כל סיפור בדף היומי באותה תקופה היה משהו כמו "......שמעון מת.....".

אבל מהם קו בודד, קו כפול... ובעיקר מה קרה לפני מה.

להמציא מערכת סימנים ליבמות זה אתגר מסובך ונודע.

ספר "תלמי שי" עמד בזה בכבוד, אבל צריך להתרגל לסימונים שלו.

ספר תלמי שי - תרשימים למסכת יבמות, מאת יצחק שוה.

(נראה לי שיש קשר לישיבת מעלה אדומים)

בהיר ונהיר.

מלמעלה למטה

לוי

יהודה

אשה אחת

שמעון

ראובן

יעקב

בת

בת

יחצאל

נערה

כלב 

חלאה

בת

בת

די קל לזהות את זה

אז יש לי כתב של גברים, מטבע הדברים...

להגיד שהגענו כיתה ד' זאת מחמאה

#דיסגרףגאה

לפחות זה גרם לי להיות ממש ממש ממש טוב בלסכם טקסט למינימום הנדרש.

התכוונתי, הגם אתה מהמשמיצים

("להגיד שהגענו לכיתה ד' זו מחמאה")

אבל זה יותר בהקשר של בגידה, לא?

למה >את< יוצאת כל כך להגנתינו?

לגבי הכתב שלי. הוא נראה בערך כמו מה שהעלית

לא בדיוק, אני זורם עם כל דבר שמונע ממני לעשות את מה שאני צריך לעשות.

גם אם זה אומר להשמיץ את עצמי.

היי זה בדיוק מה שאני עושה

אני צריך שינה

עכשיו

חוץ מזה, הכתב שלי באמת מזעזע, לא שזה מאוד מפריע לי.. אני מודע לעצמי ולצחוק על זה לא יעלה או יוריד משהו בי.

אלעזר, שני קווים זה נישואין, וקו אחד זה הורים-ילד

יעקב נשא שתי אחיות מאב (אני מבין שאחת אחרי מות השניה) והוליד בן מכל אחת, ושני בנים מאשה אחרת, שנישאו כל אחד לאחות מאם של אחת מנשות יעקב האחיות מאב.

מי מת עכשיו?

ולוי ויהודה רוצים ליבם

כל אחד יכול ליבם רק אחת ולא את השניה, כי היא דודה שלו

בטח התכוונת הפוך, שלוי ויהודה מתו.

כי שתי אחיות-נשי-יעקב-מאם הן בעצמן אחיות-מאב.

אבל זה היה ארוך מדי.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.