחרי מבצע עמוד ענן ימשך.

האפשרות השנייה, שהירי לעבר תושבינו בדרום יימשך, ואז הכוחות המתוגברים שנמצאים במקום יפעלו בעוצמה. ביטחון אזרחינו קודם לכל.

עברנו יחד בשבועות האחרונים את החטיפה והרצח הנורא של שלושת הנערים שנכנסו לליבותינו וגם משפחותיהם שנכנסו לליבותינו - איזה משפחות נפלאות. אנחנו נרדוף אחרי כל השותפים לרציחתם של גלעד, אייל ונפתלי ונשיגם.

אנחנו נמשיך להילחם בטרור כפי שאנחנו נאבקים בו מאז קום המדינה.

כוחות הביטחון ממשיכים לחקור את הרקע לרצח המזעזע של הנער שגופתו נמצאה ביער ירושלים. יהיה המניע אשר יהיה - הרצח הזה ראוי לכל גינוי ואנחנו נמצה את הדין גם עם האחראיים לפשע זה.

אני פונה לכל אזרחי ישראל ומבקש מכם - שימרו על איפוק במעשיכם ובדבריכם. ליבנו כואב, דמנו רותח, אבל אנחנו צריכים לזכור שאנחנו בראש ובראשונה בני אנוש ואנחנו אזרחים של מדינה שומרת חוק. את ההחלטות אנחנו מקבלים באחריות, בקור רוח ובשיקול דעת.

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍