אני באמת באמת מאמינה שהוא טוב, שהוא אוהב אותי, אני מבקשת ממנו כל מיני דברים, אני מדברת איתו הרבה..
עד שזה מגיע ללהתפלל.
בעיקר לומר תהילים נגיד. [השבוע התפללתי פעמיים מנחה!!]
כל המלחמה הזאתי לא אמרתי תהילים בכלל.
השבוע דיברתי עם ה', ביקשתי ממנו משו. חשבתי, אולי אני יגיד פרק תהילים, אולי זה יכול לעזור. ואז אמרתי לעצמי שאני מעדיפה שזה לא יקרה אם זה אומר לומר פרק תהילים..
ביקשתי מה' כשהייתי במיטה, שיעזור לי לקום מחר בשעה שהייתי צכה. חשבתי, אולי לומר קריאת שמע שעל המיטה יעזור. ובסוף לא אמרתי.
אני לא אוהבת להתפלל. בכלל.
זה מפריע לי.
כבר שנים לא התפללתי. [חוץ מהשבוע! פעמיים! אני בשוק מעצמי. וגם בשתי הפעמים האלה פשוט באמצע התפילה הפסקתי.]
אני כל פעם ממציאה תירוצים לאמא למה אני לא מתפללת. אין לי כוח להתפלל אני פשוט מדלגת על זה..
לא אוהבת להתפלל.
ולא טוב לי עם זה.
אוף.
מרכיבה על סוסים באופן קבוע
)