אני מבינה את הכאב, את התסכול.
ומותר לך להתעצבן כמה שבאלך לך. [תכלס זה חלק מגיל ההתבגרות שלנו]
מבינה גם
את הרצון להרגיש גדולה, להחליט לבד..
חופש- מכלול האפשרויות מותרות
ואני חושבת שיש לזה גם חשיבות גדולה.
אבל,
הורים ישארו הורים
<ואני יגלה לך בסוד, שגם אני. גם את, וכולן כאן תהיינה אמהות כאלה.
במידה זו או אחרת
>
יכולה להגיד לך, שגדלתי בבית.
שמאוד סמך עלי, מאוד נתן יד חופשית כבר מגיל צעיר.
ויכולה להגיד לך- שאמא שלי עדין שואלת אותי- לאן אני הולכת? מתי חוזרת? הגעת?
להגיד לך שזה אפעם לא מעצבן אותי- ברור שכן.
אבל, שאני רגע מזיזה את הכעס
וחושבת למה היא שואלת?
כי היא אמא שלי, ואכפת לה ממני. ואני חלק ממנה
סליחה שמצטטת אותך -
והיא אומרת לי ב1 ללכת לישון !!!
מרגישה בת 9
נכון יש אחים קטנים ואני הכי גדולה אז היא רוצה לעשות חושך בבית
אבל עדיין, לא שמעתי על עוד אמא כזאת בחיים.
1 בלילה זאת לא שעה מוקדת,
הגיוני שהורים ירצו שבשעה מסוימת יהיה חושך בבית - כי זה מפריע לשאר בני הבית.
יכול להיות שההורים שלך ישנים בעצמם רק שהילדים ישנים?
זה הבית שלהם- והם יכתיבו את הכללים שמתרחשים.
לא פירטת את הכל-
נשמע לי שפשוט אמא שלך רצתה שהבית יהיה חשוך- בחדר שלך? במיטה שלך?
תעשי מה שאת רוצה.
[ואגב- מכירה המון בתים, עם בנות בכורות וגם כאלה שלא בכורות
שיש חושך בבית ב 9 בערב, ב 10, ב11 ]
ואחרי כל זה,
זה בריא לראות להיות עצמאיי, להחליט לבד.
מותר לקטר, מותר להתלונן.
ומותר- ואפילו כדאי
דווקא כי את בת בכורה- אומרים שילדים בכורים סוללים את הדרך? לא.? 
בבקשה,
שבי עם אמא.
תסבירי לה מה קשה לך,
היא תסביר לך.
או שתבינו אחת את השניה ומה טוב ונעים
או שלא תבינו, ותצטרכו להגיע לפשרה.
אני רואה את זה המון על האחים הגדולים שלי,
עם הילדים הגדולים שלהם.
ילד בכור - הופך את הזוג הטרי, להורים.
הרבה פעמים- ביחד צריך לסלול את הדרך של מה מתאים...
וסתם להרגיע אותך- 
סבתא שלי, אשה מעל 90
דואגת לילדים שלה, שכבר סבא וסבתא בדיוק ככה.
בהצלחה יקרה.