קשה לעזוב את הגמרא ולצאת למלחמה.
קשה לעזוב משפחה ולצאת למלחמה.
עוד יותר קשה לעזוב את עצמך ולצאת למלחמה..
במלחמה מתגלים כוחות חדשים ותעצומות נפש עמוקות
שבמהלך היום יום האדם בד"כ אינו מודע אליהם..
לעזוב הכל, כפשוטו. ולהתמסר ברמ"ח איברים ושס"ה גידים
למען כלל ישראל.
לצאת למלחמה במודעות שייתכן ואיני חוזר,לעולם.
"ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה, ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה,
וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו
ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב.
לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה.
וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה.
שנאמר (דברים כ-ג) ''אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם''.
ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו" (רמב"ם הל' מלכים פ"ח)
"על כן, בבא התור לעבוד לטובת האומה בכללה, אז כשרגא בטיהרא (כמו אור נר המתבטל לעומת עוצמת אור השמש בצהריים, כך) תבטל אהבת המשפחה, לבל תחלל את עז האומה" (עין איה שבת פ"ה, סא )
מוקדש לכל החברים
שעזבו משפחה וילדים, גמרא עם ראשונים, חלומות ותכנונים
למעננו.
זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו
יש לך זיכרון צילומי לניקים …