כי זה תלוי בהרבה גורמים.

אך שימו לב טוב מאוד האם הוא לא נהפך לשעיר לעזאזל בגן, והוא פשוט מרגיש מותקף כל פעם ואז שורד באמצעות תשומת הלב השלילית הזו...

הבן שלי היה מהמופרעים האלה בשנתיים האחרונות בגן, הרביץ לגננות, תקף ילדים, שבר קיר, שבר צעצועים - בעקבותיו ובעקבות עוד ילד (שהיה גם נושך) הביאו כוח עזר לגן... (ואני לקחתי אותו לטיפול קבוצתי והלכתי להנחיית הורים...)

היו לו עשרה ימי חופש בין הקייטנה בגן (שם עשה להם שוב חיים לא קלים) לכיתה א', ובכיתה א' - הוא פשוט נכנס ילד אחר. לא היו עליו סטיגמות מצד אחד, והיו כללים מאוד ברורים מצד שני. הרב שלו - לא הבין על מה אני מדברת שהוא היה מופרע בגן. וכל השנה הוא רק מקבל מחמאות (היו איזה שתי מריבות במשך השנה, אבל מאוד מינוריות, לא משמעותיות, וכל הזמן אני רק שומעת מהרב - איזה ילד! אני מקוה שהילדים שלי יצאו כמוהו וכדומה...).

אני יודעת שגם הילד השני, שממש חשבו לשלוח לגן שילוב או משהו דומה, עבר לגן רגיל אחר ועשה מהפך של ממש (הבת שלי היתה איתו בקבוצה בגן אז אני יודעת בברור ממנה).

אז שימו לב בבקשה, מי הגורם ומה הנגרם... קל מאוד להאשים ילד בבעיות תקשורת, קשב וריכוז, לשלוח לפסיכולוג/פסיכיאטר (הכל עשו לבן שלי) אך לפעמים, עין טובה ואהבה מצד אחד וגבולות ברורים מאוד עושים את כל ההבדל.

יכול להיות שבאמת יש לילד בעיה אובייקטיבית, אך לא תמיד. וגם אם כן, טיפול נכון יכול לפתור הרבה מהבעיות (ואני הייתי ממליצה לדבר עם ההורים, אם ניתן, ולראות איך הם רואים את זה מהצד שלהם, כי אולי גם להם יש רעיונות)

בקשר לבעיה הספציפית - הרבצה לגננות - אנחנו לא הסכמנו לעבור לסדר היום.

יש דברים שצריך לטפל בהם בחומרה, ואם יש קשר טוב עם ההורים - לתת להם לטפל בזה. 

יש דברים שהילד צריך להבין שגם אם קשה לו והא כועס ומתוסכל - הוא לא עושה בשום פנים.

(אנחנו באופן אישי, בפעמים שזה קרה והילד הרביץ לגננת, הוא לא יכל ללכת לגן למחרת/שהיה צריך לכתוב התנצלות כי היה לו קשה להתנצל בעל פה, הוא מאוד התבייש)

אבל בהחלט, דברנו איתו והענשנו אותו על דברים שעשה בגן, גם בבית (עונש חינוכי עד כמה שניתן). כי יש גבולות, שאם הגננות לא הצליחו לתת לו בגן (הם היו מתוקות וחמודות אבל לא עם מספיק "אופי" בשבילו), אז מחובתי כאמא לחנך אותו בבית ולהסביר לו שיש דברים שלו עושים, לא משנה מה.

ובאמת, לפי חומרת העניין, בחרתי האם להתייחס לזה בבית, או להניח, כי גם ככה הילד מספיק סבל בגן...

ומצד שני נתתי לו גם לספר את הצד שלו וגם ליצור - לצייר/לבנות דגמים של כל המלחמות שהיו לו בראש נגד הילדים/הגננות.

בקיצור, אם ניתן, לפי דעתי לערב את ההורים, הרבצה לגננות זה לא דבר שאתן אמורות להתמודד איתו לבד, בעיקר משום שלכן כנראה אין מספיק כוח הרתעתי מולו.

כן, הוא מרגיש מותקף.

הילדים מתגרים בו (ויודעים כנראה שבסוף הוא זה שיענש, ומסביבו יהיה הבלאגן), הגננות מסתכלות עליו בעין מוגדלת (אפילו כוח עזר הביאו בשבילו...), כולם נגדו (כך לפחות הוא מרגיש בזמן שהוא משתולל)

הרבה גורמים יכולים להביא למה שקורה:

איך הוא מבחינה חברתית בגן? יש לו חברים?

איך הרמה השכלית/קוגנטיבית שלו? לפעמים לילדים איטיים יותר קשה בויסות ההתנהגות או לחילופין למבריקים...

האם יכולות להיות בעיות של ויסות תחושתי? קשב וריכוז?

אבל שום דבר לא צריך להביא לכך שילד אחד יצליח לשגע את כולם, וכשהוא משתולל כולם סביבו..

אם ילד מרגיש שהוא יכול להרביץ לגננת, שהגננת היא משהו שניתן להלחם מולו והיא לא ה"דמות הסמכותית" בגן, יש כאן בעיה, ולא רק אצלו. הוא ילד בן 4, הגננת צריכה להראות לו משהו אחר, מישהי שהיא באמת רק לטובתו (ולטובת כל הילדים), ולטובתו קובעת כללים מאוד ברורים של התנהגות בגן (ושלא מעלימים מהם עין, אף פעם, גם לא לילד אחר! וכמובן, כללים שמתאימים לגיל ולרמה). הגננת היא לא צד שמולו נלחמים ומוציאים כעסים. היא (וגם את) לא צריכים להיות צד במשוואה הזו בכלל. ואם זה כן קורה - להראות לו את הפנים הכי מפחידות בעולם, כדי שידע שזה פשוט לא שייך!

וכמובן, לתת לו חיזוקים חיוביים. אנחנו, לדוגמא, עשינו בגיל הזה מחברת קשר עם הבן שלי, שבה כתבתי איך הוא התנהג ומה עבר עליו בבית והגננת כתבה איך היה בגן (כתבה בעיקר דברים טובים.. אבל לא רק..). הגננת כל יום הקריאה לילדים מה שאני כתבתי במחברת (אצלה היה בכל מקרה מנהג להביא פתקים מהבית) והמחברת שלו הפכה לשם דבר והוא מאוד היה גאה בה.

אישית, אני לא אוהבת את כל עניין הפרסים, כי סה"כ הוא יודע שרק לו נותנים פרסים על התנהגות רגילה שמצפים משאר הילדים, אז למה הוא מקבל? כי הוא ה"מיוחד" שמתפרע יותר? לא אוהבת את זה, אבל אולי יש ילדים שזה עובד עליהם לתקופה מסויימת. (כשלילד שלי הגננת עשתה את זה, עשתה טבלה שבועית ונתנה מדבקה על כל שעה של התנהגות טובה בגן, אני הסברתי לו שזה רק בהתחלה, כדי לעזור לו, אבל הוא צריך להגיע למצב שהוא לא צריך מעקב ולא שום פרס כדי להתנהג יפה, כי הוא ילד טוב, יש לו נשמה טובה והא יכול להתגבר ואם הוא יעשה את זה בלי פרס, זה הכי שווה)

ועניין ה"להחזיק מאחור", צריך לדעתי להזהר מאוד בזה, ולראות איך הוא לוקח את זה, כי זה יכול להביא גם לזה שהוא יברח, ו"יראה" לגננות שהוא יותר חזק או יותר מהיר מהן... כך זה היה אצל הבן שלי (הוא ממש אמר לי את זה...) אז השאלה מה מידת המוכנות שלו לדבר כזה.. ועד כמה הוא סומך עליכן שזה לטובתו.. 

ב"הצלחה באתגר...

אז זה אחרת.

מה שכתבתי למטה, היה על "סתם" התפרצויות.

התגרויות של אחרים - 

שיראה שמטפלים באחרים.

להגיד להם: דיברת כך? אתה מבקש ממנו סליחה לפני שאתה ממשיך הפעילות וכד'.

אי אפשר לתבוע מילד להכיל התגרויות בו.

טוב שאמרת.

אולי,

קודם כל - לדבר מראש, להסביר לו כמה הוא טוב, לומר לו שבטח הוא מצטער שלפעמים קורה לו שהוא מתחיל קצת להשתולל ולהרביץ (לא להגדיל את זה בעיניו), ולשאול מה הוא מציע שתעשו במקרה כזה.

כך זה הופך לנושא "שלו", הוא שותף איתכם.כדאי להגיע מתוך השיחה לכך שכל יום שהוא מתגבר - יקבל פרס, ולהחליט ביחד שאתם מסכמים שאם קורה שקשה לו להתגבר פתאום, אז אתם תעזרו לו בכך שתתפסו אותו בעדינות בלי להכאיב, עד שירגיש שיכול כבר להירגע...

ואם זה יקרה, תתפסו אותו מאחורה, חזק ולא מכאיב, תשתדלו להרחיק מחברים שלא יתבייש, ותדברו אליו תוך כדי, בנחת, שאתן אוהבות אותו ואתן רוצות לעזור לו להתגבר שלא ירביץ. 

כשתרגישו שנרגע, תשאלו אם כבר אפשר לעזוב, תציעו כוס מים; ותגידו שאתן בטוחות שבמשך הזמן הוא ידע להתגבר לגמרי לבד, וגם לא ירצה להרביץ, רק לעזור.  ותגידו שאם בהמשך היום יתגבר לגמרי - יקבל ממתק בסוף...

אולי יעזור (רק תראי אם את מספיק חזקה בשביל זה. אם לא - אז הגננת. אבל צריך להיות  בשביל זה ממש גם עדינים ואוהבים, וגם מספיק "חזקים" לתופס בלי להכאיב. אחרת זה לא עובד טוב).

ולגרום לו להיות רגוע בכל שעות הקייטנה..

היום ברוך ה' היה ממש טוב יחסית לשבוע שעבר..

ברוך ה' הצלחתי למצוא כמה דברים שמרגיעים אותו.

באמת שמתי לב שהוא נכנס למצב של כעס רק כשילדים אחרים מתגרים בו. ניסיתי היום כמה שיותר להחזיק אותו בעדינות ולהגיד שהוא ילד בוגר שלא מחזיר במכות או מדבר במילים לא יפות..

כמובן שניסית כמה שיותר לשבח אותו על התנהגות טובה..

תודה לכם על כל העזרה!! בתקווה שמהמצב הזה רק ילך וישתפר..

בשורות טובות לכולם..

ילד "בוגר" לא אמור לא להחזיר במכות או במילים לא יפות אם מתגרים בו.

אפשר גם את זה - בתנאי שהוא רואה שאלו שמתגרים בו, מקבלים על זה.

ולכתחילה, עיקר הענין הוא לדאוג שלא יתגרו. עיקר העבודה מול האחרים. שלא ייפגע.

צריך להסיבר לילדים בצורה חיובית, כמה חשוב להתנהג נעים אחד אל השני.

לתת נקודות ברורות, לא הרבה מה זה נקרא להתנהג כך. מה כן ומה לא. 

להגיד שנרשום נקודות למי שיתנהג כך (לחזור על הפירוט) וניתן ממתק.

להזכיר כמה פעמים במשך היום את המבצע הזה. לא לחכות להתגרויות.

אם מישהו מציק לו - לקחת אותו הצידה, ולהגיד לו שמאד שמחים שהוא איתנו. אבל אם הוא מציק לו, צריך לחכות בצד עד שיירגע. כי גם לילד השני מותר לשמוח פה (כמובן, לשים לב שאין התגרויות מקדימות של הנפגע..).

לעשות הרבה פעילות מעניינת ומשמחת - שלא יחפשו תעסוקה כזו...

ויתרגלו.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות