אז רק המלצה מנסיון אל תלחצי הרבה על הכפתור שנותן לך את החומר שווה שזה היה באיזון כדי שתרגיש לפחות קצת את צירי הלחץ כי ככה זה יכול למנוע מכל מיני קרעים ודברים אחרים !

* ונקודה לזכות האפידורל , כשמרגישים את כאבי הצירים ככה אחרי ירידת מים וכמה כוח ואנרגיה זה שואב מהגוף ואת אפילו לא יודעת עוד כמה זמן זה ימשך .... ואז נתנו לי אפידורל ....

ונפשי ממש חזרה אלי יכולתי לנשום!!!!

זה ממש ממש עזר לי לא הצלחתי אפילו שידברו או יגעו בי לפני זה !

אבל כל אחת וכחותיה רצונותיה יכולותיה כו'.. וכו'...

בשעה טובה !

זה לא משהו שמחליטים עליו לפני לדעתי, כי את לא יודעת איך תרגישי ומה יהיה..

יש כאלו שזה היה להן מצויין ונתן להן מנוחה להמשך הלידה

ויש כאלה שלא זקוקות לזה ויכולות להתמודדות, ויש דברים אחרים יותר טיבעיים שעוזרים להן להתמודד..

ואם את רוצה-

ממליצה על הספר להיות לאם, יש בו פרק על אפידורל כן או לא, ועל החסרונות והיתרונות שלו..

בהצלחה

יש יולדות שזה גורם להן לבחילות במהלך או אחרי הלידה, הרגשת סימום (מלשון סמים) וכו'

גם אני חושבת שכדאי לבוא בדעה של לידה ללא משככי כאבים- ובזמן הלידה להחליט.

ועל עצמי-

 2 הלידות שהיו לי היו ארוכות מאד. בלידה השנייה הייתי עם 40 שעות של צירים שנתנו לי בקושי לנמנם. (והגעתי איתם רק לפתיחה של 4 וחצי!) ברגע שלקחתי אפידורל נרדמתי לשעתיים וחצי וכשהתעוררתי הייתי בפתיחה 8 ותוך שעה נולד התינוק בריא ושלם, ב"ה. אגב, בלידה הזאת הרגשתי את הרגליים ויכולתי להזיז אותם. רק את הצירים לא הרגשתי (את צירי הלחץ כן הרגשתי, כמובן) וזה היה חלומי!! אני לא אשכח את ההרגשה של 5 דקות אחרי האפידורל; פתאום הרגשתי בעננים, שלא כואב (למרות שזה בטח פסיכולוגי. אפידורל אמור להשפיע חצי שעה אחרי הזריקה...), אני זוכרת ששמעתי את אמא שלי אומרת "תראו, היא נרדמת עם חיוך"

אני לא מכירה את הגז צחוק.  רק שחוות הדעת המעטות ששמעתי עליו היו שליליות. אני שמחה שלך הוא עזר מאד.

אני חושבת שצריך לבוא בגישה שרוצים לידה טבעית ואם זה לא ילך לקבל אפידורל.

למה להחליט מראש על אפידורל??

שמעתי עיצה טובה למי שמאוד רוצה ללדת לידה טבעית- יש את שלב המשבר בסביבות פתיחה 6-7 ס"מ. כדאי מאוד בשלב זה להיכנס למקלחת וזה עוזר לעבור בצורה יותר קלה.

כשהיו לי טסיות נמוכות והיה חשש שלא אוכל לקבל אפידורל בלידה, הרופא שלי אמר שיש טכנולוגיה שנקראת IVPCA עם תרופה בשם רמי פנטניל, שנותנים במקרים כאלה.

בהר הצופים נותנים למי שלא יכולה אפידורל, בשערי צדק צריך קודם לקבוע תור לרופא מרדים או משהו כזה (לא זוכרת) ואז אולי נותנים, ובשאר המקומות- צריך לשאול מראש ולברר.

בתרופה הזאת יש סיכון להפסקת נשימה, ולכן המחשב שנותן את זה נורא מדייק במינון ויש מעקב צמוד מאד אחרי האישה. זה חומר שמתפרק מיד בדם ולא פוגע בעובר.

זאת לא חלופה אידיאלית, אבל במקרים שאי אפשר אפידורל זה היחיד שמשתווה לו.

וכמו כל מי שאמרה למעלה, אני חושבת שכדאי לבוא בראש פתוח, לראות איך את שורדת. אם תרצי- תמיד תוכלי לבקש.

בס"ד

ילדתי עם ובלי. הייתה לי חוויה טובה כל הפעמים.

לכל אחת יש לידה שונה וכך גם הצירים שונים. תזכרי שזה גם תלוי בגודל הילד ובגוף שלך. יש נשים שעוברות את זה כמו גיבורות, אבל אני למשל, לא גיבורה, וגם לא רציתי שיהיה לי סיפור גבורה על חשבון הלידה, זה מאוד תלוי לאיך שהלידה שלך תראה. יש נשים שרוצות להיות גיבורות (כי כל החברות והאחיות ילדו בלי) ובסוף יש להן לידה מאוד קשה וטראומטית לא עלינו. אבל אם את פתוחה להצעות אז הרבה יותר קל לעבור את זה.
כמובן, אין כמו לידה טבעית, אבל תזכרי שיש לך את האופציה.

חוץ מזה, המלצה אישית, גם אם הצירים כואבים, לא להיכנס לחדר ולידה ובפתיחה 2 לבקש אפידורל, עדיף לחכות לפחות לפתיחה 4-5 כדי שהפתיחה תקבל "תאוצה".

שתהייה לך לידה קלה ומהירה

 

בלידה ראשונה ידעתי מראש שאקח, כי היא ארוכה ומתמשכת בד"כ יותר מלידות חוזרות.

בלידות חוזרות לא לקחתי. באתי ע"מ לזרום לפי המצב ולבסוף לא לקחתי

זה קרה פעם אחת, בלידה רביעית עם זירוז, וזה היה מפחיד!! אני נמנמתי או הייתי בסוג של עלפון, פתאום קפצו עלי משומקום מלא רופאים ואחיות, וראו שאין דופק, שטפו לי את הפנים ומדדו דופק כולם היו שם לחוצים, לא אשכח את הפוזה הזו, הייתי בטוחה שאני מתה על המיטה!!!! אח"כ אחות המחלקה האמרה לי שהיה לי נס אחד גדול!!! פחד!!!!

בלידה ראשונה דווקא לקחתי והיה בסדר, אבל בסוף היתה לידת וואקום כי לא הרגשתי לחיצות ולא ידעתי מה רוצים ממני

אח"כ פחדתי כי לאחותי היה סיבוך מזה והיו לה כאבי ראש וגב כחצי שנה, היא כמעט איבדה את הרגליים.....

אז גם הדופק אצלי שירד וגם זה, היה יותר מידי בשבילי ולא לקחתי, אבל היה קשה מאד - לידה חמישית 20 שעות עם זירוז. ועם דולה ....

עכשיו אני ממש מתלבטת, אם הדופק יורד - זה יורד כל פעם?

הרי הגוף מזדקן , זה לא לידה ראשונה שאז הכל היה בסדר, 

אובדת עצות כמוך ומבינה אותך מאד...

מנסה להחכים גם על הדרך.....

אז ממליצים לקחת אפידורל, כי יש יותר סיכוי שיגיעו לניתוח קיסרי (בע"ה שלא תצטרכי ותהיה לידה טבעית וקלה) וככה אפשר בקלות להוסיף עוד חומר הרדמה, ולא צריך הרדמה מלאה.

העיקר שיהיה בבריאות ובידיים מלאות

כי בדר"כ הם קטנים יותר.

והשני שיוצא כבר אחרי שהמעבר פתוח ופחות כואב באופן משמעותי.

כמובן בהנחה שהם ראש ראש

ומומלץ מאוד ללדת בבי"ח לא "לחוץ" שלא מתרגשים מידי

ויש להם רופא שיכול להפוך עובר היפוך פנימי במקרה ואחרי הלידה של הראשון השני מתהפך לו בפנים.

לי היתה טראומה גדולה דווקא מהלידה עם האפידורל- כך שזה לא מחייב בהכרח.

הטראומה היתה מחוסר השליטה ומכך שלא הקשיבו לדעתי ולרצונותי.

את הכאב הפיזי קל היה לי לשכוח אך חוסר האונים והאכזבה היו קשים. הרגשתי כמו אחרי אונס להבדיל. 

מה שבטוח אני חושבת שמלווה ללידה, דולה או חברה שמבינה בעינינים האלו, זה יותר ממותרות, אלא בסיסי לגמרי!

לפחות בלידה ראשונה. וזה לא ענין לחסוך דוקא שם- עדיף לקנות עגלה יד 2 בזול ולבוא עם דולה שהצוות בביה"ח מכיר.

כשאני מגיעה ללידה ויודעת בידיעה ברורה שאני לוקחת אפידורל

זה מרגיע אותי! והרבה יותר קל לעבור את החלק הראשון עד שמקבלים את ההרדמה...

ככה התחושות שלי כלפי הלידה הרבה יותר טובות ושמחות. והרבה פחות פחד ודאגה איך יהיה...

בקיצור, זה עוזר גם פיזית בלידה (כמעט לא כואב!) וגם פסיכולוגית לפני הלידה ובזמן הצירים הראשונים (עוד מעט כבר לא יכאב לי...)

מרגע שלקחתי אפידורל (בשתי הלידות שלי) יכולתי לנוח, לאכול קצת, לפטפט בנחת עם בעלי ואמא שלי... הלידה הפכה פשוט לחוויה!

כמה שעות אחרי הלידה כבר עזרו לי לקום לשירותים ולא הרגשתי תופעות לוואי מיוחדות (חוץ מאלה שקשורות ללידה עצמה).

מה שכן היה ממש כואב - זה התכווצויות הרחם שמרגישים החל מהלידה השניה בזמן ההנקה... אבל אפשר לקחת אקמול.

לידה קלה לכולן!

נראה לי שלידה ראשונה של תאומים כן הייתי לוקחת. מי שכבר ילדה בלי אפידורל יודעת מנסיונה מה לעשות ואיך לעשות. אבל בלידה ראשונה קשה ליישם דברים רק מלימוד וקריאה. אז עם תאומים- בכלל...

 וואו.

שיהיה לך בהצלחה ובשעה טובה!

גם אני ככה...

אבל אני כבר עברתי לידה ראשונה, ולא לידת תאומים...

נראה לי הכי נכון להגיע עם מוכנות להכל.

לידה שניה לא כי פחדתי לקחת עקב הסתבכות בלידה הראשונה.

האמת לידה עם האפדורל יותר מהנה. לא כואב את רגועה יותר. נינוחה....

הדבר היחיד שיהיה כיף בלי האפדורל זה שהתקלחתי עוד בחדר לידה אחרי הלידה.

לדעת את הייתרונות,חסרונות של האפידורל.

לגעת איך להתמודד עם ובלי אפידורל.

שיהיה לך תמיכה וסביבה תומכת.

(ויש חלופות..גז צחוק,איזי טנס,מקלחת,תנוחות,נשימות,הרפיות,תמיכה ועוד..)

ככה אפשר להשיג תור מיידי
אבל במלא כסף.
ככה עשינו
 

שיש לו החזר מהקופה.
אמנם זה עלה קצת יקר (אם אני לא טועה עלה 1500 שקל, וקיבלנו החזר ממכבי של 800 שקל) אבל זה היה שווה לי בשביל לקבל איבחון תוך כמה ימים, וכדי שהבן שלי יוכל להתחיל טיפול.

אגב, כיום כבר לא צריך לעשות MOXO, ונוירולוג מאבחן על סמך תסמינים ושאלון הורים ומורה.

אני לא הצלחתי לקבל הנחה ממכבי במקרה דומה.
צריך סוג מסויים של ביטוח לא?

אני הלכתי לנוירולוג שנמצא ברשימה של רופאים בהסדר, באתר של מכבי.

את בטוחה ששלך גם היה ברשימה?

(לפני כעשור)

מוקסו בהפנית רופא ילדים

בתשלום פרטי של 200-300 שח

ואז הזמנתי תור לרופאת קשב (מהקופה) בעיר אחרת שהיה לה תור תוך חודש

יותר טוב מבזבוז כסף אצל פרטי שגם ככה ייתן אותו טיפול 

כשמדובר על ילד שממש סובל בלי הטיפול, כל יום הוא קריטי.

אבל לרוב זה לא קריטי מהרגע להרגע

ותור תוך חודש הוא הגיוני

אם זה דחוף

הגיוני לשלם

אני זיהיתי קושי מכיתה א' אבל אמרו לי שרק מכיתה ב' -ג' אפשר להתחיל לאבחן..

סבל של הילדה ברמה אחרת...גם חברתית

בקיצור זה ממש קריטי ..

עלה לך 200-300

אני עשיתי לילדה לפני שנה אבחון אצל נוירולוג פרטי עלה לי 800 וזה נחשב זול 😅

לא אבחון

נוירולוג פרטי עלה לי לפני עשור מעל 1000 (למשהו אחר)

קבעתי דרך פרטי ואני אבקש החזר דרך ביטוח בריאות .

התקשרתי היום להבין את הפרוצדורה

ורק להבין לקח לי כמה דק

למה זה כזה מסובך?

ככ הרבה כספים משלמים לקופת חולים ובסוף כשצריך אותם הם מסבכים את החיים . למה ?

למה ילד צריך לסבול כחצי שנה במקרה הטוב עד שמקבל אבחון וטיפול? זאת שערורייה .

למה מי שצריך מענה רפואי צריך להיות בגדר עשיר בלבד?

מקומם.

והתקציב מוגבל.

אבל לפחות אם מחכים בסופו של דבר יש אפשרות לטיפול, יש מקומות בעולם שגם זה פשוט אין וכל אחד משלם ישירות על הטיפולים שהוא צריך וזה מאוד יקר, ולמי שאין אין בכלל...

מקווה שתגיעו לאבחון ולטיפול נכון ומועיל כמה שיותר מהר

( ורק הערה, לא יודעת מה ביררת היום ומה אמרו לך, אבל לא תמיד הקופה מחזירה משהו, אז טוב שבאמת את מבררת לפני!)

תבררי קודם איך זה עובד עם המרשם לריטלין- אם זה מוכר בקופה, אם אפשר לחדש דרך הקופה וכו'

ואם וכמה אפשר לחזור אליו להתאים מינון סוג, בדרך כלל זה כמה פעמים עד שמוצאים משהו מתאים

ברגע שהיה איבחון, ובסיכום הנוירולוג הפרטי רשם להתחיל טיפול תרופתי, הכל עבר דרך הרופאת ילדים הרגילה.
על סמך זה היא הביאה מרשם לריטלין, וכשהיה צריך להחליף מינון\תרופה לסוג אחר (והיינו צריכים הרבה החלפות), זה היה דרכה.

זה ממש משמעותי ההחזר

הנוירולוג צחק על האבחון מוקסו ואמר שהוא אפילו לא מתייחס לזה

כי באבחון יצא שאין בעיות קשב

וזה נוירולוג עם שם מאוד גדול, ניהל בעבר מחלקה בבית חולים

אז שמה כאן את מה שלימדו אותי (סדנה אצל מומחית בהפרעות קשב)

מבחני מוקסו וכדו עוזרים לאבחן במקרים ספציפיים ותלויים ברופא.

היועצת תנסה לדחוף לך כל מושג ששמעה עליו. המבחן הזה לא עומד בפני עצמו ואין לו משמעות כאבחון.

שוב - יש רופאים ומקרים שנעזרים בו והרופא ישלח אתכם לעשות.

למה כל כך נורא שאיבחון ייקח חצי שנה? אם יש קשיים אפשר לנסות לטפל נקודתית. אפשר לבקש התאמות, לדבר עם המורות, בלי קשר לקשב, פשוט להסתכל על הילדה כמו שהיא ועל הצרכים שלה ועל היכולות שלה ומה שמצופה ממנה.

גם אחרי אבחון, אם תחליטו לטפל תרופתית זה גם תהליך שלוקח זמן והסתגלות.

אני ממליצה לנשום עמוק, להתחיל את התהליך,  ובמקביל להתחיל גם לטפל.

יש הדרכות הורים, יש רכיבה על סוסים, יש התאמות בית ספר

ובעיקר יש תקווה🩷

אבל אני רק נתקעתי על המשפט הזה: למה כל כך נורא שאיבחון ייקח חצי שנה? 

אז אני אסביר למה. 

הילד שלי היפראקטיבי.
הוא ילד מתוק שמאוד רוצה שיאהבו אותו, ומאוד רוצה להתנהג טוב, אבל אין לו שליטה על עצמו.
הוא משקיע מאמצים גדולים מאוד - שפשוט לא מצליחים.

יום יום הוא חווה תיסכול מתחושת החוסר הצלחה הזאת.
נתחיל מהדבר הכי משמעותי בעיני - זה שאין לו חברים.
חברים לא רוצים לשחק איתו - כי הוא לא מסוגל לשבת ברוגע, וכי לפעמים הוא אימפולסיבי, וברגע אחד מפרק את כל המשחק.
לנהל שיחה עם חברים - הוא כמובן לא מסוגל, כי הוא לא יכול להקשיב ברצף ליותר משני מילים בלי לזוז.
בכל מקום שהוא נמצא - הוא מקבל הערות, שהוא אפילו לא מבין למה.
ילדים מתלוננים שהוא מציק להם - כי הוא לא שם לב לתנועות ידים שלו, שלפעמים גורמות למכה למי שלידו.
מהמורה ובבית - הוא כל הזמן מקבל הערות.
מהגימבורי - העיפו אותנו כמה פעמים כי הוא השתולל ממש וכמעט קרע להם הכל.
כבר כמה רופאות (!!!) ביקשו ממנו לצאת מהחדר בזמן שהיא מכינה הפניה כי היא לא מסוגלת כשהוא בסביבה (הוא קופץ מהמיטה שיש שם, על הוילון, לא מפסיק לשאול שאלות, מוציא דפים מהמדפסת כי הוא רוצה לצייר וכו)

תחשבי איך זה עבור ילד לחיות ככה, שלא משנה כמה הוא מתאמץ ומנסה (והילדים האלו מתאמצים מאוד!!), הוא כל הזמן מקבל משוב שהוא נכשל. הכל נשבר סביבו, כולם מתלוננים עליו, והכי חשוב - חברים לא רוצים לשחק איתו.
 

ודבר נוסף, דיברת על כל מיני טיפולים משלימים והדרכות הורים - זה כמובן נכון ותמיד עוזר, אבל בשום אופן לא מחליף טיפול כשצריך.

אני יכולה לספר שניסיתי עם הבן שלי המון דברים לפני שהתחלנו את הטיפול התרופתי.
במשך תקופה נתתי אומגה 3 משמן דגים אמיתי (יקרררר)
הכנתי חליטות צמחים מתרכובות של מיני צמחים שאמרו לי שאמורים לעזור.
הלכתי לתזונאית ובהמלצתה הפחתנו סוכר וקמח לבן, והורדנו לגמרי מוצרי חלב.
במשך חצי שנה עשינו פעמיים בשבוע טיפולי נוירופידבק עם אלקטרודות. (גם יקר מאוד)
שילמנו מנוי למשחק כזה שמשדר דברים למח שאמורים לעזור לקשב וריכוז. שיחקנו איתו כל ערב 20 דקות לפי ההוראות.
ניסיתי לעשות איתו ספורט במשך 40 דקות בבוקר לפני היציאה ללימודים.
קניתי כמה סוגים של תרופות טבעיות שאמורות לעזור.

אף אחד ממה שכתבתי לא עזר.

ממש לא התכוונתי לוותר על התהליך או על טיפול, רק ניסיתי להרגיע את הלחץ שקפץ לי בקריאה.

ניסיתי להנכיח את העובדה שזה תהליך ממושך ושלוקח זמן. כמובן שכל קפיצת דרך, ואפשרות לקדם תורים מבורכת.

אני בטוחה שכל מה שתארת לקח הרבה זמן והרבה ניסוי ותהייה,  והדרך שעברתם מרשימה ומעוררת הערכה. כל הכבוד, אני לא יכולה לדמיין את תעצומות הנפש שנדרשות בשביל התהליך הזה

זה באמת תהליך ארוך.
סתם קפצתי עליך עם מגילה שלימה בגלל משפט 🫣

ותודה על המילים החמות!❤️

לשיפור

במכבי אמרו אפשר לאבחן רק מגיל 7 .חיכינו לגיל 7 אמרו לא צריך אבחון שתיקח ישר ריטלין. לא הסכמנו כי פחדנו וניסינו עוד דברים.

ונתנו לה מורת שילוב ויש לה התאמות

ונתנו לה מבית ספר אקסטרה לשיפור ביטחון עצמי ותמיכה רגשית

ניסינו הומאופתיה

לקחנו לטיפול רגשי

עשינו המון.

וזה כמו פול גז על ניוטרל.

הילדה שלי הולכת לאיבוד כבר המון זמן . אז לא רק שלא אחכה חצי שנה ,לא שניה אחת נוספת.

בכללית יש מכוני הסדר שעובדים איתם ושמה אפשר לעשות מוקסו בתשלום מופחת.

מצרפת את הקישור למידע מכללית

בדיקות קשב וריכוז | כללית מושלם

לגבי השאלונים של האבחון קשב דרך הקופה רק שתדעי שהם לא נוראיים כמו האלה של התפתחות הילד.. ויש אפלקציה שאפשר למלא. הרופא נותן הפניה לרופא קשב ואז ההורים ממלאים והמורה.

וזה נוח ונגיש

יש אפליקציות

יש מקום מסודר לשלוח מיילים של קבלות

זה אחלה

(נגיד זה מממן לי זה הבונג'סטה בהריונות וגם עשיתי דרכם סקירה מאוחרת וכזה)

קוראים לה שירה +972 55-688-1602

למשל אני משתמשת הרבה ברפואה משלימה, עשיתי דרכה ביטוח לזה ספציפית שעולה 30, והפ מחזירים 60 אחוז מעלות הטיפולים...

רק הביטוח.

הוא מקבל את התשלום ישירות מהם.

לק"י

אלא הם בודקים בשבילך איזו חברה הכי משתלמת וכו'.

עליהם דיברת?

לק"י

אני יודעת שבהראל זה ממש פשוט.

מניחה שלא רק שם.

נשמע לי יקר

לי יש סוכנת דרך העבודה, אבל חינמית

אני גם לפני לידה והבת שלי איתנו בחדר

וזה מאוד מבאס אותי ומלחיץ איך זה יהיה

נשמע ממש ממש קשוח הצפיפות 😓

אני מאמינה שמה ששלכם שלכם ובעזרת ה' תגיע דירה אפילו מוצלחת יותר

אבל האכזבה עכשיו הכי הכי מובנת בעולם

אולי כדאי לשנות משהו בדירה הנוכחית ?

שמונים מטר זה שלושה חדרי שינה? למה אין ארון בכל חדר? שולחן כתיבה להעביר לסלון? 

יש 2 ארונות בשני חדרים

בארון אחד אני שמה גם בגדים שלנו וגם של הקטנים ובחדר השני את הארון ילדים

אבל זה לא מספיק...

נמאס לי לגור ככה

כל הזמן עודדתי את עצמי  שזה זמני אבל עכשיו שהתקוה התנפצה לרסיסים קשה לי להכיל את זה.. 

ועוד האכזבה הזאת מול הפרצוף ועוד לפני לידה

איך אני מכירה את זה, זה רברים שיכולים למוטט אותי.

מצאתם קונה לדירה שלכם? כמה זמן פינוי?

אני מניחה שאתם בטח עוברים לדרום.

אם כן, הרבה יותר מרווח שם, ותשקלי שוב את עניין העבדה לדעתי

🩷🩷🩷

ממש לשבת ולקרוא כמה ה' הוא מדויק, ומכוון הכל הכל  כי טוב עבורינו.

ולא סתם זה התעכב עד שנמצא קונה לדירתכם, כי כנראה מלמעלה לא טוב לכם להיות בדירה ההיא- אולי השכניפ, אולי בעיות בצנרת, אולי ניצלתם ממשהו רע שיש שם.. מי יודע... אבל ממש להתחזק בזה שזה כנראה הכי טוב עבורכם ןבעז"ה בהמשך תגלו למה..

נשמע ממש ממש קשוח.

אין עוד אופציות של דירות באזור שלכם?

אני חושבת שאולי כדאי לכם לשקול לעבור לגור אפילו בשכירות בדירה גדולה ומרווחת באזור שאתם אוהבים.

ולחפש בנחת אחר הדירה המושלמת.

אבל זה מאד מורכב  כי הילדים יצטרכו לעבור מסגרות.. והם לא רוצים.. הם גם צד בעניין.

ב"ה הם ילדים חרוצים ויש להם מעמד טוב בחברה. קשה לי לחשוב שנצטרך לנתק אותם מכל הטוב הזה ואז הם יצטרכו להוכיח את עצמם בכיתה חדשה..

ועכשיו אני מבינה את הפסוק דאגה בלב איש ישיחנה.

אחרי ששיתפתי כאן וראיתי את התגובות  ממש ירדה לי אבן מהלב.

בינתיים אנחנו לא מוכרים את הדירה שלנו כי חוששים להשאר בלי דירה. מפחיד אותי לחשוב שנהיה ללא קורת גג עם תשעה ילדים..

שכירות לא באה בחשבון כי גם ככה קשה לנו לעבור, אז מעדיפים לעשות את זה פעם אחת ולתמיד ולעבור לדירה שלנו בע"ה.

אני משתדלת לחיות בהודיה  ולהודות על המתנות שיש לי ויש המון על מה להודות ב"ה!!!!!! אבל היום נשברתי. ואני נותנת לעצמי את המקום להתאבל ולכאוב..

ועכשיו ראיתי שנעלתן.

אני ממש מצטערת שזה הגיע לשם, סליחה, ממש לא התכוונתי.

ואולי גם באמת לא ניסחתי טוב את ההודעה.

הייתי נסערת ולא חשבתי על זה.

שוב סליחה אם מישהי נפגעה מההודעה או מהאווירה שהיא יצרה...

ותודה לכל מי שעודדה וכתבה דברים מחזקים💞

באמת❣️

(נראלי הכוונה פה לשרשורים אחרים שננעלו)

וגם ראיתי שנעלו אותו...

עכשיו הבנתי, תודה רבה שהסברת!

לק"י

ונשמע שמצבו רגוע יותר.

אני יכולה לשאול אותו אם קיבל סטרואידים בעבר.

אצל הבן שלי זה כל השנה

מסכן

כל השנה עם נזלת🤦‍♀️

לפעמים יותר לפעמים פחות

הוא כן המליץ להרחיק משטיחים, שמיכות צמר וכו'.

שמיכה הוא מתעקש לשמיכת נוצות. כי היא כבדה לו על הגוף והוא אוהב את ההרגשה.

אין לנו וילונות או שטיחים.

מקווה שיגיע מהר ונראה שיפור

תודה

משחות סטרואידים וכו'

גם בגיל שנתיים כבר

זה הדבר היחיד שעזר ועוד כל מיני שיטות טיבעיות. תחפשי על אטופיק באינטרנט

מהאלרגיה לכרדית האבק.

חשבתי שאולי יעזור לה אותו היחס פה.

התחלתי בדיוק ספריי לאף וטיפות עיניים.

אין מנוס. אני גם לא כזה חוששת, בכללי מתרופות, אז גם מיזה.

מעדיפה לא לסבול ככה. זה באמת סבל.אבל לדעתי לילד בטוח לתת. מסכן. החשיבה שאולי שמה זה לא בריא היא לא סיבה לתת לילד לסבול.

זוועה ממש.

הוא לוקח בתקופות הקשות אלרג'יקס באופן קבוע בלי קשר לתסמינים, גם חלק מהילדים לוקחים בעיקר בתקופת מעבר

רופפין או אחר תכלת שכחתי את השם. לפעמים סטרואידים לאף. 

אבל הוא כבר לא קטן 

ולראות אם זה מספיק

כמובן בליווי רפואי, זה גם ככה צריך מרשם. אם את מרגישה שהרופא שהלכתם אליו לא מבין את החשש שלך מסטרואידים אז לכי לרופא אחר שנשמע לך מומחה

אם כבר ניסיתם ולא עזר או אם הרופא חושב שזה לא מתאים כאן אז כנראה אין ברירה אלא לתת סטרואידים, לנסות את המינימום שיתן הקלה. לפעמים נותנים מקומית באף אם זה מתבטא דווקא בנזלת

אבל לחיות עם אלרגיה שמתפרצת זה יותר מזיק מאשר סטרואידים... מכל הבחינות

(אנחנו כן קיבלנו במרשם)

נראה לי שזה יותר מומלץ באופן יומיומי

אנחנו קיבלנו את זה לתת באופן יומיומי כמניעה לאלרגיה (אלרגיה אחרת, לא לקרדית האבק, אבל דומה)

אחפש את המרשם שהוא כתב לנו.

וננסה קודם דרך האף

תודה!

טיפלתי בזריקות/חיסונים למשך כמה שנים. היום הרבה יותר טוב. בעונות מעבר משתמשת באלרג'יקס

לק"י

למתקדמים להוסיף קצת ערק.

לא יודעת מאיזה גיל זה בסדר.

להגבי לה את הראש בשינה.

לשים בצל חתוך ליד הראש בלילה.

רפואה שלמה!

או מי מלח באף

אבל היא לא התכוונה לרע... אז התבאסתי על עצמי כזה

באסה שונה מכעס. אני מבינה למה אפשר לסלוח לה אם היא לא התכוונה, אבל אל תכעסי על עצמך שאת מבואסת מהשיחה איתה.

חיבוק, תעשי לך עכשיו משהו כיף לעצמך❤️

אבל שאלה בקטע ידידותי.. 

ובסוף זה יוצא יותר רע אם אני מתחמקת מלענות כמה זמן אני נשואה נגיד, כאילו מה הסיפור שלי

את יכולה לענות בערך

וזה לא עניינו של אף אחד למה אין לך או יש לך ילדים/ עבודה/ בית/ כסף וכולי. 

בכלל אני בדעה שאנשים צריכים להפסיק להביע דעה

על אתגרים של אחרים

אם כי גם חודשיים המתנה למי שרוצה זה מבאס

אבל להשוות לשנים???

צמרמורת!!! ז