איזה גזענות.

הוא עבר צד, לא יודעת לפני כמה זמן.

וברוך, אתה מכאיב כל כך, אין לך מושג כמה.

אתה נשמה יקרה ואהובה, שהתבלבלה בדרך חזק, מוביל את עצמך לאבדון..

חבל,

באמת באמת שהאמנתי בך,

שתהיה מסוגל להיות יהודי.

שאחרי שגיל-עד, נפתלי ואייל נרצחו תכתוב משהו, תהיה איתנו.

אבל אתה עסוק בתפיסת העולם המעוותת שלך,

ובשנאה גדולה אלינו.

זה מורגש בכל אות ואות שלך.

אין לי מושג מה אתה עושה כאן, אבל אתה בוגד בעם שלך.

למה באת לכאן?? להכאיב? להתסיס? ליצור מחלוקות? לשנות לנו את הדעה?

שום מטרה לא תצלח לך..

בקשה גדולה לי אליך,

תלך מכאן, אתה לא שייך אלינו, אתה אח שלי ואני אוהבת אותך כיהודי

אבל ההתנהלות שלך גורמת לי לצער רב, שאין לך מושג כמה.. והתנהלת כזו, אין לה מקום ביננו. לא כי אתה סתם אדיוט, אלא כי אתה בא במטרה להכעיס, לשנוא אותנו..

כאן

הפייסבוק שלי מלא עדיין בסיפורים על השלושה, בדיבורים על שלי דדון, בקריאות לתגובה צבאית וגם בדיבורים על הרצח של הערבי. (ובעוד דברים רגילים ופרטיים)

אם מישהו מבחוץ בא ומרביץ לי- אני אטפל בו. 

אם אני מוצאת את עצמי פוגעת באחר- אני אטפל בעצמי.

שני הדברים לא סותרים 

ושניהם נצרכים באותה מידה.

אם אני מגלה שפגעתי באחר- ואני רק עסוקה בלהצדיק את עצמי, או בלהאשים את האחר- אז אני חוטאת לעצמי ולאחרים.

אני נמצא בהמון דפים חלקם של התקשורת וחלקם פרטיים ובימים האחרונים אין כמעט זכר לנערים למעט בתגובות..
 

וגם בחדשות- מסקרים את השבעה ומי הגיע, מסקרים כל מני פוליטיקאים בעד או נגד תגובה כזו או אחרת

מסקרים את פיענוח הרצח של שלי דדון 

רק מה לעשות- כבר אין הרבה מה לחדש בנושא ואין כבר הרבה על מה לדבר.

אני מאמינה שגם אם לא היה את הרצח של הערבי- זה היה יורד מהכותרות ויורד מסדר היום.

זה דרכם של הדברים.

אנו עסוקים בלגנות! למה אתה מעלה דברים מהאוב?

טוב שהדברים נאמרים.

אנחנו צריכים לא לתת לתקשורת לבלבל אתנו, להכתיב את סדר היום, להכתיב את סדר המחשבה.

צריך לסדר את הדברים מחדש. בתוכנו. "רענֵן"..

וצריך לדעת שמה שאנחנו בונים בתוכנו, בתוך הראש והלב שלנו, יש לו ערך גדול. והרבה יותר מכל מיני להגי תקשורת זמניים.

קודם כל, הנושא המרכזי, נערינו הי"ד.

לראות את המתיקות והטהרה, לזכור את מעלת נשמתם, היכן היא כעת, מאירה, וכמה זכויות שופעות על עם ישראל מתוך ההתייצבות הזו למעלה, אלה הבנים..

לראות איך הם חלק מהשלשלת של המלחמה על ריבונותנו על ארצנו, מלחמת המצוה, על הליכתנו בה בגבורה ובשמחה.

מתוך זה - לראות את השפלות של האפסים הללו, הרוצחים. את הקונטרסט בין הטהרה לבין הפראות החייתית הישמעאלית הזאת.

דווקא מתוך העליה הפנימית אל הטהרה שלהם, של עם ישראל כפי שהתגלתה בשבועות שאחרי החטיפה - דבר שצריך לשמר בתוכנו - דווקא מתוך זה צריך את כל הגבורה, והנקמה כנגד האוייב.

התיקון בא בעליה פנימית שלנו, זכה וקדושה וטהורה ואידיאליסטית - ובנקמה גדולה מאד כלפי אויבינו. לפי מעגלים - חומרת התגובה. החל מהרוצחים ושולחיהם, מנהיגי הטרור; עבור למשפחותיהם, החמולה שמגדלת אותם; ואותו "ציבור" שמחלק סוכריות כששומע ידיעה כזו. חיסול, גירוש, הריסת בתים, החרמת כספים, הרתעה טוטאלית, איש-איש כ"מעלתו".

וגם יד ברזל כלפי אלו שחיים כאן איתנו ועל חשבוננו, ומזדהים עם האוייב. הם לא מבינים "איפוק", גם לא יידיש.. מבחינתם זו חולשה. 

והנקמה הזו צריכה להיעשות דווקא ע"י השלטון, ע"י הכלל, ולפי ה"מדרג" המתאם והאפשרי לכל מעגל.

וגם בנין הארץ, בהרחבה גדולה

ואכן, רציחה פרטית של ערבי "סתם", באכזריות, היא שפל. נורא.  אע"פ שלשיטת שכנינו הערבים, זה טבעי לגמרי. הראיה - הם מנסים כעת, אחרי שנרצח כנראה כתגובה, להרוג כל יהודי שהם יכולים ר"ל. לא "מצליחים", ב"ה.  כלומר: מבחינתם זו הדרך המקובלת. רצחו מישהו - הרוג ביהודים היכן שהם.. 

אבל אנחנו לא צריכים להשחית את מידותנו בגללם. אנחנו לא כך. וזה גם מזיק מכל בחינה, נוסף על הענין עצמו.

ואנחנו גם לא צריכים להתפתות לעשות מזה את הנושא העיקרי. אצלם - זו שיטה קבועה. מדיניות. ומשלמים משכורת מה"ידיד" אבו מאזן, לפי "גודל המעשה". ולכן הוא הראשון שהיה צריך לתפוס כבן ערובה אחרי החטיפה. 

אצלנו, אלו חריגים, תפסו אותם, ואם אכן עשו - ישלמו את עונשם.

ולא להתפתות לניסיון המסית לעשות מזה כאילו "גם אנחנו". אין קשר. אויבינו רוצחים, שפלים, נבלות. כשיטה קבועה. ולכן צריך להילחם בהם מלחמת מצוה כללית, וע"י כחותינו הרשמיים. לא לקרוא "לכל הצדדים" לאיפוק..  איזה "צדדים"? איזו "השוואה" אווילית ומקוממת.

אנחנו צריכים להניח את הנושא הזה בצד. הזדעזענו. לא ראוי לחלוטין. תפסו אותם. חוזרים לעיקר שממנו התגלגל הכל.

והעיקר זה הטהרה שלנו, הטהרה של נערינו, והצורך להילחם טוטאלית באוייב. 

כעת, נכון שאנחנו מתוסכלים שלא עושים מספיק מה שצריך. ואנחנו עדיין מחכים כל בוקר לשמוע שהנה, הגיעה המכה הנוראה אחרי החטיפה והרצח. מכה רשמית, צבאית.

אבל צריך לדעת שגם אם זה עדיין לא קורה לצערנו, לא להתייאש, לא להיחלש, לא להפוך ל"עצבנים".

לבנות בתוכנו, כציבור וכיחידים, את האמת. גם את הטהרה, גם את הגבורה, גם את הערנות.  מלחמה - לא "להתבכיין" ולא להחליש. כמובן, מי שיכול להשפיע ישירות, לעודד, למחות - טוב מאד. אבל זה לא תמיד מצוי.

והאמת שלנו, בסוף תשפיע. כמו שהשפיעה בבת אחת, בגל גדול, בימים שאחרי החטיפה. בונים כח טהור ומוסרי וגיבור בלב, לא מתבלבלים, מגיע הזמן שזה יוצא לפעל במעגלים רחבים יותר.

קוה אל ה'.

וגם החתימה שלי זוכרת את זה טוב מאוד.

אבל בכל זאת - כל הכבוד על התזכורת שבטח מעוררת עוד כמה יהודים עכשיו להתחזק יותר ולעשות יותר למען עם ישראל ולמען נשמות החטופים הקדושים. (שיהיה ברור, הפעם ההודעה היא בלי ציניות. מבטיח)

יש מי שמקפיד לא להתקלח בספירת העומר.

@זיויק  @אריק מהדרום 

כי זה לא חודש מצחיק

תחפש בגוגל אטמים נגד רעש

אני מכירה את הפשוטים שמוכרים בסופר פארם אבל יש הרבה סוגים לאיטום מקצועי יותר

 לק"י

ראיתי פעם בדן דיל.

בטוח גוגל יידע לכוון אותך.

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה 

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

אני משתמש בו  לכל כך הרבה דברים. הן בעבודה, והן בעולם הרגשי.

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)