במיוחד בגלל החשש להיתקע באזעקות בדרך.

מי שחייב ואין לו ברירה זה משהו אחד, אבל לנסוע סתם, בעיני זה להסתכן ולסכן את הילדים שלא לצורך.

נשמע לי הרבה יותר הגיוני שאולי דוקא ההורים יבואו אליכם...

אם הייתי במקומך, הייתי נוסעת.

אלה ההורים שלו, לא משנה באיזה שדה קרב הם נמצאים. 

במיוחד שבמקרה הזה, יש להם ממ"ד.

תתפללי ויהיה בסדר

אני מסתייגת מהתשובה שלי כי לא שמתי לב לעובדה שאתם עם ילדים..

ואז זה כבר שונה..

ההורים של בעלי גם גרים בבאר שבע

ומאד רוצים שנבוא אליהם לשבת,

אך ברור להם שלא נגיע עד יעבור זעם....

אבל אצלם גם אין ממ"ד

וזה אומר ריצה מהירה מאד למקלט שבסוף הרחוב אז המציאות היא אחרת...

בכל מקרה, גם אם היה ממ"ד לא הייתי נוסעת,

יש את הנסיעה, לחץ של הילדים מרעש האזעקה ומרעש המטוסים....

אולי כדאי לחשוב על משהו אחר ש"יצ'פר" אותו לקראת שבת:

אורחים שרוצה להזמין, אוכל טעים במיוחד שאוהב ולא מכינים תמיד וכו'...

אולי זה עדיף,גם יחסוך ממכם את כל המתח וגם ההורים ירוויחו קצת שקט.

אנשים חיים בדרום, יו נואו.

הם "סובלים אזעקות ומתח של ילד" כל יום.

כן, זה עניין של ביטחון ב-ה'. כי הם הרי יכלו לצאת בשם וללכת לגור במקום אחר,מקום רחוק ושקט. מקום שממנו שומעים על האזעקות רק בכלי התקשורת ואין "טראומה לילד"  אבל הם בחרו להישאר. זו לא אמונה ובטחון ב-ה'?

הוא לא אמר שמי שלא נוסע לדרום לא בוטח ב-ה', אבל בהחלט מי שנוסע לדרום וגר בדרום בוטח ב-ה'.

שבת אחת בדרום לא תהרוג אף אחד.. (בייחוד כשיש ממ''ד)

אם את לא רוצה לסוע לדרום כי את מפחדת- זה עניין אחד, וזו זכותך המלאה אגב, אבל אל תהפכי את זה לאידאולוגיה. אנשים חיים בדרום ועוד יחיו.

אני לא הייתי רוצה להגיע למצב שלך כדי להתמלא בביטחון בה'. אני חושבת שיש לי ביטחון בה'

ואני עדיין משתדלת לא להדרים כל עוד לא ממש צריך ולא להסתובב בחוץ סתם. (יש לנו אזעקות גם כן)

בכל מקום מסוכן במידה כזאת או אחרת, אלא שעכשיו יש שם מלחמה! וזה לא נעים.. אז לא הולכים לשם!

וכן, יש הרבה מאד מאד אנשים שיכולים ללכת להתאוורר קצת מהמתח והם באמת נוסעים למקומות אחרים צפונה יותר.

לא צריך לזלזל באנשים כאלה.

אנשים חיים בדרום ועוד יחיו, אבל בשעת מלחמה וטילים (כמו שהיה אז בצפון שכולם אירחו את אנשים הצפון במרכז ודרום הארץ) לא מגיעים במיוחד בשביל "לנפוש" בדרום.. אלא ההפך!

רק לידיעתך, ברוב יישובי עוטף עזה כרגע אין כמעט אנשים. מי שיכל והיה לו לאן- נסע. נשארו רק אנשים שיכולים לטפל במשק ובחיות כי אין ברירה. וחלק כדי להשאר ולחזק.. אבל כל מי שעם ילדים - נסע. האחרים שנשארו לא ראו בזה משהו לא טוב, להפך, הם עודדו אותם לסוע ולחזור כשיהיה שקט. 

מה רע בזה? הם פחות אידיאליסטים? ממתי יש אידיאל להיות במקום של מלחמה? (כל עוד אתה לא חייל...)

יש ילדים יותר רגישים ויש פחות, הכל תלוי באופי שלהם ובתגובתם לדברים מלחיצים.

אצלנו היו אזעקות פעם בלבנון השניה ומאז אחותי נהייתה עם חרדות קצת... לא לגבי אזעקות דווקא אלא לגבי סתם דברים אחרים... היא נהייתה יותר לחוצה. 

אחים אחרים לא.

היא פשוט יותר רגישה בעניין הזה.

לדעתי לא צריך לקחת סיכון, אני פה בתחילת הדרום, כלומר יש אזעקות מדי יום אבל לא כמו דרומה יותר ששם יש הרבה יותר פעמים ביום, וזה מעצבן ומלחיץ ומי שלא צריך להיות פה- שלא יהיה פה!

למרות שזה לא כ-זה פרוצדורה, זה לחץ באוויר, "מתי זה יקרה? נו..עוד לא הייתה אזעקה...אז מתי כן תהיה?"

ככה רוב היום...ואיפה זה יתפוס אותי וכו'...

ההזעקה ממש מפחידה

אז למה לעשות את זה לילדים? מי יודע איזה חרדות זה יגרום להם לפתח?

אם כי כמובן שזה תלוי בגיל הילד. 

כדאי להסביר את זה לבעלך,

כמובן שאם ההורים משדרים בטחון זה עוזר

אבל עדיין, אין הם ילדים וההזעקה יכולה להזיק לנפשם הרכה. 

אם חשוב לבעלך לבוא כדי לחזק אותם

אולי יש אפשרות לשלוח את הילדים להורים שלך

או שרק הוא יסע לשישיבת?

וכמובן, מה עם להזמין את ההורים אליכם?

גם אם ההורים רגועים ומשדרים רוגע, עצם האזעקה היא מלחיצה.

כשאני הסברתי לבכור שלי, הוא אמר לי בסוף שהוא לא נבהל מהאזעקה

אבל כן נבהל מהרעש למרות שמבין שלא צריך להבהל.

על מנת שכולם ישמעו עושים את האזעקה בקול חזק ומבהיל- לא יעזור....

ומצטרפת להמלצה להזמין את ההורים אליכם-

למרות שאצלנו זה לא עובד... הם לא רוצים לבוא...

למרות שמתוך ה3 שמעו אחת בלבד. אחת לא מוכנה לצאת החוצה לבד, שמא תהיה אזעקה.

כך שיש ילדים שזה בהחלט יכול להלחיץ אותם, ואולי לא כדאי שיהיה להם בתת- מודע קישור בין אזעקות ולחץ לבין בית של סבא וסבתא שאמור להיות חמים וכיפי. 

לא שאני אומרת לכם מה לעשות...רק מוסיפה נקודה למחשבה.

היום הבת שלי שאלה אותי 'אמא, מתי תהיה אזעקה?'

והתאכזבה לשמוע שאני לא יודעת מתי, ושאני מעדיפה שלא תהיה.

הסברתי לה בזמנו שאזעקה זה טוב, כי היא מספרת לנו מה צריך לעשות.

וזה גם לא כ"כ טוב, כי זה סימן שמנסים לירות עלינו.

לא הייתה לה עד כה חוויה מפחידה של אזעקה, בע"ה שימשיך ככה.

קלטה את זה כסימן שצריך לעשות משהו מסויים.

ולא נראה לי שהיא מפחדת מזה בכלל.

הסבירה לי שכשילדים עושים קול של אזעקה לא צריך ללכת למקום מוגן, וכשיש באמת אז כן.

והמון פעמים החליטה שאמבולנס זה אזעקה, לאחרונה עבר לה.

אבל אנחנו באיזור שיש בו הרבה זמן תגובה. אז אפשר לפעול בהתאם להוראות פיקוד העורף בנחת.

וגם לא היו כמעט אזעקות. שוב, ב"ה.

אצלינו זה עובד נהדר

והם אפילו מתעקשים להביא את רוב האוכל בעצמם..

אז למה לא

אמנם הסיכון קטן מאד אבל הוא בכל זאת קיים.

לבין להיות בנסיעה...

ח"ו אם המצב היה כזה תמיד...

אל תשמיצי את א"י...

נראה לי עם כל המלחמה עדיין יותר בטוח פה...

בגלל זה אז זה נוהג לשני הכיוונים...

בדרך אין ממ"ד...

ההורים של בעלי מאשקלון ואין מצב שאנחנו נוסעים. יש לנו אפילו שבת בוגרים בישיבה של בעלי שמאוד רצינו לנסוע וגם על אנחנו מוותרים. בעיקר בגלל הילדים...

כרגע אני כותבת מבאר שבע.

ב"ה הדרך עברה בשקט ובשלום.

הגענו אחה"צ והייתה אזעקה אחת.

לא נורא מבהילה כי היא נשמעת חלש כאן.

נכנסנו עם הילדים לממ"ד, הם קטנים מאד, כך שנראה אפילו לא שמו לב שיש אזעקה.

הבומים ששמענו גם היו חלשים מאד ורחוקים. ב"ה!

מתפללת שיעבור הכל בשלום ובשקט.

תודה לכולם!

4 ילדים.

הדרך לא מאוד מטרידה אותי והאמת שאנחנו גרים באזור באר שבע וגם נסענו לשם לקניות מידיי פעם ללא חשש

הילדים שלי חוו מעט אזעקות (2) וגם אני (3) (דווקא כשאחותו מניצן התארחה אצלנו...צחוק הגורל...)

בעבר כשלא לחמנו בעזה מצאתי את עצמי רועדת בממ"ד.

והאמת שלא נראה לי שזה יקרה הפעם, קודם כל כי אני דרוכה יותר להישמע לאזעקות וכך גם הילדים.

הילדים ישנו בממ"ד ואם ארגיש שאני ישנה לא טוב אעבור לשם גם אני.

אני מרגישה את העוצמה של הקב"ה והניסים שהוא שולח לנו, וזה נוסך בי ביטחון.

כבר ראיתי שבממ"ד הפגיעה היא משמעותית פחות חזקה כך שאני מרגישה מוגנת.

ולמה להכניס את הילדים לזה?

קודם כל כי הם כבר בפנים- שואלים מתעניינים ורוצים לדעת ואנו מספרים להם הכל עם מסננים מתאימים לגילם.

וגם כדי שהם יחוו את זה ובעתיד ידעו לחוש בצער, בכאב, באומץ ובאמונה.

מסכימה מאוד עם מי שכתבה שהכל תלוי בדרך שבה מעבירים את הרגשות לילדים.

ההרגשה ששם מסוכן יותר מאשר אצלנו נובעת מהמחשבה שהערבים של השכן מפחידים יותר וזה שטויות.

בכל מקום בארץ מסוכן לגור כרגע.

אז אי"ה יהיה בסדר, קצת נבהל, קצת נפחד, הרבה נתמודד וב"ה הכל יהיה טוב.

48 שעות ללא אזעקות ב"ה!!! וימים ב"ה שקטים!!!

יש לי ילדים והיחס לאזעקות הוא כפי התנהגות ההורים. מכיון שעד כה נסים גדולים- שה' מציל ושומר בכל רגע והודף מאיתנו את הטילים- גם אין קולות פיצוץ מפחידים ומאיימים.

היו לי אורחים ילדים.

תידרכנו אותם שאם יש אזעקה-מה עושים. וזהו.

הם אפילו חזרו בשנית לביקור בן כמה ימים בשל החופש.

הדרך- אנשחנו נוסעים הרבה לרגל עבודה ומשפחה והדרך שקטה ורגועה.

כששומעים הרבה רדיו - מתקבל רושם מפחיד.

אבל עוטף עזה ואשקלון ואשדוד - במצב קשה מפה.

שה' ישמור על כולנו.

מי שמפחד - זה טבעי ומובן ושלא ינסה להיות גיבור. זה לא שוה את זה.

אז נסענו לניצן...

תדרכנו את הילדים בדרך על מי אבא אחראי ועל מי אמא אחראית אם יש אזעקה ומה בדיוק עושים.

הגדולה הביעה חשש וביקשה שנדליק רדיו כדי לעקוב אחרי האזעקות, במקביל הורדנו אפליקציה של פיקוד העורף לסינון אזורים...

ב"ה הנסיעה הלוך עברה בלי אזעקות.

עם הגיענו לניצן החלו אזעקות, סה"כ כארבע במהלך הערב.

הילדים היו ממושמעים ורצו לממ"ד כשהיה צריך.

ויתרנו על גן שעשועים לטובת חברים שגרים בסביבה, שיחקנו בבית הרבה משחקי חברה וקראנו ספרים שמראש הבאתי איתי כדי שלא יהיה משעמם וסה"כ היה ממש בסדר גמור.

בבוקר נכנסה לתוקפה הפסקת אש והיה שקט....

הילדים ישנו בממ"ד אז גם לא כ"כ חששתי בלילה.

בדרך חזור נשמעו אזעקות ברדיו אבל לא בטווח הנסיעה שלנו, והילדים חזרו שמחים ומרוצים.

ב"ה.

תושבי הדרום היקרים!

חיזקו ואימצו ויהא ה' עימכם!

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם