אנחנו צריכים לזעוק "עד מתי" ו"לא עוד" ולדרוש משיח! לא להודות על הגלות, אלא לזעוק לגאולה!

תקבלי דין שמים באהבה, וגם תזעקי מקירות לבך עד מתי

תודי על הגלות כי מודים גם על רע כמו על טוב

ותזעקי לגאולה

מה זה אומר לקבל דין שמים באהבה,

זה ממש לא אמור להיות סותר לזה...

שהלב..אווי הלב...כמה הוא רוצה ומשתוקק לא לשמוע עוד על עוד נופלים,ועוד...

זה מהמקומות שצריך להשליט מעט יותר את השכל על הלב מאשר ההיפך, אחרת נתפרק מהר מאוד. ידענו לאן אנחנו נכנסים כאשר התחלנו את המלחמה. המבצע הזה חיוני ביותר, ואם יימשך בעצימות גבוהה ובהמשך טיהור השטח ברמה טובה - יש מצב שנגיע למציאות שבה החמאס, מיחס כוח, לשם השוואה, היום, של 100 אחוז - יגיע לרמת כוח של 5-10 אחוז בלבד ממה שהיה לא לפני זה, ועם קושי עצום בלחזור למה שהיה קודם, כעת, כאשר גם המנהרות עוברות טיהור מאסיבי.

תביני, כבר כעת, הערכת צה"ל היא שמעל 50 אחוז מהטילים של חמאס, הושמדו או נורו כבר - אם ממשיכים בעוד שבועיים כאלו של לחימה, גם בשטח הבנוי, אולי יהיה אפשר עקרונית להגיע למצב שבו רוב מוחלט של הנשק והטילים שלהם, מושמד, וגם במנהרות - שרוב המנהרות, יתגלו.

רק צריך את העוז והכוח והאומץ לכך, והידיעה שכן, עוד חיילים ישלמו את המחיר. מחיר הביטחון.

חובבי "גברים ממאדים ונשים מנוגה" לכאן...

אליך לא יגש רק בעיניך תביט!!

היד ה' תקצר???!!!! האם הקב"ה לא יכול לעשות לנו ניסים ונפלאות???!!!!

רק להתחזק באמונה וביטחון זה מה שיציל אותנו בעת הזאת!!!

כאשר חייל או אזרח מונים בדחילו ורחימו כל חלל, ושומעים כל העת על הפסקת האש והתייפחות העורף-

קשה מאוד להתמיד בלחימה עיקשת חסרת פשרות.

לאחר סיום המבצע נתייחד עם הנופלים, כעת צריך פשוט לדחוף קדימה.

זו בדיוק הסיבה שצריך גם להיזהר מאמירות כאלה, מלבד שאינן נכונות, חלילה.

לא להמריך את הרוח בשעת מלחמה. מאף כיוון. גוברה - וגם שמחה של מצוה שמכים באוייב.

בוודאי צער עמוק על כל חלל, אבל דווקא מתוך זה - לחזק את הרוח, להוסיף גבורה.

נועם צודקת לגמרי!

זו בכלל לא שאלה של רגש ושכל.

כולנו יודעים מה קורה במלחמות , ומה ההסתברות ועוד ועוד חישובים וידיעות שונות

כשאתה מבקש מה' תבקש כמו שצריך! שלא יאונה שום רע לכוחותינו! היד השם תקצר?

השם הטוב בעיניו יעשה , מי שמתפלל שיעשה את זה כמו שצריך!!

וברור שגם אני מבקש מה' שלא ייפגעו.

עם זאת, למרות שאני מתפלל ומבקש, בשכל אני יודע שהסיכויים שייפגעו בהמשך המצבע, כל עוד הוא קרקעי, עוד חיילים - הוא מאוד גבוה, ואומנם מתפללים - אבל המציאות מראה שכן נהרגים ויהרגו עוד.

זה לא אומר חלילה, שלא מתפללים או ש"לא מתפללים מכל הלב". מתפללים מכל הלב, כן, ויחד עם זאת מוכנים לאפשרות שיהיו עוד הרוגים. כי מבחינתי, אם אני על כל הרוג, יגיד: " זהו, אני לא מסוגל יותר לעוד הרוג!מספיק!אני לא יכול יותר לעוד הרוג! - אז דבר ראשון:  מה זה "אני לא יכול" - מה המשמעות המעשית של זה? ולמה יש צורך להגיד את זה? למי זה תורם משהו?

ודבר שני - אז אני אתבדה שוב ושוב ואכניס את עצמי לבור ייאוש גדול יותר וגדול יותר, שעלול אותי, כאדם פרטי, להוביל אפילו לכפירה בריבונו של עולם. עד כדי כך...

לכן אני משלב, כך לדעתי, בין התפילה והתקווה, לבין הרגש, לבין השכל שאחראי שאני לא אפול.

מקווה שאנשים הבינו מה אני אומר

מילים שכאלו!

נשמע לי מלשון הגמרא הזאת, שהברית כרותה לשפתיים, שיש כח רוחני מיוחד במילים שאדם מוציא מפיו,

וראיתי פעם שיש מלאכי חבלה שממתינים לשמוע מילים כאלה ותופסים אותם ומשתמשים בהם (נראה לי על מקלל עצמו)

אבל זה לא נאמר על כתיבה, ויתכן מאד שלכתיבה בפורום אין את הכח הרוחני הזה, ואין מה לחשוש לפתוח פה לשטן בכתיבה

להיות איזה מוכיח , אבל אם הרגש שלך בשעת התפילה לא תואם את מה שאתה מבקש זו

ממש בעיה , כמו לבקש סליחה על משהו ולהרגיש שזה יכול לקרות שוב , אני לא מתכוון להגיד לך איך להתנהל

אבל זה ממש לא לכתחילה , זה משהו שצריך לעבוד עליו.

ואם אחרי התפילה מה שביקשת לא נענה (או לפחות אם כך נראה) אין לך מה להרגיש ייאושים ובטח שלא כפירה

כי אדון עולם מחליט מה ואיך , גם אם אנחנו לא מבינים את זה. (ואיוב זו דוגמא נהדרת).

ומה זה גורם לי וכו', וכמה אני אחד בפה ואחד בלב, או משהו כזה - אתה לא יודע, כמובן.

אז תודה רבה על העצות, אני מאמין שאסתדר, אני מכיר את עצמי, ויודע למה התכוונתי כשאמרתי מה שאמרתי, ומה כנראה לא הבינו אותי עד הסוף. 

(אגב, סתם שאלה, כשאתה אומר "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח בכל יום שיבוא" - אם אני אתערב איתך על מליון דולר, שאני אומר שהוא לא יבוא מחר לעומתך שאתה אומר שהוא כן יבוא מחר - הרי אתה מאמין, לא? - היית מוכן להתערבות כזאת? תיאורטית, לא מעשית... אני מניח שלא היית מוכן. תחשוב על זה... )

טוב לדעת שאני לא יודע עלייך הכל וטוב שלא הבנתי אותך

ואני כמעט (בקרוב מצוין) ולא אומר דברים שאני לא מתכוון אליהם (בעניינים רציניים כמובן , כי לצחוק אני בהחלט אוהב)

כך שאל תמהר לחשוב שאתה יודע על מה אני מוכן להתערב.

אבל גם אם באמת הייתי נופל בזה , אנחנו מדברים פה על אידיאל , ובטח שתפילה צריכה להיות בצורה הכי

מושלמת שיש , ואם משהו צריך להשתנות זה הרגש שלנו...

יעזור לי הכמה גרושים האלו

גברים מדברים כאן

(נכנס לכוננות , מציב כיפת ברזל)

אתה יודע נאמר (בערך) רשע לווה ולא ישלם , ואין עלי מיליון כרגע  

אבל אם אתה ספורטיבי , אני יכול למצוא דברים אחרים להתערב עליהם

את יכולה להתפרק ימים שלמים ולהגיע מדכי אל דכי ולהיות מרוסקת נפשית לגמרי עד סוף המבצע, אם לא מכניסים קצת יותר את השכל לעניין.

ברור שמותר לחשוש ולדאוג - אבל אם רוצים לשמור על בריאות נפשית, חייבים טיפה להקהות את החושים ולהפעיל יותר את השכל שמבין שזה מה שנצרך, וזה מה שימשיך, כנראה, עוד לקרות בימים הקרובים, על אף שאנחנו כמובן מתפלילים שלא.

וייתכן שבאמת זה קשור להבדל בין גברים לנשים, כדברי שמואלג. אומנם קראתי גברים ממאדים ונשים מנוגה, אבל אני לא מתיימר להבין איך לבצע פה את החלוקה המגדרית...

וגם לא אמרתי שלא הכנסת בכלל הגיון. את יודעת מה את עושה, לא אני. אני רק הבעתי את דעתי, שבמקרה הספציפי הזה - אכן, בזה דווקא, נכון ללכת עם הרציונל - כי לדעתי זה עוזר לנפש פחות להישבר ברמות מסוכנות. את, כמובן, יכולה לחלוק עליי, מעולם לא אמרתי שלא

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.