אנחנו צריכים לזעוק "עד מתי" ו"לא עוד" ולדרוש משיח! לא להודות על הגלות, אלא לזעוק לגאולה!

תקבלי דין שמים באהבה, וגם תזעקי מקירות לבך עד מתי

תודי על הגלות כי מודים גם על רע כמו על טוב

ותזעקי לגאולה

מה זה אומר לקבל דין שמים באהבה,

זה ממש לא אמור להיות סותר לזה...

שהלב..אווי הלב...כמה הוא רוצה ומשתוקק לא לשמוע עוד על עוד נופלים,ועוד...

זה מהמקומות שצריך להשליט מעט יותר את השכל על הלב מאשר ההיפך, אחרת נתפרק מהר מאוד. ידענו לאן אנחנו נכנסים כאשר התחלנו את המלחמה. המבצע הזה חיוני ביותר, ואם יימשך בעצימות גבוהה ובהמשך טיהור השטח ברמה טובה - יש מצב שנגיע למציאות שבה החמאס, מיחס כוח, לשם השוואה, היום, של 100 אחוז - יגיע לרמת כוח של 5-10 אחוז בלבד ממה שהיה לא לפני זה, ועם קושי עצום בלחזור למה שהיה קודם, כעת, כאשר גם המנהרות עוברות טיהור מאסיבי.

תביני, כבר כעת, הערכת צה"ל היא שמעל 50 אחוז מהטילים של חמאס, הושמדו או נורו כבר - אם ממשיכים בעוד שבועיים כאלו של לחימה, גם בשטח הבנוי, אולי יהיה אפשר עקרונית להגיע למצב שבו רוב מוחלט של הנשק והטילים שלהם, מושמד, וגם במנהרות - שרוב המנהרות, יתגלו.

רק צריך את העוז והכוח והאומץ לכך, והידיעה שכן, עוד חיילים ישלמו את המחיר. מחיר הביטחון.

חובבי "גברים ממאדים ונשים מנוגה" לכאן...

אליך לא יגש רק בעיניך תביט!!

היד ה' תקצר???!!!! האם הקב"ה לא יכול לעשות לנו ניסים ונפלאות???!!!!

רק להתחזק באמונה וביטחון זה מה שיציל אותנו בעת הזאת!!!

כאשר חייל או אזרח מונים בדחילו ורחימו כל חלל, ושומעים כל העת על הפסקת האש והתייפחות העורף-

קשה מאוד להתמיד בלחימה עיקשת חסרת פשרות.

לאחר סיום המבצע נתייחד עם הנופלים, כעת צריך פשוט לדחוף קדימה.

זו בדיוק הסיבה שצריך גם להיזהר מאמירות כאלה, מלבד שאינן נכונות, חלילה.

לא להמריך את הרוח בשעת מלחמה. מאף כיוון. גוברה - וגם שמחה של מצוה שמכים באוייב.

בוודאי צער עמוק על כל חלל, אבל דווקא מתוך זה - לחזק את הרוח, להוסיף גבורה.

נועם צודקת לגמרי!

זו בכלל לא שאלה של רגש ושכל.

כולנו יודעים מה קורה במלחמות , ומה ההסתברות ועוד ועוד חישובים וידיעות שונות

כשאתה מבקש מה' תבקש כמו שצריך! שלא יאונה שום רע לכוחותינו! היד השם תקצר?

השם הטוב בעיניו יעשה , מי שמתפלל שיעשה את זה כמו שצריך!!

וברור שגם אני מבקש מה' שלא ייפגעו.

עם זאת, למרות שאני מתפלל ומבקש, בשכל אני יודע שהסיכויים שייפגעו בהמשך המצבע, כל עוד הוא קרקעי, עוד חיילים - הוא מאוד גבוה, ואומנם מתפללים - אבל המציאות מראה שכן נהרגים ויהרגו עוד.

זה לא אומר חלילה, שלא מתפללים או ש"לא מתפללים מכל הלב". מתפללים מכל הלב, כן, ויחד עם זאת מוכנים לאפשרות שיהיו עוד הרוגים. כי מבחינתי, אם אני על כל הרוג, יגיד: " זהו, אני לא מסוגל יותר לעוד הרוג!מספיק!אני לא יכול יותר לעוד הרוג! - אז דבר ראשון:  מה זה "אני לא יכול" - מה המשמעות המעשית של זה? ולמה יש צורך להגיד את זה? למי זה תורם משהו?

ודבר שני - אז אני אתבדה שוב ושוב ואכניס את עצמי לבור ייאוש גדול יותר וגדול יותר, שעלול אותי, כאדם פרטי, להוביל אפילו לכפירה בריבונו של עולם. עד כדי כך...

לכן אני משלב, כך לדעתי, בין התפילה והתקווה, לבין הרגש, לבין השכל שאחראי שאני לא אפול.

מקווה שאנשים הבינו מה אני אומר

מילים שכאלו!

נשמע לי מלשון הגמרא הזאת, שהברית כרותה לשפתיים, שיש כח רוחני מיוחד במילים שאדם מוציא מפיו,

וראיתי פעם שיש מלאכי חבלה שממתינים לשמוע מילים כאלה ותופסים אותם ומשתמשים בהם (נראה לי על מקלל עצמו)

אבל זה לא נאמר על כתיבה, ויתכן מאד שלכתיבה בפורום אין את הכח הרוחני הזה, ואין מה לחשוש לפתוח פה לשטן בכתיבה

להיות איזה מוכיח , אבל אם הרגש שלך בשעת התפילה לא תואם את מה שאתה מבקש זו

ממש בעיה , כמו לבקש סליחה על משהו ולהרגיש שזה יכול לקרות שוב , אני לא מתכוון להגיד לך איך להתנהל

אבל זה ממש לא לכתחילה , זה משהו שצריך לעבוד עליו.

ואם אחרי התפילה מה שביקשת לא נענה (או לפחות אם כך נראה) אין לך מה להרגיש ייאושים ובטח שלא כפירה

כי אדון עולם מחליט מה ואיך , גם אם אנחנו לא מבינים את זה. (ואיוב זו דוגמא נהדרת).

ומה זה גורם לי וכו', וכמה אני אחד בפה ואחד בלב, או משהו כזה - אתה לא יודע, כמובן.

אז תודה רבה על העצות, אני מאמין שאסתדר, אני מכיר את עצמי, ויודע למה התכוונתי כשאמרתי מה שאמרתי, ומה כנראה לא הבינו אותי עד הסוף. 

(אגב, סתם שאלה, כשאתה אומר "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח בכל יום שיבוא" - אם אני אתערב איתך על מליון דולר, שאני אומר שהוא לא יבוא מחר לעומתך שאתה אומר שהוא כן יבוא מחר - הרי אתה מאמין, לא? - היית מוכן להתערבות כזאת? תיאורטית, לא מעשית... אני מניח שלא היית מוכן. תחשוב על זה... )

טוב לדעת שאני לא יודע עלייך הכל וטוב שלא הבנתי אותך

ואני כמעט (בקרוב מצוין) ולא אומר דברים שאני לא מתכוון אליהם (בעניינים רציניים כמובן , כי לצחוק אני בהחלט אוהב)

כך שאל תמהר לחשוב שאתה יודע על מה אני מוכן להתערב.

אבל גם אם באמת הייתי נופל בזה , אנחנו מדברים פה על אידיאל , ובטח שתפילה צריכה להיות בצורה הכי

מושלמת שיש , ואם משהו צריך להשתנות זה הרגש שלנו...

יעזור לי הכמה גרושים האלו

גברים מדברים כאן

(נכנס לכוננות , מציב כיפת ברזל)

אתה יודע נאמר (בערך) רשע לווה ולא ישלם , ואין עלי מיליון כרגע  

אבל אם אתה ספורטיבי , אני יכול למצוא דברים אחרים להתערב עליהם

את יכולה להתפרק ימים שלמים ולהגיע מדכי אל דכי ולהיות מרוסקת נפשית לגמרי עד סוף המבצע, אם לא מכניסים קצת יותר את השכל לעניין.

ברור שמותר לחשוש ולדאוג - אבל אם רוצים לשמור על בריאות נפשית, חייבים טיפה להקהות את החושים ולהפעיל יותר את השכל שמבין שזה מה שנצרך, וזה מה שימשיך, כנראה, עוד לקרות בימים הקרובים, על אף שאנחנו כמובן מתפלילים שלא.

וייתכן שבאמת זה קשור להבדל בין גברים לנשים, כדברי שמואלג. אומנם קראתי גברים ממאדים ונשים מנוגה, אבל אני לא מתיימר להבין איך לבצע פה את החלוקה המגדרית...

וגם לא אמרתי שלא הכנסת בכלל הגיון. את יודעת מה את עושה, לא אני. אני רק הבעתי את דעתי, שבמקרה הספציפי הזה - אכן, בזה דווקא, נכון ללכת עם הרציונל - כי לדעתי זה עוזר לנפש פחות להישבר ברמות מסוכנות. את, כמובן, יכולה לחלוק עליי, מעולם לא אמרתי שלא

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה