מדינה צריכה מספר אלמנטים כדי להתקיים:

1. שטח.

2. אוכלוסייה.

3. שלטון.

4. עצמאות - כדי להיות מדינה ריבונית, צריך מרכיב זה. אחרת, זה מדינת אוטונומיה - כמו הרש"פ בשלב זה.

לא עובד מבחינת השיעור הראשון באזרחות - משמעו שהוא לא קיים.

אם נשארת רק המדינה, ואין לה בכלל אוכלוסייה - אז היא לא קיימת.

אם קיים רק העם, ואפילו יש לו שלטון, אבל אין לו שטח, אלא הוא חי באוויר (תיאורטי) - אז המדינה לא קיימת.

אם קיים עם, קיים שטח, אבל אין שלטון למדינה, אז המדינה לא קיימת.

אבל אם קיים שלטון מושחת, אפילו מושחת מאוד - זה עדיין לא אומר ש"המרכיב לא עובד". הוא עובד. עובד מושחת, אבל עובד. אז המדינה קיימת. בצורה מאוד מאוד מעוותת, אבל קיימת.

עד כאן החלק השני של השיעור הראשון באזרחות. מחר, השיעור השני - דמוקרטיה במדינות העידן הזה.

כלומר, לא אמרתי שהמקרה במדינה שלנו הוא כמו שאת אומרת.

ככה שאין לך מה להקשות עליי

כי בעצם את אומרת - הלוואי שהיה אפשר לזרוק את העם, או את חלקו הגדול, מהמדינה, ולמצוא עם שפוי יותר.

אני רק מזכיר לך מה שכבר כתבתי כאן - הממשלה לא נוצרת מכלום. הממשלה זה לא משטר דיקטטורי - הממשלה זה גוף שנוצר מתוך הכנסת, שהיא גוף הנבחר אחת לארבע שנים + מינוס במדינת ישראל, על ידי אזרחי מדינת ישראל.

תסבירי לי מכאן, מה את רוצה שייעשה? אם העם מטומטם - אז נחליף אותו? נשאיר רק את העם החכם שלנו?

באמת מעניין אותי לדעת את דעתך על כך

הממשלה היא כלום מצד עצמה. רק העם הוא הנותן לה את המשמעות שלה.

לזרוק את הממשלה, להחליף את הממשלה - פירושו במילים פשוטות: לזרוק את העם/להחליף את העם.

או להחליף את דעת העם כמובן - זה הכוונה בלהחליף את העם, או אחת הכוונות...

בנוגע לחבל על הזמן - שלך, ברור שאת יכולה להחליט. שלי - את זה אני אחליט

אבל לא משנה...

בס"ד

י"ז בתמוז,
מתחילים שלושת השבועות,

כתוב שזה לא הזמן הכי טוב של עם ישראל.

(זמן מסוכן)
בתקווה שהפסקת האש תחזיק מעמד עד ט' באב.
 

עד כה היו המון ניסים, אבל אולי כניסה קרקעית לעזה,
בתקופה של חולשה של עם ישראל זה לא הזמן?
אפילו דין שיש ליהודי עם גוי עדיף לדחות אחר ט' באב, 
אז מהלכים מסוכנים של ממשלה שחושבת יותר על בטחון הילדה הערבייה,
מאשר על בטחון חייל צה"ל... 
 

סתם מחשבה.
 

בס"ד

הפסקת אש בין מטח טילים  אחד לשני??

לדעתי מחאת לוחמים, בסגנון דוד דוד הנחלאווי, תועיל כרגע מאוד.

ואף אחד לא ידיח מילואימניק,

כך שאפילו סיכון אין כאן

האם את היית מוכנה להחליף את ראש הממשלה, כולל הכל?

האם אחד מכל המתלונננים כאן, יודע גם לראות את מה שראש הממשלה נאלץ להתמודד איתו, כולל הכל - לא רק המבצע, ובטוח שהוא יכול להחליף אותו?

יותר מזה, אצעד צעד קדימה - האם באמת מישהו פה חושב שכיום מיכאל בן ארי או אריה אלדד יכולים להיות ראש ממשלה ולהחליף את ביבי נתניהו בתפקיד?

לנו כאזרחים מאוד קל להגיד : " תמחקו את עזה, תדאגו שלא יהיה טרור יותר לעולם". אז ככה - טרור,, כשמו כן הוא - טרור. זה לא מדינה ולא צבא, זה כוח שצומח מתוך העם.

למחוק את עזה, עד כמה שזה רעיון מפתה וקוסם גם לי - מסתמא שזה לא ריאלי. ולא, זה לא רק בגלל שביבי לוזר.

אם את היית ראש ממשלה אני די בטוח שגם את לא היית מסוגלת למחוק את עזה.

אז למרות שגם אני מתוסכל מהמצב והייתי רוצה שיהיה טוב יותר - מצד שני, אני גם יודע שאני עצמי לא הייתי מוכן להחליף את ראש הממשלה וגם בכלל לא בטוח שהייתי מצליח יותר טוב ממנו. אני גם בכלל לא יודע את המצב, לא יודע את היחסים הבינלאומיים.

האם לך יש הבנה בכלל ביחסים בינלאומיים, ומה המשמעות של לחץ כזה או אחר? האם את מבינה מה המשמעות של לגיטימיות כזאת או אחרת?

יש לך הבנה בכלל ביחס לקשרים בין הפנים של מדינת ישראל לבין הלחצים שמנסים להפעיל על איראן, ועל המדינות ביחס לאיראן מצד ישראל?

לי אישית - אין. אני לא יודע אלפית ומיליונית ממה שראש הממשלה יודע. ואם הייתי יודע, בכלל לא בטוח שהייתי יכול לדבר כמו שאת מדברת היום.

ושוב, שלא יבינו אותי לא נכון - זה לא אומר שאני טוען שאסור להתלונן ושאסור להציע הצעות, אבל צריך רק לזכור ביחד עם כל זה שאנחנו ב-א-מ-ת לא יודעים מה זה, ושלרוב, רוב מוחלט של האנשים כאן, אפילו אם היו מציעים להם משכורת חודשית של 200 אלף דולר ללא צורך לשלם מס, לא היו מוכנים להתיישב בכיסאו של ראש הממשלה, כשזה היה מגיע למציאות ולא רק ל"הצהרות".

כל טוב.

"לא מסוגל לעמוד בלחצים" - זה את מגדירה. את לא שם כדי להרגיש מה זה אומר על בשרך. בהחלט, ישנם דברים ושיקולים בינלאומיים שגם אותם צריך לקחת בחשבון.

אני לא שופט אותך, חלילה - את מדברת מהמקום הפרטי והמיקרו שלך ושל משפחתך ושל עוד אזרחים שאת מכירה. ביבי נתניהו, לעומת זאת, על כל מגרעותיו - יודע את מכלול השיקולים, מכלול הדברים, רואה את המאקרו - ומקבל החלטות - הוא והקבינט - על ידי הידע שהוא מקבל.

לא מדובר בכך שאני "מגן על המזיקים האלה" - אלא רק, שאני תוהה, אם כל אלו אותם שמדברים גבוהה גבוהה באמת היו עושים את זה בעצמם אם היו שם. לדבר בלי לדעת, מבחוץ, זה הרבה יותר קל מלהיות בכיסא ראש הממשלה בעצמו ולהחליט.

דבר נוסף - להזכירך, מי שבחר את ביבי נתניהו, זה העם. מה לעשות, ככה עובדת הדמוקרטיה - העם בוחר את הנבחרים שלו, ומפלגה שיכולה לקבל את התמיכה הרחבה ביותר מנציגי העם, היו"ר שלה הוא שנהיה ראש הממשלה - כאשר בכל רגע הוא יכול ליפול אם נציגי העם יחליטו.

ככה שאם כבר - את הטענות שלך את צריכה להפנות אל העם. ביבי הוא בסך הכל עובד ציבור שהעם החליט שהוא מספיק טוב להיות ראש הממשלה שלו.

אם את רוצה שהעם יחליט, לדוגמה, שבן ארי הוא האדם החזק ביותר שיכול להיות ראש הממשלה, את צריכה לפעול על העם, לנסות לשנות את דעתו - אם זה ריאלי - שיבחרו 22 מנדטים בבן ארי.

עכשיו, אני שואל - האם יש מישהו שבאמת סבור כאן שבן ארי יכול להיות ראש ממשלה?

אני בספק. אבל בסדר.

לך מותר להגיד את דעתך, גם לי מותר. ואני ממש לא  "צדיק על חשבון השאר" - אלא רק מעלה תהיות לגיטימיות, גם כלפי הצד השני ולא רק כלפי ראש הממשלה.

את בטוחה שיש סוף למאבק הזה בטרור?

אשמח לדעת מה את חושבת יכול להיות הסוף.

ו...כן. אני באמת מאמין לתהיות ולשאלות שאני מעלה כאן - שהן שאלות אמיתיות. אני לא מציב כאן עובדות, אני לא אומר שיש לי תשובות לכל דבר - ממש לא, וזה העניין! אין לי תשובות!

יצחק שמיר נאלץ להתמודד עם טרור כזה?

יש הבדל גדול בין להתמודד עם טרור ובין להתמודד עם מדינה. הבדל ענק, מכל בחינה שהיא. 

אבל באמת שאשמח שתגידי לי, לדעתך, מה זה "ללכת עד הסוף". איך, לדעתך, ניתן ליצור מצב שמסוף המבצע, למשך 45 שנים לפחות, לא יירו אפילו טיל אחד מרצועת עזה ולא יצא משם מחבל אחד. איך עושים את זה?

הצבא אומר שהשמיד שליש ממערך הרקטות של החמאס. הצבא והמקורות הזרים טוענים שנהרגו כ200 אנשים ברצועה, הצבא טוען שלפחות מחצית מהם הם מחבלים.

תשתיות טרור רבות מאוד מאוד נפגעו - אם אני לא טועה שמעתי את המספר לפחות 600 יעדים.

אז אם נגיע לתכל'ס, לאן את תרצי להגיע? לכמה הרוגים? לכמה מטרות שייפגעו? 

באיזה שלב, לדעתך, הם יתחילו לפחד מאיתנו? 

למנוע מים, אוכל וחשמל? נשמע מצד אחד הגיוני מה שאת אומרת, מצד שני לא הגיוני, וזאת למה - נראה לי, ככה אני חושב, שאם כל רצועת עזה לא תקבל לא מים, לא אוכל ולא חשמל - לדעתי, רק לדעתי, זה יגרום לכל מליון וחצי האזרחים ששם להפוך כולם לחמאסניקים ולפעול אקטיבית נגד המדינה.

את כמובן יכולה להגיד שאת רוצה שבעקבות זה צה"ל יהרוג מליון וחצי אנשים בעזה. השאלה היא אם את חושבת שזה ריאלי? את חושבת שזה יוכל להתקיים?

שאלה...אני לא בטוח בכלום, זה מה שאני יודע.

גם עם המשמעות היא שלא תשאר עזה

לחיי אוכלוסית האוייב אין ערך ולכן השאלה היא כמו שכתבת שאלה של ראלי ולא ראלי

כל עוד יש לך יתרון טכני מספק כדי שלא יהיה סיכון מוחשי לאזרחים אני חושב שצריך להמשיך בכול הכלים מתוך הנחה שערבי טוב הוא ערבי מת וכמה שיש יותר הרוגים כקבוצה הם יותר מפחדים 

החשש מפני פעילות אקטיבית של הגויים הוא ממש פרנויה כי בהתחשב במה שקורה בסוריה ועירק העולם לא יותר מיגנה מי שהורג ערבים

ככה שאת חייבת לפעול במסגרת המציאות האפשרית, ולבחור את האפשרות הטובה ביותר/הכי פחות גרועה, שאפשר.

בכנות - נראה לך שבמציאות של היום זה ריאלי? שמישהו יעשה את זה?

שיפרוש. פשוט שיגיד- זהו עכשיו אני לא יודע ולא יכול להתמודד, גדול עלי.

זה לא קל בכלל, אבל זה מה שהוא צריך לעשות ובכלל בלי לחשוב אם יש מישהו שיחליף אותו. כי הוא גרוע, נקודה.

ולהזכירך לפני לא הרבה שנים היו ראשי ממשלות שעמדו בלחצים של האומות ולא התייחסו אליהם, אלא עשו מה שהם חשבו שנכון לעשות בלי להיכנע ללחצים. ואני לא אוהבת אותם ואת מה שהם עשו, בכלל לא. אבל העניין הוא לא מה הם עשו, אלא העובדה שכדי להיות ראש ממשלה צריך להיות עם עמוד שדרה חזק, אדם שמסוגל לחשוב על טובת עמו בלי להיכנע ללחצים.

וביבי לא מסוגל לעמוד יציב בלי להיכנע ללחצים, כבר ראינו את זה יותר מדי פעמים.

אז נכון שאני לא מסוגלת לזה, אבל אני לא ניסיתי ללכת להיות ראש ממשלה, בניגוד לביבי שפעם אחרי פעם הולך להיות ראש ממשלה ונכשל.

במצב הנוכחי.

אני אתן לך רק דוגמה אחת קטנה, ללמה אולי, את טועה.

האיום ההרבה יותר גדול למדינת ישראל, בבירור, בלי שום ספק בכלל, הוא איראן. הרבה יותר מכמה טילים מעזה.

את איראן, בנתיים, אנחנו לא מסוגלים לנצח לבד. אנחנו חייבים את העולם שיעזור לנו לפעול נגד איראן בכל החזיתות.

לפני 10 שנים, אף אחד לא דיבר על איראן למרות שהייתה בתהליך ליצור את הקרקע לפצצה אטומית.

ביבי נתניהו במאמצים שלו, היה היחיד שהצליח להפנות את תשומת לב העולם לאיראן ולמסוכנות שלה ל-כ-ל העולם.

זה קל, נראה לך? זה אומר שאנחנו יכולים לשים פס על כל העולם, לדעתך?

אני בכלל בכלל לא בטוח.

וזה רק דוגמה אחת.

את, מהראייה האישית שלך, סבורה שראש הממשלה נכשל.

אגב, כן, בהחלט ראש ממשלה יכול לחשוב מה יכול להיות החלופה לאחריו. בוז'י? הוא יציל את המדינה מאיראן ומעזה? באמת?

או אולי שפתאום משום מקום סופר מן בן ארי יפרוץ לכיסא ראש הממשלה ויציל את המצב?

עזבי מה ביבי חושב - תחשבי את מה יכולה להיות האלטרנטיבה. מעבר לעובדה שהגיוני מאוד ששוב הליכוד יהיה המפלגה הגדולה ביותר וינצח שוב בבחירות ושוב ביבי יהיה ראש ממשלה.

שוב, אני לא אומר שביבי רך וטהור ונקי - אלא רק אומר שאנחנו צריכים באמת להבין שכל המצב הרבה יותר גדול ממה שאנחנו יכולים לראות...

אל תדאגי, נראה שהחמאס עוזר כאן לביבי...

שום הפסקת אש ושום בטיח.

וגם את הראש. והבטן. והרגליים. ונשרוף את הגופה. ונפזר את האפר בים.

ממממ...נשמע מגרה

ג-ם אם הייתה הפסקת אש - הסיכום היה שבתוך 12 שעות האש תחלש עד שתעלם. בכל מקרה לא הייתם אמורים לעשות דבר כזה עד יום חמישי לפחות...

אני כנראה קצת יותר מידי מודע למצבים כאלו. מגיל 0 בערך.

כעס, זעם, תסכול, מרמור, עצבנות, חוסר אונים, חידלון אישים,

אכזבה, דכדוך, בושה...

ההתנהלות המדינית מכריחה את העם להרחיב עוד ועוד את הלקסיקון.

אזהרה: יש להניח כי לחוש היצירתי של העם יש סוף ותכלית, ומחסן המילים

יתמלא עד אפס מקום.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם