בס"ד

1. שבוע הבא - לא. השבוע - כן.

2. ירושלים (וגם פדואל זה נחמד)

3. נפרד.

4. לנפרד

5. אפשרי בהחלט.

6 כמו לפני שנה בדיוק (פחות ארבעה ימים )

בס"ד

ולא זכור לי פדואל, אלא בעיקר לכיוון השני.

אבל יכול להיות שאני לא זוכר טוב

(מה גם שיש לא מעט טרמפים)

בס"ד

אלא לצומת שממנה אנחנו מגיעים לכיוון.

1. תלוי באיזה יום. ובאיזה שעה. ובכובן במיקום

2. אף אחד מהמקומות. ת"א צפונה עדיף!

3. לא משנה לי, יש יתרון במעורב שעוגת גבינה תוכל לבוא גם

4. אין לי בעיה להגיע לשני המפגשים

5. מה הכוונה לשחזר?

6. משחקי חברה עדיף על דיבור של אדם יחידי!!

אך אוכל להגיע רק אם יהיה עד ראשון הבא כולל

עדיפות לירושלים

עדיפות לנפרד

עדיפות לקודם הבנים

שיהיה דמות אבל מענינת! (ע"ע יאיר אנסבכר)

עם זמן קצוב! (ע"ע מפגש קודם)

ואחרי זה משו שיהיה נעים ונוח לכולם

ושלא יגרום לבנות להתפדח כל כך...

אתה עיקבי בהערתך הלזו.

אגב, לא בא.

התוצאות של הסקר עד עכשיו די דלות - רק חמישה פחות או יותר הביעו הסכמה כזאת או אחרת למפגש מעורב (מפגש נפרד יש פורומים סגורים לארגן), וזה ממש לא מספיק רציני כדי להתחיל לחשוב על משהו...

וגם, מתוכם לפחות לאחד לא נוח מפגש במקומות שהוצעו.

לאור הנ"ל, נראה לי הכי פשוט שמישהו בעל יכולת, זמן ויוזמה ורצון מספיק גדול - פשוט יארגן משהו, ויודיע מספיק זמן מראש לאנשים ויבקש לאשר הגעה, ואז, אם עד שבוע לפני המפגש עצמו יאשרו מספיק אנשים הגעה, זה יתקיים, ואם לא - יבטלו את המפגש... (ו"מספיק אנשים" זה תלוי בהחלטה של המארגן כמובן, במגוון הסיבות האפשריות)

אבל עוד לא קבענו מועד, קודם נראה איזה תוכנית יותר באה בחשבון ואז אני מקווה שנקבע כבר תאריך לפי זה גם בע"ה

בינתיים נראה שאין כ"כ היענות..

אנשים איכותיים,נאז אפשר לא נפרד..

וניצן, איפה את??

וסחטיין על הרצון והיוזמות

אבל אל תקחו אותי בחשבון, נכנסים לתקופת עבודה 

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל