אכן, יש רבנים שאומרים- ילד מביאים- בשביל הילד עצמו, וצריך לראות שיש את התנאים בעולם כדי שיהיה לילד טוב שהביאו אותו... 

אני שואלת את עצמי איזה גורמים את יכולה להכניס לחיים שלך כדי שיעזרו לך לשמור על חוסן נפשי, שייתנו לך את המקום של אמא שחסר לך בחיים שלך.... 

אבל כידוע, בד"כ אדם לא מוליד ילדים על דעת שיגדל אותם ב"חוסר שפיות"..  ומצבי נסינות מגיעים בחיים, ה' יעזור לכולם לעבור אותם בצורה נכונה.

ומוכרחים להגיד, שלפי כתיבתך - האמת שמזל שנולדת... מן הסתם גם אחייך. ב"ה. 

[וכמובן נכון, שאם למישהו יש קשיים, אז ראוי שיטפל בהם ולא יוציאם על אחרים. כל אחד צריך להשתדל בזה]

בהצלחה גם לך ולכולכם.

להגיע לגישה כזו בחיים בגיל צעיר - זה דבר גדול מאוד.

מאחלת לך (ולפותחת) רק טוב.

באופן כללי, יש לאדם בחירה. אז אפשר סתם לשאול למה ה' נתן לבני האדם בחירה.. אבל זו ממש מהמגמות היסודיות של הבריאה.

אפשר גם לשאול, אז למה שתהיה אופציה שאחרים יינזקו מבחירה לא טובה שלו.. גם על כך יש תשובות ארוכות. ככלל, הכל בחשבון. אנחנו לא יודעים את כל פרטי החשבונות, למה לפלוני קרה כך ולמישהו אחר אחרת.  מה שחשוב לדידנו הוא שני דברים אולי: האחד לדעת שאכן הכל בהשגחה ובסופו של דבר בחשבון אורך הכל לטובה. והדבר השני, הוא שה' נתן לנו בחירה ואחריות - ואנחנו צריכים לנצלם לטוב. להרבות טוב.

ולא נכון לומר שאם ה' לא שולח ילדים לאנשים טובים - אז הם לא רואיים להיות הורים. הרי אצל אימותינו כתוב על זה :הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים", כלומר, היה ערך גדול לכך שזה יופיע דרך תפילה גדולה. יכולים להיות הרבה חשבונות, איננו יודעים. גם בענין זה, אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו - ובוודאי לא לחשוב שאינם ראויים. ח"ו. 

שיהיה טוב לכולם.

[ואת יודעת מן הסתם, שלשאלת הידיעה והבחירה התייחסו כבר הרמבם והראב"ד ועוד.. ]

בהיות שאת כותבת שב"פורום בוגרות" יש הרבה שכותבות כך - צריך לומר את האמת שלא תמיד הילדים "צודקים"...

גילההתבגרות אינו פשוט, וכיום נמשך לפעמים מעבר לגיל ה"עשרה", ויש כאלו (לא מדבר עלייך) שרואים דברים מהצד שלהם, ואינם רואים עד כמה יש להם חלק לפחות במצב. ילדים יכולים לפעמים "להוציא הורים מדעתם", לפעמים סתם לצער, להתחצף - ולהתפלא איך ההורה מרשה לעצמו להגיב כאילו הוא בן אדם..

לעיתים, סתם ילד/ה יכול להבין את עצמו כשקשה לו או מדבר לא בדיוק כפי שרוצה, אבל לא מוכן בשום אופן "להכיל" שגם להורה זה יכול לקרות..

אז חשוב מאד שכל מי ש"מצטרף" לתלונות כאלו, יבדוק היטב את עצמו. אחרי הכל - יש מצוות כיבוד הורים, יש מצוות מורא אב ואם, יש השקעה אין-סופית של הורים בילדים, ומדרך הטבע יש גם סגנונות שונים בין הורים לילדים. יש מציאויות שילדים מוציאים את כל תסכוליהם האישיים על ההורים כאילו "הכל קרה בגללם".. ושוכחים שגם ההורים התמודד עם דברים בבחרותם ואח"כ ולא תמיד "האשימו" את הוריהם..

הקיצור, לבדוק כל דבר ביושר ואמיתיות. מה תלוי גם בנו, ומה לא. ומה אפשר לעשות - עד כמה שאפשר - כדי להיטיב הן את מצבנו הפנימי ללא תלות בהתנהלות אחרים, והן את היחס איתם..

זה אובחן?

זה מדויק?

או שסתם יש לה צורך לעבוד על המידות או שהילדים קצת "שיגעו" אותה עם ההתנהגות שלהם,

לפני שמגיעים למסקנות, צריך לבדוק עם אילו קשיים התמודד הבנ"א שעומד מולכם,

למשל, נושא לא קשור כ"כ אולי,

אבל אשה אחרי לידה לפעמים עלולה להיכנס לדיכאון, אבל אם תינתן לה התמיכה הנכונה והיחס הנכון זה יכול להימנע.

נכון שאנחנו לא מנהלים את העולם, והקב"ה מנהל את הכל,

יחד עם זאת, אנחנו צריכים לעשות השתדלות, לתת לבנ"א האהוב והקרוב לנו את הסביבה הנכונה,

כמובן, שאני לא מצפה ממך, בתור ילדה של אמא שלך לטפל בה.

בכל אופן, אני מאחלת לך בהצלחה, ואולי גם את צריכה למצוא את האנשים שיקשיבו לך ויתמכו בך כדי שתתמודדי נכון עם המצב!

בהצלחה בעז"ה

שמצטבר הרבה זמן. לא פשוט.

ה' יעזור לכולכם. בבריאות ובשמחה.

הרי אינני יודע על מה כותבות שם.

כתבתי כעיקרון, למי שזה מתאים.

גם ילדים לפעמים יכולים לנהוג ב"אלימות מילולית" אל הוריהם. חוצפה קשה למשל. זה לא פחות חמור בהכרח, ולא לכל הורה יש את היכולת לעמוד מול זה בשלוה ו"הבנה" שזה הגיל..

לדרוש שאם "הילדים חצופים" - כשמדובר ב"ילדים גדולים", בוגרים - כלומר, אלימים מילולית, אז שההורים "יתמודדו בדרך אחרת" כשהילדים עצמם אינם עושים זאת - לא מאה אחוז בטוח שזו דרישה לגיטימית כשהיא באה מצד "ילדים" כאלה (כמובן, תיאורטית למקרה שיש דבר כזה, ולא בג"יל הרך")..

ונכון שכל אחד צריך לטפל בעצמו במה שצריך. וכמובן, לא באנו חלילה "להצדיק" התנהלויות לא ראויות..

הדדית אסור להפוך יחס כזה ללגיטימי, משני הצדדים, גם בגלל ש"קשה" למישהו", אפילו שזה נותן מקום ללימוד זכות והבנה.  עפ"י רוב, הורים אכן מלמדים זכות כך..

ובוודאי שהורים צריכים להשתדל לגלות איפוק, ולזכור את ה"כח" שיש למילותיהם על ילדיהם; ובד"כ גם מגלים "הבנה" ל"שגעונות" גם של גדולים, כי יודעים שלומדים מנסיון החיים..

אבל, כשמדובר בחבר'ה שהם כבר בוגרים בעצמם - האחריות שלהם היא לא פחות. והחובה המוסרית וההלכתית שלהם היא יותר. היום נהיה לעיתים משהו משונה, שבמקום לדבר על כיבוד הורים, מדברים על איך הורים אמורים לסבול כל התנהלות חסרת מעצורים.. אז זה לא נכון. זה לא אנחנו. וזה מזמין התנהלויות כאלו.

וציינתי מפורש, שכאשר תביעה כזו באה - אם באה - מצד "ילדים" שאינם תובעים מעצמם אותה, לא בטוח בלגיטימיות שלה...

בהרבה מקרים של חולי נפש הרווחה לא בשטח.

יש רמות במחלות נפש. יש דברים מטופלים שהחולים בהם בהחלט יכולים וראויים להיות הורים.

ויש מצבים שהבן אדם כלפי חוץ מתמודד ורק המשפחה הקרובה יודעת כמה זה גרוע בבית פנימה.

בשני המקרים האלו הרווחה הרבה פעמים לא בעסק.

מהכרות אישית- משפחות במצב גרוע, ילדים שנפגעים אחד אחרי השני במשפחה ואין רווחה!

שוב, לא מביעה דעה בנוגע להשלכות שאמורות להיות לזה. רק עובדות.

כי הסוגיה עצמה מורכבת מאוד ויש המון מה לטעון ל2 הצדדים.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...