כשאני אומר שלימוד גמרא לאישה הוא "גזר דין מוות רוחני" אני מתייחס לדברי חז"ל "נעשה לו סם מוות".
גבר מחוייב בלימוד, לכן כשהוא מסתכן בזה יש לו להגיד "מחוייב אני" ואחרת לא הייתי עושה, הרי יש בזה
סכנה גדולה, למה להכניס את עצמי למקום סכנה? אם אני מחוייב, זה דבר אחד ואני סומך על רבותיי שמחייבים
אותי להסתכן כאן שכאשר אני עושה את זה מצד החיוב בלבד - אני לא אנזק.
אבל מי שלא מחוייב ושיטת הפסיקה שעליה הוא מסתמך היא חלשה, הכיצד?(על העניין הציבורי ולא הפרטי)
נשים צדקניות שילמדו אין בזה נזק. אם אישה שלא ראויה תלמד- זה נזק. אישה שראויה - אשריה ואשרי חלקה.
אבל מכל דברי חז"ל וכל מה שראינו - מעטות הנשים הללו.
גם אני הסכמתי לפני כן שכבודדות אין בעיה והייתי שמח לשמוע שנפתח בית מדרש אורתודוכסי לנשים שדעותיו
מוסכמות, ושיושבות שם נשים צדקניות ולומדות גמרא ודיינות(כלימוד, לא פשוט שאישה יכולה להיות דיינת).
לסיכום - אני חושב שלימוד גמרא לנשים הוא דבר מאוד מיוחד- מצדו האחד הוא סם המוות ומצדו השני הוא סם חיים. לכן אני דן על איפה וכיצד. בלי לשכוח שהסכנה גדולה מאוד מאוד ולכן אעדיף להישמר ממנה, גם במחיר
שלא כל אחת שרוצה תלמד. אפילו אצל גברים זה שייך(ראי מס' ברכות, שלא היו מכניסים לבית המדרש תלמיד
שאינו ראוי ויש בזה סברא עמוקה(בראשונים) אע"פ ששינו, ואידך זיל גמור). אז על אחת כמה וכמה בנשים.
א. כן - אני מגנה. בכל תוקף. ואני האישי לא צריך לגנות - רבותיי גינו. ברור לכולם שאני מגנה דברים שכאלו. כי מנהיגי הציבור שלי מגנים ואני תחת אחריותם. אין בית מדרש אחד שאני מכיר שמציג חזון לימוד תורה לנשים שמניף את הדגל כנגד אותם שקוראים, גם אם לא באופן ישיר לדברים הללו. שתיקה כהודאה דמי - אם חדשים לבקרים נשמעים קולות כאלו, יש לנו חובה ציבורית לגנות את זה. על אחת כמה וכמה לבתי המדרש הנשיים יש חיוב לעשות זאת.
בדיוק כמו שאני חושב שיש חובה לרבני הציבור לצאת כנגד הרצח של הנער הערבי. ואם לא- שתיקה כהודאה דמי.
ולכן שמחתי לשמוע שאכן יצא קול רבני מובהק שהתנגד לכך.
אין קול ציבורי של נשים אורתודכסיות לומדות גמרא - אין תפיסה ציבורית כזו.
לא אמרתי שאין ואם שמת לב בכל מקרה הסתייגתי מאותן נשים צדקניות תלמידות חכמים שעושות זאת מתוך אהבת
התורה. אני מאמין שישנן כאלו. אבל השיח הציבורי בעניין נשלט ע"י קבוצה אחת ובכך הופך את הכלל לכזה-
אחריותם של בתי המדרש הללו לעמוד ולהשמיע את קולם. אחריותי להאמין לדברייך ולא לראות בעין רעה.
זה לא חוסך מבתי המדרש הללו את חובת ההכוחה.
ב. אותן בנות שלומדות מYNET- לא שייך ללמד אותן גמרא כלל הרי, אז על מה הדוגמא?
נערות ונשים מתוקות וצדקניות שלומדות תורה, הלכה, אמונה ומוסר, זה דבר אחד. פה יש שאלה.
אבל נשים שכופרות? אסור ללמד כופרים בכל גוונא מצידי שיהיו אנדרוגינוס, אסור ללמד אותם.
את הבאת מציאות של כפירה - עליה עניתי. כל מי שלא רואה בפסיקה הרבנית את דבר ה' למשה מסיני ואת
חיובו בו, יש לו פגם גדול באמונה ואסור יהיה ללמד אותו עד שיתקן את הפגם הזה.
ג. ביקורתיות יש לנו כלפי עולם החול- אבל לצערנו יש הרבה אנשים שביקורתיים כלפי הרבנים אבל לא כלפי מדענים,
כמה אנשים מערערים באמת אחר הפסק שיוצא תחת יד רופא המשפחה האישי שלהם? העו"ד שלהם?
רוב האנשים מקבלים את דברי אנשים המקצוע בלי למצמץ, רק במקרים נדירים קורה שמבקשים חוות דעת שנייה.
ת"ח אינן ניתנים לערעור. אדם שמרגיש שיש לו זכות לערער אחר ת"ח יש לו פגם באמונה. יש מקום, בשביל ללמוד,
כשאתה מרגיש שמשהו ששמעת מת"ח, אתה שואל אותו בדחילו ורחימו את הקושיות שלך- אבל הקושיות עלייך ולא
עליו. ת"ח הם בני אדם. מי שאנחנו מחזיקים ממנו ת"ח זה אומר שאנחנו מאמינים שהוא זיכך את עצמו ואת מוחו ונפשו ברמה כזו- שאנחנו לא מבינים אותה בכלל(עייני במהר"ל נתיב התורה). גם ת"ח יכולים לטעות, אבל לא לנו
העיסוק בזה. יש ת"ח אחרים שאחריותם לבחון אם הם טועים ועליהם להגיד את דברם. לא אנחנו הקטנים שאין
לנו יד ורגל.
מסכים איתך על עניין הביקורתיות- אבל הבעיה היא שצריך לחנך לכבוד ת"ח שהוא חסר מאוד בדורנו. מספיק
לקרוא את ההלכות הקשורות בכך בשביל להבין שאנחנו רחוקים שנות אור...
ברור שאדם צריך להתקדם עם הזמן ולשכלל את האמונה שלו. אמונה היא דבר שמתפתח ועלינו ללמוד אותה.
אבל זה לא שייך ללימוד גמרא. אפשר ללמוד חובת הלבבות בלי ללמוד גמרא, כך גם מסל"ש, כוזרי, מהר"ל,
תורת ה' תמימה לרמב"ן, דרשות הר"ן וכו... יש מספיק מה ללמוד בעניין הזה.
למה גמרא?
ד. את רואה בזה תרופת מנע מתוך סברא מסויימת ולי יש סברא הפוכה. את אומרת שזה יכול להועיל מכך שיראו את דרך הפסיקה ואני אומר שזה יכול להיות בדיוק הפוך. אחותי הקטנה למדה גמרא בבית הספר. מעבר לעובדה שזה
מקצוע שנוא אצלן, היא באה ואומרת - אם לX מותר לומר כך ולY מותר לומר כך, אז גם לי מותר. אז מה הועלנו?
כלום. מי שאין לו אמונת חכמים - לימוד גמרא רק יזיק לו. מי שיש לו הוא עוד יכול להועיל- והסכנה היא גדולה מכדי
שניקח אותה כל עוד יש לנו דרך אחרת. נניח שהייתי אומר שיש לי כאן תרופת מנע למחלה מסויימת, אפשר ממנה לחיות ולהתקדם, ואפשר למות ממנה. יש לי עוד תרופות שיכול לקחת יותר זמן להתרפא מהן, אבל הסכנה לא קיימת-
מה היית בוחרת?
אני הייתי בוחר לנסות קודם את מה שאין בו סכנה, ורק כשכבר לא יהיה מה להפסיד לקחת את מה שיש בו סכנה.
ה. לא ראיתי התייחסות הלכתית שלך, סברות בעלמא לא תופסות מבחינתי. או שיש לך דברים שאמרו גדולי ישראל
בעניין או שאין.
ולא ענית לי על השאלה עדיין-
למה הבנות לומדות גמרא דווקא? למה זה מכל התורה?
למה בנות לא מתרכזות בכל כוחן ללמוד הלכה עם האחרונים?
מה רע בזה? רוב האחרונים מסכמים את הדעות עד אליהם ונוח מאוד ללמוד אותם.
רמב"ם עם נושאי כלים - מה רע? וזה לגמרי עיסוק דייני ופסיקתי אבל זה לא גמרא.
אז למה גמרא? לא ענית.
ומה זאת אומרת שהגמרא תקופח - כי מובא מכל הפוסקים שאין ללמד באופן ציבורי בנות גמרא.
אם את מכירה פוסק אחד שפוסק אחרת - מוזמנת להביא אותו.
אני לא מדבר על הסביבה שלי. אני מדבר על הקול הציבורי הכללי, או שיש קול כזה או שאין קול כזה.
כמו שיש את הקול של הר המור בציבור עם כמה שהם לא תקשורתיים ולא משתפים פעולה - שומעים אותם,
למה את בתי המדרש הללו לא?