אז תלכי לטבול בארץ.

לגבי הכנה רוחנית נוספת, כל המוסיף גורע, כמה שפחות יותר טוב, פשוט תגיעי.

לגבי יתר הדברים כאן תמצאי מדריך מצויין.

"מה זה "יש בחשד"?

לא מכיר עברית כזו.

המנהג הוא לא להגיע לציון בלי טבילה, כיוון שלפי אמונת חסידי ברסלב , הציון הקדוש הוא אבן השתיה, וצריך לפקוד אותו בטהרה.

זה עניין של ברסלב.

כל מיני רבנים שאינם קשוריעם בברסלבס ואינם מבינים בברסלב, יכולים להמציא כל מיני איסורים וחרמות וזה לא אומר שאני צריך להתייחס אליהן.

או שאתה צריך דווקא את שיק ואת ארוש?

לא אמרתי שנשים טובלות.

לא אמור להיות הבדל.

ומה לגבי העולות להר הבית?

נשים רווקות לא טובלות בשיגרה מהסיבה שציינת, אך יש מקום להתיר לטבול בצנעא במקרים מיוחדים

כמו למשל בערב יום כיפור שלפי פוסקים רבים כולם חייבים לטבול - גם בחורות בתולות (ראה בספר מקראי קודש של הרב הררי למשל)

כמו כן בנות שעולות להר הבית טובלות לפני כן

לכן כל כך חשוב להגיע לציון הקדוש , אחרי טבילה, על מנת לקבל השפעות נכונות .

כך האמינו בברסלב.

לגבי גזרות, ישנן הרבה גזרות, חלקן שונות ומשונות. לא צריך להתרגש מהן.

כי עצם הפניה לרב שיתיר, נובעת מתוך הנחת היסוד המוטעית , שהטבילה אסורה וכיוון שאין שום איסור, אזי גם אין צורך בהיתר.

ונהיה דיון שלם על כן מקווה לא מקווה. (אגב- הבן איש חי כותב שגם רווקות יטבלו לפני ראש השנה)

זה לא ממש מה שהיא בקשה. ולא נראה לי שהיא תלך למקווה, לפחות לא למקווה מסודר. (איך אני יודעת? יודעת.)

נראה לי שהיא התכוונה להכנה נפשית (נכון, גם מקווה זה הכנה נפשית ובכל זאת)

אז אם יש עצות חוץ ממקווה-  הן יתקבלו בברכה.

יש נטיה לצפות ל"ניסים ונפלאות". לא רק שיכולה להיות אכזבה אם לא מרגישים איזה "וואו" מטורף ולא רואים איזה גילוי מסעיר, אלא גם שמצד האמת- הצדיק פועל גם אם אין וואו.

כמו שר' נחמן כתב- לעשות מה שצריך לעשות- לתת פרוטה, לומר תיקון הכללי.        

גם תפילה פשוטה, אמיתית, מהלב, בלי בכי סוער וצעקות עד השמים היא טובה ומתקבלת.

בעינינו ראינו ובלבנו הרגשנו איך אחרי כל טיסה לאומן קרה משהו. לא תמיד קרה בבת אחת, לפעמים מסתכלים אחורה על שנה שלמה ורואים איך מראש השנה הקודם דברים התחילו להתגלגל לכיוון הנכון.

מה שכן, הייתי מכינה רשימה של דברים שאת רוצה להתפלל עליהם, כדי שלא תשכחי ותתבאסי אח"כ בשדה תעופה בקייב...

לא לצפות לאורות גבוהים. לא לצפות שיקרה משו שלא קרה. סה"כ רבנו מאיר בנו את הלב שלנו, ואת מה שיש בו. אז מה שאני ממליצה זה לפתוח ממש את הלב לקבל כל מה שיהיה ואיך שיהיה, לקבל שהכל מה' יתברך. ולשמוח בכל.
לתת לדברים לקרות בלי לנסות ליצור אותם. עם הרבה הרבה לב ואמונה פשוטה.
שיהיה לך באמת רק רק טוב ואמיתי. 

אז  כדאי להיצמד לשביל ישראל. לפי המקטעים הרגילים של שביל ישראל זה בערך 3 ימים.

אני גם רוצה 

גם אני עסקתי רבות בסוגיה הזאת.. והייתי מהמתנגדים ליציאה מהארץ.

ובסוף כשקיבלתי הזמנה מרבנו, אמרתי לעצמי שאני נוסעת לצדיק באמת בשביל לחזק את עבודת ה'- להיות בבחינת תלמיד שהולך לרבו.

לי מאוד הפריע שהרבה נוסעים לאומן וגם לשוק שם לעשות קניות... אז אמרתי לעצמי שאני מגיעה באמת בשביל להשתטח ולא לשופינג.

וגם לפני ובמהלך הנסיעה עזר לי מאוד ללמוד את שיחות הר"ן ט"ו שם רבנו מספר לר' נתן על מעלת ארץ- ישראל.

וכשחזרתי לארץ התחברתי הרבה יותר לקדושתה ומעלתה..

ולגבי עם מי מתייעצים על זה, כל אחד יגיד לך מנקודת ההשקפה שלו. וצריך לדעת עם מי להתייעץ בנושא- בצד ההלכתי ובצד ההשקפתי.

שתזכי להזמנה אישית!

כל צעד מקרב אותנו

לגלות שוב את פנייך