המנהג המוזר שלי זה לא לעשות ככה וככה בקדושה כמו שכל הבנות עושות... רק לעמוד ישר ישר  

אני במקומך הייתי מפסיק עםזה

מנהגים מומצאים אבל משפחתיים:

-לעשות תנועות ב"אשת חיל" לפי המילים.

-לשיר לאמא באנגלית שיר תודה על האוכל אחרי ברכת המזון..(זה כבר ממש חלק מהברכה אצלנו. גם כשאני מברכת ברכה"מ סתם ככה בלחש יוצא לי גם השיר הזה..)

-תמיד לצרוח "לחיים" במלרע אחרי ה-"סברי מרנן", למרות שאנחנו אשכנזים שלא נוהגים לומר..

• אני לא נרדמת בלי דגל ישראל בחדר.
• בשבת בבוקר אחרי התפילה אני אף פעם לא אחזור מיד הביתה, תמיד אצא לסיבוב קטן בעיר [בד"כ עם אחד מאחיי התאומים אבל אם לא אז לבד].
• חוקים משונים לגבי תפילה: אם פיספסתי תפילה בבוקר ואני רוצה להגיד תהלים, אני קודם כל אתפלל מנחה ורק אח"כ אומר תהלים - אני לא מסוגלת לומר תהלים 'על נפש ריקה'.
• מנהג משפחתי שאני מאוד אוהבת: כל מוצאי שבת, אחרי הבדלה, רגע לפני שכולם מתפנים לעיסוקיהם ופותחים את הפלאפונים, יושבים כולם בסלון ושרים 'המבדיל' במנגינה מיוחדת שעוברת כמה דורות רק במשפחה שלנו.

כי על זה היא דיברה בהודעה למעלה - וגם כל המשפחה, זה כולל בתוך שירת נשים (למרות שמי שהולך לפי המקילים, אז ב"תרי קלי" ש"לא משתמעי", יש לו עוד יותר אפשרות להקל, כלומר, עוד "נקודה" שעוזרת להקל - אבל למי שמשתדל לא להקל בזה, זה לא ראוי...).

כמובן שאפשר להעלות גם שירת נשים בפורום הזה, רק, לטובת המאזינים הדוסים - כל אחד/ת שמעלה שיר או קטע כזה לכאן, שיציין/תציין בכותרת/לפני הקישור, האם יש שם גם שירת נשים כלשהיא... זה יעזור לאנשים כאן תודה

בלחן של ישיבת מרכז הרב הישנה.

משהו לא קליט במיוחד..

כלומר, אנחנו ייקים מהצד של אמא... אבל המנהג הזה ספציפית מהצד של אבא, והמנגינה הזו במקור של הרב בנימין זאב קראוס, שהיה הרב הראשי של דברצן (הונגריה) לפני השואה.

ולגבי הרעיון של להקליט ולשלוח- מה לא ברור ששרים את זה *לפני* שפותחים את הפלאפונים?

אבל עכשיו עלה לי אחד..בערב שבת אני לא מסוגלת ללכת לישון אם הבית לא מסודר והשולחן ערוך למחר...

זה מרגיש לי לא נוח שזה ככה בשבת..

אני מתאימה את הצעדים שלי לשלו/ה (ששנינו נלך בימין ואח"כ שמאל או ההיפך).
רוב האנשים לא מרגישים בזה... אבל פעם בחור אחד שם לב לזה וניסה לשגע אותי ולהחליף רגל כל רגע...

אבל מרוב שאני מומחית בזה ניצחתי אותו

- לצעוק "חיפושית כחולה / ירוקה / אדומה / צהובה", כשאני רואה אחת כזו. לא רלוונטי עם מי או באיזו סיטואציה אני נמצאת

- אני ישנה עם דגל ישראל בחדר.

- להמציא לאנשים שמות חדשים.

יש עוד המון, אבל נעצור כאן...

ממממ.

זה בעצם שרשור "שריטות".

אבל אני שומר אותו לעצמי.

אני חושב שרק מישהי אחת מלבדי יודעת עליו.

כשאני אומרת: "ברוך שם כבוד מלכותו..."

לשים את האצבע על הפה לסמן לעצמי לומר את זה בלחש....

הייתי ככה עד כיתה ח' בערך עד שהצלחתי להיגמל.

אבל רק כשאני שם לבד ולא יודע אם זה ממש "מנהג" - אבל נראה לי שזה גם התאים לשירשור.

|תוהה לעצמי אם עשיתי לעצמי עכשיו אאוטינג או שיש עוד כאלו שעושים כמוני בעולם|

דווקא חשוב, אבל סתם שלא יבינו לא נכון - כשאני אומר "טרמפיאדות" אני לא מתכוון רק לעצירת טרמפים, אלא בכללי, כשאני נמצא במקום שיש בו תחנת אוטובוס או שנמצא בצד הכביש ועוצרים בו מכוניות/אוטובוסים. דווקא אני, רוב הפעמים לא תופס שם טרמפים אלא מחכה לאוטובוס - פשוט השם "טרמפיאדה" כבר נתפס גם אצלי

*עד כאן 30 שניות לא חשובות של הבהרת עצמי*

הייתי בטוחה שרק אצלנו בבית מדברים ככה "אפשר, אפשר...." 

אם קרה לי שעליתי במדרגות עם רגל ימין יותר מרגל שמאל, אני צריכה לאזן את זה

שלא תתעייף חלילה

אבל אני מניח שהמון היו עושים כמוני - ללכת רק על צבע מרצפות אחד במדרכת מרצפות משולבת (שיש כמה צבעים...), או נגיד, רק על ה"דוגמאות" המיוחדות במדרכה, וכו'...

* יש לי שריטה שאני לא יכולה לשמוע ברז מטפטף. ואני שומעת מקילומטרים.. [אם רוצים להעניש אותי, זו הדרך..]

* בהשפעת חברה מהשירות הרחוק, לפני שאני הולכת לישון- כל דלתות הארון בחדר סגורות לחלוטין.

* חייבת פעם ב.. "לשכח" במכוון את הפלא' בבית. קצת מנוחה ליגע..

* צורת שינה קבועה והזויה. בטוחה ב100% שאף אחד לא נרדם כך.. [מוטיבציה עדה! ]

אם אולי עשינו שירות יחד 

(למרות שהוא לא היה כ"כ מזמן...)

לאכול רק טופי כתום

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

על כל אדם/מגזר איזשהו.

כל פעם כשאני מצליח לצאת ממנו, אני מופתע כל פעם מחדש.

ת'אמת, שזה לא בדיוק 'מצליח' אלא שהשם מוציא אותי ממנו.

אבל נשמע מסקרן הנושא

מעצמי אני לא מתייאשת (כנראה) אף פעם

אני יודעת שתמיד יש דרך להשיג את מה שאני רוצה

לפעמים זה לוקח זמן למצוא/ ליישם אותה

מאחרים כן

אני לא נותנת צ'אנס שוב ושוב

אני לא מצפה מאנשים לעשות אחרת ממה שהם תמיד עושים 

לגבי עצמי.

השאלה היא אם זה נכון ו/או מציאותי ומעשי

במילים אחרות

סטנדרטים גבוהים

עצמיים ומאינטרקציה עם הסובבים

באופן מעשי זה אומר לסמוך בעיקר על עצמי

להבין יתרונות/ חסרונות של הסובבים

ולפעול בהתאם 

לפעמים לוקח שנים כדי להבין את עומק הייאוש שאתה מיואש ממישהו אחר..

אני מבין שאת מהוותיקות פה

קמתי במצב רוח קרבי..

אשמח להבין מה הפריע לך, כי אני לא ראיתי שום בעיה במה שכתבתי.

(אני גם לא מגיב פה הרבה בכללי...)