זה ממש ממש לא פשוט להחליט על דעת עצמך לדחות הפסק או יום טבילה....  אבל להיות עצובה או בחרדות מזה, זה עצת היצר הרע.

במקומך, הייתי מקבלת על עצמי להשתדל יותר באיזושהי  מצווה וכמובן לא לעשות זאת יותר לעולם.

בהצלחה!!

נשמה, ה' לא מחכה לנו בסיבוב כדי לתפוס אותנו על חם...

ה' אוהב אותנו מאד! יותר מכל מה שאת יכולה לדמיין!

והוא גם רואה את הצער והחרטה שלך עכשיו.

ברור שזה לא טוב, אין לי מושג עד כמה, אבל אין לך ממה לפחד כלל, עצם החרטה שלך זה חזרה בתשובה.

תגידי לעצמך שאת לא רוצה את החטא הזה, ושתשתדלי לא לחזור, וזהו! את נקיה! זה חזרה בתשובה!

איזה נשים מתוקות יש לנו בעם ישראל... 

אני לא באה לפסוק הלכה וכל אחת תשאל את הרב שלה, אבל לפי מה שאני יודעת יש דברים שאפשר להקל בהם בהפסק בשעת הדחק. כדאי לברר מה באמת חובה ומה לא למקרה שנתקעים במצב שאי אפשר לעשות כרגיל. 

למשל במקום מקלחת לפני אפשר להסתפק בניקוי המקום עם מגבון ועד רטוב, יש מצבים שאפשר לוותר על מוך דחוק וכו'.

קודם כל- זה לא חטא. וה' לא מעניש.

זה דבר שקורה לכולן.

שמעתי פעם יועצת הלכה בנשמת- והיא סיפרה לה שהרבה מאד פניות הן בנושא הזה- של שכחתי לעשות הפסק, מה אפשר לעשות וכו'.

מה שהיא אמרה אז- זה פשוט מאד להתרגל לעשות הפסק בבוקר, ואם מצליחים- אז גם לפני שקיעה.

מלכתחילה- הפסק צריך לעשות כשעתיים לפני השקיעה 

אבל בדיעבד- אם עשית בבוקר, זה תופס וזה בסדר.

לכן צריך להרגיל את עצמנו- על הבוקר, או מתי שיש פנאי (אם כבר אין דימום..) לעשות הפסק. אפילו בלי להתקלח או לנקות טוב קודם.

ואז עדיין להשתדל לעשות שוב- בצהריים.

הצלחת? מעולה.

לא הצלחת? לא נורא. עדיין יש לך את ההפסק מהבוקר.

אותו דבר עם נשים שיש להן היתר למיעוט בדיקות- עדיף בבוקר ולא לדחות לשניה לפני שקיעה.

עזרתם לי מאוד, והרגעתן אותי, ברור שלא אחזור על זה שוב , ואבקש שוב סליחה מהקב"ה ביום הכיפורים

בעלי באמת למד את הלקח ואמר שהוא יותר יתחשב בי בזמנים הללו

הפסק טהרה אינו נחשב כאחד הימים!!

אם עשית הפסק בראשון- רק יום שני נחשב כיום הראשון של שבעת הנקיים, ואז יום ראשון שאחריו הוא היום השביעי!!

תרימי טלפון לרב ותוודאי את זה.

את הפסק הטהרה עושים לפני שקיעה (הרי בכלל יכול להיות שכל היום עדיין היו לך כתמים וניסית כמה פעמים עד שיצא נקי).

נניח את עושה הפסק ביום ראשון בשבוע: עשית הפסק, יצא טהור, ואז שקיעה של יום א' שלאחריה את נכנסת ליום חדש (ביהדות היום מתחיל מהערב הרי). יום ב' בשבוע.

ליום ב' בשבוע את נכנסת כבר נקייה לחלוטין, כי בדקת לפני השקיעה שאת נקייה. 

ככה יוצא שיום ב' זה היום הראשון שכולו נקי מהשבעה נקיים.

ואז ממנו סופרים שבעה ימים נקיים - משני עד ראשון.

הרי למה טובלים לאחר שקיעה? מאותה הסיבה שבודקים לפני השקיעה - שיהיו 7 ימים מלאים נקיים. 

כדי שיהיה קל יותר לזכור - תזכרי תמיד את הכלל:

היום בו את עושה הפסק לפני השקיעה - זה היום בו את טובלת לאחר השקיעה.

אז אם ביום א' עשית הפסק לקראת הערב, שבוע אח"כ ביום א' תטבלי לאחר השקיעה.

ומתוקה, כדאי לך מאד לדבר עם הבלנית, כי אם הדברים שלה היו לא ברורים - יכול להיות שישנן עוד נשים שחושבות ונוהגות ככה...

ואת טובלת ביום השביעי אחרי שקיעה- ערב שבת- יום שישי לאחר השקיעה.

ואם את עושה הפסק בשבת אחה"צ - אז את טובלת במוצ"ש אחרי שבוע.

היום של ההפסק זה היום שטובלים.

כדי שיהיו 7 נקיים מלאים.

לדוג' : אם טבלתי בראשון בכניסה למקווה יש שלט : היום טובלות הנשים שעשו הפסק ב- ראשון- !

כמו שכתבו לפני, באותו יום שעושים הפסק טובלים שבוע לאחר מכן. (אם ביום ראשון אז טובלים בראשון וכן הלאה).

והמקור לכך (בעזרת בעלי..)

כתוב במפורש- הגמ' במסכת נדה דף ל"ג ודף ס"ט,

שהפסק טהרה הוא מוודא שהדם נקי ורק למחרת אפשר להתחיל לספור שבעה נקיים.

והגמ' שם אמרה שמי שלא עושה כך הוא נוהג מנהג כותים ודבר זה חמור מאד ואין חולק על זה. 

כנראה שזה אולי חוסר הבנה.. 

בהצלחה יקרה!

היום של ההפסק הוא היום של הטבילה. 8 ימים צריכים להיות!.

ההפסק הוא לא אחד מהימים של שבעת הנקיים אלא יום קודם!

ואכן- יום ההפסק הוא אותו יום של הטבילה

הוא רק מנהג טוב ולא הכרח ממש,

לפני שהיו לי ילדים כך עשיתי כשהייתי בבית, אך אם הייתי  בדרכים או אל הורים או מאז הילדים, אני עושה הפסק ללא מקלחת, אז לא צריך להשתגע ולרתק את הבעל לבית בשביל זה.

הולכים לשירותים לכמה דקות ועושים זאת. והילדים יחכו.

כל אחת תשאל את רבה.

הכנות למקווה זה כבר עניין אחר...

תפילה במניין זה דבר שבשעת הצורך ניתן לוותר עליו, גם אם יש לו ערך בפני עצמו.

מצות עונה- מצות עשה דאוריתא.

לדחות הפסק או ליל טבילה זה דבר בעייתי גם אם זה לא חטא אלא "רק" ביטול עשה.

וצריך סיבה טובה מאד, והסכמה משני הצדדים בשביל לעשות את זה מלכתחילה.

כאן אין הסכמה משני הצדדים, והלכתית- טבילה בזמנה עדיפה על פני תפילה במניין. (ולא משנה אם הוא מעדיף אחרת, זה לא עניין של העדפה אישית- אלא שאלה של סדר עדיפויות הלכתית.)

הגבר חייב דאוריתא במצות עונה, וגם התחיב על כך בכתובה- זה לא רק המצוה עצמה אלא גם המסביב- בין השאר לתת לאשה את היכולת הסבירה ואת העזרה להיטהר.

נכון שהוא חייב בתפילת ערבית, ועדיף במניין- אבל החיוב במניין פחות מהחיוב בעונה.

בקיצור- מה שאת מתארת בעייתי מאד מבחינה הלכתית. ובכלל לא בטוח שמותר לבעלך לנהוג ככה- במיוחד אם לך זה מציק ומפריע (ובצדק)  תשלחי אותו לרב שיסביר לו את זה, או שתסביר בעצמך- עם דגש על מה שמפריע לך בזה. (רק שימי לב- לדבר על עצמך ועל מה שאת מרגישה וולא עליו ועל מה שאת חושבת שהוא חושב\מרגיש. "אני מרגישה ש.." "מפריע לי ש.."

לדעתי האישית- העצה שאמרת לגבי לדבר בלשון שמזכירה את עצמך "אני מרגישה ש..."

נכונה מאוד בענייני זוגיות שכל אחד בא עם העדפות שלו וצריך למצוא את האיזון.

לטעמי, בנושא הזה דווקא צריך לצאת מנק' הראייה של הזוג וההעדפות האישיות של כל אחד מבני הזוג ולהסתכל על הסיטואציה באובייקטיביות מנק' מבט הלכתית.

להגיד: לפי ההלכה צריך... ההלכה מכוונת ל...

כמו שגם במריבות גם אם אנחנו שונאים ורוצים לתת 'נקמה' קטנה- תחום הטהרה מחוץ למשחק,

כך גם הפוך. גם אם אנחנו אוהבים כ"כ ומוכנים ללכת רחוק בפשרה כדי לשמח את השני- לא באופן שנוגד את רוח ההלכה בעניין הטהרה.

כלומר, אין פה מקום למשא ומתן. על הרבה מאוד דברים יש מקום להתגמש בשביל שלום בית. פה לא.

נק' המוצא צריכה להיות ששנינו ביחד מנסים לקיים את ההלכה של טבילה בזמנה.

איך? פה זה באמת תלוי כל זוג וכל סיטואציה. אבל גם אם מגיעים למסקנה שבסיטואציה מסויימת נכון לנו כזוג לדחות טבילה, לא להתייחס לזה בסבבה כי שנינו מסכימים, אלא להפיק לקחים כדי שפעם הבאה נוכל לעמוד בעיקרון של טבילה בזמנה. 

לדחות הפסק זה לא כמו לדחות מקווה.

הפסק זה הרבה יותר קל, ואם זה על דעת שניכם אני הבנתי שזה לא כ"כ בעיתי, אני שאלתי רב וככה הוא אמר לנו, כל אחת שתשאל את הרב שלה!!!

לדוג' אצלי המקווה מאוד רחוק וזה מאוד מסובך ללכת בערב שבת, אז אני אפעם לא עושה הפסק בערב שבת וגם בעלי מעדיף לא בשבת כי זה מצריך טרחה והתארגנות וזה מאוד מסובך לנו, אז הרב אמר לנו לדחות את ההפסק לשבת.

וחוצמזה- למה לא להיות מותרים? רק אישות יש בחיים?

בזמן, בגלל זה גם אישה שטבילתה בליל שבת הבעל יכול לוותר על תפילה במניין כדי להישאר עם הילדים.

תשאירי לרב!

אנחנו ממש לא פוסקות ולא מתימרות להיות פוסקות,

בנות, נסחפתן.

בגלל זה כתוב: "עשה לך רב והסתלק מן הספק..."

יש דברים שהם פשוטים וברורים.

כאשר יש מולי שני דברים סותרים- אז התורה נתנה לי כללים של מה קודם למה.

לדוג'- מצוה דאוריתא קודמת לדרבנן, ועיקר הדין קודם לחומרא.

יש פה חיוב דאוריתא שמוטל גם על הבעל וגם על האשה ומולו, כנראה סותר אותו- יש חיוב דרבנן למניין שמוטל רק על האיש.

אני יכולה לבחון את המצב ולהגיד לפי הכללים מה קודם למה. 

פשוט לי לחלוטין שלא דוחים טבילה בשביל מנין. (כמובן שתפילה הוא כן חייב- אבל תפילת יחיד בבית)

מצד שני- יש גם לפעמים אפשרות שלישית.

תפילה במניין- דרבנן מעיקר הדין

לא לספר למישהי אחת שתבוא לשמור על הילדים- מנהג.

מצוה דרבנן קודמת למנהג.

ולכן עדיף למצוא נערה שתבוא לשמור (כמובן שלא לספר לה למה, ולנסות להתחמק- אבל עדיף שהנערה תחשוד, ולא שהבעל יפסיד מניין)

כל זה מדובר במצב שבו יש מישהי שיכולה להגיע (עניין שממש לא תמיד קל למצוא..)

זה דברים שכן כדאי ללמוד אותם- כי ברגע האמת כשאת כבר אחרי הדלקת נרות, ואת חייבת לעוף למקוה ופתאום יש ויכוח מה קודם למה- ויש 10 דק' להחליט, אז אין לך איך לשאול רב (אלא אם הוא שכן שלך, ואז זה סתם פאדיחה..)

לאו דוקא מנין או לא מנין, יש כאן לדעתי מידי הרבה נשים שמרגישות בנח להיות "פוסקות" סליחה אם פגעתי במהי, אבל זה האוירה שנוצרת.

וכך נפסק.שהבעל יכול להישאר עם הילדים כדי שהאישה תטבול (כמובן אם זה מסתדר הכל ביחד- שלוא יוותר, בשעון קיץ אפשר להתפלל במניין מוקדם אחרי שמקבלים שבת מוקדם ואז כשהבעל חוזר- האישה יכולה ללכת למקווה.

כל שבת יש מקווה אחר שפתוח עד מאוחר (אפשר לברר ברבנות העירונית)

אולי אפשר שאחרי התפילה במניין תלכו יחד למקווה או משהו

או שיתפלל במניין מוקדם (נראה לי שבברסלב זה ככה)

בכל מקרה זה לא טוב לדחות את המקווה ללא אישור רב , (או שהרב שלכם התיר לכם?)

בהצלחה

היא לא צריכה עצות בשבילה.

היא צריכה עצות לבעלה, אלא אם כן את מוכנה להתקשר לבעלה להסביר לו את חומרת הענין..

זה לא נראה שבעלה מחפש פתרונות,לא נח לו שהיא תטבול בליל שישי.

רות22 מבחינתך, אם יש מקוה שפתוח ב11 בלילה בליל שבת, וכמובן את מעוניינת....

את יכולה להשכיב את הילדים אחרי הסעודה וללכת.

תורנות מקווה מאוחר או מניין מוקדם יפתרו (לכאורה) את הבעיה של הצורך לשלב מקווה ותפילה במניין.

אגב, אצלנו בעלי לוקח את הילדים איתו לתפילה. (בן 3 ובן שנה וחצי)

ואם בשבילו זה מיותר ללכת בליל שבת, אז למה  שיעשה תהפוכות לשלב מקווה ומניין?

בנ"א מוצא פתרון כשהוא רוצה ,אם הוא לא רוצה, הוא לא ימצא.

גם רות22 גם במפורש כותבת, שהיא לא מחפשת לריב איתו, היא כנראה יודעת על מה היא מדברת.

רק השאלה אם זה משהוא שחובה לאישה ,אפילו שבעלה מתנגד. זה באמת שאלה לרב, שהיא צריכה לשאול ולא בעלה.

אני בטוחה שעכשיו, כשיתקנו את העניין של הטהרה- הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר!

לקנות לה בגדים. כולם אומרים לה שהוא לא בסדר , אני חושבת שזה ממש לא יפה,מה הם רוצים ממנה? מה זה תשלחי אותו לקנות? זה נשמע לא טוב. אצלי אין מצב שאני מבקשת מבעלי מה לקנות, הוא מחליט מה צריך לקנות לא אני שולחת. אולי יש אוכלסיות שהאישה שולחת את הבעל לקנות לה מה שהיא מבקשת. אם בעלי יחשוב שצריך הוא יקנה וזה לא בגלל שאני ביקשתי ממנו. 

ןלחברה הדמיונית שלי- אם בעלך כל כך מתעקש לא לקנות תגידי לו שהוא לוקח את האלימות על הכתפיים שלו ואת תהיי רגועה. את לא יכולה ללכת בכח לקנות מה שאת רוצה.

כן, אני יודעת שזו דוגמה קיצונית.

ולא, לא אמרתי שהתעקשות על מניין זו אלימות (אם כי זה נשמע רע)

אבל מה שכן- בעלה יוצא לא טוב בסיפור הזה. מההודעה הראשונה לא ברור מה המקום הנפשי שלה בסיפור הזה.

מותר לאנשים לכוב מה שהם חושבים

רות22 תיקח מה שהיא חושבת וקוראים/ קוראות סמויים וגלויים יקחו מה שהם חושבים.

אני מאמינה מאוד בתהליכים. לא על כל דבר "שוברים את הכלים". כשרות כותבת שהיא מקווה שיום אחד הוא יתחזק היא בעצם כותבת שהיא יודעת שהלכתית הוא טועה רק שזה עניין של תהליך.

זה שונה מאוד מהרושם הראשוני שהתקבל שהיא השלימה עם סדר העדיפויות השגוי שלו.

והערת אגב: היה מקרה לפני כמה שנים שמישהי כתבה בפורומים פה של הערוץ על החיים שלה. היא קיבלה תגובות של כאפה לפרצוף שניערו אותה שהיא לא חיה במציאות נורמלית והיום, אחרי שינוי היא מאושרת. ככה שיש מקום להטחת האמת גם אם כותבים רק על סמך מה שמסופר.

של אנשים, רק במקרים קיצוניים כגון אלימות.

ולענ"ד הבעל טועה, נשמע שהוא (כמו רוב האנשים) מאוד אוהבים את תפילת ליל שבת

אבל תפילה היא עבודת ה' ולא עבודת האדם את עצמו אז צריך לשים לב מה באמת רצון ה',

המתבטא בהלכה (ושוב אחזור על מה שכתבתי- שמותר לבעל להתפלל ביחידות

כדי שיוכל לשמור על הילדים כשאשתו הולכת לטבול)

גם אני טבלתי לפני כמה זמן בליל שבת, אך דחינו את מצוות עונה כי בעלי גמור מעייפות בליל שבת, בהסכמה הדדית,

אבל בחיים לא הייתי דוחה טבילה.למה לא להיות מותרים??

גבר שמרגיש את הדקויות של טהרת המשפחה, זה ממש לא מחזה נפוץ

הרי בעל בד"כ מצפה (אולי אפילו יותר מאשתו) לליל הטבילה, ואילו הוא מוכן לדחות אותה.. הוא פשוט הרגיש שלא שומרים על טהרת המשפחה ולא רצה. זה מדהים אותי.

בעלך אמר שהוא מוכן לעשות משהוא בשבילך- זה דבר גדול ולא מובן אצל כולם.

זה רק אומר שאסור אף פעם להתיאש בכל תחום, גם אם לא מצליחים 100 פעמים אולי ב101 תצליחי.

בגדים לילדים או לך?

לשבת בבית קפה בנחת?

לא תמיד יש רעיונות בשלוף, אני בד"כ ימים כאלה מתכננת מראש כדי לא להרגיש אח"כ שלא עשיתי כלום. תנסי היום לצאת עם תחושת סיפוק וליום חופש הבא כבר תבואי עם רעיונות

תארזי לכם משהו טעים לאכול ותיקחי את הילדים לטיול בים או בנחל כלשהו.

זה מזכרת שתישאר לכם להרבה מאוד זמן.

• ליסוע לבקר קרובת משפחה שמזמן לא פגשת

• למצוא סדנה חד פעמית (כמו סטודיו לצביעת קרמיקה, אפשר לפעמים מהיום להיום).

• ליסוע לכותל או לים או למקום יפה - אפשר אפילו עם הילדים

• להזמין מעכשיו בייביסיטר ולצאת עם הבעל בערב

• ליסוע לחנות כלשהי ולקנות לכולם מתנות קטנות

• אמבטיה ארוכה עם נרות ואחר כך קרמים

• אפשר גם להאיט את הקצב יחד עם הילדים, למשל לעשות להם אחר הצהריים כיפי של סרט ופופקורן או לאפות עוגיות איתם... ערב ארוך... מחר חופש והם יכולים לישון עד מאוחר

מה לעשות עם עצמך, זה עניין של הרגל.

כל החיים את רגילה למשהו מסויים, פתאום יש משהו אחר, הכל משתבש.

אם היית לוקחת חופש חודש, היית מתרגלת למציאות אחרת בוודאי יודעת מה לעשות עם עצמך.

מה שכדאי פעם אחרת זה לתכנן מראש מה את רוצה לעשות, כשיש לי יום חופשי הוא יכול להיות מבוזבז ומבאס ואם אני מתכננת יום קודם או על הבוקר, אני רוצה לנקות את הארונות האלה, לעשות כביסה, לאפות עוגיות או פשוט להימרח במיטה... אבל לתכנן מראש מה את רוצה להספיק, אני אוהבת לתכנן מה חייבת להספיק ומה לעשות רק אם יזרום לי כדי לא להיות בלחץ ובכעס עצמי על מה לא עשיתי.

זה ממש נפוץ שקשה לעבור ממצב סטרס למצב רגיעה.

אלה שני אזורים שונים במוח, ומיומנויות קשה (לי אישית קשה) של לדעת לעבוד ממצב א' לב'

אל תשפטי את עצמך, המון מתמודדים עם זה.

גם אם זה לא ימי החופש המושלמים וגם אם לא תחזרי טעונה 100%, עדיין כל הכבוד ששמת לב שאת צריכה מנוחה.

אפילו להתבטל על הספה זה משהו.

קודם כל תהיא רגועה ונינוחה- מוזיקה, תפילה תני למחשבות לזרום

לאט לאט יצוצו תעסוקות שמאמינה שלא חסר לאמא עובדת עם ילדים...

סידור ארונות עם בגדי חורף

אפיה- כתבת שחשבת, אז אחרי מנוחה ומחשבות, זה יכול להיות נחמד.

הכנת משחק משפחתי שווה למחר- יום שבתון.(סולמות וחבלים, זיכרון...)

תחביב כלשהו

לסדר בית ולשמוע פודקאסט או מוזיקה טובה

להכין עוגה שווה ולהתפנק עם קפה לצידה וסרט או סדרה, דוקו

סדר באיזו מגירה בבית.

אין לך יום חופש אחת לשבוע? מה את עושה ביום כזה? או שזה בימי שישי ואז את רק מבשלת...?

לפעמים אפשר לעשות יום הולדת בכיתה, את שולחת עוגה ומכינה פעילות או משחק, והמורה מקדיש לזה שיעור.

אני מאד לא מתחברת לתרבות הימי הולדת... מציעה לילדים לבחור בין מסיבה רגילה לבין להזמין 3-4 חברים טובים לארוחת ערב, ואז אני מכינה להם בצק וכל אחד מכין פיצה אישית עם תוספות ואוכלים ושמחיפ והולכים הביתה מרוצים. הרבה פעמים הם מעדיפים את זה.

בכל אופן אני חושבת שאם תעשי מסיבות ותזמיני את ילדי הכיתה עדיף לעשות שתי מסיבות - אחת לכל כיתה. גם מצד הכמות וגם מצד הדינמיקה. וגם הזדמנות קצת לנפרדות שקשה להציע לתאומים ועוד מאותו מגדר.

פה יצא לי להתחיל לחגוג סביב כתה ג' או ד'. חלקם רצו מעט חברים טובים. חלק את הכתה.

מסייגת שאנחנו לא בסטנדרטים של פ''ת אז אולי זה שונה.

עדיין אין מסורת סדורה שחייבים עם חברים.

אצלנו רק השנה- מאמצע כיתה ב לתוך כיתה ג, נהיה מקובל לעשות יומולדת עם חברים וגם אז בערך רבע כיתה חוגגים עם כולם, עוד בערך רבע חוגגים עם מספר קטן של חברים(3-4) והשאר לא חגגו עם חברים בכלל..

אצלנו יש גם יומולדת בכיתה- משותפת לכל ילדי החודש, שנתנה בכיתה א את המענה החברתי.

לא 10.. כי אז מי שלא מוזמן כבר מרגיש שהיה פה אירוע שהשאיר אותו בחוץ..

3 או 4.

אםשרות נוספת - לחגוג בכיתה

דבר נוסף אין שום דבר שחייבים, גם אם 70% מהכיתה כן עושים ככה.

דבר נוסף אני לא עושה כל שנה עם הכיתה. עושה פעם בכמה שנים ובשאר הזמן מזמינים 2-3 חברים למשחקים ועוגה אחצ. או לארוחת ערב או משהו כזה.

וגם עם המשפחה המורחבת לא חייבים לחגוג כל שנה. כשהם קטנים זה נחמד אחכ זה כבר מתחיל להיות עמוס

חוגגים עם המשפחה ועם הכיתה בכיתה עצמה.

מה שאר הילדים עושים?

את לא צריכה להפציץ יותר מהשאר הילדים מצד שני עם כולם עושים אני מבינה את הצורך בחוויה דומה לילדים ושלא ירגישו חריגים.

אולי תשתפי מה נהוג אצלכם ונעזור עם רעיונות.

עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל

וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה

נשמע לא פשוט♥️

כמובן שנרצה לשמוע את חוות דעתם של מי שעובד סביבו.

הוא מקבל סיוע כבר שנים ועדין רואים קושי עצום בעיקר להשתלב בחברה כשהוא עדין לא בשל ריגשית

אם יש צפי להתקדמות בהמשך השנה

כי אם הקושי ימשיך לבוא לידי ביטוי לא בטוח שהצעד הזה כדאי עבורו

הטיפול הרגשי מתנהל על ידי איש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש?

הוא מטופל תרופתית?

הטיפול הריגשי הוא במסגרת הסל שהוא מקבל. המטרה היא להקל עליו מבחינת הפער בגילאים. הוא בכל מקרה מסיים שם השנה והמעבר הוא לבית ספר שלומדים בו עד כיתה ח.

ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.

מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו

אנחנו כרגע בודקים את השטח...

שבו הוא עכשיו?

כי זה נשמע מבייש

ולהשארת כיתה יכולות להיות השלכות רגשיות מאוד לא פשוטות

האם הוא בטיפול רגשי כלשהוא? אם כן מה אומר המטפל?

להשאיר כיתה לא אומר שהבעיות יפתרו

ילדים שהולכים אחרי חברה לא טובה יכול להיות בכל גיל ובכל מצב

כתבת שהתקשורת ביניים טובה אז מעניין איך הוא רואה את מצבו?

האם בית הספר נגמר בכיתה ו' או שיש חטיבת ביניים? כי זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה למצוא מסגרת מדוייקת יותר עבורו ואולי זה יתן את השינוי הנצרך

ואוו בהצלחה בהחלטה הלא פשוטה הזו🙏🏼

הוא שנים בטיפול ריגשי. מחכים לשמוע את חוות דעתו של המטפל. הוא כן עודד אותנו לשלוח אותו לבית ספר שהחברים הנוכחים לא יהיו בו.

האם עשיתם אבחון תקשורת?

ושללו את זה. הוא ממש תקשורתי ואוהב חברה פשוט מאוד אימפולסיבי ועל טורבו וזה לא נעים לסביבה..

אני מאוד מאמינה באינטואיציות של הורים במקומות האלו. ורוצה להגיד שבמסגרת העבודה שלי פגשתי הרבה ילדים שעברו בית ספר וזה היטיב איתם מאוד.

כן יש כאן את האלמנט של להוריד כיתה אז ממש חשוב שיהיה לו תיווך טוב למה עושים את זה באופן שיעצים אותו וישקף לו בעדינות את המצוקה שיש בלהיות הקטן בכיתה וכמה יכול להיות לו טוב יותר עם ילדים שקרובים יותר לגילו.

אם הוא קשור גם למטפל והמטפל בעד אז אפשר ממש לגייס אותו לשיחה על זה ביחד או כן לראות אם המטפל ידבר איתו על זה אחרי שאתם תדברי.

חשוב להגיד שלעבור כיתה/בית ספר זה לא תמיד פתרון קסם,.בטח כשיש קשיי קשב וריכוז הרבה פעמים הבעיות שלך הולכות איתך ואז נוצר תסכול עמוק , לפעמים אשמה, על איך זה השנה זה קורה לי שוב.

ככה שגם המעבר הזה צריך להיות מלווה בהבנה שלו ושלכם שזה לא אמור לפתור את כל הבעיות ודבכל מקום יהיו התמודדויות (עם זאת חוזרת על מה שכתבתי בהתחלה שיש ילדים שזה מיטיב איתם פלאים, וצריך באמת.לבדוק גם את המקום שאליו אתם רוצים שיעבור ומה מידת ההתרשאשתכן מההנהלה מהצוות ומהאקלים הבית ספרי)

שיהיה בהצלחה והחלטות טובות!

מבחינת העומס שהוא מתמודד איתו. מאמינים שאם הוא יהיה בסביבה של ילדים בני גילו אז הוא לא ינסה להתאים את עצמו לילדים שגדולים ממנו אלא ברמה שלו פחות או יותר..

הוא ילד מקסים ואחרי שנקבל אישור מהצוות נסביר לו שזה נטו בגלל הגיל ולא בגלל בעיה אצלו.

כבר ביררנו על המקום, דיברנו שם גם עם היועצת והכל.. בדקנו הכל בלי שום קשר כי חיפשנו מסגרת לאחר כיתה ו.

מאמינה שהמטפל יהיה בעד.. הוא מכיר את כל ההיסטוריה שלו וזה יקל עלינו גם בהתייעצות

לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.

על ביכורים בירושלים

מלון ומפנק ברמות

לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה

אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש

וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון

אני אוהבת חדר עם משהי, בחרדות אחרי לידה להיות לבד.

אני הייתי בטלזסטון, מתאים לחרדיות. יש גם דתיות לאומיות חזקות אבל צריך להיות בצניעות מבחינת כיסוי ראש וגרביים.

פגשתי תמיד נשים מעניינות ויש לי חברה מבית החלמה עד היום.

לי זה ממש מנוחה.

אין שם כאלה שלא הולכות עם גרביים? לא כולן נוהגות...

מפתיע

רוב מוחלט של היולדות הולכות עם גרביים אבל הצוות לא בהכרח ויש גם יולדות פה ושם שלא.

במטבח ובהנהלה, וגם בעלים ומבקרים.

ברור שאת יכולה לשים את התינוק בתינוקה... לא משנה מתי את מגיעה, זה הקטע של בית החלמה.

לי היה להיפך שלא רציתי לשים את התינוק והסתכלו עליי מוזר

פטפטתי קצת עם נשים זרות ובעיקר נחתי.

תחשבי שכמעט כולן מגיעות "לבד" כי הלידה לא מתואמת עם חברה...

ואז הבנתי כמה זה מקל עליי... הרגשתי גרוע אחרי הקיסרי

והיה מושלם שיש לי רגע לשים את התינוק אצל מישהו

היה קטע אחד מוזר מאוד

שפתאום הכניסו לי אותו בארבע בבוקר, זה לא היה לי נעים ..

לקחתי חדר פרטי בשביל הפרטיות

ובדרך כלל גם אחרי קיסרי אני משאירה בלילה איתי

אבל זה היה לילה קשוח ולא הרגשתי טוב בכלל בכלל ופתאום בלי לעדכן פתחה לי את הדלת

תגידי לכולם תאריך יותר מאוחר מהאמיתי.

ביום יום (לא המזדמנים)-

הנה אני פה, זה נראה שילדתי? אז מה העניין לשאול. כשאני אלד אני לא אשמור את זה בסוד, בבקשה להפסיק להתעסק בזה, זה לא נעים לי, במקום לתת לי כח להגיע ללידה רגועה זה עושה את ההרגשה ההפוכה. וזה בסדר לסנן, ואז לכתוב הודעה או משהו כמו, לא הייתי פנויה לענות, אני מרגישה טוב ואין חדש. לא הסברים ולא התנצלויות.

שיהיה בקלות ובידיים מלאות! 🤍

אם זורם לך,

ראיתי פעם מדבקות חמודות לוואטספ לסוף הריון.

נגיד מדבקה של אישה בהריון עם בטן וכתוב: עוד קצת ומסתיימת לך השכירות

או כתוב: עוד לא ילדתי, תודה

וככה כל מיני דברים מצחיקים.

ותשלחי לכולם כל בוקר, ייתן לך שקט בחיים.

פשוט תקלילי את הסיטואציה ותנערי את כל החופרים....

יש רק אחת "בת דודה" במסילת ישרים

היא מאד טובה אבל זמינות תורים גרועה.

תלכי לכאלו שבהסדר עם הקופה או פרטי ותבקשי החזר

אני התייאשתי....

הצלחתי לקבוע תור לד"ר אריאלה מילר ליפשיץ (מקבלת בירושלים בגבעת שאול, עובדת עם כל הקופות).

הייתי מתקשרת כל בוקר לשאול אם יש תורים שהתבטלו ואנחנו יכולים לקבל. המזכירה אמרה לי באיזה שעה הכי טוב להתקשר (מיד אחרי שהיא מאפשרת הגעה עם מי שאמור להגיע מחר), ואחרי כך טלפונים כאלו הצלחתי לקבל תור.

זה דורש פניות - גם להקפיד להתקשר בזמן המתאים, עם סבלנות לנסות כמה פעמים, וגם להיות זמינים מתי שכן מתפנה תור.

אבל אם יש לך פניות בשביל זה, אז זה דרך די יעילה להשיג תור קרוב. (ואחרי שאת בפנים, קבל יהיה יותר קל לקבוע תור מעקב כל פעם בסיום התור).

תור מהיום למחר.

כשלבן שלי נשברו/ נאבדו המשקפיים ורציתי לעשות לו חדשים במספר המעודכן.

בדרך כלל אני קובעת אליה לפחות חצי שנה מראש.

כשזה למעקב קבוע, זה מספיק.

בהצלחה

היינו אצל ד"ר מרים ארנברג, מומחית מאד עובדת בשניידר.

היא בהסדר עם לאומית, את משלמת במרפאה 250ש"ח.

מקבלת בפתח תקוה, יש תורים די זמינים. חפשי בגוגל את המרפאה שלה, אפשר לקבוע תור באתר.

לשניים האחרים לא...

נשקול את זה, כי אני גם מבינה שהיות והוא מעל גיל 10 יכול להיות שאצטרך להתפצל בכל מקרה.

אנחנו מטופלים בכללית פ''ת אצל ד''ר אמיר שטרנפלד, בעיני רופא העיניים לילדים מספר אחת בארץ, מעניין אם עובד עם עוד קופות

אני מצאתי שם תור לרופאה ממש מומחית מהיום למחר

אנחנו אצלו בכללית, אבל הוא מקבל גם במאוחדת או לאומית לא זוכרת...

יכולה להמליץ לך על רופאה מדהימה באיזור המרכז

שממש מבאס אותי לשלם פרטי על דבר כזה.

זה בסיסי ביותר

אנחנו כמעט לא צורכים שירותי קופה וממש מקומם שהדבר הזה לא זמין.

גם אותי זה פוגש בסיטואציות כאלה וזה מרגיז ממש

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

כשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה

כי הרגשתי ממש רע.

לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.

בכלל

כל פעם אחרי ארוחת שבת הבטן נפוחה נגיד וגם שאריות מהלידה והם מלטפים לי את הבטן אמא זה נראה שאת בהריון..ואני לא

אז נגיד בתחילת ההריון כששואלים אני מתחמקת..מה יש פה? עוף וקצת אורז והרבה סלטים..וכו

כל שלב שלא רוצה שאנשים מבחוץ ידעו אז לא מספרת

אם שואלים מהשליש השני והלאה- אני עונה שכן כמובן

בהריון השלישי כשהגדולים עוד היו קטנים נראה לי הם קלטו רק בחודש שמיני חח

עם הזמן לרוב בחודשים רביעי-חמישי ככה

נראה לי שאין ברירה אלא לספר כבר עכשיו,

הייתי רוצה לחכות עוד קצת אבל הפעם הבטן יוצאת כבר ולא רוצה שאנשים בחוץ ידעו לפניהם..תודה על העצות!

כשסיפרתי מוקדם זה היה כי לא הרגשתי טוב והעזרה או לפחות ההבנה של הילדים היתה משמעותית להתמודדות.

סיבה נוספת- מעדיפה שהילדים ידעו ממני לפני שאיזה שכנה או חברה נחמדה מהכיתה תספר להם..

הגדולה ידעה מיד (לא כי רציתי היא קלטה עלי)

לזו שאחריה סיפרתי בשבוע 13

לבאה בתור סיפרתי אחרי הסקירה השניה

והקטן תוך כדי דיבור בבית

וואי אני עם ילדים קטנים ומספרת.. אני גם לא מרגישה טוב ומעדיפה שידעו שזה בגלל זה....

איך העליה במשקל? חזר למשקל לידה? מה קורה עם שתן? כמה פעמים ביממה יונק? צריך קודם לוודא שמקבל מספיק לאכול לפני הכל.

לשים מול השמש, גם מבעד לחלון זה טוב

אני קיבלתי טיפות לצהבת של הרב יורביץ (או משהו כזה..)

הן עשו פלאים והצהבת ירדה

לפעמים צהבת גבוהה גורמת להם להיות ישנוניים והם מרווחים יותר בין הארוחות

ותתני לו בכפית.

תבררי עם יועצת הנקה מה הכמות שאפשר להוסיף בגיל שלו.

וגם לשבת איתו בשמש או ליד חלון של שמש ישירה בלי בגדים

ויטמין e בשבילך

שקילת נסיון בטפ"ח/משקל ביתי מיד שרה

לך לקחת יועצת הנקה מקצועית

צהבת שעולה בשילוב עם זה כמעט אין יציאות

נשמע שממש צריך פה לעזור עם ההנקה

תפני למישהי מקצועית וכמה שיותר מהר יותר טוב

בהצלחה!

כל הילדים שלי עם צהבת גבוהה! חלקם היו באור. הדבר היחיד שעזר זה להאכיל המון! הקטנציק אצלי הגיע כבר למיון עם ערכים של צהבת גבוהים מאוד ואז הסתבר לי שהוא פשוט מיובש והבנתי שאני חושבת שהוא יונק, והוא לא באמת ינק טוב בגלל מבנה הלסת..

מרגע שהתחלתי לשאוב לו ולראות שהוא באמת אוכל הצהבת התחילה לרדת.

בהצלחה! זה ממש סיוט!

להוציא לשמש,שמש עדינה של בוקר,

עוד משהו סגולי:ליטול את הידיים בבוקר.

כשלבן שלי היה לפני 8 שנים