ולא לרצות שהיא תשתנה, 

אלא בגלל האהבה שלך אליה,

אתה מוכן להניח לזה במחשבותיך.

ותשקיע בקשר בניכם כמה שיותר. 

ותשמור על העינים שלך מלהסתכל על נשים אחרות.

האהבה בניכם תגדל ואז אתה באמת כבר לא תראה את זה.

היא תהיה בעיניך האשה היפה ביותר בעולם. 

זוגית כי ממש בא לך להיות בכושר ולא רוצה לבד?ממש מצידך כאילו

שווה לך לנסות איתה ביחד לעשות משהו לפנק אותה (לא באוכל...) לצאת איתה לבילויים ואז יום אחד תגיד לה ואוו ממש השמנתי בזמן האחרון בא לך לעשות הליכה או ללכת למכון כושר ביחד אני לא רוצה לעלות במשקל וכו' וכו' וכו'... תזהר לא לפגוע בה זה יהלום שלא חוזר! תחמיא לה על הדברים הכי קטנים! ואוו הרצפה מה זה מבריקה. השולחן נקי מתמיד. העוגה היתה ממש טובה. הבגד שקנית ממש יפה לטעמי. רוצה שנצא לקנות תכשיטים. וכו' בהצלחה

אני מניחה שהיא בטח גם מקבלת אותך כמו שאתה ולא מתבאסת על חסרונות שיש בך.

אז למה לעשות לה את זה?

פשוט תעבוד על זה במחשבה. תקבל אותה כמו שהיא. כמו שתכונה אחרת תקבל ולא תנסה לשנות.

מראה פיזי משתנה עם החיים...

מצטרפת לרעיון של- לבקש ממנה להצטרף אליך להליכה. ולא להזכיר בכלל!! בכלל!! בשום דרך או צורה שהיא שאתה לא מרוצה מהמראה שלה כי זה יצער אותה מאד! ואולי היא ניסתה אלף פעמים להרזות  בעבר ולא הלך לה וזה רק יוריד לה את הביטחון והשמחה.

עכשיו אתה מתחיל לראות את החסרונות...

זה קורה הרבה פעמים, כשמאוהבים לא רואים חסרונות...אח"כ נופל האסימון.

אתה כותב שיצאתם, לא עשית מזה עסק גדול, אז מה קרה עכשיו שזה נהיה עסק גדול?

יכול להיות שעוד דברים אחרים מפריעים לך, זה בתוספת זה.. כבר נהיה רציני.

תנסה לראות, אם דברים אחרים מפריעים לך,אם כן תנסה לתפור אותם.. ואז אולי שוב לא תעשה עסק עם ההשמנה

אמרה לי מישהי שמתעסקת הרבה עם כלות/זוגות טריים (מדריכת כלות ויועצת נישואין),
איש האוהב את אשתו יאהב גם את איך שהיא נראית.

מנסיוני הדל אני יכולה להוסיף שככל שמתוודעים לצד הפנימי, כך הפן החיצוני הולך ומקבל חן אחר, עמוק יותר.
 

אז אולי קצת עבודה על חיזוק הקשר, עין טובה והרבה נתינה יעזרו פלאים.

בהצלחה!

לק"י

ומסכימה שהוא צריך להתרגל למראה שלה!

הרוב המוחלט פה נתנו עצות איך להוריד את האישה במשקל בלי שהיא תדע שזאת המטרה.

אלו הנתונים הפיזיים של אשתך ותצטרך לקבל את זה, התחתנת איתה על דעת זה.

אשתך יכולה לעשות דיאטה, אבל זה צריך לבוא ממנה ומרצונה החופשי, ולא בשום נסיון עקיף. נשים מאד רגישות לעניין הזה, אני מניחה שהיא תבין את הרמזים.

זה טבעי לגמרי שמשהו חיצוני מפריע אחרי החתונה, וכל הכבוד שיש לך את האומץ להעלות את זה.
אני חושבת שעיקר העבודה שלך צריכה להתמקד בך.

אתה לא יכול לשנות את אשתך ואין לך גם את הזכות לעשות זאת, ככה היא וזהו. ותהיה חייב לקבל את זה.

נסה להכיר את אשתך בצדדים פנימיים יותר (כתבתי כבר למעלה), להתמקד פחות בחיצוני וכו'.

ואולי אפילו לנסות לדבר איתה על זה בעדינות, כדי שתוכל לעבוד על זה בעצמה.

בעיות לא פותרים אצל השני, קודם מסתכלים מה חסר אצלי.

אמא שלי העלתה במשקל ממש בעקבות הלידות. אחרי תקופה שכבר היינו גדולים אבא שלי דיבר איתנו על זה שזה מסוכן והוא מפחד שזה יפגע לה בבריאות.

התכנסנו כולנו כל האחים ואבא שלי ופשוט הוכחנו אותה על אורח החיים הזה ועל ההשלכות של זה, הראנו לה שלא ככה היא רוצה לחיות וכמה זה פוגע בה והודענו לה שאנחנו רושמים אותה לקבוצת תמיכה של שומרי משקל.

אמא שלי ירדה כבר 40 קילו. וכן, זה עזר רק כשזה נאמר בצורה ישירה וחדה

אגב, חמותי מחזיקה במידה 38 (למרות גילה ונטייתה להשמנה!!!) רק כי היא יודעת שזה חשוב מאוד לבעלה... והוא טורח להגיד לה את זה.  הוא מפרגן לה בלי סוף על זה שהיא רזה!! וכשהיא לא הייתה, הוא אמר לה את זה!

אבל זה לא סותר את העובדה שהרצון לשינוי צריך לבוא ממנה.

וזה לא מבטל בכהוא זה את הצורך בעבודה על עצמך.

אני חושבת שאסור לדבר ככה לאמא, יש כללים בהלכה איך להוכיח הורה.

ואם זה טובת האמא אז זה כיבוד הורים. וזה לא קשור לדיון כי לאישתו הוא יכול להגיד ואין עם זה בעיה

כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה. אמרו להן בית שמאי לבית הלל: הרי שהייתה חיגרת או סומא אומרים לה כלה נאה וחסודה? והתורה אמרה "מדבר שקר תרחק"! אמרו להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר ישבחנו בעיניו. מכאן אמרו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות

.אפשר ללמוד המון לעניין זה ממשנה הזו.

א. שגם חז"ל ראו חשיבות גדולה במציאת חן של האישה בעיני בעלה (ולכל אלה שיגידו שזה מציאת חן במידות הרי שמוזכרת חיגרת וסומא)

ב. הסיבה שאומרים כלה נאה וחסודה למרות שהיא לא זה רק כי יש דין של מי שכבר קנה אז לא אומרים לו שזה מקח רע. 

אני לא מאשימה אותך בכלל! רק בדבר אחד, שהתחתנת למרות שזה הפריע לך...

ואולי זאת לא אשמתך, אולי זאת אשמת הסובבים אותך (ואת כולנו) שכל הזמן אומרים שמראה חיצוני זה דבר שעם עבודת המידות פחות מפריע... טעות!!!

אני עמדתי לפני אירוסין עם בחור שלא אהבתי כ"כ את מראהו החיצוני ואחרי כמעט שנה חתכתי כי הבנתי שאם עכשיו זה מפריע לי אחרי החתונה זה יפריע פי כמה וכמה!

כעבור לא הרבה זמן מצאתי את בעלי הנוכחי ורק היום אחרי הנישואים אני קולטת כמה זה משמעותי!!! ואם לבנות, אז קל וחומר לבנים!

די, נמאס לשמוע את כל ההתייפיפות הזאת!! מראה חיצוני זה דבר חשוב! באו לא נעבוד על עצמנו!! ואני לא אומרת את זה כדי לנפנף בזה אני אומרת כי כואב לי הלב לשמוע פעם אחרי פעם את הבנים שבאים ושופכים את תסכולם פה בפורום על הנושא הזה!! מראה חיצוני זה דבר חשוב מאין כמוהו במערכת היחסים בין בעל לאישתו!! כן גם על פי התורה!! ולכן אומרים שלא ישא אדם אישה עד שיראנה! 

נכון אפשר לעשות עבודה עצמי וכו' ואני מאמינה שאחרי הרבה עבודה זה אכן יכול להיות בסדר אבל למה??? למה לשכנע מראש בחורים שזה "יהיה בסדר" ו"זה לא מה שחשוב"  זה חשוב לא רק לגבר! חשוב גם לאישתו! כל אישה נשואה יודעת כמה היא צריכה להרגיש היפה ביותר בעולם בעיני בעלה וכולנו גם יודעות מתי הוא כן או לא באמת חושב ככה....

ו

אני לא מאשימה אותך בכלל! רק בדבר אחד, שהתחתנת למרות שזה הפריע לך...

ואולי זאת לא אשמתך, אולי זאת אשמת הסובבים אותך (ואת כולנו) שכל הזמן אומרים שמראה חיצוני זה דבר שעם עבודת המידות פחות מפריע... טעות!!!

אני עמדתי לפני אירוסין עם בחור שלא אהבתי כ"כ את מראהו החיצוני ואחרי כמעט שנה חתכתי כי הבנתי שאם עכשיו זה מפריע לי אחרי החתונה זה יפריע פי כמה וכמה!

כעבור לא מעט זמן מצאתי את בעלי הנוכחי ורק היום אחרי הנישואים אני קולטת כמה זה משמעותי!!! ואם לבנות אז קל וחומר לבנים!

די, נמאס לשמוע את כל ההתייפיפות הזאת!! מראה חיצוני זה דבר חשוב בא לא נעבוד על עצמנו!! ואני לא אומרת את זה כדי לנפנף בזה אני אומרת כי כואב לי הלב לשמוע פעם אחרי פעם את הבנים שבאים ושופכים את תסכולם פה בפורום על הנושא הזה!!מראה חיצוני זה דבר חשוב מאין כמוהו במערכת היחסים בין בעל לאישתו!! כן גם על פי התורה!! ולכן אומרים שלא ישא אדם אישה עד שיראנה! 

עכשיו לגבי הבפועל: הייתי ממליצה לך להתחיל לדבר בבית- בריאות. ז"א אל תגיד מילה על ירידה במשקל תגיד לה שאתה החלטת לקחת את עצמך בידיים ולשמור על בריאותך וכך תתנהג. תגיד לה אחרי תקופה שזה חשוב לך שככה הילדים יגדלו ולכן צריך שזו תהיה אבן בסיס בבית ופשוט תהפוך את ההתנהלות בבית לכזאת.

אוכל:

לא להכניס הביתה שום אוכל שהוא בגדר ממתקים! כולל קורנפלקסים כי זה ממתק...

להכין כל שבוע מרק גדול שמספיק לכל השבוע ולאכול אותו כל ערב כארוחת ערב, מנסיון זה משביע ובריא (לא טוב לישון עם אוכל כבד).

להחזיק תמיד פירות בבית בתור נשנושים זה באמת לא פחות טעים

להוריד מהתפריט עוגות ועוגיות לחלוטין

לדאוג שתמיד יהיה בבית אוכל מבושל

להוציא שתיה מתוקה- רק מים

אורח חיים:

לעשות ביחד פעמיים בשבוע הליכה ופעם בשבוע ריצה. 

אתה יכול להמליץ לה בתור חוויה להרשם לחוג זומבה או משו כזה...

המון ב-ה-צ-ל--ח-ה !!!!

כי אני לא מסכימה עם ה"שמאלניות" הזו? כי אני לא מדבר על יופי ומשיכה כדבר שמוקצה מחמת מיאוס??

כי אני כואבת בכל ליבי את כאבו של הבחור הזה?? כי אני מוכנה לתת לגיטימציה לקושי שלו??

לא, כי פשוט הגישה של לייפות את המציאות ולטאטא הכל מתחת לשטיח יותר טובה...

הגישה הזו היא מה שגרמה לבחור הזה בכלל להכנס למציאות הזאת מראש... בטח הוא גם כן התייעץ לפני החתונה ובאו כל מני יפי נפש ואמרו לו שיהיה בסדר... ואני יודעת את זה כי גם לי אמרו!!! גם לי אמרו שאם אני באמת יאהב אותו זה כבר לא יפריע לי! והנה... זאת התוצאה הכואבת של האמירות האלה... ואם כולם ימשיכו להגיד לו גם עכשיו שיעבוד על המידות ושהוא חייב לתקן את עצמו וכו' וכמה הוא לא בסדר זה רק יוביל לרבנות

בסה"כ אמרתי שאני לא מאמינה שבעזרת עבודה על עצמו הוא יצליח לשנות את זה באמת ולחלוטין. כולנו בני אדם בא לא נשחק אותה מלאכי ה צבאות... כיאלו כל אחד שנשוי פה באושר לא מבין את המשמעות של המראה של הבן זוג שלו...

אני חושבת שהמצב פתיר ע"י שינוי שלה לטובת שניהם. ואני בטוחה שזה יעשה לה רק טוב!! ישמצב שבהתחלה זה יהי כאפה לפנים אבל במבט לאחור היא תשמח להיות אהובה ונחשקת ע"י בעלה וגם ע"י עצמה...

נכון, בנאדם הוא לא מלאך. אבל אני רוצה להזכיר לך שהוא התחתן איתה על דעת זה.
אמת, האישה צריכה להשתדל להיראות טוב בעיני בעלה.

אבל, הוא יכול רק לבקש ממנה, בלי שום ציפייה שזה אכן ישנה משהו - ופה נכנסת עבודה על המידות.
אני מניחה שאם המראה שלה היה דוחה אותו ברמה שאין לו אפשרות לעבוד עליו, הם לא היו מתקדמים לפגישה שנייה ובטח שלא לחתונה.

להגיד לו, תגיד לאשתך לעשות דיאטה והכל יהיה בסדר, ז לא הוגן לא כלפיה ולא כלפיו.
הוא יכול לדבר איתה, לספר לה כמה זה מפריע לו, אבל לא יותר מזה. זאת הבחירה שלה בלבד מה לעשות עם המידע הזה.

אם הם לא היו נשואים, אולי הייתי מדברת אחרת.
אבל הם התחתנו, ולכן אין לו ברירה אלא לקבל את אשתו כמות שהיא.
ברור שאשתו צריכה לעשות כל מאמץ כדי להיראות יפה בעיניו, אבל זה לא בתחום אחריותו, הוא יכול רק להעיר.

אולי הייתי קצת בוטה, אבל הדברים שאת כותבת מסוכנים.

את מביאה לבן אדם דעה ומציאות (אישית סובייקטיבית) שיכולה תכלס להכניס לו רעיונות לראש

שאולי באמת זו הייתה טעות-וזה לחינם!

את מדברת על משהו שכמעט וקרה לך "וניצלת" ממנו (וכאן נכנס החלק המתנשא) וחבל שאחרים

עושים כך וכך ואחר כך מצטערים. (מאוד נחמד לקבל עצות של "מלכתחילה" אחרי שכבר יש המשך

משמעותי כמו חתונה)-אגב, תראי לי אחד שלפני חתונה לא הגיעו/שוחחו/שיגעו וכו אותו כל מיני שכנות, דודות ו"מומחים"

בשקל (וכאן אני מסכימה אתך מאוד!) זה קורה/יקרה לכולם, צריך לדעת להתמודד. להתייעץ עם האנשים הנכונים באמת ולהקשיב בעיקר ללב ולהורים.

אף אחד לא מושלם, וכולם ביננו יודעים שהם לא מתחתנים עם מלכת היופי או החתיך ההורס של השכונה.

וגם עם כן, תמיד למי שירצה ויחפש יהיה ממי להשוות כי הדשא של השכן תמיד ירוק, יפה ופסטורלי יותר..

זה עניין של גישה לחיים.

כל אחד יכול למצוא את עצמו פתאום שתכונה/משהו במראה שהפריע לו מעט לפני פתאום מקבל

משמעות גבוהה יותר. ולכן יש צורך תמיד לחזור להתחלה ולהעמיד כל הזמן בראש למה באמת התחתנו= כי אהבנו למרות הכל!

אגב, לגבי השמנה לאחר חתונה. אז מה הוא יעזוב אותה הוא יגעל כי היא כבר לא הדוגמנית שקיבל?(ואצל גברים, הקרחה, כרס וכו)

מי שאוהב באמת חי עם הבן/בת זוג למרות החסרונות שהכיר ושהתווספו במהלך החיים, כל עוד אין

בזה דבר מהותי שאז הולכים ליעוץ,משנים גישה או בקיצוני-גירושין

 לא ממקום מבקר, אלא ממקום של דאגה.

עודף שומן יכול להביא לבעיות בריאות לא פשוטות. קל וחומר אצל נשים צעירות שעלולות לפתח בעיות בהריון בגלל עודף משקל. (אני מכירה מישהו כזו, שבגלל עודף משקל רציני הייתה ממש בסכנה בזמן ההריון. זה לא צחוק!)

חלילה, לא לומר לה שהמראה שלה לא מוצא חן בעיניה. אבל כן לומר לה שאתה אוהב אותה מאד ורוצה אותה הרבה שנים יחד איתך, אבל אתה חושש מבעיות בריאות שעלולות להתעורר.

להציע לה- לרדת במשקל יחד!

תוכנית זוגית.

ארוחות בריאות, יציאה להליכה מדי ערב , ללכת איתה לשומרי משקל וכו'.

חשוב שתתן לה את ההרגשה שאתה עובר את זה יחד איתה. ואתה אוהב אותה תמיד ובכל מצב.

חשוב שתראה איך היא מגיבה- אם היא נכנסת להתקפה או עושה אנטי- לך צעד אחד אחורה.

אבל אולי היא תפתיע אותך במוכנות שלה? אולי היא רק חיכתה לדחיפה קטנה?

ועל העין הטובה שלך

כי מי שכותב שאלה- רוצה לעבוד... אבל לא יודע- איך? מה עושים? 

יש אישה יפה

יש אישה חכמה 

יש אישה חרוצה

יש אישה שמחה

יש אישה טובה

יש אישה חברותית

יש אישה יצירתית

יש אישה מעמיקה

יש אישה מכבדת

יש אישה חמה

יש אישה טובת לב

יש אישה... 

יש אישה שמנה. 

הדימוי הזה נתקע במוח, ומסתיר את כל הדברים האחרים--- שהם מרכיבי המכלול של אותה אישה

הדימוי הזה נתקע במוח, ולא נותן מנוחה

העיצה הראשונה- 

לעשות תרגיל במודע- כל יום למצוא באשתך 5 דברים טובים, ולכתוב לך אותם

שיהיה לך רשימה ארוכה

"אשתי היא טובה ונחמדה בעלת חסד וסלחנית, יש לה חוש צדק, היא גמישה, יש לה עקרונות, היא אישה טובה שמעמידה אותי על מקומי... " וכולי וכולי וכולי

יצטבר לך קונטרה- לדימוי שנתקע לך ש"אשתי שמנה". 

המראה החיצוני של אשתך חשוב לך. 

אפשר להיראות ממש טוב- ולא לזוז גרם אחד במשקל!!! 

אם לובשים את הבגדים הנכונים- מידות נכונות, גזרות נכונות. 

הצעה- אתה יכול להציע לך לקבוע לעצמה פגישה אחת עם סטייליסטית- שתתן לה הנחיה איך להתלבשש נכון יותר לפי הגיזרה והצבעים שלה, ואז לקחת את זה לכיוון יישומי של לקנות כמה בגדים חדשים, לגנוז בעמקי הארון כמה בגדים אחרים... 

אחרי המעשים נמשכים הלבבות

תחמיא לה

תמצא בכוח, במלאכותיות מצידך- דברים להחמיא לה על המראה שלה- 

על עגילים או שרשרת, על קשירה של מטפחת, על איפור, על צבע של חולצה... 

תרגיל את עצמך למצוא יופי- ותמצא יופי... 

(יכול להיות שיש פה גם שאלה שלא נשאלה, 

עליה כדאי לך ללכת להתייעץ עם מדריך חתנים או יועץ בקדושה.) 

זה יכול לדרבן.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..