שוב שבת בבית??
זה פשוט נורא!!!!
אני ממש לא אוהבת שבתות בבית!!!
לא סובלת את ההורים שלי,
לא סובלת את אחים שלי,
ועכשיו אני שונאת את אחותי, ואנחנו לא נדבר עד סוף החיים!!!!
בשבת כל המשפחה ביחד,
יש להם זמן לרדת עלי,
על החצאית הארוכה
על הצמידים
על השיער
על החינה
עליי!!!!!!
והרי לכן תסריט מפורט של שבת רגילה אצלנו:
הדלקת נרות
אני מתארגנת בחדר שלי
ויורדת למטה
אחותי מסתכלת מהסלון, ואומרת לי-את יודעת שזה נראה
כאילו שיש לך 4 חצאיות?
ואמא-החצאית שלך מנקה לנו את הבית לשבת?
חבל שלא באת קודם...
אחותי אחרת-נכון, באמת ככה
וככה כל אחות מוסיפה עוד פלפל, ואני מקללת את כולן בלב.
אבא ואח שלי חוזרים מבית הכנסת, שרים שלום עליכם...
ואח שלי מוסיף עוד דוגמאות איך שהחצאית ארוכה,
ואיך שהצמידים לא שבתיים.
אני כבר צועקת- די!! תפסיקו!!! תקבלו אותי כמו שאני!!!
והם צוחקים על איך שאני צועקת...
וממשיכים..
יושבים לאכול...
אני מבקשת מאחותי שתאכל בפה סגור.
והילדה מתחילה להתעצבן וממציאה לאמא סיפורים
ואמא צועקת...
ועוד אחים מצטרפים לצעקות..
ואני כבר לא מסוגלת.
אני עולה לחדר, בוכה לא יכולה להפסיק..
נרדמת
ואז אבא עולה לקרוא לי
אבל אבא עצבני, וכשהוא רואה אותי ישנה הוא מעיר אותי בעצבים-
למה אני ישנה עם בגדים
ולמה אני לא עם כולם
וצועק שאני שוטפת כלים היום...
אז אני חוזרת עצבנית לשולחן
וממשיכים עם ההקנטות-
תביאי לי אורז, אבל בלי צמידים באוכל
את יכולה להביא מים מהמטבח? בדרך תשטפי מטבח עם החצאית
וכל משפט כזה מעצבן יותר, ומעורר את כולם להצטרף
ואני מתחננת, בבקשה תפסיקו!!
ואז אני רואה שכבר מאוחר, ויש פעולת חבב
אז אני מברכת ורוצה לצאת.
ואז אמא אומרת שאני היום שוטפת כלים
אז אני אומרת שזה לא תורי, תור אחותי,
אבל אז אחותי עושה כאילו היא לומדת
אז אני צכה....
אז אני מבטיחה לעשות כשאני חוזרת
אבל מכריחים אותי לעשות עכשיו
אז אני מפנה לבד את השולחן
ושוטפת את הכלים ותוך כדי אחותי שמה לי מים בתוך החולצה
וכל אחות מעצבנת אותי בתורה....
ואני גומרת, רוצה לצאת
ואמא זורקת-אל תשכחי לנקות את הרחוב ולחזור עם חצאית שחורה
ושוב... אחים מצטרפים....
ואני יוצאת
בועטת בדלת
בוכה
ואבא יוצא ומאיים שאם אני אמשיך להוציא עצבים על הדלת אני לא אצא יותר מהבית
מבקשת שייתן לי ללכת
הולכת לבד בחושך
בוכה
מנסה לעצור
בוכה יותר
לא רוצה לחזור יותר הביתה
אומרת תהילים
בוכה יותר
והחברות שואלות אם קרה משו
ואני צוחקת
עושה כאילו אין דאגות
החיים דבש
דביק
שמושך למטה
בדרך הביתה אני משחנשת עם חברה שממש קשה לה
הם הקימו סניף קטן, וממש קשה לה
אני עוזרת לה, מעודדת
נותנת לה טופי.
מגיעה הביתה ב4
קוראת שעה
בוכה לקב''ה שיעזור לי מחר
נרדמת
אני פותחת את העיניים עם שמש בפנים ואחות צועקת-
כבר 11!! אבא הגיע, אנחנו אחרי קידוש
לא שמעת??!!
אני משקרת שאני לא מרגישה טוב ונרדמת
מתעוררת מעוד אחיות ואח שמנסים להעיר אותי, לא קמה
אבא מגיע, ואני אומרת שלא יכולה לקום
אני פשוט לא רוצה לרדת ולקבל עוד איחולים לבביים מכולם
אני ישנה עד הצהרים, מתעוררת ב3
אמא אומרת שאני חמה.
בטח שאני חמה!! ישנתי עם פוך!!
היא אומרת לי לקחת אקמול
אני עושה כאילו, ונשארת במיטה לקרוא.
נרדמת ופתאום מסתכלת בשעון
יש עכשיו מפקד, וחניכות שלי מחכות.
אני לא מסוגלת לקום.
כל הגוף שלי תפוס...
אחרי שעה הן באות אלי הביתה עם המדשית.
אני קמה לקול תשואות בני הבית..
מתארגנת, ועושים את הפעולה בפארק ליד הבית שלי.
חניכות שלי לא שוכחות להגיד איך החצאית שלי נראית. ..
מתעלמת
מגיעה הביתה לסעודה שלישית
עכשיו בנות דודות שלי מגיעות עם הילדים, והן לא שוכחות להוסיף דימויים על המראה שלי.
אמא מבקשת שאני אשאר עד סוף הארוחה עם כולם
אני נשארת, שומרת על שפיות...
וכך נגמרת לה שבת נחמדה אצלנו בבית, שאני כ''כ לא סובלת!!!
~סופריקה~
בתקווה שהחזקתן מעמד, ותודה על ההקשבה!!





הכי חזק בעולם באמת!!
לכתוב להם מכתב?
את פשוט נשמה טהורה!