כן, ישמצב. אבל לא עד כדי כך!
אחותי הודיעה לי שהיא הולכת להתארס. אז חייכתי כזה, והיא שאלה: את מתרגשת?
כן. אני מתרגשת בטירוף. אבל רק אמרתי שזה יהיה נחמד וכיף ומזלטוב וזה- כי אני לא רוצה שיגידו עליי ההפך- שאני עושה עניין מכל דבר ומתרגשת, כי יכולים גם להגיד 'יואו הגזמת! שמח שמח אבל יש גבול...' או משו בסיגנון..
אז בת דודה שלי שמעה תתגובה ואמרה לאחותי: אל תקחי את זה אישי, היא תמיד ככה מייבשת..
תודה באמת?!
אז מסתבר (ככה אני משערת) שבשבת כשאחותי הייתה רק עם שני אחים שלי הקטנים ועם אחות אחרת וגיס, היא סיפרה להם
ואיך אני יודעת? כי גיסי בא אליי ביציאה: את מתרגשת שאחותך מתחתנת?
אז מה, אני יגיד לו כן? לא. לא באלי לצאת כזאתי מידיי לא יודעת מה.. אז אמרתי לו: מתרגשת? שמחה..
וגם אח שלי הקטן (כיתה ח, לא קטן..)
שואל: מה, את לא שמחה שאחותנו מתחתנת?!
אז סתם אמרתי לו שישתוק, מה הוא מתערב?! חופר! מה אתה רוצה ממני? מישו אמר שאני לא שמחה?!
אוףף.
וגם נגיד שואלים אותי איך היה בטיול/באולפנא וזה- אז אני אומרת 'כיף..'
מה רציתם שאני יגיד? שהיה מטורף?! לא! כי היה משעמם! אבל אני אומרת כיף כדי לא לבעס!
או להיפך- שהיה כיף בטירוף- אבל לא יודעת, לאבאמא אני לא אומרת 'כיף ברמות' וכדו... לא רגילה לדבר איתם בסלנג.. אז אני אומרת רק 'היה כיף' ואז המשפחה הופכת את האדישות לסמל המסחרי שלי.
די. נמאס לי. ואין עם מי לדבר. חולה על המשפחה שלי, אבל מתאים להורים שלי לצחוק אם אני יגיד להם שזה מפריע לי. הם יקבלו אולי, אבל יצחקו. חוצמיזה שאני לא אחת שידבר איתם על זה..
עכשיו עם דמעות בעיניים.
ותודה שיש כזה פורום חמודי שאפשר לכתוב בו אפילו רק בשביל לשחרר ולהוציא מהלב. תודה.
**הערה: שיניתי פרטים כי אני ממש ממש פוחדת שיעלו עליי
אז זה לא באמת חתונה, זה משו פחות משמח, אבל אני מתרגשת ומחכה לו ממש והם לא יודעים אפילו
עודדתן
)