נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

הפקודה היא שצריך למנוע חטיפה גם אם זה מסכן את החטוף, אין שום אישור לעשות דברים מתוך מטרה להרוג אותו.

לא שאני מסכים עם זה, אני מתחבר יותר למג"ד שאמר שאם מתקרבים לתפוס אתכם יש לכם רימונים באפוד ואתם יודעים מה לעשות. (ציטוט מהזיכרון וגיגול מהיר לא מצא לי את המקור.)

יש לצערנו רבים, גם בצבא, המפרשים אותו כך (ולכן הוספתי 'בפרשנותו המעוותת).

 אם אדם רוצה להתאבד - זכותו. אבל אין היתר לרצוח אפילו אדם אחד, בכדי לא לשחרר מחבלים. אפשר גם לא לרצוח חיילים וגם לא לשחרר מרצחים. לא מונעים פשע אחד על ידי פשע אחר.

וגם אם בטוח ישחררו מחבלים ומיליון יהודים ימותו - זה לעולם לא יתיר רצח ולו של אדם אחד.

אף אחד לא מכריח את הממשלה לשחרר רוצחים, והיא לא יכולה לרצוח אנשים רק כי החליטה לרצוח אחרים במצבים מסוימים (שחרור מחבלים מוביל לרצח כמעט תמיד). אני מציע לא לרצוח חיילים, ולא לשחרר מרצחים.

וגם אם בטוח ישחררו מחבלים ומיליון יהודים ימותו - זה לעולם לא יתיר רצח ולו של אדם אחד.

אבל השאלה היא הלכתית על מה שבפועל קורה גם אם זה מצער מאד

זה כמו שיבוא מישהו ויחליט שאם הוא רואה אדם בחולצה צהובה, הוא רוצח מאה אנשים, אלא אם הוא רוצח את הלובש צהוב בעצמו, שרציחתו מבטלת את הרצח ההמוני. האם יש לו היתר לרצוח אחד, כי קבע לעצמו כלל שבכך הוא לא ירצח מאה?

זה שהמדינה דפוקה והעם דפוק לא מתיר למדינה לרצוח אנשים רק בגלל דפיקותה שלה.

הבעיה שזה לא בידיים שלנו... וצריך לחשוב מה מותר במצב הנתון וכאן השאלה

והעם שלי לא דפוק, לא יודעת מה עם שלך...

כידוע על שפיכות דמים יהרג ואל יעבור

ומדובר בדיוק על המקרה הזה

אני התחבטתי במקרה של חילול שבת בשביל כזה דבר

(מעשה שהיה)

יש ערבי שיש לו שדה מעבר לגדר ההפרדה

יש לו אישור לבוא לעבוד בשדה, וכל יום החיילים פותחים לו את השער ובודקים לו תעודות

מה עושים בשבת?

מותר לחלל שבת בשביל לפתוח לו את השער (החשמלי)?

לכאורה מה פתאום? מה הצורך המבצעי בזה? שלא יעבוד בשבת!

הבעיה היא שאם הוא לא יוכל להיכנס לשדה שלו בשבת, הוא יעתור לבג"ץ, ובג"ץ יאמר שזה לא "מידתי" ויחיב את צה"ל להרחיק את הגדר הפרדה מעבר לשדה שלו = סיכון יותר גדול ליהודים

אפשר להחשיב את זה לפיקוח נפש, או שזה עקיף מדי, ושבג"ץ יפסיקו עם השטויות שלהם?

למדינה יש פריבילגיות

אתה באמת רוצה מדינה שרוצחת את אזרחיה בשם כל מיני 'ערכים' מפוקפקים?

מה זה קשור אתה שואל? זה לא..

אם היטלר וסטלין היו כאן אתה מזמן היית מריח את הדשא מלמטה.

תחסוך אנלוגיות מטומטמות ולא קשורות, זה לא מוסיף לך כבוד וגם ככה היחס אליך כאן לא בשמיים.

ומסוכן באותה מידה. נראה שקראת את מצע המפלגה הנאצית הנתעב והפנמת היטב, שכן מדבריך השתקף הרעיון הבא:

"המפלגה...חדורה ההכרה, שלא תעלה ארוכה לעמנו אלא מבפנים על יסוד: טובת הכלל קודמת לטובת הפרט".

עכשיו אני אשנה את עולם הערכים שלי כי איזה דביל ברשת אמר לי היטלר גם חשב ככה!!

תתבגר.

אגב, אתה ממש נראה חסיד נלהב שלו, בחיים לא פגשתי אדם שמצטט ככה אותו בכזאת אדיקות

תזכיר לי בהזדמנות לערוך לך מבחן סיכה על מיין קאמפף.

http://n2.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t636438#7113596

בס"ד

על עליבות הנפש של הפוליטיקאים.

ובמעבר חד- מישהו יכול לומר לי מי היה חניבעל המקורי,

ומה הקשר בינו לבין הנוהל הזה?

לא יודע מה הקשר.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%A0%D7%99%D7%91%D7%A2%D7%9C

בס"ד

אם יש סבירות גבוהה שהחייל החטוף ייפגע...

ויש גם התייחסות הלכתית.

אז למה מדברים על להרוג את החטוף, ובלבד שלא ייחטף חי?

או שלא הכל כתוב שם?

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%95%D7%94%D7%9C_%D7%97%D7%A0%D7%99%D7%91%D7%A2%D7%9C

(אגב הקשר לחניבעל כמו שכתוב שם זה שהוא הרעיל את עצמו בכדי לא ליפול בידי האויב)

אם זה הנוהל מה ההתנגדות?

מספר רבנים פרסמו מאמרים ובהם התייחסות לנוהל על פי ההלכה. הרב אלעזר גולדשטיין ממכון "משפטי ארץ" שלל פעילות שמטרתה פגיעה בחייל החטוף, אך התיר פעילות שמטרתה שחרור החטוף או פגיעה בחוטפים, גם אם יש בה סיכון לחיי החייל החטוף.

חניבעל זה לא הנוהל של לירות לעבר החוטפים אלא שם הקוד של חטיפת חייל (כמו נוהל פרש טורקי או כל נוהל אחר, לצבא יש נטייה לתת שם קוד למצבים) במקרה של חטיפת חייל הנוהל הוא ירי.

http://www.nrg.co.il/online/11/ART2/607/023.html?hp=11&cat=1102&loc=4

תיקון - כעת אחרי שמחקו כמה הודעות נאצה עלי ועל הרועה, אז זה פחות מ40 תגובות...

המחיקה זאת יוזמה שלך?

אני דווקא הייתי מסוקרן לראות אם יש הסבר הגיוני למה שהלך פה.. נו טוף לא תמיד מקבלים מה שרוצים.

|הרועה ממשיך לבזבז זמן בהתחמקות מהמטלות שלו|

אני כבר לא טורח לבזבז עצבים על יונתן. תגובות שהוא כותב נגדי אני אתעלם. תגובות נאצה בכללי ותגובות לא ראויות אחרות שהוא כותב - אני אפנה למנהלים לגביהן. אבל מה שהוא כותב רק עלי, שיהיה. כבר לא מזיז לי וזה רק מגחיך את עצמו...

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל