אני כל הזמן מדחיקה ומדחיקה, כאילו שלא מתו מלא חיילים וכאילו שאין אזעקות וכאילו שאין מלחמה והכל ממשיך. וכן אני מתנדבת ומכינה עוגות ודברים לחיילים ועוזרת כמה שאני יכולה, אבל אני לא מצליחה להרגיש את זה, אני כאילו מדחיקה ומדחיקה אבל בפנים זה עוד שניה מתפוצץץ..
ואני בכלל לא יודעת מה אני מרגישה כלפי זה, אם אני מפחדת או עצובה או לוידעת מה.
פשוט לא מרגישה כלום כאילו זה לא נוגע לי...
כלוםם.
סליחה שחפרתי, אתן לא צריכות להגיב


מרכיבה על סוסים באופן קבוע
)