אורי שכטר, סמח"ט מילואים של הנח"ל, כותב:

לאחר כחודש לחימה ברצועת עזה, וקולות של תהייה בדבר תוצאותיה, חשוב לי להגיד לכל עם ישראל שניצחנו ובגדול. גם מבחינה צבאית וגם מבחינה אזרחית. מבחינה צבאית אנחנו יכולים לצאת בעצרות ניצחון. החמאס נמצא על הקרשים, ולכל היותר הוא יכול להוציא לשנייה את הראש מהבור שבו הוא מתחבא ולסמן וי בידיו (עד שהוא יקבל את הטיל התורן). החמאס לא יכול להכניס תגבורות טילים דרך מצרים (מה שהוא עשה באופן חופשי בעידן שלטון האחים המוסלמים).
במשך שנים רבות הקים החמאס עשרות מנהרות התקפיות לעומק יישובינו והצלחנו להשמיד את כולם. כל מה שהחמאס ניסה לעשות במלחמה נגדנו הוא נכשל, גם דרך הים וגם דרך האוויר. אז למה אנחנו נותנים לו את ההרגשה שהוא ניצח?!?
כל מגע עם האויב נגמר בניצחון חד משמעי של כוחותינו. כל עיירה שרצינו לכבוש כבשנו תוך שעות ספורות בסיוע חיל האוויר וארטילריה. במלחמת יום כיפור, הצלחנו לקום מהקרשים וניצחנו, במחיר של חיי 2,656 חיילים. ניצחנו - אבל לצערנו בתודעה הלאומית יצרו לנו תחושה של כישלון.
במלחמה הנוכחית לוחמים ומפקדים בראשם (בניגוד לאויבינו שאצלם הפיקוד הוא מאחור) יצאו ללחימה מלאים במוטיבציה שלא ניתן להכילה. לוחמים שנפצעים ולא מוכנים לצאת ממעגל הלחימה על מנת שחבריהם לא יישארו בלעדיהם. חיילינו נלחמו בגבורה ואף איבדנו עשרות מטובי בנינו, אך החזרנו את הצבא לתפקידו האמיתי: הגנה על האזרחים. חלק מהחיילים ומהמפקדים יוצאים בתחושה שלא סיימנו את המשימה, והם רוצים להיכנס במחבלים עוד ועוד. ככה צריכים תמיד להרגיש חיילים ומפקדים, מצוין שזו תחושתם. אם הם היו יוצאים בתחושת סיום וסיפוק זו הייתה תקלה גדולה.
אני גם לא מקבל את המילים שצה"ל נסוג. חשוב לציין שישנה תמונה רחבה וגדולה יותר שנמצאת ברמות הבכירות, ולא כל אחד שכותב פוסט מתלהם מבין אותה. צה"ל ממשיך לירות באופן חופשי לאן שצריך וממוקם במקומות שנכון למקם אותו. החמאס והג´יהאד האיסלאמי רצים למצרים להתחנן להסכם הפסקת אש ואנחנו לא שלחנו אפילו נציג. לא רק שהם לא השיגו כלום בלחימה הנוכחית, אלא רק הפסידו הרבה מאוד. כל העם בעזה יחזור ל´אין בתים´ שלו, ללא שום סיבה ותמורה. אבל לא פחות חשוב מהיבט הצבאי, צריך להדגיש גם מה עבר עם ישראל בתקופה הזו. העורף עמד על גווניו כצוק איתן והעניק ללוחמים ולמפקדים את הגיבוי לו הם היו כ"כ זקוקים – כך נראה ניצחון של עם! מטרתו של ארגון טרור היא לא לכבוש שטח, אלא לפורר ולמוסס את החברה אותה הוא תוקף.
לפני כחודש וחצי ערב חטיפתם של הנערים המקסימים והמתוקים, עם ישראל היה מפורד ומפולג כמו שלא היה מזה זמן רב. הלהבות המילוליות עלו לגבהים חסרי תקדים: בפי החרדים, היו הדתיים הלאומיים עמלקים, וסתם מתנחלים קיצוניים בפי שאר העם. החרדים היו מושחתים וטפילים, והחילוניים היו כופרים, שונאי יהדות ומתבוללים.
תסתכלו מה קרה לנו בחודש וחצי האחרונים: עם ישראל וצה"ל הפכו להיות מקשה אחת, מלאה עוצמה, עם חיבור עמוק למסורת. אפילו התקשורת שלעתים משכה אותנו לכיוונים אחרים התיישרה ברובה, וזרמה עם הנחשול הענק של הלחימה ושל עם ישראל כולו. ראיתי את עם ישראל כצוק איתן גם בעורף: עשרות משאיות שמגיעות מכל הארץ להביא ציוד וצ´ופרים ללוחמים. אב שכול שמגיע עם משאית ואומר שבנו נהרג, ולכן הוא עסוק בנתינה לבנים האחרים שלו - לוחמי צה"ל. הילדים שלי צחקו שאני לא מכיר את הזמר מוקי, אבל הוא וזמרים נוספים באו להופיע בפני החיילים, אפילו מול עשרה בלבד. אנשים שהתארגנו לעזור לכל הנשים שבעליהם התגייסו בצו 8, בקניות, בשמרטפות ועוד. בעלים של חברת ההייטק שקנה טאבלטים לכל הלוחמים שנפצעו. בעלי אולמות ומסעדות שעושים ´על האש´ לאלפי חיילים שיצאו להתרעננות, עם השתדלות עצומה של חילונים גמורים על כשרות המזון והכלים. ויש עוד: אמא של לוחם חרדי שנפצע מכדור בבטן מבקשת ממני שאדאג להחזיר אותו ללחימה עם חבריו. משאית שמגיעה מישיבת מיר עם אוכל וציוד ללוחמים, והרב שטיינמן, גדול הדור בציבור החרדי, בוכה בבר המצווה של נכדו ומסביר: "יש בחזית חיילים שנפצעים ונהרגים ואני יכול לשמוח?!. רק לשם ההמחשה, מסופר עליו כי כשאשתו נפטרה, הוא רק אמר לפראמדיק איפה היא שוכבת, וחזר ללמוד תורה. ריקוד משותף של מאות חיילים מכל שבטי ישראל בליל שבת. קידוש ל-1,500 לוחמים שעונים אמן שהרעיד את השמיים. מ"פ שנפצע ובפינוי שלו הוא צועק שנספור את הלוחמים שלו, הילדים שלו, שלא שכחנו אף אחד מהם בטעות.

אני יכול להוסיף פה עוד מאות דוגמאות של העוצמה שזרמה מהחיילים, מהמפקדים ומהעם הנפלא שלנו שפגשתי בחודש האחרון. בואו נצא כולנו מההרגשה הלא נכונה בעליל שהפסדנו והחמאס ניצח. בואו כולנו נעשה את השינוי ביחד, בשיחות עם משפחותינו ובשיחות בעבודה. נכניס לתודעתנו שככה נראה ניצחון

(תודה לרס"ן מיל´ יצחק קרליבך)

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים