במיוחד בגלל החשש להיתקע באזעקות בדרך.

מי שחייב ואין לו ברירה זה משהו אחד, אבל לנסוע סתם, בעיני זה להסתכן ולסכן את הילדים שלא לצורך.

נשמע לי הרבה יותר הגיוני שאולי דוקא ההורים יבואו אליכם...

אם הייתי במקומך, הייתי נוסעת.

אלה ההורים שלו, לא משנה באיזה שדה קרב הם נמצאים. 

במיוחד שבמקרה הזה, יש להם ממ"ד.

תתפללי ויהיה בסדר

אני מסתייגת מהתשובה שלי כי לא שמתי לב לעובדה שאתם עם ילדים..

ואז זה כבר שונה..

ההורים של בעלי גם גרים בבאר שבע

ומאד רוצים שנבוא אליהם לשבת,

אך ברור להם שלא נגיע עד יעבור זעם....

אבל אצלם גם אין ממ"ד

וזה אומר ריצה מהירה מאד למקלט שבסוף הרחוב אז המציאות היא אחרת...

בכל מקרה, גם אם היה ממ"ד לא הייתי נוסעת,

יש את הנסיעה, לחץ של הילדים מרעש האזעקה ומרעש המטוסים....

אולי כדאי לחשוב על משהו אחר ש"יצ'פר" אותו לקראת שבת:

אורחים שרוצה להזמין, אוכל טעים במיוחד שאוהב ולא מכינים תמיד וכו'...

אולי זה עדיף,גם יחסוך ממכם את כל המתח וגם ההורים ירוויחו קצת שקט.

אנשים חיים בדרום, יו נואו.

הם "סובלים אזעקות ומתח של ילד" כל יום.

כן, זה עניין של ביטחון ב-ה'. כי הם הרי יכלו לצאת בשם וללכת לגור במקום אחר,מקום רחוק ושקט. מקום שממנו שומעים על האזעקות רק בכלי התקשורת ואין "טראומה לילד"  אבל הם בחרו להישאר. זו לא אמונה ובטחון ב-ה'?

הוא לא אמר שמי שלא נוסע לדרום לא בוטח ב-ה', אבל בהחלט מי שנוסע לדרום וגר בדרום בוטח ב-ה'.

שבת אחת בדרום לא תהרוג אף אחד.. (בייחוד כשיש ממ''ד)

אם את לא רוצה לסוע לדרום כי את מפחדת- זה עניין אחד, וזו זכותך המלאה אגב, אבל אל תהפכי את זה לאידאולוגיה. אנשים חיים בדרום ועוד יחיו.

אני לא הייתי רוצה להגיע למצב שלך כדי להתמלא בביטחון בה'. אני חושבת שיש לי ביטחון בה'

ואני עדיין משתדלת לא להדרים כל עוד לא ממש צריך ולא להסתובב בחוץ סתם. (יש לנו אזעקות גם כן)

בכל מקום מסוכן במידה כזאת או אחרת, אלא שעכשיו יש שם מלחמה! וזה לא נעים.. אז לא הולכים לשם!

וכן, יש הרבה מאד מאד אנשים שיכולים ללכת להתאוורר קצת מהמתח והם באמת נוסעים למקומות אחרים צפונה יותר.

לא צריך לזלזל באנשים כאלה.

אנשים חיים בדרום ועוד יחיו, אבל בשעת מלחמה וטילים (כמו שהיה אז בצפון שכולם אירחו את אנשים הצפון במרכז ודרום הארץ) לא מגיעים במיוחד בשביל "לנפוש" בדרום.. אלא ההפך!

רק לידיעתך, ברוב יישובי עוטף עזה כרגע אין כמעט אנשים. מי שיכל והיה לו לאן- נסע. נשארו רק אנשים שיכולים לטפל במשק ובחיות כי אין ברירה. וחלק כדי להשאר ולחזק.. אבל כל מי שעם ילדים - נסע. האחרים שנשארו לא ראו בזה משהו לא טוב, להפך, הם עודדו אותם לסוע ולחזור כשיהיה שקט. 

מה רע בזה? הם פחות אידיאליסטים? ממתי יש אידיאל להיות במקום של מלחמה? (כל עוד אתה לא חייל...)

יש ילדים יותר רגישים ויש פחות, הכל תלוי באופי שלהם ובתגובתם לדברים מלחיצים.

אצלנו היו אזעקות פעם בלבנון השניה ומאז אחותי נהייתה עם חרדות קצת... לא לגבי אזעקות דווקא אלא לגבי סתם דברים אחרים... היא נהייתה יותר לחוצה. 

אחים אחרים לא.

היא פשוט יותר רגישה בעניין הזה.

לדעתי לא צריך לקחת סיכון, אני פה בתחילת הדרום, כלומר יש אזעקות מדי יום אבל לא כמו דרומה יותר ששם יש הרבה יותר פעמים ביום, וזה מעצבן ומלחיץ ומי שלא צריך להיות פה- שלא יהיה פה!

למרות שזה לא כ-זה פרוצדורה, זה לחץ באוויר, "מתי זה יקרה? נו..עוד לא הייתה אזעקה...אז מתי כן תהיה?"

ככה רוב היום...ואיפה זה יתפוס אותי וכו'...

ההזעקה ממש מפחידה

אז למה לעשות את זה לילדים? מי יודע איזה חרדות זה יגרום להם לפתח?

אם כי כמובן שזה תלוי בגיל הילד. 

כדאי להסביר את זה לבעלך,

כמובן שאם ההורים משדרים בטחון זה עוזר

אבל עדיין, אין הם ילדים וההזעקה יכולה להזיק לנפשם הרכה. 

אם חשוב לבעלך לבוא כדי לחזק אותם

אולי יש אפשרות לשלוח את הילדים להורים שלך

או שרק הוא יסע לשישיבת?

וכמובן, מה עם להזמין את ההורים אליכם?

גם אם ההורים רגועים ומשדרים רוגע, עצם האזעקה היא מלחיצה.

כשאני הסברתי לבכור שלי, הוא אמר לי בסוף שהוא לא נבהל מהאזעקה

אבל כן נבהל מהרעש למרות שמבין שלא צריך להבהל.

על מנת שכולם ישמעו עושים את האזעקה בקול חזק ומבהיל- לא יעזור....

ומצטרפת להמלצה להזמין את ההורים אליכם-

למרות שאצלנו זה לא עובד... הם לא רוצים לבוא...

למרות שמתוך ה3 שמעו אחת בלבד. אחת לא מוכנה לצאת החוצה לבד, שמא תהיה אזעקה.

כך שיש ילדים שזה בהחלט יכול להלחיץ אותם, ואולי לא כדאי שיהיה להם בתת- מודע קישור בין אזעקות ולחץ לבין בית של סבא וסבתא שאמור להיות חמים וכיפי. 

לא שאני אומרת לכם מה לעשות...רק מוסיפה נקודה למחשבה.

היום הבת שלי שאלה אותי 'אמא, מתי תהיה אזעקה?'

והתאכזבה לשמוע שאני לא יודעת מתי, ושאני מעדיפה שלא תהיה.

הסברתי לה בזמנו שאזעקה זה טוב, כי היא מספרת לנו מה צריך לעשות.

וזה גם לא כ"כ טוב, כי זה סימן שמנסים לירות עלינו.

לא הייתה לה עד כה חוויה מפחידה של אזעקה, בע"ה שימשיך ככה.

קלטה את זה כסימן שצריך לעשות משהו מסויים.

ולא נראה לי שהיא מפחדת מזה בכלל.

הסבירה לי שכשילדים עושים קול של אזעקה לא צריך ללכת למקום מוגן, וכשיש באמת אז כן.

והמון פעמים החליטה שאמבולנס זה אזעקה, לאחרונה עבר לה.

אבל אנחנו באיזור שיש בו הרבה זמן תגובה. אז אפשר לפעול בהתאם להוראות פיקוד העורף בנחת.

וגם לא היו כמעט אזעקות. שוב, ב"ה.

אצלינו זה עובד נהדר

והם אפילו מתעקשים להביא את רוב האוכל בעצמם..

אז למה לא

אמנם הסיכון קטן מאד אבל הוא בכל זאת קיים.

לבין להיות בנסיעה...

ח"ו אם המצב היה כזה תמיד...

אל תשמיצי את א"י...

נראה לי עם כל המלחמה עדיין יותר בטוח פה...

בגלל זה אז זה נוהג לשני הכיוונים...

בדרך אין ממ"ד...

ההורים של בעלי מאשקלון ואין מצב שאנחנו נוסעים. יש לנו אפילו שבת בוגרים בישיבה של בעלי שמאוד רצינו לנסוע וגם על אנחנו מוותרים. בעיקר בגלל הילדים...

כרגע אני כותבת מבאר שבע.

ב"ה הדרך עברה בשקט ובשלום.

הגענו אחה"צ והייתה אזעקה אחת.

לא נורא מבהילה כי היא נשמעת חלש כאן.

נכנסנו עם הילדים לממ"ד, הם קטנים מאד, כך שנראה אפילו לא שמו לב שיש אזעקה.

הבומים ששמענו גם היו חלשים מאד ורחוקים. ב"ה!

מתפללת שיעבור הכל בשלום ובשקט.

תודה לכולם!

4 ילדים.

הדרך לא מאוד מטרידה אותי והאמת שאנחנו גרים באזור באר שבע וגם נסענו לשם לקניות מידיי פעם ללא חשש

הילדים שלי חוו מעט אזעקות (2) וגם אני (3) (דווקא כשאחותו מניצן התארחה אצלנו...צחוק הגורל...)

בעבר כשלא לחמנו בעזה מצאתי את עצמי רועדת בממ"ד.

והאמת שלא נראה לי שזה יקרה הפעם, קודם כל כי אני דרוכה יותר להישמע לאזעקות וכך גם הילדים.

הילדים ישנו בממ"ד ואם ארגיש שאני ישנה לא טוב אעבור לשם גם אני.

אני מרגישה את העוצמה של הקב"ה והניסים שהוא שולח לנו, וזה נוסך בי ביטחון.

כבר ראיתי שבממ"ד הפגיעה היא משמעותית פחות חזקה כך שאני מרגישה מוגנת.

ולמה להכניס את הילדים לזה?

קודם כל כי הם כבר בפנים- שואלים מתעניינים ורוצים לדעת ואנו מספרים להם הכל עם מסננים מתאימים לגילם.

וגם כדי שהם יחוו את זה ובעתיד ידעו לחוש בצער, בכאב, באומץ ובאמונה.

מסכימה מאוד עם מי שכתבה שהכל תלוי בדרך שבה מעבירים את הרגשות לילדים.

ההרגשה ששם מסוכן יותר מאשר אצלנו נובעת מהמחשבה שהערבים של השכן מפחידים יותר וזה שטויות.

בכל מקום בארץ מסוכן לגור כרגע.

אז אי"ה יהיה בסדר, קצת נבהל, קצת נפחד, הרבה נתמודד וב"ה הכל יהיה טוב.

48 שעות ללא אזעקות ב"ה!!! וימים ב"ה שקטים!!!

יש לי ילדים והיחס לאזעקות הוא כפי התנהגות ההורים. מכיון שעד כה נסים גדולים- שה' מציל ושומר בכל רגע והודף מאיתנו את הטילים- גם אין קולות פיצוץ מפחידים ומאיימים.

היו לי אורחים ילדים.

תידרכנו אותם שאם יש אזעקה-מה עושים. וזהו.

הם אפילו חזרו בשנית לביקור בן כמה ימים בשל החופש.

הדרך- אנשחנו נוסעים הרבה לרגל עבודה ומשפחה והדרך שקטה ורגועה.

כששומעים הרבה רדיו - מתקבל רושם מפחיד.

אבל עוטף עזה ואשקלון ואשדוד - במצב קשה מפה.

שה' ישמור על כולנו.

מי שמפחד - זה טבעי ומובן ושלא ינסה להיות גיבור. זה לא שוה את זה.

אז נסענו לניצן...

תדרכנו את הילדים בדרך על מי אבא אחראי ועל מי אמא אחראית אם יש אזעקה ומה בדיוק עושים.

הגדולה הביעה חשש וביקשה שנדליק רדיו כדי לעקוב אחרי האזעקות, במקביל הורדנו אפליקציה של פיקוד העורף לסינון אזורים...

ב"ה הנסיעה הלוך עברה בלי אזעקות.

עם הגיענו לניצן החלו אזעקות, סה"כ כארבע במהלך הערב.

הילדים היו ממושמעים ורצו לממ"ד כשהיה צריך.

ויתרנו על גן שעשועים לטובת חברים שגרים בסביבה, שיחקנו בבית הרבה משחקי חברה וקראנו ספרים שמראש הבאתי איתי כדי שלא יהיה משעמם וסה"כ היה ממש בסדר גמור.

בבוקר נכנסה לתוקפה הפסקת אש והיה שקט....

הילדים ישנו בממ"ד אז גם לא כ"כ חששתי בלילה.

בדרך חזור נשמעו אזעקות ברדיו אבל לא בטווח הנסיעה שלנו, והילדים חזרו שמחים ומרוצים.

ב"ה.

תושבי הדרום היקרים!

חיזקו ואימצו ויהא ה' עימכם!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

מקצועות שאפשר לעבוד גם באופן עצמאי, אבל כרגע לא חושבים על זה

צריך להתכונן לסערה הגדולה בשנים הקרובות.

בעלי אולי כן, באמת צריך לקחת בחשבון

תסתכלו על החיסכון שלכם כעל סל, שצריך להספיק לכל צרכיכם:

מתנות לילדים בחתונה, עזרה בלימודים אקדמיים וכיוצ''ב, וגם הצרכים האישיים שלכם - שיפוץ, רכב, פרישה בכבוד.

אחרי שתגיעו להבנה כמה יש לכם ומהם הצרכים שלכם, תוכלו לבחור כמה לתת לילדים.

אני לא חושב שזה אחראי לתת לילדים את כל הכסף, ואז להישאר בלי משהו מכובד עבור עצמכם.

להגיע לגיל 60 בלי חסכונות זה מסוכן מאוד, אלא אם כן קרנות ההשתלמות באמת יהיו שוות סכומים גבוהים במיוחד.

אנחנו מרוויחים עכשיו יותר ריבית

ברגע שנמשוך משם כסף הקרן תקטן ואפסיד את הריבית הגבוהה שאנחנו מרוויחים עכשיו.

אני חושבת שבגלל שאני יודעת שאצטרך את רוב הכסף לילדים אני מעדיפה ליצור לי עכשיו, כשאני עוד לא מחתנת קופה שהקרן שלה תגדל בשנים האלה, במקום עוד 10 שנים למצוא את עצמי עם קופה כמעט ריקה.

בוודאי שלא נתן לילדים כסף ונשאר בלי כלום, אבל הכסף הזה מלכתחילה יועד בשבילם.

בסוף יש לכם סכום מסוים היום, ויהיה לכם סכום מסוים בעוד עשור.

גם אם הכסף הזה כולו נמצא בקופה אחת וגם הוא נמצא בארבעים קופות, זה אותו הכסף והוא יעשה בסך הכל את אותה התשואה.

כל משיכה תקטין את התשואה (שאגב יכולה להיות שלילית), אין איך לברוח מזה.

הקרן שלך לא תהיה כמעט ריקה, אם מראש לא תתני ממנה הכל, אלא תחשבי כמה את רוצה לעצמך ורק את היתר תחלקי לילדים.

קרן אחרת בצד אולי תתן נוחות פסיכולוגית, אבל מבחינה כלכלית אין שום הבדל. הרי היא ממילא תעשה תעשה תשואה קטנה כי מדובר בקרן קטנה, וזה בדיוק כמו שהכסף יהיה בקרן אחת שתלך ותקטן ככל שהילדים יתבגרו ויתחתנו.

אם עכשיו הקרן עושה 8% ברור שמשנה כמה נשאר אחרי שמשכתי.

בינתיים אני יוצרת לי קופה חדשה, לא מתוך הקרן הקיימת, למקרה שזה לא היה ברור, שעוד עשור או שניים גם תגיע בע"ה למימדים נחמדים, שיניבו לי כמעט את ה8% שהקרן הראשונה נתנה לפני שמשכתי ממנה.

אתה אומר שאם אני אקח את הכסף שאני רוצה לשים בקרן החדשה ואשים בקרן הראשונה עוד 20 שנה יהיה שם אותו דבר כמו אם אעשה עכשיו קרן חדשה?

כל שקל שאת מכניסה, מקבל 8% בשנה.

גם אם השקל הזה יהיה בקופה חדשה עם אותו המסלול, וגם אם יהיה בקופה הקיימת. אין שום הבדל. השקל הזה לא יודע איך קוראים לקופה שהוא נמצא בתוכה, לא יודע מה מטרתה ולא יודע האם הוא לבד או עם עוד מיליון ש''ח. זה לא משנה לו, הוא פשוט גדל ב8%.

יש משמעות במקרה כזה?

בהנחה שיש להם פנסיות והמון הוצאות ירדו (משכנתא, שכר לימוד לילדים ועוד הרבה הוצאות שקשורות לילדים)… זה לא אמור להספיק?

שנה של מצב סיעודי למשל, עולה הון עתק.

לא חושב שצריך לצבוע כסף ליעוד, אלא ליצור חיסכון

מהחיסכון הזה ניתן למשוך כסף לכל יעוד

אנחנו אישית כן פחתנו חסכונות כמספר הילדים, אבל רק מטעמי נוחות, כרגע כולם מושקעים באותו מסלול

דבר חושב שאני חושב שצריך לשדר לעצמכם וגם לילדים (בעז"ה בזמנו ובעיתו)

הם הולכים להתחתן ולא אתם. אתם לא צריכים לממן להם את החתונה

אתם יכולים לתת מתנה יפה אבל לא להיות אחראים על מימון החתונה

פחות משנה. זה רק כאילו מאפשר לך 'לצבוע' מראש את הכסף למטרות שונות, זה לא מגדיל או מקטין את החיסכון כשלעצמו.

נראה לי יותר הגיוני לראות כמה יש לכם כרגע, להעריך כמה יהיה לכם כשתצטרכו את הכסף, ולראות כמה תוכלו לתת לכל ילד כך שיישאר גם לכם חיסכון מספיק.

שתי נקודות שלא ראיתי שכתבו:

1- חסכון בסיכון גבוה מתאים באמת לטווח ארוך. בשנים הקרובות אולי יהיה צריך לשקול להעביר חלק לסיכון נמוך כדי שיהיה לכם יותר וודאות על הזמינות בדעת צורך( כדי שלא תהיו חייבים להוציא מהחיסכון דווקא בזמן שיש ירידות משמעותיות ).

2- שימו לב לא לכתוב את החיסכון על שם הילדים, אלא להשאיר על שמכם.

אם כן, יש יתרון בכמה חשבונות שונים שמאפשרים יצירה של שכבות מיסוי בקלות. אפשר גם באותו חשבון עם ניירות שונים לאותו מדד.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].