אכן, יש רבנים שאומרים- ילד מביאים- בשביל הילד עצמו, וצריך לראות שיש את התנאים בעולם כדי שיהיה לילד טוב שהביאו אותו... 

אני שואלת את עצמי איזה גורמים את יכולה להכניס לחיים שלך כדי שיעזרו לך לשמור על חוסן נפשי, שייתנו לך את המקום של אמא שחסר לך בחיים שלך.... 

אבל כידוע, בד"כ אדם לא מוליד ילדים על דעת שיגדל אותם ב"חוסר שפיות"..  ומצבי נסינות מגיעים בחיים, ה' יעזור לכולם לעבור אותם בצורה נכונה.

ומוכרחים להגיד, שלפי כתיבתך - האמת שמזל שנולדת... מן הסתם גם אחייך. ב"ה. 

[וכמובן נכון, שאם למישהו יש קשיים, אז ראוי שיטפל בהם ולא יוציאם על אחרים. כל אחד צריך להשתדל בזה]

בהצלחה גם לך ולכולכם.

להגיע לגישה כזו בחיים בגיל צעיר - זה דבר גדול מאוד.

מאחלת לך (ולפותחת) רק טוב.

באופן כללי, יש לאדם בחירה. אז אפשר סתם לשאול למה ה' נתן לבני האדם בחירה.. אבל זו ממש מהמגמות היסודיות של הבריאה.

אפשר גם לשאול, אז למה שתהיה אופציה שאחרים יינזקו מבחירה לא טובה שלו.. גם על כך יש תשובות ארוכות. ככלל, הכל בחשבון. אנחנו לא יודעים את כל פרטי החשבונות, למה לפלוני קרה כך ולמישהו אחר אחרת.  מה שחשוב לדידנו הוא שני דברים אולי: האחד לדעת שאכן הכל בהשגחה ובסופו של דבר בחשבון אורך הכל לטובה. והדבר השני, הוא שה' נתן לנו בחירה ואחריות - ואנחנו צריכים לנצלם לטוב. להרבות טוב.

ולא נכון לומר שאם ה' לא שולח ילדים לאנשים טובים - אז הם לא רואיים להיות הורים. הרי אצל אימותינו כתוב על זה :הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים", כלומר, היה ערך גדול לכך שזה יופיע דרך תפילה גדולה. יכולים להיות הרבה חשבונות, איננו יודעים. גם בענין זה, אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו - ובוודאי לא לחשוב שאינם ראויים. ח"ו. 

שיהיה טוב לכולם.

[ואת יודעת מן הסתם, שלשאלת הידיעה והבחירה התייחסו כבר הרמבם והראב"ד ועוד.. ]

בהיות שאת כותבת שב"פורום בוגרות" יש הרבה שכותבות כך - צריך לומר את האמת שלא תמיד הילדים "צודקים"...

גילההתבגרות אינו פשוט, וכיום נמשך לפעמים מעבר לגיל ה"עשרה", ויש כאלו (לא מדבר עלייך) שרואים דברים מהצד שלהם, ואינם רואים עד כמה יש להם חלק לפחות במצב. ילדים יכולים לפעמים "להוציא הורים מדעתם", לפעמים סתם לצער, להתחצף - ולהתפלא איך ההורה מרשה לעצמו להגיב כאילו הוא בן אדם..

לעיתים, סתם ילד/ה יכול להבין את עצמו כשקשה לו או מדבר לא בדיוק כפי שרוצה, אבל לא מוכן בשום אופן "להכיל" שגם להורה זה יכול לקרות..

אז חשוב מאד שכל מי ש"מצטרף" לתלונות כאלו, יבדוק היטב את עצמו. אחרי הכל - יש מצוות כיבוד הורים, יש מצוות מורא אב ואם, יש השקעה אין-סופית של הורים בילדים, ומדרך הטבע יש גם סגנונות שונים בין הורים לילדים. יש מציאויות שילדים מוציאים את כל תסכוליהם האישיים על ההורים כאילו "הכל קרה בגללם".. ושוכחים שגם ההורים התמודד עם דברים בבחרותם ואח"כ ולא תמיד "האשימו" את הוריהם..

הקיצור, לבדוק כל דבר ביושר ואמיתיות. מה תלוי גם בנו, ומה לא. ומה אפשר לעשות - עד כמה שאפשר - כדי להיטיב הן את מצבנו הפנימי ללא תלות בהתנהלות אחרים, והן את היחס איתם..

זה אובחן?

זה מדויק?

או שסתם יש לה צורך לעבוד על המידות או שהילדים קצת "שיגעו" אותה עם ההתנהגות שלהם,

לפני שמגיעים למסקנות, צריך לבדוק עם אילו קשיים התמודד הבנ"א שעומד מולכם,

למשל, נושא לא קשור כ"כ אולי,

אבל אשה אחרי לידה לפעמים עלולה להיכנס לדיכאון, אבל אם תינתן לה התמיכה הנכונה והיחס הנכון זה יכול להימנע.

נכון שאנחנו לא מנהלים את העולם, והקב"ה מנהל את הכל,

יחד עם זאת, אנחנו צריכים לעשות השתדלות, לתת לבנ"א האהוב והקרוב לנו את הסביבה הנכונה,

כמובן, שאני לא מצפה ממך, בתור ילדה של אמא שלך לטפל בה.

בכל אופן, אני מאחלת לך בהצלחה, ואולי גם את צריכה למצוא את האנשים שיקשיבו לך ויתמכו בך כדי שתתמודדי נכון עם המצב!

בהצלחה בעז"ה

שמצטבר הרבה זמן. לא פשוט.

ה' יעזור לכולכם. בבריאות ובשמחה.

הרי אינני יודע על מה כותבות שם.

כתבתי כעיקרון, למי שזה מתאים.

גם ילדים לפעמים יכולים לנהוג ב"אלימות מילולית" אל הוריהם. חוצפה קשה למשל. זה לא פחות חמור בהכרח, ולא לכל הורה יש את היכולת לעמוד מול זה בשלוה ו"הבנה" שזה הגיל..

לדרוש שאם "הילדים חצופים" - כשמדובר ב"ילדים גדולים", בוגרים - כלומר, אלימים מילולית, אז שההורים "יתמודדו בדרך אחרת" כשהילדים עצמם אינם עושים זאת - לא מאה אחוז בטוח שזו דרישה לגיטימית כשהיא באה מצד "ילדים" כאלה (כמובן, תיאורטית למקרה שיש דבר כזה, ולא בג"יל הרך")..

ונכון שכל אחד צריך לטפל בעצמו במה שצריך. וכמובן, לא באנו חלילה "להצדיק" התנהלויות לא ראויות..

הדדית אסור להפוך יחס כזה ללגיטימי, משני הצדדים, גם בגלל ש"קשה" למישהו", אפילו שזה נותן מקום ללימוד זכות והבנה.  עפ"י רוב, הורים אכן מלמדים זכות כך..

ובוודאי שהורים צריכים להשתדל לגלות איפוק, ולזכור את ה"כח" שיש למילותיהם על ילדיהם; ובד"כ גם מגלים "הבנה" ל"שגעונות" גם של גדולים, כי יודעים שלומדים מנסיון החיים..

אבל, כשמדובר בחבר'ה שהם כבר בוגרים בעצמם - האחריות שלהם היא לא פחות. והחובה המוסרית וההלכתית שלהם היא יותר. היום נהיה לעיתים משהו משונה, שבמקום לדבר על כיבוד הורים, מדברים על איך הורים אמורים לסבול כל התנהלות חסרת מעצורים.. אז זה לא נכון. זה לא אנחנו. וזה מזמין התנהלויות כאלו.

וציינתי מפורש, שכאשר תביעה כזו באה - אם באה - מצד "ילדים" שאינם תובעים מעצמם אותה, לא בטוח בלגיטימיות שלה...

בהרבה מקרים של חולי נפש הרווחה לא בשטח.

יש רמות במחלות נפש. יש דברים מטופלים שהחולים בהם בהחלט יכולים וראויים להיות הורים.

ויש מצבים שהבן אדם כלפי חוץ מתמודד ורק המשפחה הקרובה יודעת כמה זה גרוע בבית פנימה.

בשני המקרים האלו הרווחה הרבה פעמים לא בעסק.

מהכרות אישית- משפחות במצב גרוע, ילדים שנפגעים אחד אחרי השני במשפחה ואין רווחה!

שוב, לא מביעה דעה בנוגע להשלכות שאמורות להיות לזה. רק עובדות.

כי הסוגיה עצמה מורכבת מאוד ויש המון מה לטעון ל2 הצדדים.

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.