לפני שנתיים עברתי בית ספר.. והיו לי שם חברות, ושתי חברות ממש ממש טובות.. בקיצור אחרי שעברתי לא כל כך שמרתי איתם על קשר והקשר בינינו התנתק כזה....
בנתיים בכיתה ה"חדשה" שלי עכשיו לא אצלחתי למצוא חברה באמת טובה שאני יכולה לספר לה דברים אפילו שיש מישהי שממש נפתחה אלי וזה אבל הבנתי שאני זאת שרק מקשיבה ומי עצת לה ואני לא נפתחת אליה...
השנה ממש הרגשתי את הצורך הזה במישהו שיקשיב לי שקשה לי.. אז ניסית לדבר עם המדריכה שלי אבל גם אז היא סיפרה לי על עצמה ובכלל לא דיברנו עלי...
משנה שעברה התחלתי לכתוב סוג של יומן כדי לפרוק...
אבל יש דברים שקשה לי לשמור בבטן ואין לי למי לספר אותם...
בגלל זה תמיד חשבתי שאני רוצה חבר שיקשיב לי, ידאג לי...
אבל מצד שני אני יודעת שאני לא באמת צריכה את זה ושזה סתם יפריע לי וזה עוד סוג של "נטל" על החיים שלי.. כי עם כל ההקשבה והדאגה מגיעות גם מריבות ובעיות...
לא היה לי חבר.
אבל אני סוג של מחפשת אחד כזה.. אבל בתוך תוכי אני יודעת שאני לא רוצה!!
לפעמים נמאס לי!
נמאס לי להראות שהכל טוב.. נמאס לי לעזור לאחרים, נמאס לי לשמור בבטן!!
ה' בבקשה תעזור לי!!
תעזור לי למצוא את הבנאדם הנכון להגיד לו דברים בלי שאני יפגע..
למצוא מישהו שיקשיב לי, ללב שלי, פעם אחת!
שפעם אחת זה יכאב אבל שיהיה מישהו שיעזור לי ויהיה לצידי...
סוף פריקה..


)