לדעתי אם מבקשים יפה הוא אמור לעזור

יכול להיות שלא מפריע לו בלגן

אבל אם כן מפריע לו זה עוד סיבה לעזור

לפעמים יש גברים שלא מבינים מה בדיוק רוצים מהם כי לא היו רגילים לעזור בבית אז צריך לפרט יותר כמו - תשטוף בבקשה את הצלחות האלו עם ספוג הזה ושים אותם שם 

כשאני בחופש מהלימודים (כמו עכשיו) אני עושה כמעט הכל. לא הוגן בעיני שהוא גם הולך לעבודה וגם יעשה את עבודות הבית, בעוד שאני בחופש.

אבל בעלי חוזר הביתה רק ב7, ולא ב4.

אם כי עכשיו אני אחרי לידה, ב"ה, אז הוא די עושה הכל...

ואם "תדרשי" כך, או תגשי בגישה כזו בתוך עצמך, את הורסת לעצמך...

[ניסוח השאלה בכותרת לא נכון ולא הוגן..]

אדם בא מהעבודה, רשאי למצוא אשה שמחכה לו, רשאי לנוח, לשמוח בביתו.

אח"כ - יש מקום לבדוק פרטים.  האם את כל היום עסוקה עם הילדים, או שבכלל בבוקר הם בפעוטון וכד'?

האם יש לך אפשרות לנוח מקודם, או לא.

אם באמת את כל הבוקר מטופלת ילדים ואין לך כח. אז שניכם במצב די דומה, הוא עבד בחוץ, את עבדת בבית.

אז מאיפה המחשבה שאת "תדרשי" ממנו?... אפשר לדבר בנעימות, להחליט שהוא נח כשחוזר, ואח"כ מתעסק עם הילדים שאת תוכלי לנוח.

ולראות מה יכולים לעזור זה לזה, באלו מטלות.  

אבל בוודאי לא לדרוש מהאיש - שעושה את תפקידו כאיש שמפרנס - להיות אח"כ גם "בעלת-בית".

לראות במה אפשר להקל ולסייע. הכל ברוח טובה (אגב, לא כל גבר בנוי לעבודות שאצל נשים הן טריוויאליות, כמו גם ההיפך. אין טעם להתעלם בכח מההבדלים. צריך לראות מי האיש ומי האשה. את זה רק אתם יודעים).

כבר כתבו פה,

שעם כל הכבוד לכך שסיימת כיתה ז',

ראוי לשמור את ייעוצך בפורום הורות לשלב קצת יותר מאוחר בחיים....

אפילו שחופש ויש הרבה זמן.

וגם כשעולה לך עיקרון נכון - שאף אחד מבני הזוג לא צריך להיות "סמרטוט"..

בס"ד

לקבל את הבעל בסבר פנים יפות,

להעריך את מה שהוא עושה מחוץ לבית,

לפקוח את העיניים ולהסתכל על כל דבר טוב שהוא עושה, ולבטא את ההערכה כלפיו 
ועל מעשיו, יכולים להעלות את המוטיבציה שלו לעזור לך.

בקשה מקרב לב- כשאת מצפה לשובו לבית, אל תתמקדי בצורך האמיתי שלך ובזכויותייך הצודקות בעזרתו,

אלא תשקיעי כמה דקות להתבונן בכמה שהוא אדם ובעל טוב,

ותאזרי את הכוחות לקבל את פניו בשמחה, תוך רגישות לצרכיו באותם רגעים.

אחרי שהדקות הקריטיות  חולפות, הוא יהיה הרבה יותר פתוח לבקשותייך,

ובע"ה יקל עליו לעשות אותן באופן שתהני מיכך.

(בניגוד למציאות  שעלולה להיות שהבעל עושה בבית, אך משדר כמה האישה לא בסדר בכך שנאלץ לעשות זאת.)

בהצלחה!!

בס"ד

מה שאתם כותבים נכון ויפה

וזה עובד לתקופה קצרה

ועדין מי סוחב את כל עול הבית ?????

האישה

הילדים הכלים הכביסות  לבדר אותם לקלח וכ"ו

והבעל חוזר הוא צריך לנוח לך אין זכות כזו.

ולא נשכח שעכשיו הוא רעב תחממי לו תמזגי לו

ובאמת למה את לא עושה את כל זה עם חיוך הוא עובד בחוץ( שר החוץ)

את כל היום בבית איך את מבקשת לנוח באמת מה עשית כל היום ?????

(את שרת הפנים )

ולא לשכוח בין לבין תתפללי את כל הזמן בבית איך זה שאין לך זמן להתפלל - תתפללי 3 תפילות

באו נהיה קצת מציאותיים

לא יזיק לבעלינו היקרים טיפה להציץ לצד השני ולא רק "לדרוש"

( להם יש זכות את תבקשי )

בס"ד

א. תמיד עונים למי ששואל את השאלה, איך הוא לעזור לעצמו, ולא איך הצד השני מחוייב לעזור לו...

ב- מי אמר שאין לה זכות לנוח? העיצה היא לתזמן ולבקש את זה רבע שעה אחרי שהיא קיבלה את בעלה כראוי, 
ולא להתנפל עליו בדרישות כשהוא רק חוזר לבית. ( לא שהפותחת עשתה זאת, רק לצורך הבהרת העניין) 

נקודת המפגש היא חשובה לא רק עם הבעל, אלא גם ילד שנכנס לבית, לפנות לו 2 דקות ולקבל אותו בשמחה, וכל אחד שנפגשים אתו כדאי שניתן לו את ההרגשה שציפנו לו עצמו, ולא רק לכך שייתן לנו את מה שאנו זקוקים לו.

ג- אם תשימי לב לא דיברתי על תחממי, תמזגי וכ', (למרות שזה ממש לא היה מזיק) אלא ליחס.

למחשבה על הבעל שאת אוהבת. כשאנו זוכרות שמי שעומד להיכנס בדלת זה לא האינסטלטור,(סתם לצורך העניין)

אלא הבעל שאת כל כך אוהבת, אז רגע המפגש נעים יותר.

כמה דקות של שמחה מעצם זה שהאיש שלך חזר הביתה, ואח"כ אפשר לחזור למטלות, לבקשות וכ'...

לעניות דעתי כשאנו עסוקות בכל מיני תפקידים טכניים של הבעל, (תחליף נורה, תקנה, תזרוק זבל וכ')

ומצפות לשובו הביתה בגלל צרכים אלו, בלי שום מקום שמצפה לראות את הבעל- זה הפסד שלנו.

תיהני מעצם היותו בעלך, אח"כ תבקשי הכל.

תקראי שוב את מה שכתבת עדין היא צריכה לבקש

את מה שהוא לוקח .

והכוונה היא כמובן אחרי שקיבלת אותו עשית לו הכנת לו מזגת לו הכול .....

הוא עייף הוא בא מבחוץ

את היית בבית { מבינה את הכוונה ?}

עדין תבקשי משהו שהוא מודיע לך שהוא עייף ??

לנו יש כוח   אץ פעם לא עייפות לא קשה לנו וכ"ו

בס"ד

בתור אשת חיל את כנראה הבנת שלקבל אותו זה כולל כל מה שתיארת.

אני הסכמתי אימתך שזה היה יכול להיות טוב, אך לא לכך התכוונתי.

מה שאני כתבתי זה עבודה מחשבתית על הרגש.

רבע שעה לפני שהוא מגיע, להיזכר כמה שאת אוהבת אותו,

ולקבל אותו בחיוך. בשמחה.

להתעניין.

לא דיברתי על להגיש למזוג וכ'.

לא תמיד את יכולה באותו רגע.

מה שנסתי לעורר זה את המקום של המחשבה שיוצרת את הרגש בסיפור,

ולא תכלס מה עלייך לעשות.

להיות קשובה לצרכים שלו לא תמיד אומר למלא אותם,

לאחר קבלה בחיוך ובאהבה, והתעניינות בשלומו ניתן גם לומר :"יש סיר על הגז, רוצה למזוג לעצמך?"

או אפילו

"לא הספקתי להכין ארוחת צהריים, רוצה להכין לשנינו חביתה?"

אישית אני כן מאמינה שבמידת האפשר כדאי לעשות זאת עבור הבעל, כי כשזה  נעשה מאהבה זה

תורם לתחושה הנעימה בניהם, 

אבל מה שכתבתי היה על המקום בנפש שאיתו מקבלים את הבעל, ולא את שורת המעשים הנגזרת מיכך -

שזה כל אחת וכוחותיה, בהתאם לעומס שעבר עליה באותו יום

בס"ד

לגבי האם עדיין תבקשי כשהוא מודיע שהוא עייף,
זה כבר עניין של תקשורת.

האם מה שאת רוצה לבקש באמת דורש כזה מאמץ?

האם הוא עייף רק פיזית?

לנו כנשים הרבה פעמים קשה להבין שכל מה שהבעל זריך זה את המעבר בין העבודה לבית.

לא לשדר לו ציפיות.

טוב הכנתי, מזגתי, ואני עם הסטופר לראות מתי זה מתחיל להיות משתלם...

לכן כתבתי שזה ברגש.

לתת לו מקום של מנוחה.
כמה דקות שאת לא מצפה ממנו. ואח"כ כן לבקש וכ'.

וצרם לי המשפט :"את צריכה לבקש את מה שהוא לוקח"

כשאת מרגישה שאת לא נותנת ממקום האהבה שבך,

אלא משהו נלקח ממך זה באמת קשה.

אולי צריך לנסות לבדוק למה את מרגישה כך.

 אולי משהו בהתנהלות שלו כלפייך, משדר שאת חייבת וכ'...

וכמובן שצריך לחשוב על הדברים איך באמת כדאי לטפל בזה.

ושני הדברים שווים התבוננות. 1 למה את מרגישה כך, 2 איך ניתן לשפר את זה, ולא רק בגישה שלך,

אלא גם איך נכון לדבר עם בעלך, על מנת שלא תרגישי ככה.

בכל אופן בהצלחה.

אני נותנת ממקום האהבה שבי הכול

והוא מנצל זאת עד הסוף

לצערי אף דיבור לא עוזר ולכן ממשיכים לשתוק

הרי יש דברים חשובים יותר

איך אומרים בכל מיני "עדות"  ננוח בעולם הבא

בס"ד

את מאמינה שהוא לא ירצה לעזור לך?

הוא לא מסוגל? אם כך יש את הפתרון של ממיק.

האם הוא לא מבין את הקושי?

אולי- ואני אומרת בזהירות- אולי, צריך לעבוד קודם על האמונות שלך לגביו,

ועל התקשורת בניכם.

את נותנת מכל הלב, וזה מאד חשבו!

האם את יודעת לקבל? האם את מאמינה שבעלך אוהב אותך, 

שבדיוק כמו שחשוב לך להעניק לו- גם לו יש את זה כלפייך?

אלו שאלות פנימיות שעלייך להפנות כלפי עצמך, לאו דווקא לענות בפורום.

לעתים אנו באמונות שגויות שלנו חוסמות את הבעל מלעזור,

או מלבקש באופן שהוא יבין.

 אולי כדאי לפקוח עיניים ולראות, כמה בעלך כן מנסה בדרכיו שלו לשמח אותך.

לעתים אין לנו מושג על פעולות שנעשות למעננו. 

ללמוד לפתח אמון באהבתו וברצונו הכנה שיהיה לך טוב.

אחרי שיש את האמון הזה, ניתן להתחיל לחשוב איך ומה לבקש.

בהצלחה רבה רבה!!!

נראה שיש לך ניסיון...

הייתי כן אומרת שלא יזיק לקבל את הבעל עם כוס קפה, אבל להכין שתיים- כן, באמצע הבלגן והמהומה לתת לכל ילד שרוצה לצרוח- שיצרח (טוב, לא ממש, להרגיע את התינוקות, אבל לא להתייחס לבלגן) ולהתיישב עכשיו עם בעלי שחזר מהעבודה לכוס קפה, שתינו יחד. לשמוע ממנו מה עבר עליו במשך היום, לספר לו על קשיי ההשרדות שלי בחופש עם הילדים ומריבותיהם על ראשי.

נקודת הפתיחה כך הרבה יותר טובה.

וכיפית.

אני לא מוותרת על הרגעים האלו (רק בצומות)

לשבת בשקט ולדבר??

וכי את האשה שלהם?

טפלי בזוגיות שלך, במשפחה שלך ובבית שבניתם יחד,

ללא שום השוואה למשפחות אחרות ולסוגי התנהלויות אחרות.

אני מציע בלהתחיל מביעור המושגים "זכות" ו"לדרוש" לאלתר

בהצלחה

בעל עוזר?

לדרוש?

בני זוג הם שותפים בהכל

בין השאר בסידור הבית וכל המשתמע על כך.

בעל לא עוזר!! בעל הוא שותף מלא לניהול תקין ושותף של הבית!!

אם זה לא כך המצב לא תקין

ודרוש תיקון!

על הראשונה, חובות-זכויות: ענה בנדא מצוי!!

על השניה, דרך מעשית: ענו דן ונקודה.

העיקר האופן בו את משדרת את זה יש הבדל בין

"תקשיב טוב אני עיפה בדיוק כמוך ולכן תעשה כך וכך..."

לבין

"יקירי/ממי/נשמה שלי (כל אחד לפי מנהגו ומוצאו) אני עייפה אכין לך קפה תנוח מעט ואשמח כי תעזור לי ב...."

האמיני לי ברגע שגבר מזהה שאשתו צריכה אותו ולא נוחתת עליו עם רשימת מטלות זה אחרת 

בעלך גר איתך בבית?

אם כן, ברור שאחזקת הבית היא גם באחריותו.

את לא צריכה לדרוש דברים שהם מובנים מאליהם.

שבו יחד וחשבוו כיצד אתם מחלקים בינכם את עבודות הבית על מנת שיתאימו לשניכם.

.

יש בתים שאין מציאות כזו, ובזמן שהאישה מקפלת כביסה הבעל יושב וקורא עיתון על הספה.

כשהאישה מקרצפת את המטבח לפני לכתה לישון - הבעל כבר בחלום השלישי,

וכשמסתיימת הארוחה היא זו שמפנה מהשולחן, שוטפת, ושמה במקום.

יש בתים שכשהבעל נדרש לשמור על הילדים חצי שעה הוא מאבד את הסבלנות והשפיות

(שלא לדבר על שעתיים)

יש בעלים שלא יטגנו חביתה, ולא יחתכו סלט, ואפילו את הסנדוויץ שלהם הם לא מכינים לבד

כשהאישה יולדת הם חסרי אונים עד שמגיעה איזו סבתא או לפחות שכנה לארגן את הבית ולקחת את הילדים לפארק.

אני מדברת מהמציאות סביבי - חברות, מכרות, קרובות משפחה.

יש בתים כאלה.

אני חושבת שבמצבים כאלה הרבה יותר יעיל לשלם לעוזרת פעם בשבוע

לבייביסיטר חמודה שתאפשר לאמא לנוח אחה"צ

ואפילו לבחורה שתעזור לגהץ, לשטוף כלים, לקפל כביסות וכאלה

נערה הייתי וגם זקנתי (אני נשואה 26 שנים) ובימינו בעלים כאלה?  

אפילו הסבים שלי שלא ידעו לעשות כלום, עזרו כפי יכולתם.

חייבים לשבת ולחלק את עבודות הבית, עפ"י הזמינות והכישורים של כל אחד. בעלי, למשל מבשל יותר טוב ממני ובאמת שבת- חלק גדול מהבישולים עליו. אני עושה הרבה דברים אחרים כי אני יותר בבית

מה שתארת היא חוצפה ופרזיטיות. ההיפך הגמור מואהבת לרעך כמוך ,  וראוי שיעשו תשובה בהקדם

בס"ד

אם המציאות היא שהבעל באמת לא מסוגל להושיט יד,

(או מחליט להיות לא מסוגל, לא משנה)

אבל מוכן לשלם כסף על עזרה לאשתו, למה לא? 

נכון אם הוא יוצא לעבוד אז עיקר תפעול הבית עומד עליה

אבל בסופו של דבר הבית הוא של שניהם והוא דורש הרבה הרבה כוח

לילדים, להכנת אוכל, לנקיונות וכו'...

וצריך לזה המון כוחות נפש ...

אני אישית מכירה אישה שהתגרשה ואחת מהבעיות העקריות שגרמו לפירוק הבית היה חוסר שיתוף בבית במשפחה

בעלה היה איש אמיד וכל יום הביא לה עוזר והיה לה קשה היא היתה מסביר לו לא רוצה תכשיטים ולא עוזרת

רוצה שותף לחיים למה שקורה בבית המשותף שלנו שגם לו אכפת אפילו פעם בשבוע מהכלים שבכיור ומכביסות משטיפה רגע לפני שבת וכו'...

בצבא חיילים כן מנקים את חדרם

בעמם כבר בגן טרום חובה הם עוזרים לגננת לסדר

ואם הם היו גרים עם שותפים אז מן הסתם טיפלו בעצמם? היום כמעט אף אחד לא גר עם ההורים עד חתונה

היא אישה וצריכה לעשות את העבודה.

אני לא מרחם עליה שהיא מטפלת בילדים.

ודרך אגב,

למה כולם אומרים שבעל צראיך להיות נחמד לאישתו?

ותתפלא למה היא לא מעוניינת

מעניין מאוד למה ?.?

אם היא תירצה היא תבוא אלי על-4.

התץחלתי להתעצבןן ולהשמיץ אותה.

במחשבה ששנייה היא אחלה בנאדם.

היא מיוחדת.

ואני פשוט בעל רע.

תבינו אותי.

בבקשה!

מרחמת על אישתך.

אתה נוטש אותה ככה,

כמה ילדים יש לך?

תתביייש לך.

הסברתי לכםן שקשהנ לי בחיים ואני אדם רע.

מה אישתך עשתה?

כלום!

היא רק אישה טובה ובתור בעל רע, תנשום עמוק ותחשוב פעם לפני שאתה עושה דבר כזה או אחר.

זה מה שהייתי עושה

גם בזה צריך שותפות?

בית דורש שיתוף!!!!

בית זה קשר

בית זה אכפתיות

תוותר על שיתוף ברמה זו אחרת בתפעול הבית

הפסדת בית הפסדת חלק ניכר בעיצוב ובשמחת משפחתך

וחברה באמת תאמינו שיש הבדל בין בן אדם שעובד 10 שעות ובא וישן ויש לו אוכל

מאשר אישה שכל היום בבית

והיא צרכיה לתת תשומת לב לילדים

צריכה לנקות

לבשל

לכבס

להתעורר בלילה לתינוק

וכו'...

זה נון סטופ

וזה דורש כל כך הרבה כוחות נפש

לא שייך לא לקחת חלק בזה - זה גם הבית והמשפחה שלך!!!

ועבודה זה משהוא אחר לגמרי!!!!!!!!!!!!!!!!

אי אפשר לחלק את עבודות הבית חצי חצי כאשר רק הבעל יוצא לעבוד.

צריך לכבד את זה שיש שונות בין בני אדם.

אני אישית בעל שותף מאוד, אבל אי אפשר להתעלם מזה שיש אנשים מהסוג שתואר אצל "מימיק". הם לא בהכרח פרזיטים או שייכים סעודיים. זה טיפוסים כאלה.

אשה צריכה להעריך את הטוב שבבעלה ולא להתעצבן על מה שאיננו. לצפות ממנו מה שמתאים לו, ולוותר על מה שאין הוא מסוגל פיזית או נפשית או "הרגלית" לעשות.

ובאותה מידה הבעל ביחס לאשתו.

יש דברים שאשתי לא עושה. אף שלפעמים צר לי על זה, התרגלתי, הבנתי שכך דרכה, ואני מכבד את זה ועושה בעצמי או מסתדר בלי.

זה בעיני נורמליות של זוגיות.

ולפעמים אולי אפשר ללמוד אבל מחיר הלמידה הוא כל כך גבוה שזה לא באמת משתלם.

גם מי שסובל מאי-הלמידה של בן הזוג יכול ללמוד. הוא יכול ללמוד איך לקבל את בן זוגו כפי שהוא. זה לימוד חשוב לא פחות!

לק"י

וכל אחד תורם את חלקו ואת יכולותיו בשמחה

ולכן קשה פתאום לשנות ולעמוד על ענין השיתוף וחשיבותו

מה שכן שזה ברור שזה גם מנטליות לפעמים וגם השתיכות חשבתית לדור מסוים

אבל,

אז אולי באמת עדיף יותר לוותר ולשמור על ה"סטטוס קוו" הקיים,

כדי לשמור על השלום בית!

אבל בכל אופן אני חושבת שמלכתחילה זה לא בריא ולא היה אמור להיות כך!!!

וכבר מזמן אני לא מבינה מה בין מצוות בין אדם לחברו

בין שנים שהם בני אותו מין

ובין זכר ונקבה - במערכת נישואים

למה פתאום פה(במערכת נישואים) לא תמיד מבינים שעדין יש חיוב

של "ואהבת לרעך כמוך", עבודת המידות , וקל וחומר מצוות בין אדם לחברו לפרטיהם!

יש בעלים כאלה, שהם עצבניים ומרביצים ומעליבים ותוקפים.

עדיף שאשה תשתוק ותשמור על שלום בית ותהיה ילדה טובה.

הרי גברים זה עם שלא מסוגל להשתנות, לעבוד על המידות, להשתדל, לקבל ביקורת בונה, להתנצל, להשתפר.

רק נשים יודעות את זה..

(ואני צינית למי שלא הבין..)

לאשתי היקרה!

הטובה בנשים!

מזל-טוב ליום הולדתך!

את מדהימה!

אין כמוך!

אוהב אותך עד אין קץ ומאחל מזל-טוב עד 120 שנה בעזרת ה'!

בעלך האוהב מאוד♥

ואם שאלתם, אז כן! אני עוזר לאשתי בבית. יש לנו עבודה קבועה: היא מכינה ארוחות ערב ושוטפת ריצפה וכלם וכל העיניינים נשים יודעות! ואנני משכיב את הילדים לישון. וכל עבודות החינוך!

להיות עם הילדים כל היום בבית זו עבודה מאוד קשה!

ברב הפעמים זו עבודה יותר קשה מכל עבודה אחרת.

צריך להשתדל להיות סבלניים גם כשאין כח.

לחייך, לפייס לשחק איתם וכו'....

בכל אופן, לא שווה לדרוש שום דבר... עדיף לבקש....

אם את מספיקה לעשות בבוקר יחד עם הילדים חלק מארגוני הבית, זה מעולה.

ואת השאר תעשו ביחד בערב.

לא ברורה לי מציאות שבעל יישב בזמן שאשתו שוטפת כלים, תולה כביסה מגהצת וכו'....

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות